כותרות TheMarker >
    ';

    אינטראקציה!

    פתאום ראיתי שיש לי אפשרות לבלוג אז פתחתי אחד. יש מחשבות שלא תמיד יש מי שיקשיב להן. אני אכתוב אותן לפחות אוכל אני לקרוא אותם בסוף היום :-)

    מעוניין לחלוק איתכם מייל פרידה מענת.

    10 תגובות   יום חמישי, 29/1/09, 09:57


    זהו מייל הפרידה שענת שלחה לנו אתמול.

    שימו לב איזה יופי.


    מאד קשה לכתוב מייל פרידה אחרי ארבע (4!!) שנים.

    כל כך קשה לכתוב את המייל הזה... ואני גם לא רוצה שינון ואבירם יגלו שיש לי רגשות…

    אז קראתי למישהו שאני מאד מאד אוהבת ומקשיבה לעצות שלו המון שיעזור לי כאן.

    פו, תודה שבאת.

    תודה שבאתי.

    תגיד, מה אתה אומר על החשיבות של בחינת הדרך שאדם עושה בחייו ?

    במקום להגיד לך מה אני חושב, אני פשוט אתן לך דוגמא שכתבו עלי מהחיים שלי, הנה:
    "פו הדוב, נגרר ויורד מהמדרגות. ירד וטפח בקדקודו, טפח, טפח, טפח - נחבט ראשו בכל מדרגה כשכריסטופר רובין מושך אותו מטה בזרועו. לדעתו, זוהי הדרך היחידה לרדת במדרגות, אך לפעמים נדמה לו שהיה מוצא גם דרך אחרת, אילו היה יכול לעמוד לרגע קט ולהרהר בדבר"

    אתה מתכוון שלפעמים מרוב שאנחנו מתרגלים לעשות דברים בצורה מסוימת אנחנו שוכחים שאולי יש דרכים אחרות, שנכונות לנו יותר ?

    תראי, זה באמת קשה להבין איך זה ייתכן שמה שבעבר היה כל כך נכון לך, כבר לא מתאים לך, לדוגמא,

    "לפעמים סירה היא סירה, ולפעמים היא מכה לא קטנה. זה תלוי אם אתה מצוי עליה או מתחתיה"

    אז איך יודעים שהגיע הזמן להמשיך הלאה ?

    אה, זה מאד פשוט: "לעתים, זה לא שאתה נעשה שמן יותר, אלא שפתח הדלת נעשה משום מה צר יותר ואז פשוט כדאי לא לעבור דרכו"

    אבל פו, איך אפשר להתקדם הלאה מבלי לסכם את העבר שלנו ?

    "כשאני מהרהר על עתיד ועבר, מתברר לי פתאום שאיש לא אמר, אם אתמול זה היום, אם היום זה מחר"

    אני מבינה, הזמן היחידי שמשנה הוא ההווה.

    זה היה יותר קל אם הייתי ענן, עננים לא נקשרים, הם כל הזמן בתנועה.

    נכון! את בטח מכירה את השיר שכתבתי על העננים:

    טוב להיות ענן פורח
    ברחבי שמים.
    כל ענן קטן פורח
    שר תמיד: אני אורח!

    פו, זה נורא מפחיד לעזוב את המוכר והיציב ולצאת אל עבר הלא נודע!

    לפעמים הדרך הכי אמיצה לחיה קטנה שלא לפחד היא לרעוד בפנים, בלב

    ואם לא יהיה לי טוב כמו שעכשיו ?

    זאת בחירה שלך להניח שהרע יקרה. את מזכירה לי את החבר שלי חזרזיר!

    "נניח, פו, שעץ ייפול ואנחנו נעמוד מתחתיו", אמר חזרזיר בפחד. "נניח שהוא לא ייפול", אמר פו לאחר שהרהר בדבר ארוכות

    אבל הצעד הראשון פו, הצעד הראשון.... הוא הכי קשה!

    "ברגע שגילית איזו מכפות הרגליים היא הכף הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות באשר מי מהן היא השמאלית. כעת רק נותר להחליט - באילו מהן להתחיל לצעוד"

    אוקיי. אבל אתה בטוח שאני אדע לאן ללכת ?

    תראי, אני לא ממש מכוון מטרה, אך איכשהו מגיע אליה בדרכי שלי. הנה שיחה שהייתה לי פעם עם שפן:

    "למען האמת", אמר שפן, "איבדנו את הדרך... איזו דרך נבחר?"
    "אז ככה", אמר פו, "אנחנו מחפשים את הבית ולא מוצאים, אז חשבתי שאם נחפש את השוחה נהייה בטוחים שלא נמצא אותה וזה מעולה, כי אז נמצא מה שאנחנו לא מחפשים שאולי הוא המשהו שאנחנו באמת מחפשים".

    הבנתי.

    את בטוחה? כי למרות זאת.. "שימו לב לאן שאתם הולכים. כי לא בכוונה תוכלו להגיע בטעות למין שומקום"

    פו, הרבה אנשים לא מבינים אותי כשאני מסבירה להם שאחרי כל כך הרבה שנים אינטנסיביות של עשייה, כל מה שאני רוצה לעשות בתקופה הקרובה זה פשוט... כלום!

    אז תגידי להם מה שכריסטופר רובין אמר פעם לחברים שלו:

    "אתם לא מסוגלים לתפוס כמה זה נפלא לא לעשות כלום. סתם ללכת ככה הלאה, פשוט להתהלך לשום מקום, להקשיב לכל הרחשים ולא להתרגש משום דבר"

    אז ככה זה. פרידות הן חלק מחיינו. אם לא נאלצים להיפרד, בלתי אפשרי להיפגש שוב.

    אני עוזבת היום מקום שהיה לי בית, משפחה ובית ספר לחיים...

    הגעתי לפה צעירה ותמימה, אני יוצאת מפה עוד יותר צעירה אבל קצת הרבה פחות תמימה.

    רכשתי פה את ארגז הכלים המושלם להמשך הקריירה שלי ולחיים בכלל.

    כל זה בזכות האנשים שליוו אותי בדרך:

    הקולגות המדהימים והמקצועיים, המנהלים הנערצים, הצוות היקר שלי, הלקוחות האהובים, הספקים הנאמנים – מכל אחד ואחת לקחתי משהו.

    קשה לסכם כל כך הרבה עשייה, כל כך הרבה אנשים, חברים אמיתיים לחיים, שותפים, עשרות קמפיינים (אולי אפילו מאות... אבל מי סופר?), פעילויות, לקוחות ומה לא.... ח'תכת תקופת חיים עברתי פה. תודה על תקופה מופלאה ומלאה באינסוף חוויות.

    תודה לכל מי שהקשיב, שהצחיק, שצחק, שאהב, שהעיז, שטעה, שצדק, שלימד, שלמד, שכעס, שסלח.

    תודה לכל מי שהיה חלק מהדרך הנהדרת שלי, והיו המון כאלה.

    תודה לכל מי שסבל אותי כשהייתי קשה או לא מספיק רגישה.

    תודה לכל מי שקורא את המייל הארוך הזה עד הסוף.

    אני מאחלת לעצמי שכמו שינון אומר, תמיד אשכיל לבחור מקומות כמו אידיאולוג'יק שקמים בבוקר והולכים לעבוד בהם ולא מקומות שבהם הולכים לעבודה

    אני מאחלת לכם שתמשיכו לתת בראש!

    יאללה אימפריה

    יאללה באלגן

    יאללה הפועל

    אוהבת המוני המונים, בתודה והערכה אינסופיות,

    ענת.

    תמשיכו ללוות אותי צמוד צמוד


    המון בהצלחה לאורלי ארצי

     

     

    ענת תודה רבה על הכל אפילו במייל הפרידה שלך עשית עבודה מדהימה.

    המון המון הצלחה בעתיד. ותיזכרי שתמיד יהיה לך מקום באימפריה.

    אוהב אותך הרבה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/9/09 13:11:


      איזה יופי...

      ממש עושה חשק לבוא לעבוד שם..

      ולמה באמת נותנים לבחורה מדהימה כזו ללכת?!...:)

        5/2/09 07:47:


      הי ינון,

      גם הבת שלי מתה על פו הדוב והיא יצירתית לא פחות מענת.

      כדאי לה לעסוק בפירסום?

      (היא בת 21 ומתלבטת באיזה תחום לבחור).

      תודה ששיתפת,

      טלי

       

        30/1/09 14:18:

      אידיליה
        29/1/09 22:33:

      מאוד יפה.

      גם הפירגון ההדדי.

       

      היו לי מקומות עבודה כאלו. המקום החם נשאר תמיד.

       

      מעבידים כדאי שיזכרושהעובדים של היום הם השגרירים של מחר. יופי לקרוא :)

        29/1/09 22:23:

      ינון אתה איש גדול

      חיממת לי את הלב

      אוהבת אותך הרבה בחזרה

        29/1/09 22:07:


      איזו בחורה ,

      מי נותן לבחורה כזאת ללכת?בלתי החלטי

      אייה פו ,שיענה לה?

        29/1/09 20:35:

      פוסט מרגש.באם הבנתי נכון, אז היא מעוניינת כעת בפסק זמן.

      אז סבבה. שלא תפחד לעבור תקופה שכזאת. לפעמים אנשים רגילים כל כך לרוץ ולהיות בתנועה וכאשר מגיעה תקופת  ביניים, הם לא רגילים לשקט ולפאוזה. זה מלחיץ אותם. הם לא רגילים לזה.

      אבל מה לעשות ולחיים יש קצב משלהם, לוקח זמן לדברים להתבשל ולקרות. לכן כשמגיעים לצומת דרכים בחיים, עדיף לעצור קמעה מאשר לקבל החלטה מהירה ופזיזה מתוך לחץ.

       

        29/1/09 14:07:
      shes a great lady !!!
        29/1/09 13:32:


       פשוט  כנה ומרגש.

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ינון לנדנברג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין