כותרות TheMarker >
    ';

    מכתבים מהמרפסת

    תחבורה מונעת

    2 תגובות   יום חמישי, 29/1/09, 12:44

    באמצע נסיעה, הייתה לי אתמול הארה.

    לפני כמעט 8 שנים, החיים שלי השתנו. שינוי קטן, אבל חשוב.

    לפני כמעט 8 שנים חייתי בברלין. העברתי שם שנה במסגרת חילופי סטודנטים. כולם מסביבי התנהלו על אופניים ורק אני נותרתי עיקשת, נאחזת באיזה אנטי ישן, אולי איזה פחד לא מוסבר.

    החורף הגיע, וגם אז, מלבד בימי שלג כבד (אין הרבה כאלה בברלין), כולם המשיכו עם האופניים שלהם ואני דבקתי בתחתית. עד שיום אחד...

    בסוף נשברתי. בדיסקוס קצר עם אחד החברים, העליתי את ההתלבטות שלי. רציתי לנסות, אבל לא רציתי להוציא על זה הרבה כסף.

    אין בעיה.

    עוד שלושה חברים צורפו למלאכה ולצורך המטרה גויסו 5 זוגות ישנים, נטושים שכבר עמדו יותר מידי זמן ללא דורש. 5 זוגות פורקו. אחד תרם את גופו. שניים גלגלים. מערכת היגוי נמוכה באה מרביעי... בסוף הם עמדו שם. ירוקים. בסגנון אופניים הולנדים, פשוטים, בלי מהלכים, אבל עם הרבה רצון. קראתי להם פרוש (Frosch), שזה צפרדע בגרמנית אבל גם מילה שיש לה שוונג אצלי באוזן. לפרוש היה שוונג...

    יצאתי לנסיעת המבחן. הכל התחיל להשתנות.

    בהתחלה הייתי זהירה. נסעתי רק עם אחרים. עם הזמן תפסתי בטחון. במריחה הראשונה על המדרכה, נעלתי והלכתי, אבל חזרתי כעבור כמה שעות ועליתי חזרה. תוך זמן קצר כבר לא יכולתי לדמיין עוד את החיים בלי.

    אופניים.

    כל כך פשוט, כל כך בסיסי.

    עצמאות.

    מהרגע שהתרגלתי קיבלתי עצמאות חדשה. רכבתי לכל מקום. לא עוד לחכות לתחתית, לא עוד התלות בשעות הנסיעה. פשוט לעלות ולנסוע. יצאתי תמיד ברגע האחרון, הגעתי תמיד בול בזמן. חניתי תמיד בפתח המקום אליו הלכתי. יש משהו הרבה יותר פשוט בהתנהלות עם אופניים.

    כשחזרתי לארץ חזרתי לחיפה. לא התייאשתי. השגתי מהר אופניים. זוג ישן שישב הרבה בחוץ. קצת חלודה, הרבה פוטנציה. הייתי שוב מוגבלת לאזורים היותר שטוחים, אבל המשכתי לנסוע.

    אח"כ תל אביב. עיר שנולדה לאופניים. בהתחלה עוד היינו מעטים. מתגלגלים בעיר על שניים. לעבודה, הביתה, לפאב ולקפה. אין מקום רחוק מידי. מתמודדת עם החום, מתעלמת מהקור. סוג של עצמאות.

    ואין, אין כמו ההרגשה הזו, לעלות על האופניים ברגע האחרון, בשיא הלחץ לטוס על הגלגלים. לפדל בכל הכוח. לקחת את הסיבוב שטוח. כמו רגע שקופא בזמן. יש רגע שכל מה שיש לי בראש זה אני, על האופניים, והרעש הזה של האוויר חולף על פני. כל השאר על mute. כל השאר נעלם.
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/5/09 02:05:

       

      שאפו !

        29/1/09 18:34:

      פתאום עבר בי געגוע לדוושה :)*

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      evab
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין