יריית הפתיחה של תעמולת הבחירות הייתה לפני יומיים, ותנומת הקמפיינים מתמשכת. גם תנומתי שלי הייתה איתנה באותו ערב, עד כדי כך שלא צלחתי לשרוד את המקבץ המייגע עד סופו... מרבית התשדירים סובלים לטעמי מתחכום יתר מחד (העבודה עם הקמפיין השלילי העצמי על ברק - סוג של ניסיון לנטרול בעיות), או מתחושה לא נוחה של משהו ממוחזר ומוכר (נתניהו שוב עם "יש לנו עם חזק" וליבני עם תמונות מהאלבום, בסגנון קמפיין הבחירות של קדימה עם שרון - אצלו זה הוא שהיה הלוחם והגיבור, אצלה היא נשענת על הוריה). בשורה התחתונה, ברורה דעת רבים כי אין להם במי לבחור - הבחירה לרוב נראית כבין רע, לגרוע, ליותר גרוע. איך אפשר לבחור פוליטיקאים שמרביתם מתקשים אפילו לזכור את הטקסט שלהם ועיניהם מרצדות בחוסר אמון בקריאתם את הטקסט שעומד לצד המצלמה (אפילו אשף הנואמים נתניהו!). נקווה שאחרי הבחירות, מי שכן ירכיב את הממשלה הבאה, יהיה יותר טוב ממה שנראה בחוסר המעוף של הקמפיין הפוליטי.