המאמר הבא נכתב ופורסם לפני 7 שנים במוסף ספרים ומוסיקה של עיתון העיר.

אתם מוזמנים לקרוא, להיזכר, להגיב

50 הציטוטים הגדולים

אבישי מתיה

לפני 42 שנה יצא לאור אלבום הרוקנ'רול הראשון בעברית. הוא נכתב ובוצע והוקלט, איך לא, בעיר העברית הראשונה, תל אביב. אריק איינשטיין שר עם שמוליק קראוס וזוגתו לחיים ג'וזי כץ תמלילים עירוניים, יומיומיים, בהירים, בעיקר על אהבה. אבל גם טקסטים של מחאה ("חייל שוקולד") ולהיט מעורר מהומה ("יחזקאל", שכלל את הצירוף "בומבה של נביא"), תחת חטיבת קצב מיומנת של בס, גיטרות, תופים ואורגן של פעם.

התמלילים, במיוחד הם, עשו את ההבדל והחדירו את שלישיית החלונות הגבוהים ללב הקונסנזוס הישראלי השמרני, חומקים בין הלהקות הצבאיות לפסטיבלי הזמר. הם הוכיחו שרוק ועברית יכולים להסתדר מצויין. ושהשורשים של מהפכת הצעירים מאמצע שנות ה-50 מצאו להם אחיזה גם במדינת היהודים.

מאז ועד היום נכתבו אלפי שירי רוק בישראל. הגיטרות המייבבות, התופים החובטים, המבצעים רדופי המבט והזמרות נטולות הבושה, משכו בדרך כלל את תשומת הלב, אבל המלים, רק המלים, עשו מהשירים הללו המנונים לרגע, לעתים אף מכתבי נצח.

מתוכם נבחרו 50, שעושים לרוק הישראלי כבוד. 50, רק 50 תמלילים, מפזמונים מבריקים ועד כדי שירה נעלה ממש, הומים רוקנ'רול עברי בועט ונגיש, שופכים אור, תיכף ומיד, על העשייה המגוונת, האינטנסיבית, שמחפשת תמיד דרכי הבעה שונות ונועזות. עשרות צירופים והברקות לשוניות, גם הצחקות, נותרו מחוץ לרשימה הקצרצרה. נבחרו טקסטים שעומדים בפני עצמם. שירים שמציירים את הישראליות בצבעים עזים. תמלילים פשוטים, מובנים מאליהם. קלאסיקות שאי אפשר לתאר את חיינו בלעדיהן.

מיטב הכותבים כאן, הקצפת של הפזמונאים, אליטת הרוק. ומעל כולם, ללא עוררין, משקיף המלך האמיתי: שלום חנוך.

1. "באנו למילואים / חשבנו עושים חיים"

(מלים: דידי מנוסי, שיר: "פגישה במילואים", מיקום: 1967)

רגע לפני המלחמה, תרמו החלונות הגבוהים להעלאת המוראל בלהיט סוחף ומשעשע, שאיבחן את הגבריות המיוזעת, בדרך אל "גבעת חלפון אינה עונה"

2. "אני אצבע את השלכת בירוק"

(זמירה חן,"אני אצבע את השלכת בירוק", 1969)

ממתק הפופ-רוק הקסום מכל צבע את האהבה בשמש חמימה ובהבטחות סיקסטיז צבעוניות, עם יורם ארבל בראש מצעד הפזמונים. שמחה רבה

3. "כשאת בוכה את לא יפה"

(יהונתן גפן, "כשאת בוכה את לא יפה", 1969)

ב"פוזי", תקליט הרוק הראשון שלו כסולן, התמזג איינשטיין עם הביטלס. גפן בן ה-21 תרם אווירה וכיף (ואל תחשדו בו בשובניזם)

4. "למה לי לקחת ללב"

(אריק איינשטיין ושלום חנוך, "למה לי לקחת ללב", 1970)

המנון דור ההתשה, גם אם אין בו מלה אחת על המלחמה, מורכב משני שירים בדומה ל"יום בחיים" של לנון ומקרטני. צירוף המלים האלמותי מריח, עדיין, כמו רוח נעורים

5. "מה שיותר עמוק - יותר כחול"

(שלום חנוך, "מה שיותר עמוק - יותר כחול", 1970)

מין חופשי וסמים קלים נכרכים להם עם שחר בסולו גיטרה שנשדד מלהקת "הקצפת". עוד קרע נפער בקרום הבתולין של הרוק הישראלי

6. "קח לך אשה ובנה לה בית"

(שלום חנוך, "קח לך אשה ובנה לה בית", 1970)

הנישואין כאופציה אלטרנטיבית, קוסמת, זמנית למדי, בין בגידה אחת לרעותה, בקצב של חבורת "לול"

7. "אומרים חושב בשמאל / וחי לו בימין"

(יעקב רוטבליט, "בלדה לעוזב קיבוץ", 1970)

אקטואלי מתמיד. "כיף התקווה הטובה", הרכב חד פעמי, מנסח ברהיטות את השקר הגדול של "השמאל": קפיטליזם נאור. ולא, הוא לא ישוב

8. "מה איתי, מה איתי, מה איתי / לא מסתדר עם עצמי"

(ג'וזי כץ, אריק איינשטיין, שלום חנוך ושמוליק קראוס, "מה איתי", 1970)

רגע לפני פרידה, חבורת לול מגישה את "היי ג'וד" במעטפת ג'אז-בלוז משכרת וסוחפת. הקשר מתפרק או שהמין יאחד?

9. "אני ואתה נשנה את העולם"

(אריק איינשטיין, "אני ואתה", 1971)

שיר תקווה נאיבי, אבל לא בדיוק. איינשטיין, תמלילן בשיאו, מבשר על המנון שוחרי השלום. אמרו את זה קודם, אבל לא כל-כך יפה

10. "אז תשתה קפה טורקי / ותתעורר"

(יעקב רוטבליט, "קפה טורקי", 1971)

מה יותר ישראלי מקפה טורקי? ייסוריו של פזמונאי קטן נמהלים בלהיט הקצבי, המחוכם, שהיה לפרסומת מרנינה

11. "אני לבשתי ג'ינס וכובע"

(עמוס קינן, "שיר סתיו", 1971)

אריק לביא, מרותק לסולו הגיטרה המרשים של יצחק קלפטר, מדווח במרירות, עם קריצה, על פרידה מאשה

12. "מה איכפת לציפור / שהעץ הוא ירוק"

(חנוך לוין, "העץ הוא גבוה", 1972)

המחזאי המפעים מתגלה כפזמונאי רב דמיון, שמגבה את אלי מגן ולהקת אחרית הימים במשל יפה להפליא על עץ וים וציפור. חד פעמי

13. "הוא קנה אותן בזול / הן היו מלאות בחול"

(מנחם זילברמן, אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון, "המגפיים של ברוך", 1973)

כל ילד מכיר, כל סבתא מדקלמת, מלים שמחליקות על הלשון כמו סוכריה חמוצה. "המגפיים של ברוך", כמוסת הפופ המושלמת של סנדרסון וכוורת, אף חרוז לא יזוז

14. "התקרה מונחת בול על הרצפה"

(דני סנדרסון, "נחמד", 1973)

קבורת חמור של ממלכת ישראל השלישית. סיכום בצורת הנג-אובר לשש שנות עיוורון, 1967-1973, בשיר מחאה חריף ונטול עכבות. צירוף המלים כאן לא פחות מגאוני. ומי טען שכוורת היא רק צוות בידור?

15. "לגור בדירת פאר / לחשוב שאתה מיליונר"

(דוד כלפון, "אשליות", 1973)

החלום המתוק של המעמד הבינוני. נסים סרוסי, שזוהה כקליבר מזרחי, מרשים בביצוע עז, יוצא דופן, ונעזר בגיטרות חרוכות בנוסח להקות הקצב מרמלה

16. "וכך התחיל העצב המתוק"

(עלי מוהר, "שש עשרה מלאו לנער", 1973)

שברון הלב של הגיל המרוסק, המבולבל, בשיר לופת גרון, שלא נס ליחו גם כעבור שלושה עשורים, בזכותו של גבי שושן המצויין

17. "חשמל זורם בכפות ידיך"

(יורם טהר-לב, "חשמל בכפות ידיך", 1974)

אירוטיקה מלחכת, מיניות משועשעת, סקס מתוק ובוגר, בפיה של רותי נבון ארוכת השיער, סמל המין הנשי, העוצמתי, של הרוק המקומי בשנות ה-70 

18. "מבדידות האנשים הופכים קשים"

(יהונתן גפן, "שיר בין ערביים", 1975)

מדמיע ומצמרר. שלישיית קצת אחרת מענגת בטקסט העצוב, הנוגה, המשחרר, של גפן

 19. "היתה לי אהבה שקטה / תחזירי לי אותה"

(שלום חנוך, "אהבה שקטה", 1976)

כמה זעם היא מחלצת ממנו, במטח כואב, רווי טינה, אחרי שהכל נגמר. חנוך הופך לרוקר עצבני

20. "בטי בטי בם / אוהבת את כולם"

(אריאל זילבר, "בטי-בטי בם", 1976)

זילבר מלהטט בכישרון בין השטותי לעירוני, מדמיון חובק עולם לייאוש קל, בשיר קטן על אשה קטנה, לא כל כך יפה ולא בת 16

21. "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת"

(שלמה ארצי, "גבר הולך לאיבוד", 1977)

ארצי ממציא את עצמו מחדש כמשורר לירי, כזמר מהורהר, שבוחן את עצמו ואת נשותיו מול מראה לא מחמיאה, בשיר שהוקלט תוך שעה וחצי

22. "זה היה בסוף הקיץ / האוויר היה חמים"

(מירית שם-אור, "אהבה בסוף הקיץ", 1977)

דיסקו-רוק מופתי, סלוגן הנעורים של כל הזמנים, מתועד נפלא בצילום שנעצר לפני 25 שנה בטיילת של תל-אביב, על האוהבים הצעירים שלא יזדקנו לעולם. לפיק היה שיק

23. "אדם בתוך עצמו הוא גר"

(שלום חנוך, "אדם בתוך עצמו", 1977)

לבד, לגמרי לבד, מסביר חנוך, פשוט וברור, את חייו של גבר אחד בדירה אחת קטנה בעיר הגדולה, שנתקל באהבה, החולפת ובאה

24. "זה לא גיברת זה אדון"

(שלום חנוך, "תפסתי ראש על הבאר", 1977)

בלוז פאבים רווי אלכוהול, שמסתיים בלילה סוער עם האדם הלא נכון במקום הלא נכון. מצחיק ומדליק. דראג-קווין? אצלנו?

25. "רד רד מעל מסך הטלוויזיה שלי"

(סמי בירנבך, "רד מעל מסך הטלוויזיה", 1978)

רמי פורטיס מוריד גשם פאנק-רוק על ירון לונדון בתוכנית הסיום של "עלי כותרת", כשישראל הראשונה, המעונבת, פוגשת את השנייה, המדוכאת עד תסיסה

26. "שיר כאב, עובר ושב"

(מאיר אריאל, "שיר כאב", 1978)

תיאור עוצר נשימה של יחסי ההשפלה בין יהודי ציון, גזע האדונים, לערביי ישראל, הנוכחים נפקדים. תשוקה ופחד, כתמיד אצל אריאל, מתערבבים לכדי הזייה כבושה

27. "זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה"

(מאיר אריאל, "טרמינל לומינלט", 1978)

חד וחלק: הטקסט המסעיר מעולם ברוק הישראלי. מה שהתחיל כבית בשיר נשכח של אושיק לוי, "תור א' ב' ג'", הפך במוחו המסוייט של מאיר אריאל לסרט רץ, אירוטי, מטורף, בנמל התעופה

28. "היא אוהבת רק רדיו חזק"

(דורי בן-זאב ותיסלם, "רדיו חזק", 1981)

זה בדיוק זה. להקת רוקנ'רול מפציצה מן האוויר נערות צווחות ומעריצות מתעלפות. בבית, על הקיר, היא תולה עכשיו את הפוסטר וצועקת עם האוזניות

29. "חתולים מחשבים את קיצם לאחור"

(שלמה ארצי, "לנגב", 1981)

בשתי מלים: שלמה ארצי. מוזר, תמוה ומבדח למדי. איש לא מבין מה הוא רוצה (גם הוא לא, אגב) - אבל המנגינות הקליטות והתדמית השרמנטית עושות את שלהן

30. "במקום הכי נמוך בתל אביב"

(אסתר שמיר, "במקום הכי נמוך בתל אביב", 1981)

להיט הרוק הגדול מכולם של זמרת ישראלית, חורשת שמיים ועפה אל האינסוף, תוך שהיא מתעדת, מבלי משים, את דאונטאון תל אביב והמהפכה שתיכף תתחולל במשולש המועדונים

31. "ביני ובינה - / היתה תאונה"

(שלום חנוך, "תאונה", 1981)

חשבון כישלון הנישואין עם ליהי חילץ מחנוך את גדול אלבומיו, כשהוא נחשף עירום ועריה, כואב ומדמם, ופורש, בסכין גילוח, בלי כחל ושרק, את כל האמת

32. "אם זו אהבה / אז למה היא לא טובה"

(אהוד מנור, "אם זו אהבה", 1982)

מזי כהן, כחלק מפרוייקט "פרמיירה", בוערת בבלוז אהבה קורע לב, נטרפת בחוסר אונים, צווחת ונוחתת, חנוקה, על האדמה הקשה

33. "יום שישי את יודעת"

(יעקב גלעד, "יום שישי", 1982)

4 שנים אחרי הסרט "שגעון המוזיקה", רבע מאה לעידן הרוקנ'רול, מנסח יעקב גלעד עבור להקת בנזין את הגירסה המקומית למסיבות ליל שבת של מעמד הפועלים. האור בקצה המנהרה שייך לכדור המראות בדיסקו השכונתי

34. "רומזים לנו שיש סקס אחר"

(יונה וולך, "שיר קדם שנתי (סקס אחר)", 1982)

הומוסקסואליות? פטישיזם? אס אנד אמ? יונה וולך (בתחפושת גבר) מחייכת ומתמסרת לפנטזיות מלבבות, שזוכות לעיבוד פאנקי מרנין מצד וירצברג וגלבץ (בתפקיד הכרוזים) 

35. "לא צריך שתדליקו לי נר"

(דני דותן ואלי אברמוב, "אל תדליקו לי נר", 1983)

חשבון לבנון של להקת הקליק, מנפץ בדותות וממאן לשתף פעולה עם מישטר השקר וממשלת אובדן הדרך. חלפו 20 שנה ודבר לא השתנה

36. "אל תקרא לי מותק"

(צרויה להב וגדעון כפן, "מותק", 1984)

פמיניזם חסר פשרות, מחודד ומשונן, באלבום הבכורה של קורין אלאל, מתמזג להפליא ברוק המועדונים, האירופי לכאורה. הברקה לשונית שתהיה לדרך חיים

37. "משיח לא בא - / משיח גם לא מטלפן"

(שלום חנוך, "מחכים למשיח", 1985)

התמוטטות מעמד הביניים, האינפלציה הדוהרת, קריסת הבורסה ומלחמת לבנון, הרתיחו את שלום חנוך, שהמשיל משל חברתי והפך, בלא כוונה, למשיח הרוק, 4 שנים מעבר לשיאו

38. "ודיזנגוף נראה לי כמו רכבת לילה לקהיר"

(אהוד בנאי, "רכבת לילה לקהיר", 1985)

השפה הייחודית של משינה, תגובה צינית למלחמה שזה עתה "הסתיימה", בקצב הניו-ווייב, ברוח הממלכה הבריטית, על גבי טקסטים המערבבים דמיון פרוע ומציאות עלובה. אז מה אם הנושא, ובעצם השיר כולו, נגנבו מ"מדנס"?

39. "מאמי, יה מאמי / תפתחי את הרגליים / לשבעה מדוכאים, / לשבעה פלשתינאים"

(הלל מיטלפונקט, "האונס", 1986)

על סף האינתיפאדה, מושלכת המזרחית המנוצלת מבין זרועותיו של הישראלי המכוער אל בין רגליהם של הפלסטינאים המושפלים, באופרת רוק זועפת ובלתי נשכחת. אהוד בנאי ומזי כהן בקרב פנים אל פנים

40. "עם הגב לים, / עם הראש לשם"

(מאיר אריאל, "שלל שרב", 1987)

הזיית קיץ או סיוט אטומי? נבואה אפוקליפטית על קץ הימים או פזמון מחרמן על יחסי מין טעונים בין גבר ואשה? למאיר אריאל הפתרונים (ואולי לא)

41. "הלב שקפא הפשיר"

(אהוד בנאי, "ממשיך לנסוע", 1987)

שיר מסע בארץ ישראל שאולי כבר שכחנו, שהוא גם, במרומז, מזמור אהבה נוגע ללב, בודד ורווי עצב

42. "הנצח הוא רק אפר ואבק"

(יעקב גלעד, "אפר ואבק", 1988)

שואת יהודי אירופה כפי שהיא משתקפת מבעד לעיניהם של בני הדור השני, שסוגרים מעגל ומאפשרים לניצולים לספר את סיפורם בדרך האמיצה, הפתוחה, הדומעת. פוליקר וגלעד באחד התקליטים הישראלים החשובים והמרגשים אי פעם

43. "לונדון לא מחכה לי"

(חנוך לוין, "לונדון", 1989)

חוה אלברשטיין מגישה בדיוק סרקסטי את מבטו העקום של חנוך לוין על הישראלי הנוסע, ובמלים אחרות - הדשא של השכן ירוק יותר. נגיד

44. "אני טקסט פוליטי? / יה..."

(אוהד פישוף ורותי אשורי, "אני טקסט פוליטי?", 1989)

חריצת לשון, פרובוקציות בשפע וטקסטים שנונים, בזמן ממשלת הכלום של יצחק שמיר, הביאו לרוק הישראלי משב רוח מרענן מצד חבורת נושאי המגבעת הירושלמית, שכל כולה מסתכמת בתמליל שממעל

45. "אמא חולה, ואבא חסר אונים"

(ארקדי דוכין, "זקוק לך", 1989)

הדיכאון הכבוש מתפוצץ בזעקת שבר נוראית, המועקה נוטשת את הקריות ונפלטת אל חופי תל אביב, בדיסק הבכורה של החברים של נטאשה, שהלחין חרון ותימלל סבל. עד כלות

46. "כמה פעמים ספרת עד עשר / כמה פעמים / ושום דבר לא קרה"

(רפי פרסקי, "כמה פעמים", 1989)

דור שני לדיכוי. חשבון דמים עם האב המקטר והאם המסרסת, בתקליטו המעולה של פרסקי, בן דמותם של הסמיתס, המספק תרגום אמיץ לב, בלי לעגל פינות, של משפחה ישראלית ממוצעת

47. "אנחנו דור מזויין"

(אביב גפן, "עכשיו מעונן", 1993)

על מה ההמולה? ומה הסיבה לזעם? מורד התפנוקים, שהתחבק עם רבין ("ראש ממשלה שיכור") ונמלט מעצרת הסרבנים ("רוצים שינוי"), חיפש לפני כעשור ביטוי עצמי בצורת התרסת נעורים. לזמן קצר, אפשר היה לדמיין שהוא ג'ון לנון

48. "להקה מתוקה שרה על מועקה"

(שלמה ארצי, "זה מה שנשאר", 1996)

הטקסט החריף והמפתיע מכל של שלמה ארצי מעדכן על שיטפון הרייטינג ומנבא את עליית כוחה של גלגל"צ, תוך מתקפה נבזית על סממני הדור החדש והתמכרותו לבריחה מהמציאות. להקת אבטיפוס החלולה, שייבבה על "מועקה", היא הקורבן לכעס השוצף

49. "הילד בן שלושים / יש לו חום גבוה"

(אהוד בנאי, "מהרי נא", 1996)

כולנו, ילדים של החיים, נותרנו הקטנים של אמא, ואם יש לנו כאב לב אנחנו מתפנקים אצלה ושותים כוס תה. החמולה העוטפת וחוסר היכולת להשתחרר מהמשפחתיות הדביקה בשיר שכולו חמלה ואהבת אדם, מעט לפני הסרט "חתונה מאוחרת"

50. "אל תקרא לי עם"

(שלום חנוך, "אל תקרא לי עם", 1997)

שיר הלל לרוחו החופשית של האינדבידואל ומאמר נוקב בעד הדמוקרטיה, תוך התרסה כנגד הכפייה הדתית והלאומנות המשתלטת, למחרת החושך שירד עם רצח רבין. מתוך האווירה הקשה, ועל אף המציאות המרה, שלום חנוך ממשיך לנסוע