הצלחנו במבצע אומרים לנו והניצחון הוא מוחלט אבל משום מה יש לנו קסאמים. אמנם במספר מועט אבל בכל זאת החמאס או הג'יהאד ממשיכים לירות אל תחום ישראל. אז מה יהיה. ישראל אינה מתכוונת לשוב למדיניות ההבלגה אבל משום מה אין סוף למעגל הבלתי נגמר הזה. אז אם ירי רקטות יימשך במה צריך לטפל בארץ הקודש. הגבר החשוב באמת בימים אלה הוא המצב הכלכלי. כי בין רקטה אחת לפצצת מרגמה אחרת, חייבים אנחנו להביא פרנסה הביתה. כן בלי כסף אי אפשר להמשיך ולצערי הרב מספר המפוטרים גדל בכל יום שעובר. מפוטרים יש בהייטק, בתעשיה הרגילה ובכל שדרות הפקידות. החלק העצוב בעניין הם המבוגרים. אנשים כבני חמישים שמבקשים לעבוד, שיש להם יכולות וכישורים. פתאום אומרים להם את מילת הקסם "קיצוצים". זה לא אתה חביבי זה אנחנו כי אין לנו די כסף ואנו חייבים לצמצם, אומרים מעסיקים רבים. בגיל חמישים ויותר קשה הרבה יותר קשה למצוא עבודה. אני לא יודע למה אבל גברים ונשים בני חמישים פלוס פתאום אינם אטרקטיבים. העולם שייך לצעירים, את זה אנו כבר יודעים הרבה זמן, אבל אין לי ספק שאנשים בני חמישים ויותר יש להם עוד הרבה מה לתרום. גם לניסיון ולרצון טוב יש יתרונות מסויימים. חברות התקשורת הסלולארית כבר גילו את האוכלוסיה הזו ולמחלקת השירות גויסו עשרות עובדים בני ארבעים וחמש ויותר. הם יודעים למה והתגובות על העסקתם טובה למדי. נקווה שאדם, גבר או אשה המפוטרים בגילאים מאוחרים לא יידחקו לתחתית הרשימה ויהיו בעקומת ביקוש ראויה. אנו החברה הישראלית זקוקים להם ואסור לנטוש אותם ברגעי משבר.

בוקר טוב