כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    רקטאליס אופטיס

    74 תגובות   יום חמישי, 29/1/09, 11:52

    הזונות בטיוב חסמו את הויד המקורי ז"ל בשל זכויות יוצרים - אז קבלו חלופתו כפרתו.

     

    ''

     

     לא פעם כשחטפתי את זה בפנים ממישהו שחשבתי שהוא חבר טוב שלי, שאלתי את עצמי מה גורם לאנשים שהיו טיפוסים חביבים ואופטימיים לאבד את החביבות ולהיות דכאוניים מרירים וארסים, עדי כדי כך שהם בקלות יכולים להכנס לרשימת עשרת בעלי החיים המסוכנים ביותר לאדם.

     

     הסברים כגון משברי חיים, ילדות עשוקה, בדידות, ואובדן דמות משמעותית, עלו ונפסלו בזה אחר זה מכיוון שעל כל דוגמה לאדם שהפך למיזנטרופ נרגן "בגלל" אחת מהנסיבות שלעייל, מצאתי לפחות דוגמא אחת של אדם אחר שעבר מקרה לא פחות חמור ולא הפך לטיפוס מריר וארסי. זה חייב להיות משהו אחר - מן תקלה בחיווט הפנימי שרק מתגלה עקב הנסיבות.

     

    כך חלפו להן שנים רבות ללא תשובה מספקת לקושיה קשה זו, עד אשר יום אחד ביושבי על כסא הכבוד באותו חדר קטן בביתי, מדוכדך ונרגן בשל בעיות קיומיות קשות מנשוא - כמו כתם מים בתקרה, ופריחה קלה בזרת רגלי השמאלית, הרהרתי באחד הפרקים האחרונים של "האוס" שבו הגיבור היה דווקא נחמד באופן יחסי לסובבים אותו, ולפתע חוויתי תחושה של שחרור והקלה. בו ברגע נדלקה לי נורה מעל הראש, ומעוצמת ההתרגשות שבהארה קפצתי בשמחה והתחלתי לצעוק: אאוריקה! אאוריקה!

    כמעט שפרצתי החוצה לכיוון הסלון, אך למזלי הטוב, תוך כדי פתיחת הדלת מעדתי ואז נזכרתי שמכנסי מופשלים, וכך נמנעה מן האורחים שהיו אותה שעה בביתי חויה מפוקפקת למדי.

     

     ובכן, הגילוי המסעיר הוא שהבעיה אכן נובעת משילוב בין הפרעה נאורולוגית לנסיבות קשות. כאשר אדם מחזיק בבטן המון דברים קשים ולא נעימים, קורה לעיתים שהלחץ הזה גורם לחיכוך וקצר חשמלי בין עצב הראיה (Nervus Opticus  )  והעצב השולט על פי הטבעת (Rectum ). ואז נוצרת השקפת חיים מחורבנת. ובשפה מקצועית Rectalis Optis.

    מסתבר שלחלק מהאנשים יש נטיה גנטית לפתח תסמינים אלו, בעיקר תחת נסיבות קשות, ואילו אחרים פשוט לא רגישים כל כך.

    בכל אופן, מאז התגלית המרעישה אני ממליץ בחום רב לכל מי שנקלע למצב רוח עכור ולתחושת לחץ מעיק, ללכת אחר כבוד לבית הכסא ולפרוק את כל החרא הזה החוצה שם, ולא על חברים ומשפחה.

     נסו בעצמכם - לי זה עוזר.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/17 21:56:
      לא יודעת איך להתייחס, וינצ'יק. בנתיים קבל את כוכבי, וכשאזדמן לבית הכיסא אולי גם אני אחווה שם התגלות.
        18/2/15 23:14:
      אני מבינה שבמסגרת הזן אין לי ברירה ואני אכן צריכה לזרום עם כל החרא שזורם אליי. ילד שלי מוצלח כבר אמרתי ?
        3/5/12 17:16:
      ואני חשבתי שעצירות זה סוג של טנטרה שצריך לתרגל ללמד את הגוף להתאפק ולא להוציא הכל בחמת זעם.. זה מה שהגורו אמר...
        7/2/11 13:09:
      עכשיו אני מבין הכל. גם למה אני מרגיש ככה, וגם למה האורחים שלי הגיבו בצורה ש... אה... טוב, כבר אין לי אורחים כך שהמשך הדיון לא רלוונטי.
        8/12/10 13:59:
      חחחחחחחח

      אני אזכור את זה כשאני מפעילה את הסטופר.
        4/10/10 06:50:
      מעולה !!!
      (לא מפסיקה לצחוק)
        27/8/10 13:44:

      צטט: הנריק הצייר 2010-08-27 13:22:52

      זה לא Rectalis Optis
      זה analis acutis
      או drecus vulgaris

       

      קרא לזה איך שתרצה, העיקר שהמסר המחורבן עובר, ולא עלי.

        27/8/10 13:22:
      זה לא Rectalis Optis
      זה analis acutis
      או drecus vulgaris

        26/4/10 22:26:

      שמת לב שאתה אוהב לשחק בחרא? :-)

       

       

      האמת? היה שווה לקרוא את זה שוב מהמקום שאני עומדת בו ביום.

      ממש שווה.

       

      גם בפעם הראשונה היה טוב, כן?

        26/4/10 22:00:

      צטט: da vinci 2009-01-29 14:34:23

      צטט: נאוה נדה 2009-01-29 13:12:02

       

      ה"בוהן" ביד היא האגודל...

       

      נכון הבוהן ביד נקראת גם אגודל, כמו שהזרת נקראת גם קוטן

      וכמו שהשמש נקראת גם חמה

      והירח נקרא גם לבנה וסהר

       

      אוף, עצבים איתך!

      אני קופץ שניה לשרותים - תיכף אשוב.

       בשל העובדה שאני עדיין תחת טראומת השוק-הלם

      מאז שהסתבר לי כך רשמית -

      שאכן, ברגליים, גם הן אצבעות,

      לאחר שנים (שנתיים וחצי, לפחות!) -

      כאדם, ילדה, אישה,

      כעוסה רפלקסולוגיה, 

      עוסקת בענייני שפה ולשון (הי! להירגע, ו/או לגשת לחדר הקטן...)

      וכיוצא באלה

       

      אשר על כן,

      לא מגיבה יותר שון דבר בפוסט הזה

      שהקישור אליו נשלח באמתלה מתורצת

      של תחלוא מומצא על ידי צייר מודרני קונספטואלי

      שמנכס שמות של קודמיו.

       

      וזהו.

       

      (עד היציאה הבאה ;-) )

       

       

       

        23/2/10 09:44:


      אאוריקה עלק

      אני גיליתי את זה מזמן !

        23/2/10 09:32:

      איזה פוסט שנון מקסים ויצירתי
      איך החמצתי , איך , אשוב :-) כל המחמאות.

      ואגב חג שמח לכם.:-))

        13/2/10 18:54:

      :)))

       

      לפי מה שאתה מספר - ניראה לי שלכל עם ישראל יש את הרקטאליס הזה כל בוקר בכבישים...

        13/2/10 17:45:

      ידידי היקר

      דפקת פה וואחד סיפור מהתחת !!

      ע"ע


      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1364315

        25/1/10 13:25:

      צטט: פסיכית על 2010-01-25 12:41:00

      אופפ. לא הבנתי.

      מי שיש לו קיבה רגיזה הוא שמח ועליז?

       

      ברור! All that gaz :-))

        25/1/10 12:41:

      אופפ. לא הבנתי.

      מי שיש לו קיבה רגיזה הוא שמח ועליז?

        25/1/10 12:29:


      "קורה לעיתים שהלחץ הזה גורם לחיכוך וקצר חשמלי בין עצב הראיה (Nervus Opticus)  והעצב השולט על פי הטבעת (Rectum).

      ואז נוצרת השקפת חיים מחורבנת. ובשפה מקצועית Rectalis Optis.

      מסתבר שלחלק מהאנשים יש נטיה גנטית לפתח תסמינים אלו, בעיקר תחת נסיבות קשות, ואילו אחרים פשוט לא רגישים כל כך. "

      ברוטוס:   ראיתי בלי שתצבע את התחת בצהוב

      נטוס:      יפה, איזה תחכום מתוחכם

      ברוטוס:   פוסט מלפני שבאנו

      נטוס:      טוב שהחיו אותו

      ..

        25/1/10 11:21:

      זה מה שנקרא קארפה דיאם .. עד הסוף :-)))

      ואיקאה הבנתי סוף סוף שהבעיה של אלו היא עצירות והולכת לשים להם משלשלים בקפה
      ועל כך לעד אהיה  אסירת תודעה לך וינצ' :-))

        25/1/10 11:17:

      צטט: da vinci 2009-01-29 22:13:22

      צטט: מורגן פ. 2009-01-29 13:10:10

      צטט: נאוה נדה 2009-01-29 12:07:53

      כל אצבעות הרגליים ללא יוצא מן הכלל קרויות "בהונות". זה נכון שזו שחוטפת הכי הרבה בראש היא הקטנה ומפתה להקביל אותה לזרת, אבל - לא.

       

      פעם כתבתי במבחן באנגלית "בהונות", כתרגום ל-toes והורידו לי ציון על זה!

      25 שנה אחר כך, אני עוד זוכרת את זה במרירות רבה.

      זה קשור איכשהו לתסמונת שלך, דה וינצ'י?

       

      לי בלי שום קשר יש תסמונת טורט.

       פוסטמה! (+ טיק בעין ימין)

       

       

      :-)) תמיד יכול להיות יותר גרוע

      תסמונת טורט פאטימה (+טיק בשתי העיניים)

        14/9/09 06:13:

      משובח וינצ'י משובח

      דווקא המחשבה על הסיבה (רגישות קוראים לזה?)

      לאו דווקא הסיכום המשעשע...

        7/3/09 18:13:

      פוסט ענק
        7/3/09 15:39:

      או במלים פשוטות- אתה משחרר חרא לפנות מקום לדברים טובים יותר...זה הרעיון?

       

        8/2/09 15:10:

      צטט: da vinci 2009-02-08 12:37:12

      צטט: מיא 2009-02-05 15:38:00

      אפשר תגובה רצינית אחרי כל הדחקות?

      כי זה דווקא עניין שנתתי עליו את דעתי רבות.

      לדעתי החרא הוא לא הבעיה.

      בבני אדם יש המון חרא (ולא אור ואהבה) ותמיד יהיה.

      הבעיה היא שלאחרונה חל פיחות עצום בחשיבותה של השליטה העצמית ואנשים מרשים לעצמם להוציא ולאוורר את החרא שלהם. הם מביעים בדיבורים ובמעשים מה שפעם היה מקובל לשמור במחשבות וברגשות.

      ואחרים נותנים להם לגיטימציה בתירוץ של 'הבעה עצמית'.

      הבושה נעלמה.

      זאת הבעיה האמיתית לדעתי.

      ולכן ההבדלים בין טוב לרע מיטשטשים, כי אין עוד עיסוק במה ראוי ומה לא ראוי, אלא רק במה מצוי. ומה שמצוי הוא החרא, וכך כולם טובלים במדמנה.

      תיאור לא מלבב, אני יודעת, אבל זה מה יש. 

       

       

      שיט מיא!

      איך פיספסתי את התגובה שלך כאן?!

       

      הפוסט שלי לא מתייחס לאנשים שהם אנטיפטים ביסודם, חארות שאכפת להם רק מעצמם - את אלו קל לזהות תוך דקה ולמחוק מהרשימה.

      אבל ישנם גם את אלו שהם חביבים ונותנים מעצמם מכל הלב- כשהם במצב רוח טוב. הבעיה מתחילה כשהם במצב רוח עכור, סתם כי קמו על רגל שמאל או מסיבות עמוקות יותר, ואז הם הופכים לאנטיפתים, מיזנטרופים, נושכים את היד שבאה ללטף אותם ומחזירים רעה תחת טובה.

       

      להרבה אנשים זה לא ממש קשה לקבל את זה, כלומר יש סובלנות להתפרצויות כאלו אם הן לא תדירות מדי, אבל אני טיפוס טוטאלי כשאני מתחבר למישהו, וכמעט תמיד נמצא שם לטוב ולרע. לכן אני מקבל את זה קשה...

       

      אני לא סגור על מקור הבעיה - אני מניח שלכל אחד מקור קצת שונה, אבל הקו המשותף לכולם הוא שכשרע להם הם מתכנסים לתוך קונכיה ורוצים להתפלש בחרא של עצמם. מי שמושיט יד ומנסה לגעת בהם אז, שלא לומר חלילה להוציא אותם מהקונכיה- צפוי לביס רציני ביד.

       

      לטעמי, מלבד עליית קרנו של האינדיבידואליזם,  התופעה רווחת יותר כיום גם בגלל שינוי יציבות מקומו של האדם בחברה: פעם אדם נולד בכפר, חי כל חייו עם שכניו וקרובי משפחתו המיידיים, והיה חלק מקהילה אחת שבה היה עליו להיות מקובל נורמטיבי וחיובי. מי שנתפס כבעייתי באיזשהו אופן - היה נדחק אל שולי החברה ומאבד את "זכויות האזרח" שלו, מה גם שבקהילות קטנות, ידיעות ושמועות מתפשטות מפה לאוזן כמו דליקה בשדה קוצים (ע"ע הקיבוצים של פעם). על כן אנשים בלעו צפרדעים והסוו נטיות אנטי סוציאליות מזדמנות כי היה חשוב להם מאוד לעשות זאת.

       

      כיום אדם יכול למצוא חברים חדשים בהקלקת עכבר, ולהחליף תוך יום חברים שסר חינו בעיניהם, אבל גם בלי קשר לכך בכל פעם שאדם עובר דירה - השכנים מתחלפים, מחליף מקום עבודה - הקולגות מתחלפים, מתחתן ומתגרש - חלק מקרובי המשפחה מתחלפים, אפילו בן הזוג שאמור להיות האדם הקרוב אליך ביותר. כל זאת במהלך רגיל של חיים נורמטיביים.

      כלומר - גם קשרים טובים נוטים לרוב להתאייד עם השנים, ורוב הקשרים שלנו הופכים ל"אד הוקים" (אם ניתן לומר זאת ברבים...) נדיר ששומרים על קשר טוב לאורך שנים.

       

      מכאן - שמקומו של פלוני בחברה ספציפית או אפילו בזוגיות פחות קריטי, כי יש לאן ללכת ויש תחליפים זמינים, ולכן הוא גם יכול להרשות לעצמו התנהגות שפעם לא היתה באה בחשבון.

       

      אני לא רואה בישראל של 2009 קשר מובהק בין "התחרפנויות" כאלו למוצא עדתי, אלא דווקא לסגנון חיים. אני מניח שבקהילה החרדית זה פחות נפוץ - כי אצלם הקהילה היא יותר הדוקה ויותר ארוכת טווח, בדומה לכפר של פעם. 

       

       

       גם לתיאור שלך יש שם בסוציולוגיה - פעם חיו במסגרת רשתות חברתיות צפופות, והיום לא, ובאמת יש חברות בארץ, כמו הערבית, החרדית, שעדיין כן וזה פחות בולט. בגלל זה אני מלינה על האינטרנט, שהפך את היחסים ליותר מנוכרים והקל מאוד על האפשרות הזאת, להרחיק ממך את האדם האחר ולהתנהג כלפיו באופן שלא היה אפשרי לא ברשת חברתית צפופה וגם לא ברשת חברתית דלילה.נכון. אני מסכימה. צריך אולי לנסח אתיקה של התנהגות שמתאימה לימינו וללמד אותה בבתי הספר כי באמת המצב היום לדעתי בלתי נסבל ואנשים נפגעים ממנו מאוד. מי שאין לו עור של קרנף לא שורד. כתבתי על זה המון.

        8/2/09 13:21:

      צטט: מיא 2009-02-05 15:38:00

      אפשר תגובה רצינית אחרי כל הדחקות?

      כי זה דווקא עניין שנתתי עליו את דעתי רבות.

      לדעתי החרא הוא לא הבעיה.

      בבני אדם יש המון חרא (ולא אור ואהבה) ותמיד יהיה.

      הבעיה היא שלאחרונה חל פיחות עצום בחשיבותה של השליטה העצמית ואנשים מרשים לעצמם להוציא ולאוורר את החרא שלהם. הם מביעים בדיבורים ובמעשים מה שפעם היה מקובל לשמור במחשבות וברגשות.

      ואחרים נותנים להם לגיטימציה בתירוץ של 'הבעה עצמית'.

      הבושה נעלמה.

      זאת הבעיה האמיתית לדעתי.

      ולכן ההבדלים בין טוב לרע מיטשטשים, כי אין עוד עיסוק במה ראוי ומה לא ראוי, אלא רק במה מצוי. ומה שמצוי הוא החרא, וכך כולם טובלים במדמנה.

      תיאור לא מלבב, אני יודעת, אבל זה מה יש. 

       

       

       

      In psychology, psychological projection (or projection bias) is a defense mechanism in which one attributes one’s own unacceptable or unwanted thoughts and/or emotions to others. According to Wade, Tavris (2000) projection occurs when a person's own unacceptable or threatening feelings are repressed and then attributed to someone else..[1]

      An example of such simple behavior would be: blame for failure, making an excuse for your own faults by projecting the cause of said failure onto someone else, hence blaming them and not accepting the reality of the failure. One would argue that you are projecting the threatening feelings.

      Projection reduces anxiety by allowing the expression of the unwanted subconscious impulses or desires without letting the conscious mind recognize them.


      זה לא מקאנט זה מפרויד. לא הכי מודרני אבל די אקטואלי בהקשרו.  סוביקטיבי בודאי שסוביקטיבי...כן מויקי זה די בקיצור שמה אבל רלוונטי.

        8/2/09 12:37:

      צטט: מיא 2009-02-05 15:38:00

      אפשר תגובה רצינית אחרי כל הדחקות?

      כי זה דווקא עניין שנתתי עליו את דעתי רבות.

      לדעתי החרא הוא לא הבעיה.

      בבני אדם יש המון חרא (ולא אור ואהבה) ותמיד יהיה.

      הבעיה היא שלאחרונה חל פיחות עצום בחשיבותה של השליטה העצמית ואנשים מרשים לעצמם להוציא ולאוורר את החרא שלהם. הם מביעים בדיבורים ובמעשים מה שפעם היה מקובל לשמור במחשבות וברגשות.

      ואחרים נותנים להם לגיטימציה בתירוץ של 'הבעה עצמית'.

      הבושה נעלמה.

      זאת הבעיה האמיתית לדעתי.

      ולכן ההבדלים בין טוב לרע מיטשטשים, כי אין עוד עיסוק במה ראוי ומה לא ראוי, אלא רק במה מצוי. ומה שמצוי הוא החרא, וכך כולם טובלים במדמנה.

      תיאור לא מלבב, אני יודעת, אבל זה מה יש. 

       

       

      שיט מיא!

      איך פיספסתי את התגובה שלך כאן?!

       

      הפוסט שלי לא מתייחס לאנשים שהם אנטיפטים ביסודם, חארות שאכפת להם רק מעצמם - את אלו קל לזהות תוך דקה ולמחוק מהרשימה.

      אבל ישנם גם את אלו שהם חביבים ונותנים מעצמם מכל הלב- כשהם במצב רוח טוב. הבעיה מתחילה כשהם במצב רוח עכור, סתם כי קמו על רגל שמאל או מסיבות עמוקות יותר, ואז הם הופכים לאנטיפתים, מיזנטרופים, נושכים את היד שבאה ללטף אותם ומחזירים רעה תחת טובה.

       

      להרבה אנשים זה לא ממש קשה לקבל את זה, כלומר יש סובלנות להתפרצויות כאלו אם הן לא תדירות מדי, אבל אני טיפוס טוטאלי כשאני מתחבר למישהו, וכמעט תמיד נמצא שם לטוב ולרע. לכן אני מקבל את זה קשה...

       

      אני לא סגור על מקור הבעיה - אני מניח שלכל אחד מקור קצת שונה, אבל הקו המשותף לכולם הוא שכשרע להם הם מתכנסים לתוך קונכיה ורוצים להתפלש בחרא של עצמם. מי שמושיט יד ומנסה לגעת בהם אז, שלא לומר חלילה להוציא אותם מהקונכיה- צפוי לביס רציני ביד.

       

      לטעמי, מלבד עליית קרנו של האינדיבידואליזם,  התופעה רווחת יותר כיום גם בגלל שינוי יציבות מקומו של האדם בחברה: פעם אדם נולד בכפר, חי כל חייו עם שכניו וקרובי משפחתו המיידיים, והיה חלק מקהילה אחת שבה היה עליו להיות מקובל נורמטיבי וחיובי. מי שנתפס כבעייתי באיזשהו אופן - היה נדחק אל שולי החברה ומאבד את "זכויות האזרח" שלו, מה גם שבקהילות קטנות, ידיעות ושמועות מתפשטות מפה לאוזן כמו דליקה בשדה קוצים (ע"ע הקיבוצים של פעם). על כן אנשים בלעו צפרדעים והסוו נטיות אנטי סוציאליות מזדמנות כי היה חשוב להם מאוד לעשות זאת.

       

      כיום אדם יכול למצוא חברים חדשים בהקלקת עכבר, ולהחליף תוך יום חברים שסר חינו בעיניהם, אבל גם בלי קשר לכך בכל פעם שאדם עובר דירה - השכנים מתחלפים, מחליף מקום עבודה - הקולגות מתחלפים, מתחתן ומתגרש - חלק מקרובי המשפחה מתחלפים, אפילו בן הזוג שאמור להיות האדם הקרוב אליך ביותר. כל זאת במהלך רגיל של חיים נורמטיביים.

      כלומר - גם קשרים טובים נוטים לרוב להתאייד עם השנים, ורוב הקשרים שלנו הופכים ל"אד הוקים" (אם ניתן לומר זאת ברבים...) נדיר ששומרים על קשר טוב לאורך שנים.

       

      מכאן - שמקומו של פלוני בחברה ספציפית או אפילו בזוגיות פחות קריטי, כי יש לאן ללכת ויש תחליפים זמינים, ולכן הוא גם יכול להרשות לעצמו התנהגות שפעם לא היתה באה בחשבון.

       

      אני לא רואה בישראל של 2009 קשר מובהק בין "התחרפנויות" כאלו למוצא עדתי, אלא דווקא לסגנון חיים. אני מניח שבקהילה החרדית זה פחות נפוץ - כי אצלם הקהילה היא יותר הדוקה ויותר ארוכת טווח, בדומה לכפר של פעם. 

       

        5/2/09 21:19:
      כן, כן, אני יודעת את זה (מאמא), העניין הוא שכל תרבות הניו אייג' נורא מפתחת את הפן הזה של השחרור ואת ההבעה ואת הספונטניות והשליטה העצמית כבר לא נחשבת לערך יוקרתי שיש לשאוף אליו. 
        5/2/09 21:16:

      צטט: מיא 2009-02-05 15:38:00

      אפשר תגובה רצינית אחרי כל הדחקות?

      כי זה דווקא עניין שנתתי עליו את דעתי רבות.

      לדעתי החרא הוא לא הבעיה.

      בבני אדם יש המון חרא (ולא אור ואהבה) ותמיד יהיה.

      הבעיה היא שלאחרונה חל פיחות עצום בחשיבותה של השליטה העצמית ואנשים מרשים לעצמם להוציא ולאוורר את החרא שלהם. הם מביעים בדיבורים ובמעשים מה שפעם היה מקובל לשמור במחשבות וברגשות.

      ואחרים נותנים להם לגיטימציה בתירוץ של 'הבעה עצמית'.

      הבושה נעלמה.

      זאת הבעיה האמיתית לדעתי.

      ולכן ההבדלים בין טוב לרע מיטשטשים, כי אין עוד עיסוק במה ראוי ומה לא ראוי, אלא רק במה מצוי. ומה שמצוי הוא החרא, וכך כולם טובלים במדמנה.

      תיאור לא מלבב, אני יודעת, אבל זה מה יש.

       

       חלק ממאפייני האישיות (5 במספר, נגד עין הרע)  קשורים ליכולת השליטה העצמית וההתאמה.

      אנשים עם "אינטיליגנציה רגשית" (נניח)  הם בעלי "self monitoring" גבוה. 

      זה גם ענין תרבותי.

      אצל יהודי המזרח (מזרח אירופה, ארצות האיסלאם וישראל) אין הערכה גבוהה לאיפוק, פרטיות ושליטה רגשית ברפרטואר התרבותי.

       

        5/2/09 16:34:

      צטט: מר רשתות 2009-02-05 15:34:21

      סליחה, אבל אני מפולניה. 

      אם לא נשליך את הזבל שלנו על האחרים,

      או נפנים אותו כרגשות אשם עמוקים,

      בשביל מה לחיות ? 

      עבור הנאות החיים ? 

      תגיד לי. אתה השתגעת ?  ?

       

      תקרא את התשובה של מאיה

        5/2/09 15:38:

      אפשר תגובה רצינית אחרי כל הדחקות?

      כי זה דווקא עניין שנתתי עליו את דעתי רבות.

      לדעתי החרא הוא לא הבעיה.

      בבני אדם יש המון חרא (ולא אור ואהבה) ותמיד יהיה.

      הבעיה היא שלאחרונה חל פיחות עצום בחשיבותה של השליטה העצמית ואנשים מרשים לעצמם להוציא ולאוורר את החרא שלהם. הם מביעים בדיבורים ובמעשים מה שפעם היה מקובל לשמור במחשבות וברגשות.

      ואחרים נותנים להם לגיטימציה בתירוץ של 'הבעה עצמית'.

      הבושה נעלמה.

      זאת הבעיה האמיתית לדעתי.

      ולכן ההבדלים בין טוב לרע מיטשטשים, כי אין עוד עיסוק במה ראוי ומה לא ראוי, אלא רק במה מצוי. ומה שמצוי הוא החרא, וכך כולם טובלים במדמנה.

      תיאור לא מלבב, אני יודעת, אבל זה מה יש. 

       

        5/2/09 15:35:

      צטט: מר רשתות 2009-02-05 15:34:21

      סליחה, אבל אני מפולניה. 

      אם לא נשליך את הזבל שלנו על האחרים,

      או נפנים אותו כרגשות אשם עמוקים,

      בשביל מה לחיות ? 

      עבור הנאות החיים ? 

      תגיד לי. אתה השתגעת ?  ?

       

      מומלץ להקשיב למר הרשתות.

      שכן- ידוע הוא באבחנותיו החדות.

      איש חכם שיודע להגיד את המילה הנכונה.

       

      -------

      כפרה - אצל הפולנים כמה שלא יזרקו על אחרים את החרא הגדול שלהם - עדיין יסתובבו עם רגשות אשם.

      זה בילד אין.

        5/2/09 15:34:

      סליחה, אבל אני מפולניה. 

      אם לא נשליך את הזבל שלנו על האחרים,

      או נפנים אותו כרגשות אשם עמוקים,

      בשביל מה לחיות ? 

      עבור הנאות החיים ? 

      תגיד לי. אתה השתגעת ?  ?

        5/2/09 15:32:

      צטט: da vinci 2009-02-05 15:29:31

      צטט: הקדרית 2009-02-05 15:25:10

      צטט: da vinci 2009-02-03 21:32:37

      צטט: הקדרית 2009-02-02 08:00:17


      זה בדיוק מה שקורה כשהחרא עולה לראש ומציף את העיניים ואת נחיריי האף.

      או אז - אדם מדמה עצמו לאיזה מלך ובום!יום אחד מגלה שבקושי הכתירו אותו למנקה אסלות.

       

      --------

      נהדר כתוב.נהדר.

       

      מאשה חדת לשון כמוך זו מחמאה גדולה...

      תודה

       

       

      נשיקות.אתה מבריק בייבי.

       

      נו די! תמשיכי.

       

      פסדר פסדר - אבל בדיוק אני אצל הרקטוס מנקה את הקרטיוס והבקטוס בעזרת נברשת.

        5/2/09 15:29:

      צטט: הקדרית 2009-02-05 15:25:10

      צטט: da vinci 2009-02-03 21:32:37

      צטט: הקדרית 2009-02-02 08:00:17


      זה בדיוק מה שקורה כשהחרא עולה לראש ומציף את העיניים ואת נחיריי האף.

      או אז - אדם מדמה עצמו לאיזה מלך ובום!יום אחד מגלה שבקושי הכתירו אותו למנקה אסלות.

       

      --------

      נהדר כתוב.נהדר.

       

      מאשה חדת לשון כמוך זו מחמאה גדולה...

      תודה

       

       

      נשיקות.אתה מבריק בייבי.

       

      נו די! תמשיכי.

        5/2/09 15:25:

      צטט: da vinci 2009-02-03 21:32:37

      צטט: הקדרית 2009-02-02 08:00:17


      זה בדיוק מה שקורה כשהחרא עולה לראש ומציף את העיניים ואת נחיריי האף.

      או אז - אדם מדמה עצמו לאיזה מלך ובום!יום אחד מגלה שבקושי הכתירו אותו למנקה אסלות.

       

      --------

      נהדר כתוב.נהדר.

       

      מאשה חדת לשון כמוך זו מחמאה גדולה...

      תודה

       

       

      נשיקות.אתה מבריק בייבי.
        3/2/09 21:46:

      תודה:)
        3/2/09 21:32:

      צטט: הקדרית 2009-02-02 08:00:17


      זה בדיוק מה שקורה כשהחרא עולה לראש ומציף את העיניים ואת נחיריי האף.

      או אז - אדם מדמה עצמו לאיזה מלך ובום!יום אחד מגלה שבקושי הכתירו אותו למנקה אסלות.

       

      --------

      נהדר כתוב.נהדר.

       

      מאשה חדת לשון כמוך זו מחמאה גדולה...

      תודה
        2/2/09 08:00:


      זה בדיוק מה שקורה כשהחרא עולה לראש ומציף את העיניים ואת נחיריי האף.

      או אז - אדם מדמה עצמו לאיזה מלך ובום!יום אחד מגלה שבקושי הכתירו אותו למנקה אסלות.

       

      --------

      נהדר כתוב.נהדר.

        1/2/09 14:05:


      שוב יש לך בעיות עיכול????מופתעקריצה

      הפעם כדאי שתפנה לרופא...לשון בחוץ

        1/2/09 09:30:

      צטט: תנא 2009-01-31 20:55:36


      ויש כאלה עם עצירות כרונית...

       

      אז שיקחו

       

       

      רק להזהר ממינון יתר!

       

       

       

        31/1/09 20:55:

      ויש כאלה עם עצירות כרונית...
        31/1/09 18:55:

      אחלה טיפ. אימצתי.
        31/1/09 17:41:

      צטט: bronte 2009-01-31 16:19:05

      צטט: da vinci 2009-01-30 16:52:08

      צטט: bronte 2009-01-30 15:50:09

      אני אזכור את הסינדרום הזה

      נראה לי שכדאי להציע להכניס את זה, יחד עם

      יחד עם "אלצהיימר נעורים" ו"בולמיה סנילית"

      (בשניהם אני לוקה) למגדיר המחלות השלם (מרק?)

       

      איך בדיוק את לוקה?

      You two living la vida loca?

       

       

      אם כבר אז לוקה הזאת

      אני לא בטוח שלוקה מוכה טובה יותר מלוקה ישנונית

       

        31/1/09 16:19:

      צטט: da vinci 2009-01-30 16:52:08

      צטט: bronte 2009-01-30 15:50:09

      אני אזכור את הסינדרום הזה

      נראה לי שכדאי להציע להכניס את זה, יחד עם

      יחד עם "אלצהיימר נעורים" ו"בולמיה סנילית"

      (בשניהם אני לוקה) למגדיר המחלות השלם (מרק?)

       

      איך בדיוק את לוקה?

      You two living la vida loca?

       

       

      אם כבר אז לוקה הזאת

        31/1/09 14:09:

      צטט: lexis 2009-01-31 13:34:18

      שיט מאן (תתרגם לבד), אתה חייב ללמד אותי איך עושים את האינטרפייס של הבלוג ככה רחב, לרוחב כל העמוד, במקום הטור הצר והמצ'וקמק שכולם פה בקפה מקבלים.

       

       

       

      ככה סתם לגלות את הסוד ולאבד את הפיצ'ר היחודי שלי?!

      נאאאא...

      Quid pro quo!

        31/1/09 13:34:

      שיט מאן (תתרגם לבד), אתה חייב ללמד אותי איך עושים את האינטרפייס של הבלוג ככה רחב, לרוחב כל העמוד, במקום הטור הצר והמצ'וקמק שכולם פה בקפה מקבלים.

       

       

        31/1/09 13:17:


      תמיד אמרתי שאפילו מחרא יכול לצאת משהו טוב.

      אתה כותב יופי, שנון אינטליגנטי ומצחיק.

      גם התגובות מעלות חיוך.

       

      ובעניין התמיהות שלך האם תגובות האנשים נובעות מארועי העבר שלהם.

      הרי שהמסקנות מוכיחות שלא חשוב מה אוכלים? תמיד צריך להוציא את החרא החוצה, ורצוי בשירותים.

      (הופה! עכשיו הבנתי לראשונה בחיי את פירוש השם: "שירותים")

        31/1/09 11:14:


      ביקור ראשון אצלך,

      השאיר רושם עמוק.

      היא עוד תשוב.....

       

        30/1/09 16:52:

      צטט: bronte 2009-01-30 15:50:09

      אני אזכור את הסינדרום הזה

      נראה לי שכדאי להציע להכניס את זה, יחד עם

      יחד עם "אלצהיימר נעורים" ו"בולמיה סנילית"

      (בשניהם אני לוקה) למגדיר המחלות השלם (מרק?)

       

      איך בדיוק את לוקה?

      You two living la vida loca?

       

        30/1/09 15:50:

      אני אזכור את הסינדרום הזה

      נראה לי שכדאי להציע להכניס את זה, יחד עם

      יחד עם "אלצהיימר נעורים" ו"בולמיה סנילית"

      (בשניהם אני לוקה) למגדיר המחלות השלם (מרק?)

        30/1/09 14:31:

      יופי, מאוד בוגר לערב הורים .
        30/1/09 13:54:

      צטט: ranbo3 2009-01-30 13:18:19


      סופית , בהן מציינת גם את עצבעות הרגל וגם את היד .

      כך גם לגבי האגודל (הביטוי הולך עקב בצד אגודל ...)

       

      כך שמדובר בשמות נרדפים .

      עד כאן פינתנו "הדברים שרק אנשים מטורפים ומשועממים מסוגלים לבדוק במילון " .

       

      דה וינצ'י, זמן לסנן את מאגר החברים , ואני יודע שייתכן ואני בדרך לגול עצמי .

       

      רן אני מאוד שמח שאתה בעדי,

      אבל יתכן שזה ביטוי שנשאר מהתקופה בה אבות אבותינו הילכו על ארבע, כמנהג השימפנזים


      (והכל כדי להשלים עם נאוה...)
        30/1/09 13:18:


      סופית , בהן מציינת גם את עצבעות הרגל וגם את היד .

      כך גם לגבי האגודל (הביטוי הולך עקב בצד אגודל ...)

       

      כך שמדובר בשמות נרדפים .

      עד כאן פינתנו "הדברים שרק אנשים מטורפים ומשועממים מסוגלים לבדוק במילון " .

       

      דה וינצ'י, זמן לסנן את מאגר החברים , ואני יודע שייתכן ואני בדרך לגול עצמי .

        30/1/09 12:18:

      צטט: irisoded 2009-01-29 11:58:41


      מאז ומתמיד חזרו לגנטיקה כפיתרון להתנהגויות לא "מקובלות" - שנמדדות כיחסיות ובקונטקסט תרבותי.

      האומנם? 

       

      אצלי במשפחה יש נטיה מולדת להאשים את הגנטיקה המחורבנת של אחרים בכל הצרות שלהם.

        30/1/09 12:15:

      צטט: רונשה 2009-01-29 12:09:57


      גם מאיר אריאל כתב פעם שהתגבשה לו הכרעה....

       

      אותי זה הצחיק. 

       

       

       

      כן. עכשיו כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה

        30/1/09 00:32:


      ראשית, ברוך השב למחוזות הפוסטים ה....

      שנית,

      כמעט שפרצתי החוצה לכיוון הסלון, אך למזלי הטוב, תוך כדי פתיחת הדלת מעדתי ואז נזכרתי שמכנסי מופשלים, וכך נמנעה מן האורחים שהיו אותה שעה בביתי חויה מפוקפקת למדי.

      מופתעעל זה נאמר...מראות קשים!!

      <והכוכב הוא בשל תבונתך לחסוך מאיתנו ומאורחיך את אותם מראות, אין ספק כי נהגת במידת הרחמים כלפי המבקרים בפוסטךלשון בחוץ >

      סופשבוע עם הארות ויציאות שיהיה לך!תמים

        29/1/09 22:28:

      צטט: da vinci 2009-01-29 22:13:22

      צטט: מורגן פ. 2009-01-29 13:10:10

      צטט: נאוה נדה 2009-01-29 12:07:53

      כל אצבעות הרגליים ללא יוצא מן הכלל קרויות "בהונות". זה נכון שזו שחוטפת הכי הרבה בראש היא הקטנה ומפתה להקביל אותה לזרת, אבל - לא.

       

      פעם כתבתי במבחן באנגלית "בהונות", כתרגום ל-toes והורידו לי ציון על זה!

      25 שנה אחר כך, אני עוד זוכרת את זה במרירות רבה.

      זה קשור איכשהו לתסמונת שלך, דה וינצ'י?

       

      לי בלי שום קשר יש תסמונת טורט.

       פוסטמה! (+ טיק בעין ימין)

       

      זאת הסיבה היחידה שאני סולחת לך :)

        29/1/09 22:13:

      צטט: מורגן פ. 2009-01-29 13:10:10

      צטט: נאוה נדה 2009-01-29 12:07:53

      כל אצבעות הרגליים ללא יוצא מן הכלל קרויות "בהונות". זה נכון שזו שחוטפת הכי הרבה בראש היא הקטנה ומפתה להקביל אותה לזרת, אבל - לא.

       

      פעם כתבתי במבחן באנגלית "בהונות", כתרגום ל-toes והורידו לי ציון על זה!

      25 שנה אחר כך, אני עוד זוכרת את זה במרירות רבה.

      זה קשור איכשהו לתסמונת שלך, דה וינצ'י?

       

      לי בלי שום קשר יש תסמונת טורט.

       פוסטמה! (+ טיק בעין ימין)

        29/1/09 22:12:

      צטט: אהוד-אמיר 2009-01-29 21:13:08

      צטט: מורגן פ. 2009-01-29 13:10:10

      צטט: נאוה נדה 2009-01-29 12:07:53

      כל אצבעות הרגליים ללא יוצא מן הכלל קרויות "בהונות". זה נכון שזו שחוטפת הכי הרבה בראש היא הקטנה ומפתה להקביל אותה לזרת, אבל - לא.

       

      פעם כתבתי במבחן באנגלית "בהונות", כתרגום ל-toes והורידו לי ציון על זה!

      25 שנה אחר כך, אני עוד זוכרת את זה במרירות רבה.

      זה קשור איכשהו לתסמונת שלך, דה וינצ'י?

       כן, גם לי זה קרה עם כמה מתרגלים מטומטמים שלא הבינו את הגאונות שלי בחוג ליחב"ל . לפני 15 שנה. עד היום אני זוכר.

      ו"תסמונת דה וינצ'י" - אין ספר כזה?

       

       

      נו בתור עורך לשוני - מונית לבורר בעניין המחלוקת הבלשנית ביני ובין נאוה.

      מי צודק ואולי שנינו טועים?

      (אני מציע לך ללכת כאן על בהונותיך כי שני הצדדים כאן מאוד רגישים...)

        29/1/09 22:09:

      צטט: טולסקי 2009-01-29 20:13:06


      היית רוצה להיות יותר האוס ופחות ווילסון?

       

      אני יותר דומה לווילסון, אבל אחד אחר - השכן של טים ב"שפץ ביתך"

       

      http://il.youtube.com/watch?v=SP8b2H77uqg

        29/1/09 22:00:

      צטט: מיה שני 2009-01-29 18:16:45

      והתמונה שלך שיש לי עכשיו בראש,

      מתרוצץ במכנסייך המופשלות בסלון,

      וצועק על האורחים ההמומים "אאוריקה!"

       

      אין בה  לצלק אותי  נפשית ולהשפיע על השליטה בסוגרים בעתיד?

      אתה רק מוסיף חומר חום למדורה.

       

       

      גברת, אני מצטער, בבלוג הזה אין אחריות לנזקים עקיפים שיגרמו לקוראים.

      תלמדי לקרוא את האותיות הקטנות.

       


      מערכת המגדיר השלם אינה אחראית לשום נזק למעט בריחת שתן בלתי רצונית בזמן קריאת הפוסט. חובת ההוכחה על הקורא וכמו כן יש לבצע שיחזור מדוייק בנוכחות רואה חשבון ומבקר מטעם המערכת.

       

        29/1/09 21:13:

      צטט: מורגן פ. 2009-01-29 13:10:10

      צטט: נאוה נדה 2009-01-29 12:07:53

      כל אצבעות הרגליים ללא יוצא מן הכלל קרויות "בהונות". זה נכון שזו שחוטפת הכי הרבה בראש היא הקטנה ומפתה להקביל אותה לזרת, אבל - לא.

       

      פעם כתבתי במבחן באנגלית "בהונות", כתרגום ל-toes והורידו לי ציון על זה!

      25 שנה אחר כך, אני עוד זוכרת את זה במרירות רבה.

      זה קשור איכשהו לתסמונת שלך, דה וינצ'י?

       כן, גם לי זה קרה עם כמה מתרגלים מטומטמים שלא הבינו את הגאונות שלי בחוג ליחב"ל . לפני 15 שנה. עד היום אני זוכר.

      ו"תסמונת דה וינצ'י" - אין ספר כזה?

       

        29/1/09 20:13:

      היית רוצה להיות יותר האוס ופחות ווילסון?
        29/1/09 20:05:

      צטט: מיה שני 2009-01-29 18:18:00

      ואפשר בבקשה את מילות השיר?

      לבחורצ'יק בעיות דיקציה קלות,לא הבנתי כלום.

       

      לא חשוב,הקוף הקדים את השפן וארגן לי מילים.

       

        29/1/09 18:18:

      ואפשר בבקשה את מילות השיר?

      לבחורצ'יק בעיות דיקציה קלות,לא הבנתי כלום.

        29/1/09 18:16:

      והתמונה שלך שיש לי עכשיו בראש,

      מתרוצץ במכנסייך המופשלות בסלון,

      וצועק על האורחים ההמומים "אאוריקה!"

       

      אין בה  לצלק אותי  נפשית ולהשפיע על השליטה בסוגרים בעתיד?

      אתה רק מוסיף חומר חום למדורה.

       

        29/1/09 17:32:

      בגלל צואת חינם חרבה ירושלים .
        29/1/09 14:34:

      צטט: נאוה נדה 2009-01-29 13:12:02

       

      ה"בוהן" ביד היא האגודל...

       

      נכון הבוהן ביד נקראת גם אגודל, כמו שהזרת נקראת גם קוטן

      וכמו שהשמש נקראת גם חמה

      והירח נקרא גם לבנה וסהר

       

      אוף, עצבים איתך!

      אני קופץ שניה לשרותים - תיכף אשוב.

        29/1/09 13:12:

      צטט: da vinci 2009-01-29 12:46:00

      צטט: נאוה נדה 2009-01-29 12:07:53

      כל אצבעות הרגליים ללא יוצא מן הכלל קרויות "בהונות". זה נכון שזו שחוטפת הכי הרבה בראש היא הקטנה ומפתה להקביל אותה לזרת, אבל - לא.

       

      נאוה,

       

      הרשי לי לחלוק עליך, בקטנה.

      בוהן היא האצבע הגדולה בכל יד ורגל, ולעיתים קוראים לאצבעות הרגלים כולן "בהונות".

      אמנם זה לא קיבל רשמית הכשרה של האקדמיה ללשון, אבל גם אין פסילה של השימוש ב"זרת" לאצבע הקטנה של כף הרגל.

      בכל מקרה  מומחים לכף רגל (שיצא לי לפגוש לא מעט לצערי - עקב תאונה) משתמשים באותם שמות לבהונות, כך שזה שגור בשפה.

       

      הנה כמה דוגמאות:

       http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%94%D7%9F

       

      וגם

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A6%D7%91%D7%A2

       

      וגם

       http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject74.asp

       

      ואם הייתי חצוף הייתי אומר לך:  קטונתי עבה ממתניך!

      (אבל אני לא)

      ;-)

       

       

      ה"בוהן" ביד היא האגודל...
        29/1/09 13:10:

      צטט: נאוה נדה 2009-01-29 12:07:53

      כל אצבעות הרגליים ללא יוצא מן הכלל קרויות "בהונות". זה נכון שזו שחוטפת הכי הרבה בראש היא הקטנה ומפתה להקביל אותה לזרת, אבל - לא.

       

      פעם כתבתי במבחן באנגלית "בהונות", כתרגום ל-toes והורידו לי ציון על זה!

      25 שנה אחר כך, אני עוד זוכרת את זה במרירות רבה.

      זה קשור איכשהו לתסמונת שלך, דה וינצ'י?

        29/1/09 12:46:

      צטט: נאוה נדה 2009-01-29 12:07:53

      כל אצבעות הרגליים ללא יוצא מן הכלל קרויות "בהונות". זה נכון שזו שחוטפת הכי הרבה בראש היא הקטנה ומפתה להקביל אותה לזרת, אבל - לא.

       

      נאוה,

       

      הרשי לי לחלוק עליך, בקטנה.

      בוהן היא האצבע הגדולה בכל יד ורגל, ולעיתים קוראים לאצבעות הרגלים כולן "בהונות".

      אמנם זה לא קיבל רשמית הכשרה של האקדמיה ללשון, אבל גם אין פסילה של השימוש ב"זרת" לאצבע הקטנה של כף הרגל.

      בכל מקרה  מומחים לכף רגל (שיצא לי לפגוש לא מעט לצערי - עקב תאונה) משתמשים באותם שמות לבהונות, כך שזה שגור בשפה.

       

      הנה כמה דוגמאות:

       http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%94%D7%9F

       

      וגם

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A6%D7%91%D7%A2

       

      וגם

       http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject74.asp

       

      ואם הייתי חצוף הייתי אומר לך:  קטונתי עבה ממתניך!

      (אבל אני לא)

      ;-)

        29/1/09 12:09:


      גם מאיר אריאל כתב פעם שהתגבשה לו הכרעה....

       

      אותי זה הצחיק. 

       

       

        29/1/09 12:07:
      כל אצבעות הרגליים ללא יוצא מן הכלל קרויות "בהונות". זה נכון שזו שחוטפת הכי הרבה בראש היא הקטנה ומפתה להקביל אותה לזרת, אבל - לא.
        29/1/09 11:58:


      מאז ומתמיד חזרו לגנטיקה כפיתרון להתנהגויות לא "מקובלות" - שנמדדות כיחסיות ובקונטקסט תרבותי.

      האומנם? 

      פרופיל

      da vinci
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון