כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יומני מוסקבה

    אולגה

    22 תגובות   יום חמישי, 29/1/09, 10:44

    אולגה

     

    כל מה שחלם עכשיו זה  על חדרו במלון.  להתקלח,  לפתוח בקבוק בירה קרה ואולי לצאת לשוטט בעיר.   השותף הרוסי  המשיך לדבר.  אלכס כבר עדכן אותו בכל החידושים על המסננים, הציג לפניו את המחירים ותאריכי האספקה ועכשיו משימתו העיקרית הייתה להיחלץ  כמה שיותר מהר מפטפוטיו של הרוסי מבלי לפגוע ברגשותיו.  למרות השעה המוקדמת בחוץ החשיך.

     

    -אגב,  סיפרתי לך כבר שהייתי בנופש במצרים?  בחורגדה.  מלון 5 כוכבים, הכל כלול,  אוכל ומשקאות בלי הפסקה.  עשיתי אפילו צלילה עם מדריך,  היה מדהים.  היית בסיני? שאל הרוסי.

     

    אלכס נזכר במפרץ נעמה, בתקופה הישראלית של סיני.  קצין צעיר, רכוב על ז'יפ הדוהר לאורך

    החוף.  היו זמנים.  כן, והייתה גם הגרמניה, איך קראו לה…,אינגה.  איך אפשר לשכוח. 

    בלונדינית דקיקה בת, 18 צרובת שמש ( איזה גוון ברונזה אלוהי יש לאירופאיות במגען עם שמש הדרום).  אינגה הייתה קלילה וחופשייה כמו הרוח- תוצר טיפוסי  של דור ילדי הפרחים.  אלכס, הקצין הישראלי הגאה לא התקשה להרשים אותה.  במושגים של ישראל השמרנית היא הייתה מתנה אמיתית לבחור צעיר. מופקרת, נותנת, נימפומאנית כך קראו להן אז.  היה לו מזל גדול לעשות את הסדיר בסיני.  כמה זה נראה רחוק עכשיו.

     

    -כן, הייתי בסיני אבל לפני שנים רבות, בסוף שנות השבעים.  אחר כך לא הזדמן לי לחזור לשם, ענה אלכס.

    הוא סגר את המחשב הנייד והכניס אותו לתיקו.  הרוסי המשיך לדבר אבל אלכס כבר

    הרים את המזוודה וכיוון את צעדיו אל הדלת.  עוד מספר מילות נימוס והוא היה מחוץ למשרד.  ירד במעלית המקרטעת ויצא מהבניין.  ברוך השם,  עכשיו אפשר להירגע, חשב לעצמו.

     

    אלכס, גבר בשנות החמישים לחייו, עבד במפעל לייצור ציוד השקיה וייצג את המפעל במדינות חבר העמים.  פעם בחודש היה עושה מסלול כמעט קבוע;  קייב, מוסקבה, יקטרינבורג, נובוסיבירסק ובחזרה הביתה.  בהתחלה נהנה מההזדמנות להיחלץ מהקלסטרופוביה הישראלית והשגרה המשפחתית, אך לאחרונה הרגיש שובע ועייפות מהנסיעות.  הגיל עושה כנראה את שלו, חשב לעצמו.  גם האלכוהול לא בדיוק עוזר, ובזמן האחרון אני מתעצל להגיע לחדר הכושר.

      כמעט יומיים ללא שינה, הוא נזכר.  בתיה, אשתו חגגה אמש יום הולדת. הם הזמינו את החברים הקבועים, שני חברים של אלכס עוד מהשירות הסדיר ובנות זוגן, וכמה חברות של בתיה. 

    אלכס הגזים עם האוכל ושכב לישון כבד. בשלוש לפנות בוקר התעורר מתוך חלום מוזר ולא הצליח להירדם שוב.  בבוקר יצא מוקדם מביתו  ובדרך לשדה התעופה עוד עבר במשרדי המפעל  לאסוף את  המפרט הטכני למסננים החדשים ומשם לטיסת אל-על  למוסקבה.

     

     בחוץ ירד שלג לח.  רוח דוקרנית חדרה אל מתחת לבגדיו.  אלכס רכס  את מעילו ולבש את הכפפות המגושמות שקנה ב"מטייל". לבושו הייתה תערובת מוזרה של איש עסקים וספורטאי סקי. הוא גיחך בינו לבין עצמו כשסקר את הגברים האלגנטיים שחלפו ברחוב.

    השלג נמס פה ושם. במקומות אחרים הוא הצטבר לערמות אפורות של זיהום אוויר עירוני.

     

    במעבר התת קרקעי עברה על פניו חבורה של נערים לבושים במעילי עור ממוסמרים,  מגפיים כבדים, בקבוקי בירה בידיהם והם צוחקים בקול רם. 

    על הרצפה ישב "חייל" קטוע רגליים במדי קומנדו רוסיים.  "חברו לנשק" ישוב בכיסא גלגלים ובמדים דומים ניגן בגיטרה ושר בקול עצוב שיר על חיילים שלא חזרו מן הקרב.  סיגריה בוערת הייתה נעוצה בין מיתרי הגריף.  התמונה הייתה עצובה ומשכנעת.  

    מוסקבה שמתחת לאדמה מלאה הומלסים ומקבצי נדבות מקצועיים.  יש "חיילים" , יש נערים העומדים עם שלט "אמא גוססת, תעזרו לי"  ונשים עם שלט "הבן גוסס תעזרו לי".  בתחנת המטרו "פושקין" אלכס ראה פעם זוג העובד במשמרות.  יש ימים בהם עומדת  ה"אם"  שבנה גוסס ולמחרת עומד ה"בן" שאמו גוססת.  השלטים הקטנים של שניהם, כתובים באותו כתב יד מסורבל ועם שגיאות כתיב זהות. 

    הכל הצגה אחת גדולה העיר הזאת, זיוף והעמדת פנים ובסך הכול ברור, כולם מנסים לשרוד כפי כישרונם ויכולתם בעיר הקשה הזאת. 

    כניסה מהירה למטרו, מספר תחנות בקרון הדחוס ויציאה אל האוויר המקפיא.

    אלכס לקח נשימה עמוקה מן האוויר הצונן והמעורר.  העייפות התפוגגה מעט

    והעיר נצצה לפניו בשלל אורותיה הקסומים ומסתוריים.  הוא הרגיש נהדר ובעיקר - חופשי לגמרי.

    בלובי המלון הסובייטי הענק שררה המולה.  תיירים יפניים בבגדיהם האחידים דידו אחרי המדריכה לכיוון היציאה.  אנשי עסקים ומדריכי קבוצות הצטופפו על יד דלפק הקבלה הארוך.  בכול שררה מהומה וכאוס האופייניים להתנהלות הרוסית.  אלכס, למוד ניסיון ובעל תושייה ישראלית, לא התמהמה בתור וניגש אל פקידת קבלה הראשונה שהתפנתה.  עוד מספר דקות ארוכות – הכול מתנהל  פה לאט יותר- והוא קיבל כרטיס לחדר ותלושים לארוחת הבוקר.

    עכשיו הרגיש כמעט בבית.  לפני עלייתו לחדר החליט לשתות קפה באזור הקזינו.

    בגיחותיו למוסקבה אלכס נהג להמר בסכומים מבוקרים אך העדיף את בית ההימורים  Metelisa    (סופת שלג), בית קזינו ומתחם בילויים ענק ומפואר ברחוב Novi Arbat  (ארבט החדש).

    הוא התיישב בעמדת תצפית נוחה אל הבר ואולם הקזינו.

    בפינה השמאלית, על יד שולחן עגול ישבו שלוש נשים בלבוש מינימאלי.

    הצעירה מביניהן, בעלת תווי פנים מונגוליים או קזאחיים (קשה להבדיל בין העמים הרבים המאכלסים את רוסיה) ; פנים עגולים, עצמות לחיים בולטות, עיניים מלוכסנות ואף פחוס, מרשימה ואכזוטית בשערה הארוך והשחור.  שתי האחרות היו בעלות חזות סלאבית.  אחת עם תלתלים צהובים מחומצנים שנראו ככובע על ראשה והשנייה המבוגרת יותר, בשמלת לייקרה כחולה מבריקה, בעלת חזה שופע ומחשוף נדיב.  הן ישבו בהתרסה נינוחה,  מציגות את רגליהן הארוכות לראווה.

    שולחנן  היה ריק מכוסות משקה.  היה ברור שהן זונות המחכות לקליינטים.

    בשולחן אחר ישבו שני גברים בעלי חזות אירופאית, שתו בירה בדומיה קודרת והתבוננו בנשים המצחקקות.

    - סוקה בלייד (בן זונה מזדיין)!  החרא המטומטם הזה!...."  קראה מחומצנת התלתלים.

    אלכס התחלחל.  הוא עזב את רוסיה כילד ומעולם לא שמע נשים מדברות בשפה כה גסה.

    בביתו  מילים אלה היו מחוץ לתחום.  גם עם חזרתו לרוסיה לא הצליח להתרגל לנשים המקללות בשפה כה בוטה.  השפה הרוסית נשארה בשבילו שפה של הוריו,  שפה של אינטליגנציה רוסית יהודית. 

    המלצרית הביאה את הקפה ואלכס הפנה את מבטו שמאלה. הוא הבחין באישה צעירה שישבה במרחק של שני שולחנות ממנו.  היא לפתה בידיה ספל קפה ובהתה אל  החלל לפניה.

    היא נראתה לא שייכת למקום ולכן עוררה את סקרנותו.  הוא בחן אותה מן הצד.  היא לבשה מכנסי ג'ינס וסוודר וורוד ונראתה שברירית ואבודה.  תנועותיה הרכות נגעו לליבו של אלכס והוא המשיך להתבונן בה מוקסם ומסוקרן.  היא שילבה את ידיה על השולחן והניחה את ראשה עליהן בתנועה נואשת.  אלכס קפא. משהו בראשיתי התעורר בו.  אולי זאת העייפות ואולי איזו אימפולסיביות.

    הוא קם וניגש אל שולחנה.

    -         סליחה, אני לא רוצה להפריע אבל.... האם את מרגישה לא טוב?

    הנערה הרימה את ראשה והתבוננה בו.

    -         לא יודעת,  היא היססה.

    -         אני לא רוצה להיות חצוף, אבל לא יכולתי שלא להבחין במצוקה שלך.  מישהו פגע בך?

    -         לא...כן, בעצם.  אבל זה כבר לא חשוב עכשיו.  תודה לך.  אתה איש צעיר (כך מכנים ברוסית אדם זר)  מאוד חביב.   סליחה, אני לא מתנהגת בנימוס, שב בבקשה.

    -         את בטוחה שאני לא מפריע?

    הבחורה חייכה ועיניה נצצו מבין הדמעות.

    -         לא, מה פתאום.  אני אשמח לדבר עם מישהו, היא אמרה בקול רועד מעט.

    -         שמי אלכס.

    -         נעים מאוד, אולגה.   

    אולגה חייכה אליו קלות והוא התבונן בה.  עכשיו, כשישב מולה הבחין בפניה.  היו לה פני בובה.

    בובה עתיקה כזאת, חשב אלכס, בובת חרסינה עתיקה.  עור פניה היה לבן וחלק ומתוך הרקע הלבן המושלם הזה, התבוננו בו זוג עיניים כחולות גדולות. ריסים שחורים וארוכים הדגישו עוד יותר את עיני הבובה שלה.  היא הייתה מאופרת בעדינות.  שפתיה היו מלאות וחושניות אך באיזה אופן תמים וילדותי, לא מודע לעצמו.  היה לה שיער חום בהיר וגלי, מפוזר בטבעיות על כתפיה.  תלתלים  רכים עיטרו את מצחה הגבוה.

    -         זה ממש מביך, אנחנו לא מכירים ואני יושבת פה ומתייפחת כמו ילדה קטנה.

    היא באמת נראית כמו ילדה קטנה, חשב אלכס, אישה בובה.  בת 19 או 22 לכל היותר.

    -         זה בסדר, זה התחביב האהוב עלי, להציל נערות בצרה, צחק אלכס.

    אולגה צחקה וניגבה את זוויות עיניה מהלחלוחית שעמדה בהן.

    כך הם עוד דיברו  על דא ועל הא.  אלכס סיפר כמה בדיחות ואולגה צחקה בהנאה.

        הוא היה מודע היטב לכישוריו כמחזר והרגיש שליטה במצב. הוא ידע לשעשע ולהחמיא לאישה.

        היה לו בטחון עצמי גבוה שאפילו הכרס הקטנה שהטרידה אותו לאחרונה לא הצליחה לערער.     נראה כי אולגה התעודדה ומצב רוחה השתפר.  גם אלכס הרגיש נינוח בחברתה.

    -         תשמעי, אני רעב ובמלון לא נמצא שום דבר אכיל.  אני מכיר פה מסעדה איטלקית לא רעה על יד המלון.  מה את אומרת, תארחי לי לחברה?

    אולגה הסתכלה בשעון.

    -         כבר מאוחר ואם לא אצא עכשיו, אפספס את האוטובוס האחרון הביתה.

    -         זאת לא בעיה בכלל, אני מזמין אותך לישון בחדרי.  סתם לישון, באמת.  אני מבטיח להתנהג למופת! אלכס הצדיע וקרץ.

    -         טוב, אם אתה מבטיח להיות ג'נטלמן, אני אשמח להישאר.

    אולגה קמה  ואלכס עזר לה ללבוש את מעילה.  היא הייתה מן הנשים הקטנות, 'פטיט', כפי שמכנים אותן הצרפתים.  קטנה שברירית וענוגה.   מתנים צרים וישבן קטן ועגלגל במכנסיים הצמודים. 

    היא נעלה מגפיים על עקב גבוה ועדיין הגיעה לאלכס  עד הכתף.  סקסית מאוד, חשב אלכס.

    תנועה חמימה של תשוקה נעה בחלציו.  ניצן קטן אך מורגש של עונג צפוי.

    הם הזמינו פיצה ובקבוק 'קיאנטי'. 

    אולגה סיפרה לו על חייה.  היא מתגוררת בפרברי מוסקבה.  לפני מספר שנים אמה  נפגעה בתאונת דרכים והפסיקה לעבוד.  בגלל המצוקה הכלכלית אולגה נאלצה להפסיק את לימודיה באוניברסיטה.  מאז היא עובדת בחברת תיירות.  בשנה האחרונה היה לה רומן עם גבר שהיגר למוסקבה מהקווקז.

    הם היו מאוד מאוהבים ואף תכננו לשכור דירה יחד.  אימה לא התלהבה מהקשר ביניהם.

    לפני יומיים הבחור הודיע לה שמשפחתו שידכה לו בחורה מהכפר והוא חייב להינשא לה.

     

    -         אחרי שהוא סיפר לי על כך הוא עוד המשיך להישבע לי שהוא אוהב רק אותי.  הוא אפילו ביקש ממני לשקול אפשרות של חיים משותפים, הוא, אני ואשתו!  תגיד, זה נורמאלי?!

             היא דיברה בכעס ועלבון ואחרי שתיקה רועמת המשיכה בקול שקט.

        תאר לעצמך, לפני שבוע עוד חשבתי שאנחנו נתחתן, ואתמול, עמדתי בתחנת מטרו

            וחשבתי לזרוק את עצמי מתחת לרכבת.  אני לא מבינה יותר שום דבר…

     

    אלכס נזכר בכתבות שראה בטלוויזיה הרוסית.  זה היה די נפוץ.  מהגרי עבודה מהרפובליקות  הדרומיות של ברית המועצות לשעבר, ממלאים היום את מוסקבה.  רבים מהם פוגשים נשים רוסיות

    פוצחים ביחסים רומנטיים ועד מהרה- נכנסים לדירותיהן.  חלקם נישאים וחלקם מסתפקים ב"פרופיסקה", הרישום המיוחל בדירת האישה.  אם יש לך 'פרופיסקה' ודיור במוסקבה, אתה מסודר. אפשר לעבוד, לפתוח עסק ולחיות בשקט, ללא בעיות עם שלטונות ההגירה או תלות בנותני חסות חמדנים.  בלא מעט מקרים, אחרי שהמהגר מקבל את הזכויות בדירה, הוא  מביא  את אשתו המוסלמית ובני משפחה נוספים...

     

    -         את יודעת, לדעתי היה לך מזל שהוא סיפר על תוכניותיו.  לפחות את יודעת  עם מי יש לך עסק.  אולגה, את צעירה יפה ומוצלחת, כל החיים לפניך.  תסתכלי קדימה.  עוד תפגשי גבר הראוי לך באמת. 

     

    השיחה הזאת נעשתה כבדה על אלכס.  הוא היה עייף וחשב רק על דבר אחד, לחזור למלון, לזיין

    את אולגה ואחר כך רק לישון ולישון.

     

    הם יצאו אל הרחוב.  היה כבר אחרי חצות והרחובות כמעט שוממים.  בשולי המדרכה נערם שלג לח ואפור.  הם הלכו כך, זה לצד זה בדומיה.  בחזית המלון ניצבו דוכנים לממכר מזון מהיר.  אולגה הידקה את מעילה והם החישו את צעדיהם.  בכניסה האחורית למלון אולגה נרתעה בצעקה.

    היא איבדה את  שיווי משקלה והייתה נופלת אם אלכס לא היה תופס אותה.  הוא אחז במותניה וכמעט הניפה באוויר, למנוע את נפילתה.  לפניהם שכב על גבו עכברוש גדול.  כפות רגליו הוורדרדות נראו בבירור באור הקלוש.  אולגה הרועדת נאחזה בזרועו  של אלכס והצמידה את פניה לחזהו.  הוא חיבק אותה בידו הפנויה.  

         -   כמה מגעיל.  כמעט דרכתי עליו….

    -         שששש....  זה רק עכבר קטן ומסכן.  זה בסדר.  בואי נלך מכאן.

     

    הם עלו לקומה ה- 20 ונכנסו לחדר.  התאורה בחדר הייתה עמומה ואינטימית. 

    -         לכי תתקלחי, תרגישי טוב יותר.  המגבות במקלחת נקיות, ויש גם נעלי בית, אמר אלכס.

     

    אולגה חלצה את מגפיה ונכנסה למקלחת.  אלכס הוציא מן המזוודה בקבוק 'שיבאס' מהדיוטי-פרי וחבילת קונדומים.  הוא התרווח על המיטה וניסה לדמיין לעצמו את אולגה.

    מעניין, האם עור גופה צח ולבן כמו פני הבובה שלה.  הוא רצה שהיא תשב עליו, הוא יחזיק אותה במתניה ויתבונן בה בזמן שהיא תרכב עליו גונחת, לבנה  וצחה כשלג- בובה רוסיה ענוגה וזנותית...

    אולגה יצאה מהמקלחת עטופה במגבת לבנה.  היא ניגשה אל החלון וסקרה את הנוף המרהיב.

    -         איזה יופי, כל מוסקבה לרגלנו.  כל כך יפה.  הנה מגדל "אוסטנקינו".

    אלכס קם וניגש אליה.  הוא אחז בפניה בשתי ידיו ונישק על שפתיה ברכות.  היא גנחה בהנאה.

    המגבת שנשרה גילתה את גופה המושלם, החיוור.  אלכס מעולם לא ראה עור כה בהיר, בגון

    הירח, כחלחל כמעט.  זהו גון עורן של נשים צפוניות שמעולם לא ראו שמש. גוון של בובת חרסינה.  אלכס חפן את שדיה והחדיר את לשונו אל פיה שנפער בהכנעה.

    -         חכה, אל תמהר כל כך. היסתה אותו אולגה והרחיקה את עצמה מעט.

    -         את כל כך יפה, סקסית...אני רוצה אותך, הוא לחש באוזנה.   בואי, אני אעשה לך טוב....  והוא ניסה למשוך אותה אל המיטה.

    -         קר לי.  יש לך משהו לשתות?  שאלה אולגה.

    -         את שותה וויסקי? אלכס ניגש אל השידה.

    -         בשמחה, אמרה אולגה.  יש לך כוסות?

    -         בחדר האמבטיה, אמר אלכס.

     

         בשעה שאולגה נכנסה לחדר האמבטיה אלכס פשט  את בגדיו ונשכב על המיטה.

        אולגה, יצאה עירומה,  שתי כוסות ריקות בידיה.  היא התיישבה על קצה המיטה ומזגה את הוויסקי.  

    -         לחיי הפגישה, אמרה אולגה בחיוך  והשיקה את הכוסות.

    -         לחיי הפגישה.

     

    אור אפור חדר מבעד לוילונות.  אלכס פקח את עיניו ועצם אותן מיד.  כאב פטישים נורא היכה ברקותיו.  היה לו קר ובחילה עמדה בקרביו.  איפה אני, ומה קורה לי?

     מה כבר שתיתי אתמול, הוא חשב.  כעבור דקות אחדות הוא אילץ את עצמו לפקוח את עיניו.  הוא היה בחדרו במלון,  עירום ולבד במיטה הגדולה.  אלכס ניסה להיזכר.  הוא התיישב  וחשב.

    הייתה איזו אישה, הוא ניזכר.  היא לא הייתה במיטה. 

    אלכס הזדקף וסקר את החדר.  החדר היה ריק.  הוא קם וניגש לחדר האמבטיה.  שטף את פניו והביט במראה.  הוא התקשה להיזכר מה בדיוק קרה אתמול, חזר לחדר וסקר אותו.

    החדר היה ריק.  ריק לגמרי.  המחשב הנייד, הטלפון ואפילו בגדיו ונעליו נעלמו.  הוא חזר לחדר הרחצה, שם בתוך האמבטיה הוא מצא את ארנקו.  למעט תמונות אשתו וילדיו הארנק היה ריק.   כל כרטיסי האשראי והמזומנים.

     

    אלכס התחיל לקלוט.  הוא חזר לחדר והתיישב על המיטה.  על השידה הוא מצא שטר של 100 דולר ופתק קטן, כתוב בכתב יד מסולסל ויפה:  "תודה על הערב הנפלא.  סלח לי, אבל זאת בסך הכול עבודה".

     

     

    כל הזכויות שמורות @  אלונה גולדנברג

       

     

      

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/2/09 17:37:

      הורידה לו את מסך הברזל אחרי הכל...

      *

      אורי

        31/1/09 10:47:

      אהבתי אלונה

      הסיפור מרתק ומסופר היטב

      גם התיאורים ססגוניים ומעבירים את התחושה של האווירה הכללית

      גם אם העלילה מוכרת משהו והבחורה הייתה כפתיון לצוד אנשי עסקים

      הסיפור מצוין כי מסופר היטב

      יפה

      תמשיכי

      :))

      אלונה פעם ראשונה

      שאני נחשפת לכתיבתך

      והיא מרשימה ומרתקת

      קראתי בנשימה עצורה

      עד הסוף המפתיע או אולי

      ברץ שאת מתארת הוא די צפוי

      מעניין לראות דרך ענייך את

      המקום המרתק והמפחיד הזה

      אולי פעם אקפוץ לבקר

        31/1/09 04:21:

      אוופס.. אזלו כוכבים, אחזור מחר נבוך
        31/1/09 04:19:

      כתיבה מדהימה! פשוט מרתק!!! ועל כך *
        30/1/09 20:43:

      צטט: או-לי 2009-01-30 16:24:31

      יפה מאוד כתבת.

      מחכה לסיפורים נוספים.

       תודה.  השבת אשתדל לסיים את הסיפור הבא שלי. 

      אני הרה את היצירות שלי המון זמן... ממש מעיק. 

      הגיע הזמן לסיים.  תודה על העידוד!

        30/1/09 16:24:

      יפה מאוד כתבת.

      מחכה לסיפורים נוספים.

        30/1/09 09:39:

      פתאום הראש לא עובד

      כשרואים אשה ערומה השכל

      מתרכז במקום אחר.

      סיפור יפה.

        30/1/09 09:06:

      צטט: פרפר לבנבן 2009-01-29 11:33:22


      אלכס חשב מהראש הלא נכון

      ושילם על כך

      לי זה לא יכול ליקרות.חיוך

       

       אל תהא חוגר כמפתח...תרתי משמע  קריצה

        30/1/09 08:53:

      צטט: i`ts me 2009-01-30 07:49:13

      ועל זה יאמר:

      "כשהז.. עומד - השכל בתחת"

       

       או "אין גבול לתקוותו של גבר"  צוחק

        30/1/09 08:51:

      צטט: cגל 2009-01-30 07:52:37

      סיפור שבטח קרה לעוד כמה וכמה גברים

      וזה קורה כשהגברים חושבים עם הראש הקטן ולא מפעלים שיקול דעת עם הראש הגדול....

      מגיע לו לבוגד!!! *

       בנות,רחמנות על הבחור! כקצין ישראלי שראה הכל, הוא בסך הכל  דג רקק בשביל מקצוענית כזאת!

      הרוסיות פה כל כך אינטליגנטיות, יפות  ומתוחכמות שאפילו אני (כאישה)  הייתי עלולה ליפול בפח....צוחק

       

        30/1/09 07:52:

      סיפור שבטח קרה לעוד כמה וכמה גברים

      וזה קורה כשהגברים חושבים עם הראש הקטן ולא מפעלים שיקול דעת עם הראש הגדול....

      מגיע לו לבוגד!!! *

        30/1/09 07:49:

      ועל זה יאמר:

      "כשהז.. עומד - השכל בתחת"

        29/1/09 21:06:

      צטט: אילת השחר 1 2009-01-29 16:11:13


      בשביל סוף כזה שיגרתי... כל כך הרבה שורות?

      אבל כפי שנהוג לאמר...

      סוף טוב הכל טוב.

      כוכב.*

      וגם דרישת שלום מהימים של מפרץ נעמה

      מצייד הכרישים ליאור דינור

      ומעורכת עתון הים...

      ודרישת שלום לאלכס... וצוללני רד סי...

      ובכלל

      עם ה-100 $

      עוד אפשר להגיע למיצרי טיראן.

      אגב ...

      זו היתה הקומבינה של בתיה... שלא יחשוב לעצמו.

       

       נו, מה כבר אפשר לחדש בעניין היחסים שבין המינים...  מספיק לי שסיקרנתי מספיק כדי שתקראי עד הסוף.  זה לא מובן מאליו בעידן האינסטנט... מעבר להפתעה היה לי מעניין לספר על האווירה המוסקבאית האפלה.

        תודה.

        29/1/09 17:34:

      מוכרת האשליות...

      *

        29/1/09 16:48:

      איזה סיפור יפה, מאוד אהבתי.

       

       

        29/1/09 16:11:


      בשביל סוף כזה שיגרתי... כל כך הרבה שורות?

      אבל כפי שנהוג לאמר...

      סוף טוב הכל טוב.

      כוכב.*

      וגם דרישת שלום מהימים של מפרץ נעמה

      מצייד הכרישים ליאור דינור

      ומעורכת עתון הים...

      ודרישת שלום לאלכס... וצוללני רד סי...

      ובכלל

      עם ה-100 $

      עוד אפשר להגיע למיצרי טיראן.

      אגב ...

      זו היתה הקומבינה של בתיה... שלא יחשוב לעצמו.

        29/1/09 14:10:

      *
        29/1/09 12:40:

      צטט: rotemran 2009-01-29 11:57:39

      סה"כ יצא בזול באופן יחסי.

      מתחילת הסיפור זימזם לי בראש "סוכנת, סוכנת".

      היו ששילמו בחייהם בסיומה של הרפתקה כזו.

       

      הכתיבה שלך מרתקת, אמרתי כבר ???

       משתדלת לא לשעמם את עצמי.  תודה.נבוך

       

        29/1/09 12:30:

      *
        29/1/09 11:57:

      סה"כ יצא בזול באופן יחסי.

      מתחילת הסיפור זימזם לי בראש "סוכנת, סוכנת".

      היו ששילמו בחייהם בסיומה של הרפתקה כזו.

       

      הכתיבה שלך מרתקת, אמרתי כבר ???

        29/1/09 11:33:


      אלכס חשב מהראש הלא נכון

      ושילם על כך

      לי זה לא יכול ליקרות.חיוך

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      aloshka
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין