כותרות TheMarker >
    ';

    חן הקוקייה

    \"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
    ז'אן ז'אק רוסו

    ארכיון

    הקמט

    198 תגובות   יום חמישי, 29/1/09, 18:49

     

    הקמט נכנס לחיי לפני שנתיים. אני דווקא לא מהאנשים שמסתכלים על עצמם בראי שעות, אבל יום אחד, כשהצצתי רק כדי לוודא שאין לי ירוקים בשיניים לפני שאני יוצאת מהבית, הוא התחיל לדבר אליי. בין גבותיי שנמרטו ביד אמן (מרגריטה), ניבט אליי הקמט כצלקת פעורה.

     

    קמט של זִקנה, שם באמצע המצח, אות קין למי שהתיימרה לנצח את הזמן. הוא פצע את פניי ולא עשה רושם שהוא מתכוון ללכת לשום מקום. אימה חשכה נפלה עליי. זהו, אמר לי, גם זמנך הגיע. לשווא את מחפשת את יום אתמול כי עבר.

     

    אבל כל החיים לפניי, ניסיתי להתווכח, אני עוד אשה צעירה. לא, פסק הקמט. זה רק בראש שלך. גופך הזקין ולא תוכלי להתכחש לכך. הבטתי בראי וראיתי בו אשה זקנה. מקומטת. ממש כמו בסרטים על אנורקטיות, בחורות שלדיות שמתבוננות בראי ורואות בו נשים שמנות. כך ניבטתי אל עצמי - קשישה מקומטת ומפחידה.

     

    חברותיי צחקו כמובן, אמרו שאינן רואות את הקמט. אבל אני ידעתי שהן מגינות עליי, כמו תמיד, מפגעי החיים. חוסכות ממני את האמת האיומה. עברו עליי חודשים של גיהנום. שנאתי את עצמי ושנאתי לראות את עצמי בראי. 

     

    באותה תקופה, עם הביטחון העצמי הזה, של עכברוש הביצות, עוד ניהלתי איזושהי מערכת יחסים. ממנה לא קיבלתי את החיזוקים ואת התמיכה שהייתי זקוקה להם. במקום להתחזק, נחלשתי, עד שיום אחד פשוט הפסקתי לנשום. כן, זה היה בנוף פסטורלי ואני קיבלתי התקף חרדה. 

     

    שבוע אחרי כן כבר התייצבתי אצל הפלסטיקאי שלי, זה שהעלים ממני בכישרון את סימני הלידות. מחק את הקמט הזה - דרשתי. הרופא הטוב הסתכל בפניי בזכוכית מגדלת. יש משהו, אישר, אבל ממש מזערי... קולי עלה לטונים לא נעימים: השבר הסורי-אפריקני פעור לי במצח, ולך זו נראית בעיה מזערית?

     

    הוא הסביר לי שיש עכשיו חומר מצוין, רסטילן, שמתמזג היטב בגוף, רק שמזרק עולה 2000 שקל, ושלקמט המפואר שלי נדרשת בערך טיפה. התענוג גם מחזיק הכי הרבה תשעה חודשים, כי החומר כאמור נספג בגוף. כמובן שלא היססתי. שילמתי את הכסף, הוזרקתי והתבוננתי בראי בסיפוק.

     

    אני זוכרת שנסעתי משם מיד לבית הקפה שלי, שם ישבו ועבדו חברותיי ענת ודפנה, להראות להן את הפלא. תראו מה השתנה בי - אמרתי. הן לא הצליחו לגלות. גם לא אחרי רמזים. לאחר שגיליתי להן, איתרו את שתי הנקודות האדומות הקטנטנות של ההזרקות ולא הצליחו להסתיר את מבטיהן החומלים. אבל אני הייתי מאושרת.

     

    האושר היה קצר. גופי "המצטלק יפה", לדברי הפלסטיקאי, שתה את החומר תוך חודשיים ולא נודע כי בא אל קרבו. כעבור חודשיים שוב צפה בי הקמט במלוא הדרו וצחק את צחוקו הרע.

     

    אני באמת לא יודעת איך בנקודת השפל הזאת חזרו אליי פתע עשתונותיי ומתישהו הבזיק בי - ממש כמו נורה בסרט מצויר - הרעיון הגאוני לגדל פוני!

     

     

    ■ ■ ■

     

     

    כאן עלול היה להיגמר הסיפור. אלא שהחיים הרבה יותר מפתיעים, וזה סוד קסמם, לא ככה?

     

    לפני חצי שנה, כשהייתי כבר בשפל של הבור של התחתית, נתנה לי אמא שלי בעיטה חיננית בתחת ושיגרה אותי אל הפסיכיאטר הכי טוב ששמעה עליו.

     

    אחרי אבחון, הוא רשם לי כדורים שהפילו אותי, כעליסה בארץ הפלאות, לשלושה ימים של שנת חלום נפלאה, שבהם התנקיתי מכל הרעל שדבק בי.

     

    כשקמתי, התחלתי, לאט לאט, לחזור לעצמי, למי שהייתי מזמן. שמחתי לגלות שוב, אחרי שנים לא מעטות, חברה אהובה - זו שיודעת לצחוק על הכל ובעיקר על עצמה, שעניינים שוליים כמו קמט פה, צלקת שם, לא מטרידים אותה (פרט כמובן לסוגיות החשובות-באמת של גוון הלק), שמעיפה בנשיפה גברים לא-ראויים ושלא חוששת משום דבר ומאף אחד.

     

    בערך חודש אחר כך עברתי במקרה מול הראי. למרבה הפתעתי, הקמט כבר לא היה שם. התבוננתי בריכוז - בכל זאת, יריבי הוותיק... אבל הוא באמת נמחק. נעלם. התאדה. 

     

    בסוף הבנתי. זה בכלל לא היה קמט של זִקנה. עורי כמש מלילות רבים ללא שינה ומימים רבים של בכי. זה היה קמט של צער וכאב, תוצאה של משבר שעברתי וחשבתי שהתגברתי עליו, אבל טעיתי. זה היה קמט של הנפש. הגוף שלי בסדר גמור. עכשיו גם מה שבפנים

     

     

    אשת החברה האמריקאית אוולין נסביט בתמונת דיוקן של ג'יימס קרול בקווית', 1900

     
     
     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (197)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/10 22:11:
      הקמט עוד לא חזר ואני באמת הפסקתי לבכות. לא זוכרת בכלל מה זה בכי. אני אוהבת את הפוסט הזה.
        6/11/10 13:03:
      נתגלה לעיני בבלוג זה
      פולחן היופי בכל הדרו
      ואני כבר דואג מה יהיה
      כיבואו עוד כמה קמטים
      החיוך שלך מקסים
      עזבי אותך מהקמטים
        6/3/10 12:09:
      הקמט הזה לא חזר עד היום. זה נורא מצחיק. 
        6/3/10 11:52:

      תודה מיא

      קמט לא קמט

      אתה נהדרת...

        23/5/09 23:02:

      חחחחחח... אהבתי את הקטע עם הפוני...

       

      קמט זה סקסי - לא אמרו לך?

        17/5/09 09:28:
      כאן צחקת? דווקא בפוסט הזה? לא יפה. את יודעת בכמה שעות בכי הוא עלה לי? וייסורים? וכאבי נפש וגוף? ומה, את חושבת שלגמרי נרפאתי? אני מפחדת מההזדקנות פחד מוות ולא חסרות נשמוטובות שמזכירות לי אותה. אני שמחה שגילית את כתביי המופלאים אבל תמיד זכרי - לי זה עלה יותר!
        16/5/09 22:54:


      זהו. אני מפסיקה לקרוא ספרים.

      גיליתי אותך, ואני יושבת פה מרותקת למסך, התייבש לי התחת אבל אני לא זזה.

      צוחקת כמו שהרבה זמן לא צחקתי, מקבלת את מנת הסרקזם היומי שלי,

      עם הנס והסיגריה.

      מה צריך יותר?

        14/2/09 02:47:
      כתבתי כבר איפשהו שקמטים עצמם לא מפריעים לי אבל קמטים - למשל בצדי הפה - שמקנים הבעה זועפת ישגרו אותי היישר אל הפלסטיקאי למתיחת פנים. לא בא לי שהבעת פניי תשתנה, עם כל הכבוד. לא איכפת לי להיות זקנה, אבל לא זקנה זועפת. 
        14/2/09 00:32:
      או קיי, אז זה לא היה ממש קמט. אבל מה תעשי כשבאמת יופיע קמט? ואחריו עוד אחד ועוד אחד? האם לא כדאי לאהוב את עצמנו גם מזדקנות? חבקי את עצמך ואהבי את עצמך, ככה כמו שאת, יפה ומזדקנת. הזדקנות קורית לנו מרגע שנולדנו. לצערנו. חבל להילחם במה שחזק מאיתנו. ככה נראה לי.
        8/2/09 01:42:

      תודה מיכל.

      האמת שחברות שלי גם ניסו, וגם אחותי הרופאה שאפילו אבחנה בדיוק רב ממה אני סובלת, ולא הקשבתי לאף אחת, הייתי צריכה כנראה ליפול עד לתחתית כדי להיות מוכנה לקבל עזרה. אני משחזרת בראש סצינות מאז והן נראות לי מטורפות ממש - ובצדק, מתברר! 

      כתבתי את זה בין השאר כי חשבתי שנשים באותו מצב יזדהו ואולי יוכלו לקצר את התהליך אצלן. לא דרוש בשביל זה אומץ, אולי קצת יותר עירנות, פחות עקשנות. 

        8/2/09 00:35:

      צטט: מיא 2009-01-29 19:31:35

      בכיף אני מוכנה לדבר על זקנה ועל הזדקנות ועל הפחד מפגעי הזמן  - אבל הקמטים שהיו לי באמת לא היו מזקנה. הם היו משעות רבות של בכי ומלילות ללא שינה ומהתמכרות לכדורי שינה ומאטרף כללי. היום הפנים שלי נפוחים ומתוקים כפניה של תינוקת שמנמנה מרוב שעות שינה. אני פשוט הייתי במשבר נפשי מאוד קשה ובגלל שהיה לי חשוב להמשיך לשחק את המשחק של מיא החזקה, המשכתי לשדר עסקים כרגיל.

      ולרוע מזלי נקלעתי למערכת יחסים מאוד לא מתגמלת מבחינה רגשית ולא היו לי הכוחות להיחלץ ממנה, ולא הייתי אהובה, ולא הייתי מחובקת, ולא הייתי מוחמאת, ופשוט דעכתי והלכתי. וזה לא יאומן איך במקום לנסות לרפא את עצמי מבפנים תליתי הכל בקמט הבודד הזה במצח.

       מיא,

      את מקסימה ואמיצה, ובעיקר כל כך אנושית.

      איזה מזל יש לך שאמך הצילה אותך משם,

      וכל בכבוד לו לקמט הזה שזעק את זעקתך לעזרה.

      מיכל

       

        7/2/09 22:46:

      צטט: קלמן* 2009-02-07 22:33:07

       

      קראתי והבנתי מה אני לא סובל אצל בלוגרים אחרים שמספרים על עצמם, ויש לא מעט מוכשרים ביותר אין מה להגיד, רק שבסיום הקריאה אתה מרגיש שכל הבאעסה שלהם עברה אליך, הם כאילו עסוקים בלהעביר את הבאעסה שלהם לקורא, ויכול להיות שזו שיטה טובה רק שאין תמורה, אין בכתיבה שלהם תהליך של לימוד והבנה חדשה, הם מתארים כל כך יפה את המצוקות ולא קורה שום דבר מעבר לזה, אין תהליך של ריפוי, ואולי יש והם מסתירים, מי יודע, במקרה שלך הקורא יוצא עם חיוך פנימי לאחר שגמר את כל התהליך מההזדעזעות מהופעת הקמט ואפילו שהטיפול בזריקה נראה מוגזם בכל זאת הסכמתי, ולא השארת את הקורא בבאעסה כמו הבלתי מתחשבים ברגשותיו של הקורא, ועשית סיבוב למעלה כמו שאומר ביבי, והסברת לנו מה למדת ועם מה החלטת להמשיך. תודה, זה היה יפה מצידך :)

       

        אני לא יודעת לגבי הריפוי - לא מבטיחה תמיד ריפוי - אבל מבטיחה תמיד, בכל פוסט שלי - טיעון, היגד, תובנה, מסקנה. כבר ציטטתי לא פעם את אמא שלי החריפה, שכבר כשהייתי קטנה נהגה לומר לי: אם אין לך מה לומר - אל תכתבי. מה לומר, כלומר - טענה, מסר, משהו חדש, מקורי, תקף, שונה, אחר, וריאציה שונה על הקיים.

       

       ונפלת במקרה על הפוסט הכי אישי וחושפני שלי, שבו אני מסכמת תהליך של שנתיים ויותר, והמסקנה היא, שכל המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלי בשנתיים האלה נבעו מתוך מצב זמני של חולשה ולא מפני שכזאת אני.

       

      עכשיו אני עדיין בתהליך של חזרה לעצמי וזה באמת תהליך של ריפוי, תהליך משמח ומרגש וכרגיל אצלי גם מאוד מאוד מצחיק. כמו קומדיה של טעויות בכיכובו של לואי דה פינס. 

       

        7/2/09 22:38:

      צטט: ד"ר גלי וינשטיין 2009-02-07 11:39:39

      צטט: אלומית ישי 2009-01-30 11:37:37

      אני בכנס מדעי בברלינגן, עיירה ציורית על שפת אגם קונסטנס, וכל יום בגולה האפורה והקרה חורץ בפרצופי קמט חדש של געגועים למולדת...

       

      במקרה נכנסתי.

      חוקרת כמוך הייתה צריכה להיות למשל במכון ויצמן עם משכורת ממש טובה ולא בשוויץ.

      אבל בארץ אין תקנים לחוקרים גם אם הם מעולים.

      ולכן האוכלוסיה שלנו הולכת ונעשית בינונית ורדודה.

      ומגיע למדינה הזו שתהיה בריחת מוחות, מש מגיע לה, כי לא משקיעים כאן בהשכלה ובחינוך. מגיע למדינה שהאוכלוסיה שלה תהיה רדודה.

      לי הציעו בזמנו לעבור לארה"ב לאוניברסיטה יוקרתית ולא יכולתי. כי הבן הקטן שלי היה אז תינוק.

      בגלל הילדים לא יכולתי לעבור.

      אבל אני אומרת לך שאני בארץ כל הזמן בדיכאון מתמשך אחד גדול.

      אני לא יוצאת מהדיכאון כבר המון זמן.

      אני בכלל לא מביטה במראה. לא יודעת האם יש לי קמטים. אני חושבת שכמעט ואין לי קמטים.

      את האמת זה בכלל לא מעניין אותי ובכלל לא מטריד אותי.

      המראה שלי בכלל לא מעניין אותי.

      הלוואי והייתי בחו"ל עכשיו כי המצב של הדוקטורים פשוט על הפנים כאן בארץ.

      אני אומרת לך. את לא מתארת לך כמה אנחנו סובלים כאן.

      זה פשוט נורא. בזים לנו והמצב שלנו איום.

      אנחנו מרוויחים פחות מקופאית בסופר ובכל מקום יורקים עלינו.

       

      את רואה?

      לפחות את זה הרווחת מהמצב, שהקמטים לא מטרידים אותך...

      אבל את צודקת, כמובן.

      היחס לטובי המוחות שלנו באמת מחפיר.

      והדיכאון: מרבה חוכמה - מרבה מכאוב, אין ספק.

       

       

       

        7/2/09 22:33:
       

      קראתי והבנתי מה אני לא סובל אצל בלוגרים אחרים שמספרים על עצמם, ויש לא מעט מוכשרים ביותר אין מה להגיד, רק שבסיום הקריאה אתה מרגיש שכל הבאעסה שלהם עברה אליך, הם כאילו עסוקים בלהעביר את הבאעסה שלהם לקורא, ויכול להיות שזו שיטה טובה רק שאין תמורה, אין בכתיבה שלהם תהליך של לימוד והבנה חדשה, הם מתארים כל כך יפה את המצוקות ולא קורה שום דבר מעבר לזה, אין תהליך של ריפוי, ואולי יש והם מסתירים, מי יודע, במקרה שלך הקורא יוצא עם חיוך פנימי לאחר שגמר את כל התהליך מההזדעזעות מהופעת הקמט ואפילו שהטיפול בזריקה נראה מוגזם בכל זאת הסכמתי, ולא השארת את הקורא בבאעסה כמו הבלתי מתחשבים ברגשותיו של הקורא, ועשית סיבוב למעלה כמו שאומר ביבי, והסברת לנו מה למדת ועם מה החלטת להמשיך. תודה, זה היה יפה מצידך :)

       

        7/2/09 11:39:

      צטט: אלומית ישי 2009-01-30 11:37:37

      אני בכנס מדעי בברלינגן, עיירה ציורית על שפת אגם קונסטנס, וכל יום בגולה האפורה והקרה חורץ בפרצופי קמט חדש של געגועים למולדת...

       

      במקרה נכנסתי.

      חוקרת כמוך הייתה צריכה להיות למשל במכון ויצמן עם משכורת ממש טובה ולא בשוויץ.

      אבל בארץ אין תקנים לחוקרים גם אם הם מעולים.

      ולכן האוכלוסיה שלנו הולכת ונעשית בינונית ורדודה.

      ומגיע למדינה הזו שתהיה בריחת מוחות, מש מגיע לה, כי לא משקיעים כאן בהשכלה ובחינוך. מגיע למדינה שהאוכלוסיה שלה תהיה רדודה.

      לי הציעו בזמנו לעבור לארה"ב לאוניברסיטה יוקרתית ולא יכולתי. כי הבן הקטן שלי היה אז תינוק.

      בגלל הילדים לא יכולתי לעבור.

      אבל אני אומרת לך שאני בארץ כל הזמן בדיכאון מתמשך אחד גדול.

      אני לא יוצאת מהדיכאון כבר המון זמן.

      אני בכלל לא מביטה במראה. לא יודעת האם יש לי קמטים. אני חושבת שכמעט ואין לי קמטים.

      את האמת זה בכלל לא מעניין אותי ובכלל לא מטריד אותי.

      המראה שלי בכלל לא מעניין אותי.

      הלוואי והייתי בחו"ל עכשיו כי המצב של הדוקטורים פשוט על הפנים כאן בארץ.

      אני אומרת לך. את לא מתארת לך כמה אנחנו סובלים כאן.

      זה פשוט נורא. בזים לנו והמצב שלנו איום.

      אנחנו מרוויחים פחות מקופאית בסופר ובכל מקום יורקים עלינו.

        6/2/09 19:33:
      שנייה, שמה כחול בעיניים והולכת
        6/2/09 18:05:

      "אחרי אבחון, הוא רשם לי כדורים שהפילו אותי, כעליסה בארץ הפלאות, לשלושה ימים של שנת חלום נפלאה, שבהם התנקיתי מכל הרעל שדבק בי."
      פשוט צריך לתת ביס בצד הנכון של העוגייה וללכת למסיבת התה הקרובה למקום מגורייך
        3/2/09 08:42:

      צטט: מיא 2009-01-30 19:54:31

      צטט: ran.eshbal 2009-01-30 14:55:11

      גרייס אמרה לי אם הייתי שישים שנה צעירה יותר הייתי מתחילה אותך(זה היה ביום ההולדת המאה שלה)

       

       אני רואה את זה כמחמאה אדירה. וכמו שאני כבר עליתי בגילים, עוד הייתי מגיעה לשם - לבן מאה. וכשהייתי בבור השחור, חברה שלי ענת, מרוב יאוש, שידכה לי בן שישים-ומשהו שמור היטב שהיה מתאמן איתה בחוג יוגה, ואמנם מצאתי חן בעיניו (תודה לאל!), אבל הוא לא היה ממש פנוי לקשר, כי הוא זיגזג בין שתי נשים אחרות שרבו עליו...

       

      רק שהוא לא אמר לי את זה. הוא פשוט נעלם כדרך שנוהגין הגברים היום.... ואילולא נתקלתי בו יום אחד עת רצתי לי ברחובות העיר כתרגולתי בקודש, אחזתי בצווארו ודרשתי הסבר, לא הייתי יודעת על כך לעולם.... מאז אני נוהגת לומר לחברותיי על כל קשיש מט-לנפול שמהלך ברחוב - את רואה את זה? אל תחלמי אפילו. הוא לא פנוי בשבילך. שתיים רבות עליו כרגע. 

      כן, כן. אנחנו לא סתם שונאות גברים. יש לנו סיבות וקבלות והרשאות והרשעות.  

      אני מעדיף שישנאו אותי בגלל מה שאני, מה שעשיתי(ויש מספיק סיבות טובות). אני פחות אוהב האשמות כוללות. גיל זה מספר חסר משמעות בעיני. תראי עם מי מדונה מבלה את מסיבת הגירושין שלה.

       

       

        3/2/09 00:30:
      לא סיכמנו שתפסיקי לקרוא לאשה? רק שם יש קמטי הבעה.
        3/2/09 00:26:


      בסוף זה בכלל לא קמט של זקנה - וואלה יופי, באת לנפנף לנו את זה מול הפרצוף? לא מספיק קמטי הזקנה עכשיו גם יצטרפו אליהם קמטי קנאה?

      יש דברים שצריך להסתיר, מתוך צנעה וצניעות. ויפה שעה אחת קודם.

       

      ושמישהו יסביר לי את המונח הפתאטי הזה "קמטי הבעה". למה מה, רק לזקנים יש הבעה?

        1/2/09 19:31:

      צטט: שרית סרי 2009-01-31 20:16:22


      מקסימה ויפה שכמוך... שתמיד תחייכי...

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=594093

       

      כמו בסרט 'המוות יאה לה' - אנחנו נצעד לקבר מתוחות ומחייכות (כי לא נוכל כבר לסגור את הפה)! 

       

        1/2/09 19:30:
      ורדה, המילים שלך תמיד מחממות את הלב, ואת באמת בזכות האנרגיה והסטייל המיוחד באמת הדוגמה המובהקת לכך שמי שצעיר בראש לא יזדקן מעולם. אני זוכרת היטב את הטירוף שלך, ומי שנתקל בך לא יכול לשכוח אותך. את כל זה אני מבינה היום, וידעתי היטב גם בעבר. רק באמצע היתה לי נפילה זמנית. כנראה עוד שיעור שהייתי צריכה ללמוד. תודה על המילים החמות.
        31/1/09 21:33:

      מיאלה יקרה. את נראית פשוט נפלא, רק משתבחת עם הזמן ואין סיבה שתיראי אחרת, גיל או לא גיל.באשר לגברים שמחפשים צעירות ובכן, יש כאלה שמבקשים לצאת עם תעודת זהות: הבעייה היא שקשה לתלות אותה על הצוארון, צוארונים נורא לא באופנה בשנים האחרות. טוב, סתם.

      לפני שנים קראתי מחקר פסיכולוגי שנערך בהקשר להזדקנות. החוקרים בדקו ומצאו שהזיקנה קופצת על אנשים בגיל אותו הם תופסים כגילו  של אדם זקן. אגב, אחרי שקראתי את המאמר הזה, החלטתי שגם בגיל מאה אמשיך לצבוע את השיער שלי לשחור, כי אנשים זקנים הם בני מאה ועשרים. אני דבקה ברעיון הזה גם עכשיו, כי הוא נורא מוצא חן בעיני.

      טוב, ברור שזה רק חלק מסיפור הקשישות, אבל חלק שתורם לשימור הצעירות לא פחות מפלסטיקאים למיניהם. זריקות זה בולשיט. סיפורי סבתא. פעם אחת הזריקו לי בוטוקס, גם שילמתי אלף וחמש מאות שקל וגם חטפתי כאב ראש, אבל הבאסה האמיתית - זה החזיק מעמד בדיוק שבועיים. הבנתי את העיקרון והחכמתי. על כתבות מתפעלות מטופשות ולא מוכחות אני פשוט מדלגת. רוצה להיראות טוב? כנסי-כנסי למיטה לשלאף שטונדה ואחר-כך מקלחת חמה. איכלי נכון - לתזונה נכונה יש פשוט השפעה מדהימה. זה כל-כךפשוט שאנשים לא מתייחסים לזה - וזה עובד.

      את, יקירתי, כל כך שופעה חיות וחיוניות ואהבת החיים, לא יילך לך להזדקן כל כך מהר ותמיד תיראי נפלא. אני רואה את זה.  ואגב - התצלום החדש שלך, עם רעמת השיער כמו איזו לביאה, פשוט מקסים בעיני.

        31/1/09 20:16:


      מקסימה ויפה שכמוך... שתמיד תחייכי...

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=594093

        31/1/09 19:24:
      הנה, זה הטקסט הכי טוב שאני מכירה על אלה שרק מברברים על לעשות טוב אבל לא עושים - המערכון ניו אייג' של ארז אשרוב. טקסט מופתי ממש. צריך ללמוד אותו בבתי ספר.
        31/1/09 18:40:

      צטט: אלת האש 2009-01-31 17:14:44


      מי שרוצה בטוב הולך בטוב, לא כותב על זה.

      משפט יפה. אנחנו למרבה האירוניה תרגמנו את זה ל- If you want to shoot - shoot, don't talk.

       

      מעניין שאלה שמדברים הכי הרבה בעולם - המציאו את המשפט הזה, ואלה שמדברים הכי מעט בעולם - מיישמים אותו, פשוטו כמשמעו.

       

      עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא, אבל הדרך איננה נפקחת. 

        31/1/09 18:33:

      צטט: נעמית 2009-01-31 15:30:34


      אני יודעת שזה שם המשחק, ובכל זאת, אני קצת נאיבית, תקועה, אולי לא שייכת לתקופה הזאת, כשאני מרגישה שאני אוהבת מישהובאמת, מרגישה בו אמון, אני פותחת את הלב, ומי שמכיר אותי יודע בכמה מאמצים וכמה עכבות זה כרוךלפתוח באמת את הלב ולתת אמון, ואז כשבועטים או הודפים, זה מרגיש לי קצת כמו בחלומות האלה "זה באמת קרה לי?" זה נשמע קצת תינוקי, או מפגר, או לא יודעת מה, אבל לא מבינה למה צריך משחקים אם באמת מרגישים אהבה. למה לתת זה נחשב טעות, למה להיות כנה ולומר מה את מרגישה זה טקטיקה שגויה.

      עם נשים יש לי פחות בעיות, אולי בגלל שלא היתה לי אף פעם חברות נפש עם נשים, כזאת חסרת גבולות,

      יש לי חברות, אבל הן חברות שלי, ואני מקבלת אותן כל אחת עם המגרעות שלה.

      "אני קצת נאיבית, תקועה, אולי לא שייכת לתקופה הזאת" =>

       

      האם זה אומר שאת צריכה להוציא את עצמך מהתקופה או את התקופה מעצמך? ייתכן שדווקא מהמקום הנאיבי הזה תוכלי למצוא את הריאליזם שיאפשר לך להמשיך הלאה יותר מפוכחת, אבל בלי לוותר על התקווה. 

       

      "מי שמכיר אותי יודע בכמה מאמצים וכמה עכבות זה כרוךלפתוח באמת את הלב ולתת אמון" =>

       

      "הניחו לדוברים לדבר. בודאי שאיש לא יודע כלום. החיים נהייו לסוגיה שאף אחד לא מבין עוד.
      כאשר בני אדם משתוקקים לספר לנו את סיפור חייהם בלא סיבה, הם מדווחים על נסיבות, מציינים שמות, תאריכים וכו', מרגישים סיפוק להעביר את סיפורם... המסכנים האלה חיים בלא ידיעה שסיפורם לא שלם מפני שאירועים, שמות ותאריכים, הם רק ההיבט החיצוני של התסריט וחסר ההיבט הפנימי" (סאו).

       

      "אבל לא מבינה למה צריך משחקים אם באמת מרגישים אהבה."=>

       

      כי את חייה בתקופה ובמקום שהם אינפנטיליים במיוחד. 

        31/1/09 18:16:

      צטט: נעמית 2009-01-31 14:48:03

      צטט: מיא 2009-01-31 14:43:52

      זה ניגוד לחלום שלי, שבו אני מתעמתת עם שני הגברים, ששניהם מנסים להחליש אותי.

       

      היו לי גם חלומות נורא רעים על גברים שהייתי איתם, למשל שהם מלגלגים או רומסים אותי  ויוצאים מהם דברים אפילו יותר נוראים משלעתים יצאו במציאות. זה נורא מוזר לי, כי בסך הכל אני לא מיזנטרופית, ויש לי המון אמון בבני אדם למרות כל הכוויות.

      אולי אלו היו חלומות נבואיים. לפי הרגישות שניחנת בה, זה בהחלט ייתכן.

       

      עושה רושם שאפילו כשאת לא, את כן - לטוב ולרע.

        31/1/09 17:14:

      צטט: מיא 2009-01-31 16:48:46

      הכי מצחיק שיש המון 'נשמות טובות' שיעצו לי לא לכתוב בכנות ואמרו שזה מחליש אותי וניסו 'להגן עליי מעצמי' ואפילו דימו אותי ליונתן המסכן בשיר של דליה רביקוביץ', נעבעך, זה שרץ על הגשר והילדים רודפים אחריו - תארי לעצמך - פשוט לא יאומן! שיענו החשיפה - הכדורים - הפסיכיאטר - העובדה שהיו לי מערכות יחסים שנכשלו, אבוי - שכאב לי - שבכיתי - שהייתי בדיכאון - זה נורא לכתוב על זה! לגלות חולשה!

       

      כאילו לא עומדים לי הקריירה שלי, ספרי הטיולים הנהדרים שאני עורכת, העובדה שאני מפרנסת את עצמי ברמת חיים גבוהה מגיל עשרים, ההשכלה, נישואיי המוצלחים (כשהיו), ילדיי המוצלחים, חבריי וחברותיי המחוננים, משפחתי התומכת, הכתיבה שלי שמדברת בעד עצמה, ההצעות שאני מקבלת כל הזמן לכתוב בכל מקום ואני דוחה כי אני מתעקשת על טור אישי שבו אוכל להביע את דעתי ללא צנזורה. אני פשוט כל כך כל כך מתעבת את האנשים האלה, 'דורשי טובתי' עאלק, שאת לא יודעת כמה.

       

      כאילו, אני לא מפחדת מהחשיפה. אני, בגילי, עם כל מה שעברתי בחיים, מוכנה לעמוד כאן בשמי המלא ולכתוב את כל הדברים האלה על עצמי ומוכנה לשלם את המחיר - ואתם תחליטו שזה מוגזם? שזה לא מתאים לכם לשמוע? מישהו ביקש מכם לקרוא? ומה החשיפה הנוראה בדיוק? גרמתי עוול למישהו בחיי? עשיתי רע? שיקרתי? רימיתי? העוול שלי הוא להגיד - אנשים טיפשים וריקניים וצבועים? אני אעמוד בעוול הזה.

       

        

      אנשים שרוצים בטוב והולכים ברע - זה בערך הרוב.

      מי שרוצה בטוב הולך בטוב, לא כותב על זה.

      ולגבי נושא הכדורים - את יודעת מה אני חושבת על זה, כלכך הרבה  אנשים שסובלים סבל מיותר, היו יכולים לשפר את איכות חייהם לבלי הכר.

      מי שמשתמש בזה כנגדך...פחחח לרוב אלה האנשים שזקוקים באופן נואש בעצמם למנת שפיות כזו.

      אני הרי מלמדת את הבן שלי ציוני דרך לחיים.

      אחד מהם שצץ לאחרונה, מה עושים כשצוחקים עליך.

      אז אני אמרתי לו:

      יש לך אפשרות לצחוק על עצמך חזרה ולהוציא את העוקץ, לתמיד.

      אבל שתדע תמיד שמי שצוחק עליך הוא קטן וטיפש, פחדן ועלוב מבפנים. עם אנשים כאלה אף פעם אל תתחבר, אלה החלשים שעושים כאילו שהם חזקים.

      חפש את החלשים לכאורה, אלה, אלה יהיו שם עבורך תמיד, אלה החזקים.

      אני יודעת את זה, כי אני הייתי כזו, כאילו החלשה הלא מקובלת, אבל זה כבר הולך להיות פוסט בפני עצמו.

       

        31/1/09 17:13:

      צטט: מיא 2009-01-31 16:48:46

      הכי מצחיק שיש המון 'נשמות טובות' שיעצו לי לא לכתוב בכנות ואמרו שזה מחליש אותי וניסו 'להגן עליי מעצמי' ואפילו דימו אותי ליונתן המסכן בשיר של דליה רביקוביץ', נעבעך, זה שרץ על הגשר והילדים רודפים אחריו - תארי לעצמך - פשוט לא יאומן! שיענו החשיפה - הכדורים - הפסיכיאטר - העובדה שהיו לי מערכות יחסים שנכשלו, אבוי - שכאב לי - שבכיתי - שהייתי בדיכאון - זה נורא לכתוב על זה! לגלות חולשה!

       

      כאילו לא עומדים לי הקריירה שלי, ספרי הטיולים הנהדרים שאני עורכת, העובדה שאני מפרנסת את עצמי ברמת חיים גבוהה מגיל עשרים, ההשכלה, נישואיי המוצלחים (כשהיו), ילדיי המוצלחים, חבריי וחברותיי המחוננים, משפחתי התומכת, הכתיבה שלי שמדברת בעד עצמה, ההצעות שאני מקבלת כל הזמן לכתוב בכל מקום ואני דוחה כי אני מתעקשת על טור אישי שבו אוכל להביע את דעתי ללא צנזורה. אני פשוט כל כך כל כך מתעבת את האנשים האלה, 'דורשי טובתי' עאלק, שאת לא יודעת כמה.

       

      כאילו, אני לא מפחדת מהחשיפה. אני, בגילי, עם כל מה שעברתי בחיים, מוכנה לעמוד כאן בשמי המלא ולכתוב את כל הדברים האלה על עצמי ומוכנה לשלם את המחיר - ואתם תחליטו שזה מוגזם? שזה לא מתאים לכם לשמוע? מישהו ביקש מכם לקרוא? ומה החשיפה הנוראה בדיוק? גרמתי עוול למישהו בחיי? עשיתי רע? שיקרתי? רימיתי? העוול שלי הוא להגיד - אנשים טיפשים וריקניים וצבועים? אני אעמוד בעוול הזה.

       

        

      בגלל זה את כל כך מיוחדת,

      אומרת את האמת הפנימית שלך בנימה אישית

      ולא בסיסמאות.

      והרי הדרך שלך היא רק הדרך שלך

      ואפשר ללמוד ממנה הרבה,

      הרבה בכלל והרבה על מי שהנך!

       

        31/1/09 17:08:

      צטט: מיא 2009-01-31 12:38:05

      צטט: אלת האש 2009-01-31 02:29:19


      שנוכל להזיל דמעות על הרגליים שהיו ועל התמימות הענוגה- יש משו בצעיר הזה...

      יתרונות וחסרונות, כמו בכל דבר.

      עם הקמטים בא הניסיון.

       

       

       

       את כמובן נראית פגז..... אבל צר לי להרוס לך את הפנטזיה - אני לא הייתי נורא תמימה בגיל 20. הייתי בת זונה דעתנית, פחות אסרטיבית ויותר ארוגנטית, שחצנית, מעצבנת, עם פה מלוכלך, בלתי נסבלת אפילו הייתי אומרת. אני חושבת שהיום אני מודל משופר בהרבה. כל הרכות והנעימות (כן, כן) נוספו לי היום. אני בגיל עשרים הייתי אנדרוגינוס לכיוון הגבר. בתור גבר הייתי אחלה ובגלל זה גם התקדמתי מהר מאוד בקריירה בעיתונות. את הרי יודעת שהביוגרפיות שלי ושלך מאוד שונות ובסוף התכנסנו בראש כמעט לאותו מקום.

      טוב, התמימות הענוגה הזו - היא הרי רק למראית עין. כמו שאת יודעת עד גיל עשרים למדתי דרך הבשר כמעט הכל חוץ מתמימות.

      אבל בפנים שלי הייתה תמימות, סוג של הגנה, בפנים הרי הייתי רוח סוערת.

      כמוך הייתי מאוד דעתנית, עומדת על שלי, חוצפנית איומה, ווכחנית מהגיהנום.

      עוד לא היה מהבת זונה שפתחתי כמה שנים מאוחר יותר.

      בגיל עשרים לא הצלחתי להבין למה גברים נופלים שדודים כזבובים לרגליי שהיו אומנם חטובות לאדאים.

      פחדתי מהם ולא סמכתי על אף אחד מהם.

      ראיתי שאני מצליחה להוציא מהם הרבה אלימות, כאילו היה להם צורך לרסן אותי, לכבוש, לשבור.

      ולמרות כל הניסיונות האלה, הצלחתי לעמוד על רגליי שכשלו הרבה שנים אחרי.

      וכי בסך הכל עם כל הרומנים הסוערים וסיפורי האהבה שהיו לי בחיי, והיו, את הלב שלי כולו נתתי לשני גברים כל החיים.

       

       

       

        31/1/09 16:48:

      הכי מצחיק שיש המון 'נשמות טובות' שיעצו לי לא לכתוב בכנות ואמרו שזה מחליש אותי וניסו 'להגן עליי מעצמי' ואפילו דימו אותי ליונתן המסכן בשיר של דליה רביקוביץ', נעבעך, זה שרץ על הגשר והילדים רודפים אחריו - תארי לעצמך - פשוט לא יאומן! שיענו החשיפה - הכדורים - הפסיכיאטר - העובדה שהיו לי מערכות יחסים שנכשלו, אבוי - שכאב לי - שבכיתי - שהייתי בדיכאון - זה נורא לכתוב על זה! לגלות חולשה!

       

      כאילו לא עומדים לי הקריירה שלי, ספרי הטיולים הנהדרים שאני עורכת, העובדה שאני מפרנסת את עצמי ברמת חיים גבוהה מגיל עשרים, ההשכלה, נישואיי המוצלחים (כשהיו), ילדיי המוצלחים, חבריי וחברותיי המחוננים, משפחתי התומכת, הכתיבה שלי שמדברת בעד עצמה, ההצעות שאני מקבלת כל הזמן לכתוב בכל מקום ואני דוחה כי אני מתעקשת על טור אישי שבו אוכל להביע את דעתי ללא צנזורה. אני פשוט כל כך כל כך מתעבת את האנשים האלה, 'דורשי טובתי' עאלק, שאת לא יודעת כמה.

       

      כאילו, אני לא מפחדת מהחשיפה. אני, בגילי, עם כל מה שעברתי בחיים, מוכנה לעמוד כאן בשמי המלא ולכתוב את כל הדברים האלה על עצמי ומוכנה לשלם את המחיר - ואתם תחליטו שזה מוגזם? שזה לא מתאים לכם לשמוע? מישהו ביקש מכם לקרוא? ומה החשיפה הנוראה בדיוק? גרמתי עוול למישהו בחיי? עשיתי רע? שיקרתי? רימיתי? העוול שלי הוא להגיד - אנשים טיפשים וריקניים וצבועים? אני אעמוד בעוול הזה.

       

        

        31/1/09 16:27:

      רק עכשיו קוראת את התגובות האחרונות שלפני,

      תודה על הכנות של שתיכן ופתיחות הלב, הזדהתי מאוד.

        31/1/09 16:17:

      עזבי את הקמטים בפנים,

      את יפה מבפנים.

      שמי לב רק אם יש קמט בלב,

      בו תמיד יש לטפל.

      * אוהב.

        31/1/09 16:12:

      אז זהו, שאני אחרי כמה "זה באמת קרה לי?" לא מוכנה יותר שזה באמת יקרה לי. 

       

      אני גם אספר באחד הפוסטים בעתיד על שיחה מצחיקה שהיתה לי עם הפסיכיאטר, בה דרשתי ממנו לסדר שזה לא יקרה לי יותר לעולם. 

        31/1/09 15:30:


      אני יודעת שזה שם המשחק, ובכל זאת, אני קצת נאיבית, תקועה, אולי לא שייכת לתקופה הזאת, כשאני מרגישה שאני אוהבת מישהובאמת, מרגישה בו אמון, אני פותחת את הלב, ומי שמכיר אותי יודע בכמה מאמצים וכמה עכבות זה כרוךלפתוח באמת את הלב ולתת אמון, ואז כשבועטים או הודפים, זה מרגיש לי קצת כמו בחלומות האלה "זה באמת קרה לי?" זה נשמע קצת תינוקי, או מפגר, או לא יודעת מה, אבל לא מבינה למה צריך משחקים אם באמת מרגישים אהבה. למה לתת זה נחשב טעות, למה להיות כנה ולומר מה את מרגישה זה טקטיקה שגויה.

      עם נשים יש לי פחות בעיות, אולי בגלל שלא היתה לי אף פעם חברות נפש עם נשים, כזאת חסרת גבולות,

      יש לי חברות, אבל הן חברות שלי, ואני מקבלת אותן כל אחת עם המגרעות שלה.

        31/1/09 15:19:

      צטט: נעמית 2009-01-31 14:48:03

      צטט: מיא 2009-01-31 14:43:52

      זה ניגוד לחלום שלי, שבו אני מתעמתת עם שני הגברים, ששניהם מנסים להחליש אותי.

       

       

      היו לי גם חלומות נורא רעים על גברים שהייתי איתם, למשל שהם מלגלגים או רומסים אותי  ויוצאים מהם דברים אפילו יותר נוראים משלעתים יצאו במציאות. זה נורא מוזר לי, כי בסך הכל אני לא מיזנטרופית, ויש לי המון אמון בבני אדם למרות כל הכוויות.

       

      זה גם לא טוב.... (אני החלטתי לרדת עלייך כסאח היום.... הכל מאאבה, את יודעת) כי פשוט צריך לאמץ גישה ריאלית, לא לוחמנית מדיי אבל גם לא נאיבית מדיי. אני די קשוחה היום אחרי שהתוודעתי לכללים של שוק הבשר, סליחה ההיכרויות. אני לא ממש נותנת אמון. גם לא בנשים, אני חייבת לומר לך. גם נשים די אכזבו אותי לאחרונה, למרבה הפתעתי. כי באמת נשים תמיד היו לי בנות ברית נפלאות. אבל גם נשים לאחרונה קצת התבלבלו מרוב היסטריה של רדיפה אחרי גברים ופחד שגברים לא ירצו אותן הן מוכנות לבעוט בכל אשה שנראה להן שהיא עומדת בדרכן. 

       

      אני למשל, אף פעם לא היתה לי בעיה לבוא לגבר שמצא חן בעיניי, עם הכי הרבה כנות וחום, לחבק אותו מכל הלב ולהגיד לו: אתה מקסים ומושך ונהדר ואני רוצה אותך ובוא תהיה איתי. ככה. פשוט. היום אין סיכוי שבעולם שאני אעשה את זה. כי הגבר האחרון שפתחתי לו את זרועותיי ובחום אפילו לא של אשה, אלא בחום של זורבה היווני אמרתי לו - בוא - כל כך כל כך ניצל את זה לרעה...

       

      כבר לא מתנהגים ככה. אלה התנהגויות של עידן אחר. היום מצ'וטטים ומסמסים ומוציאים אחד לשני את המיץ במיני מחוות ריקות ומככבים וכותבים תגובות והשד יודע מה עוד וזורבה היווני מתהפך בקברו ובכלל מושג האדם נעלם, נשארו רק גברים ונשים והמגדר נורא חשוב, אין אדם באשר הוא אדם. והכל משחק שאני בכלל לא יודעת את הכללים שלו ולא רוצה לדעת וכנראה שלא אלמד לעולם. 

       

      וגם אנשים מהדור שלי ומבוגרים יותר נסחפו למשחק העכשווי ואני מתבוננת בהם וחושבת לעצמי - אבל אתם יודעים מה היה פעם ואתם יודעים שפעם כן היתה אהבה ואנשים כן הכירו זה את זה כמכלול, כבני אדם, ולאדם לא היה תחליף סיליקוני, ואיך אתם מוכנים לחיות ככה עם הפלסטיק של היום, אבל העיניים שלהם כבר מזוגגות כאילו שמלכת הקרח כישפה אותם ואין עם מי לדבר והם ממשיכים לכתוב על אור ואהבה ועל ללכת בטוב ולעשות טוב אבל זורעים רק הרס בכל מקום.

       

       

        31/1/09 14:48:
      זה כך בחלומות ,. הפחדים הרגשות  שלא מספיקים  לעשות בחיים, או מנסים בהכחדה ובהכחשה להעלים ,באים שאנחנו ישנים...אז אם אני לא חולם ... אני צריך להיות מאוד שמח
        31/1/09 14:48:

      צטט: מיא 2009-01-31 14:43:52

      זה ניגוד לחלום שלי, שבו אני מתעמתת עם שני הגברים, ששניהם מנסים להחליש אותי.

       

       

      היו לי גם חלומות נורא רעים על גברים שהייתי איתם, למשל שהם מלגלגים או רומסים אותי  ויוצאים מהם דברים אפילו יותר נוראים משלעתים יצאו במציאות. זה נורא מוזר לי, כי בסך הכל אני לא מיזנטרופית, ויש לי המון אמון בבני אדם למרות כל הכוויות.
        31/1/09 14:43:
      זה ניגוד לחלום שלי, שבו אני מתעמתת עם שני הגברים, ששניהם מנסים להחליש אותי.
        31/1/09 14:42:
      תראי איזה קטע שאת מפחדת מאשתו של מאהבך הנשוי. זאת אומרת לא עולה על דעתך להפנות את הכעס ואת הפחד שלך אל הגבר - שימי לב שגם בחלום את מפנה את הרגשות הרעים לנשים - לאשה החוקית, לעורכת. את עד כדי כך שבויה בפטריארכליות. זה הפירוש-בגרוש שלי, בכל אופן. אל תיעלבי. אבל הפירוש שלי הוא שאת רואה עדיין בגבר בן ברית מול הנשים שרודפות אותך, וזו ראייה מסוכנת בשבילך.
        31/1/09 14:28:


      טוב, אז זה הזוי בכלל, כי מדובר שם על פגישה שלי עם מישהו שבכלל לא פגשתי מעולם

      ואני כל הזמן מתחבאת מאשתו, שלא תגלה שנפגשתי איתו

      ואז זה מתחיל ממש כמו סרט מתח, אני רצה ורצה ומתחבאת באיזה שלד דירות נטוש

      שעוד לא נבנה, ואז אני נזכרת שבעצם עוד לא הגשתי את הכתבה שהייתי צריכה להגיש

      ואני לא יודעת ממה לפחד יותר, מהעורכת שלי, או מהאישה של ההוא, שבכלל לא פגשתי מעולם כאמור.

      התעוררתי כולי מבוהלת ועם דפיקות לב.

        31/1/09 14:07:
      ברור!
        31/1/09 13:29:

      צטט: מיא 2009-01-31 12:32:06

      אוי, היה לי חלום מטורף בלילה אחרי היום הסוער של התגובות אתמול:

       

      חלמתי שגבר בא אליי ואומר לי: בואי נברח מפה מהר, אני אציל אותך מהמלחמה. ואני אומרת לו: אני לא צריכה שום עזרה. זה בסך הכל משחק של מלחמה בפיינטבול ואני יכולה להסתדר לבד. ואז בעודי בורחת ויורה, מגיע גבר אחר ואומר לי - את בכלל לא שווה כי יש לך חזה קטן. אני אוהב רק חזה גדול!  אני אחליף אותך באשה עם שדיים מסיליקון! ואני אומרת לו: אבל אני חייבת לרוץ, ואשה עם שדיים מסיליקון לא יכולה לרוץ ככה בפיינטבול. אז הוא אומר לי: אבל במילא אין לך גבר לרוץ איתו. ואני אומרת לו (וכאן החלום תופס כיוון עוד יותר מטורף): למה? יש לי הבנים שלי ואחי ובעלי לשעבר, ואני יכולה לרוץ איתם....והוא אומר: אבל לי יש עכשיו חברה עם שדיים מסיליקון! ואז אני אומרת לו: אבל אתה במילא לא יכול לרוץ כי תראה איך אתה מזיע! ואז הוא מתחיל לצחוק וכאן נגמר החלום...

      גם לי היה חלום נורא מוזר, ממש מוזר, גם כן... לספר?

       

        31/1/09 12:41:

      צטט: גלי באטוס 2009-01-31 11:35:08

      נהדרת!

       

       תודה רבה.

       

      ככה נראיתי בתקופה שהרגשתי פחות נהדרת... 

        31/1/09 12:39:

      צטט: נינה7 2009-01-31 11:25:28


      את כותבת מדהים וגם מאוד צודקת עשיתי כמה תיקונים מסוג זה אבל את בעיות הנפש זה לךא פותר:)

       

       נכון. ושוב, אני בעד התיקונים אבל הכי חשוב זה לרפא את הנפש בכל צורה שמתאימה, ולא להתייאש ולהגיד - אין לי תרופה. כי חברות שלי שמעו תשובות כאלה מרופאים דביליים של קופת חולים: אין תרופה בשבילך... לא לוותר וללכת לפרטי. פתאום נמצאות התרופות המתאימות.

        31/1/09 12:38:

      צטט: אלת האש 2009-01-31 02:29:19


      שנוכל להזיל דמעות על הרגליים שהיו ועל התמימות הענוגה- יש משו בצעיר הזה...

      יתרונות וחסרונות, כמו בכל דבר.

      עם הקמטים בא הניסיון.

       

      העלאת תמונות - סיז

       

       את כמובן נראית פגז..... אבל צר לי להרוס לך את הפנטזיה - אני לא הייתי נורא תמימה בגיל 20. הייתי בת זונה דעתנית, פחות אסרטיבית ויותר ארוגנטית, שחצנית, מעצבנת, עם פה מלוכלך, בלתי נסבלת אפילו הייתי אומרת. אני חושבת שהיום אני מודל משופר בהרבה. כל הרכות והנעימות (כן, כן) נוספו לי היום. אני בגיל עשרים הייתי אנדרוגינוס לכיוון הגבר. בתור גבר הייתי אחלה ובגלל זה גם התקדמתי מהר מאוד בקריירה בעיתונות. את הרי יודעת שהביוגרפיות שלי ושלך מאוד שונות ובסוף התכנסנו בראש כמעט לאותו מקום.

        31/1/09 12:32:

      אוי, היה לי חלום מטורף בלילה אחרי היום הסוער של התגובות אתמול:

       

      חלמתי שגבר בא אליי ואומר לי: בואי נברח מפה מהר, אני אציל אותך מהמלחמה. ואני אומרת לו: אני לא צריכה שום עזרה. זה בסך הכל משחק של מלחמה בפיינטבול ואני יכולה להסתדר לבד. ואז בעודי בורחת ויורה, מגיע גבר אחר ואומר לי - את בכלל לא שווה כי יש לך חזה קטן. אני אוהב רק חזה גדול!  אני אחליף אותך באשה עם שדיים מסיליקון! ואני אומרת לו: אבל אני חייבת לרוץ, ואשה עם שדיים מסיליקון לא יכולה לרוץ ככה בפיינטבול. אז הוא אומר לי: אבל במילא אין לך גבר לרוץ איתו. ואני אומרת לו (וכאן החלום תופס כיוון עוד יותר מטורף): למה? יש לי הבנים שלי ואחי ובעלי לשעבר, ואני יכולה לרוץ איתם....והוא אומר: אבל לי יש עכשיו חברה עם שדיים מסיליקון! ואז אני אומרת לו: אבל אתה במילא לא יכול לרוץ כי תראה איך אתה מזיע! ואז הוא מתחיל לצחוק וכאן נגמר החלום...

        31/1/09 11:35:
      נהדרת!
        31/1/09 11:25:

      את כותבת מדהים וגם מאוד צודקת עשיתי כמה תיקונים מסוג זה אבל את בעיות הנפש זה לךא פותר:)
        31/1/09 07:56:

      צטט: אלת האש 2009-01-31 02:29:19


      שנוכל להזיל דמעות על הרגליים שהיו ועל התמימות הענוגה- יש משו בצעיר הזה...

      יתרונות וחסרונות, כמו בכל דבר.

      עם הקמטים בא הניסיון.

       

      העלאת תמונות - סיז

       

       

      איזו מתיקות...
        31/1/09 07:32:

      צטט: מיא 2009-01-29 22:54:53

      צטט: ifat_perlman 2009-01-29 19:21:36

      רוצה לפתוח את זה פה? בפוסט?

      רוצה לדבר על היום שגיליתי את שיערת השיבה הראשונה שעל ראשי?

      ועל הסיוטים שעברתי, כשהבנתי פתאום שאומנם בראש אני עדיין מרגישה כמו בת 19 אבל לגוף יש את השעון שלו והוא לא דופק חשבון.... (אפילו שהשעון כן...)

      ומאז - יחי לוריאל... ויחי המייקאפ ופלאי הקוסמטיקה.

      הקמטים רק משביחים אותנו... אנחנו כמו יין ישן וטוב.

      ואין כמו כמה ימים של שינה טובה כדי לתת לגוף להתאושש.

      גופנו הוא המראה לנפש שלנו. כשאנחנו במיטבנו, אנחנו נראות מיליון דולר.

      כשחרב עלינו עולמנו, אנחנו נראות כמו מישהי, שגם המנתח הפלסטי הטוב בעולם לא יוכל לשפץ!

      הגוף והנפש אחד הם!

      יחי הכדורים והפסיכיאטר!!!

      U GO GIRL

       אם בראש את מרגישה כמו בת 19, ובחיים את מתנהגת כמו בת 19 - למשל מטפסת על צוקים כמו שראיתי אצלך בבלוג - אז את בת 19 - ונראה שמישהו יגיד לך אחרת!

       ונכון, באמת כשאנחנו מרגישות טוב אנחנו נראות טוב. הבעיה שיש נשים רבות שחושבות שהמרגישות טוב הזה כרוך בגבר בחייהן, ושוב מהכתיבה שלך אני יודעת שאת דווקא לא מאלה שחושבות כך, והייתי רוצה שיהיו עוד נשים שישתכנעו בכך.

      וכמובן, יחי הפסיכיאטר הגאון שלי! עוד אכתוב עליו. לא גמרתי איתו.

       

       יקירתי, הטיפוס על צוקים זה רק על קצה המזלג מתחביבי המשוגעים....

      אבל אין ספק שהפעילויות שאני מוצאת לעצמי משאירות אותי צעירה. זה נותן אנרגיה לגוף ולנשמה, ממלא מצברים ומאתגר.

      ולצערי, את צודקת... יש הרבה נשים (בדיוק דיברתי עם חבר על כך אתמול בערב) שהן "סמרטוט" של הבעל או החבר. הן חושבות שכל תפקידן בעולם הוא לשרת את הבעל, לדאוג לו, להביא לו 10 ילדים ולהיות כרוכה אחריו לכל מקום. הן לא מבינות שהן אינדיבידואל בפני עצמו. שיש להן זכות לחיות את חייהן. שזוגיות נכונה זה לא לבטל את עצמך לגמרי, אלא שכל צד יביא את החלק שלו, ביחד ייצרו משהו משותף, אך ישאירו גם מקום לדברים האישיים....

      בקיצר - חאראם עליהן... מקווה שיום אחד הן עוד תתעשתנה על עצמן וזה לא יהיה יותר מדי מאוחר בשבילן.

      ואני ממתינה לסיפורי הפסיכיאטר - הכי שווים בעולם!

        31/1/09 04:51:


      מיא מיא מיאונת -

      קראתי.

      מעניין.אני נוטה להאמין כי כל אחד ואחת במיוחד מאיתנו עסוקים בדבר הזה שקוראים לו המראה החיצוני.

      וזה בסדר גמור.אין טעם להילחם בזאת.

      לזכותך יאמר שאת נראית רעננה מאוד.העור שלך נפלא ואין לך שום קמט.אולי במוח כפרה.

      -------------

      פגשתי מיני נשים רבות לאורך חיי.גם כאלו שניתחו כל מיני דברים..ואיברים.אני בעדן.הזמן קצר.ואם מישהי חשבה שזה מאזן אותה ולו במעט - זה היה שווה.

      אני עצמי פחדנית איומה- ואין מצב בו אמודד עם זריקה לישור הקמט או הגדלה או צמצום.

      ----------

      דומה שזה זמן אחר.זמן בו יש לנו הרבה מאוד פנאי לעסוק במי אני ומה אני לפי סטטוסים שונים.מדדים כל מיני.

      אני חושבת שעבור זה המציאו את הכדורונים שאת חובבת - הכהיית החוש הביקורתי העצמי.זו תכונה נפלאה אצלך.אצלי לקח המון זמן לא להתייחס למפגעים סביבתיים כל מיני.ולכן אם יש קמט - אני עושה עצמי לא רואה אותו.הרי בורכנו גם בדברים אחרים.ובורכנו נקודה.

      אז צריך באמת להגיד תודה למי שלא יהיה על מה שיש.ולהתעלם בפירוש מהשאר.

      ---------

      עובדה שצעירים רצים אחריך?פה של כסף

        31/1/09 02:30:


      שכחתי לציין אני בת 20, מממ..באילת אחרי שיזוף למוות.

      עם החבר הראשון שלי - שהיינו יחד כמעט חמש שנים, הוא רצה חתונה אז טסתי ליפן.

        31/1/09 02:29:


      שנוכל להזיל דמעות על הרגליים שהיו ועל התמימות הענוגה- יש משו בצעיר הזה...

      יתרונות וחסרונות, כמו בכל דבר.

      עם הקמטים בא הניסיון.

       

      העלאת תמונות - סיז

        30/1/09 22:55:

      צטט: מיא 2009-01-30 16:11:37

       אוי.... אני לא רוצה אפילו לחשוב על זה. אני רוצה להיות בטוב.... בחיי!

       

      אני לגמרי אחסוך ממך, אין סיבה לקלקל גםאת הסופ"ש שלך.

       

        30/1/09 22:13:

      צטט: מיא 2009-01-30 14:14:55

      צטט: ransom stark 2009-01-30 13:33:05

      צטט: מיא 2009-01-30 10:27:27

      צטט: ransom stark 2009-01-29 23:25:40

      גוף בריא בנפש בריאה.

       

      הצד השני הוא לא פשוט, ולא בטוח שהוא קיים.

       גוף חולה בנפש דוויה?

       

      לא. הצד השני של המשפט, יעני, נפש בריאה.

       קודם תמצא לי מישהו עם נפש בריאה ואז נדבר.

      אין.

        30/1/09 21:02:


      כל כך מעצבן..

      לא יצא לי טוב..הינה:)

       

       

      אולי גם לינק לפה?

        30/1/09 20:57:

      את צודקת, הוכחה מ 2006 :-)

        30/1/09 20:48:

      צטט: מיא 2009-01-30 20:20:27

      צטט: iditologia 2009-01-30 18:23:26

      שבת נפלאה

       

       קודם כל תודה על המחמאות - האמת הן מופנות לא אליי כי אם אל מגיביי המוכשרים והמחוננים שמשקיעים בתגובות ולפעמים כשיש לי זמן אני קוראת את פוסטיי הישנים - לא אותם כי אם את התגובות ופשוט מתמוגגת כי הרב-שיח שם ממש מעלף. באמת, ואני מאוד גאה בו. יש לי פוסט למשל על הנשים שירדו לחיינו - על הנשים של המאהבים הנשואים שלי ושל חברותיי, כשהיינו צעירות, והתגובות שם נפלאות.

       

      שנית, אם באמת קראת את פוסטיי הקודמים את יודעת שאת המאהבים הצעירים באמת אימצתי לי, די בשנייה שהתחלתי לקחת את הכדורים. וזה כל כך רומם אותי ועודד אותי. באמת הכרת התודה, וההתלהבות, וההתפעלות מכל קימור בגוף - כן, גם מהצלקות, מהקמטים ומהכל. פשוט מהיותי אישה. וזה לא שנטלתי לי בחורים בתולים. פשוט מהמיניות שלי ומהנשיות שלי והרכות והטיפוח והצחוק (כי אני יש לי תכונה לצחוק בזיון מתחילתו ועד סופו, וזה לא קשור לטירוף), והכיף, וההנאה, והחופשיות, והחיוּת, והיצריות. והרי הגבר הוא לא בטי רוקוויי - הוא לא מודד צלוליטיס ומרקם ויחס שריר/שומן והיקף מותניים וכאלה. רק גברים פסיכיים ולוקים בנפשם עושים את זה. ודווקא לא הרגשתי את האבסורד שאת מדברת עליו. למרות שכל חיי הייתי עם גברים מבוגרים ממני בהרבה, פתאום הרגשתי הכי נכון ומתאים כי זה היה כל כך פשוט וכל כך לא מסובך וכבד ומלא משקעים! 

       

      ובקשר להתפחת הפנים - מצויין וסבבה! הפנים שלי לא עד כדי כך תפוחות, אבל אני מבינה שזו עצה מצוינת לכל הנשים שמתלוננות כי פניהן 'נפלו'. אם כך, כדאי להן לביים איזו הפרעה קטנה - ויאללה, הפנים יתפחו כסופגנייה חמימה! 

       

      מסתבר שזה לא סתם אנלוגיה לדיכאון. הן לא תצטרכנה לביים, כי מי שנפלו פניה היא כנראה בדיכאון 

      אני מכירה הרבה אנשים בגיל של הוריי למשל, 80 ומעלה, שקמט המרירות כמעט לא קיים, או לא משמעותי להבעה. החוק הוא שהם תמיד שמחים או לפחות מחייכים, או לפחות ניראים ככה.

      תודה על ההמלצה, אלך לקרוא את הפוסטים הקדומים שלך כדי ללקק ת'אצבעות מהתגובות, אבל בהחלט גם ובעיקר מהכתיבה שלך, מה שמגיע מגיע.

      ואני לא מאוד קלה במחמאות, לצערי

        30/1/09 20:22:

      צטט: שרשירית 2009-01-30 19:02:52

      כן, השפיות מטיבה עימנו, צריך לזכור את זה לפעמים בין לבין.

       

      את עוד צעירה, אבל אני, ברגע שהבנתי שהטירוף באמת מזקין, ובמיוחד מזיק לעור הפנים - בחרתי מיד בשפיות ואני מאוד מקווה לשמור עליה.

       

        30/1/09 20:20:

      צטט: iditologia 2009-01-30 18:23:26

      מיא, את אחת מהיחידות, אולי בעצם היחידה שאני קוראת גם את כל התגובות והתגובות על התגובות, וככל שהן רבות, אני נהנת יותר מהקריאה ומהתובנות.

      כשהייתי בבית ספר יסודי, הייתי "מאוהבת" בקמט שבין הגבות של בת כיתתי, כי היא היתה נורא חכמה וכל פעם לפני שעמדה להוכיח את חוכמתה היה מתגלה לו הפלא העל-אנושי הזה שכאמור לא יכולתי לעמוד בפניו. על כן לא היתה לי בעיה איתו כשבגיל מסויים הוא גם התגלה אצלי, ברור היה לי שבבקע הזעיר העושה כבשלו ומתרומם לעבר המצח - זה הסימן לתבונתי. אז עוד לא הבנתי שזוהי בעצם האות הראשונה לתהליך שאין לא עצירה. אלא אם כן תחליטי אחרת!

       

      אני מאלה שכל פעם כשמביטים במראה אני לא מאמינה למראה עיניי, "על הפנים"... אבל ברור לי כשמש בצהריים שזאת רק הכסות והאמת יום אחד תתגלה במערומי גיל ה-35 ששם אני עדיין תקועה ולטובה... ועל כן בכל שיחות עם חברותיי המנותחות הן אומרות לי "חכי עוד 5 שנים ואז תעשי גם את", וזה למה? למרות שכולנו יודעות שרואים כבר הכל על הפנים שלי, החיוך והרוח הצעירה עדיין מסתירים את קוי המרירות שמופיעים בעקשנות כפי שתיארת, גם ללא המרירות.

       

      טיפ קטן: 10 שנים גרתי מול הים, כשפתחתי את היום ב-6.00 בבוקר בהליכה מהירה של כ-7 ק"מ מהמרכז עד חוף מציצים עד לדולפינריום וחזרה, היו איתי קבוע כמה קשישות בנות שמונים עם גוף חטוב שכל בת שלושים לא היתה מתביישת בו.

       

      תרופה נוספת שגם בספרות היא מפגינה נוכחות מכובדת, למי שכבר לא להוטה לזוגיות לטווח של עשרות שנים - היא מאהב צעיר (יחסית) שיודע להעריך את מה שבנות גילו לא יעניקו לו, וראי זה פלא - תקבלי בחזרה ה-מון... כולל הפחתה בכובד המשיכה של מסת הבשר והעור. ואם לוקחים את רוב החולשות שלו ושלך (ובעיקר את האבסורד של הביחד) בהומור - הפסדת עוד כמה גרמים למסה.

      קריצה 

       

      כפי שגם את הגעת למסקנה - הכל בראש. אם תחושי בטחון עצמי חזק ותשדרי אותו החוצה יתרוצצו אחרייך כמו זבובים, ברגע שתישברי - רק חברי האמת ישארו, זה ברור, הבעיה היא שכאשר זה מתפוצץ בפרצוף - צריך להפנים ולהתמודד עם זה.

      או-אז יש להוציא מהמילה "חשיבות" את המוץ מן התבן (סליחה שזה נשמע מורתי אבל זה עובד:)

      נ.ב. לא רוצה לבאס פה אף אחד, אבל הכדורים הפסיכיאטרים, כמעט כולם גורמים לפנים לתפוח, זה תהליך איטי וכמעט לא מורגש על כן בהתחלה הם מוחקים קמטים, אח"כ נוצרת תפיחות, אם היא מוגזמת כדאי להתייעץ עם הרופא להפחית בכמות.

       

      שבת נפלאה

       

       קודם כל תודה על המחמאות - האמת הן מופנות לא אליי כי אם אל מגיביי המוכשרים והמחוננים שמשקיעים בתגובות ולפעמים כשיש לי זמן אני קוראת את פוסטיי הישנים - לא אותם כי אם את התגובות ופשוט מתמוגגת כי הרב-שיח שם ממש מעלף. באמת, ואני מאוד גאה בו. יש לי פוסט למשל על הנשים שירדו לחיינו - על הנשים של המאהבים הנשואים שלי ושל חברותיי, כשהיינו צעירות, והתגובות שם נפלאות.

       

      שנית, אם באמת קראת את פוסטיי הקודמים את יודעת שאת המאהבים הצעירים באמת אימצתי לי, די בשנייה שהתחלתי לקחת את הכדורים. וזה כל כך רומם אותי ועודד אותי. באמת הכרת התודה, וההתלהבות, וההתפעלות מכל קימור בגוף - כן, גם מהצלקות, מהקמטים ומהכל. פשוט מהיותי אישה. וזה לא שנטלתי לי בחורים בתולים. פשוט מהמיניות שלי ומהנשיות שלי והרכות והטיפוח והצחוק (כי אני יש לי תכונה לצחוק בזיון מתחילתו ועד סופו, וזה לא קשור לטירוף), והכיף, וההנאה, והחופשיות, והחיוּת, והיצריות. והרי הגבר הוא לא בטי רוקוויי - הוא לא מודד צלוליטיס ומרקם ויחס שריר/שומן והיקף מותניים וכאלה. רק גברים פסיכיים ולוקים בנפשם עושים את זה. ודווקא לא הרגשתי את האבסורד שאת מדברת עליו. למרות שכל חיי הייתי עם גברים מבוגרים ממני בהרבה, פתאום הרגשתי הכי נכון ומתאים כי זה היה כל כך פשוט וכל כך לא מסובך וכבד ומלא משקעים! 

       

      ובקשר להתפחת הפנים - מצויין וסבבה! הפנים שלי לא עד כדי כך תפוחות, אבל אני מבינה שזו עצה מצוינת לכל הנשים שמתלוננות כי פניהן 'נפלו'. אם כך, כדאי להן לביים איזו הפרעה קטנה - ויאללה, הפנים יתפחו כסופגנייה חמימה! 

        30/1/09 20:08:

      צטט: מתגלגלת 2009-01-30 17:15:29


      כדי שלא יהיו קמטים בסדינים,

      צריך לשלוף אותם ממייבש הכביסה בדיוק בדקה הנכונה,

      וחלילה לא לשכוח אותם יבשים בתוכו.

       

      זו מיומנות נרכשת.

       

      מה דעתך על מייבש כביסה לנפש ולגוף?

      את דוחסת את עצמך פנימה לשישים דקות,

      ויוצאת כחדשה.

       

      ולא.

      אל תגידי לי 'תודה' :-)

       

       צ'מעי - לא מייבש כביסה, אבל בהחלט רעיון לאיזה סטארט-אפ אזוי מסוג המכשירים הפסיכים האלה שמוכרים בערוץ הקניות ושואבים לך את הצלוליטיס מהאוזן - מין מייבש כביסה ייעודי קטן בצורת קסדה שחובשים על הראש.... יש בזה משו...

        30/1/09 20:06:

      צטט: חירות-נפש 2009-01-30 16:20:23

      "זה היה קמט של הנפש. הגוף שלי בסדר גמור.  "

       

      הגוף שלך יהיה בסדר גמור גם כשיַכיל קמטים!!!

       

      כאנורקסית בדימוס,

       

      עצוב לי לשמוע על נשים שעושות ניתוחים פלסטיים וחושבות שזה מה שישמח את ליבן.

       

      ההתבגרות בלתי-נמנעת, ולא תעלֵם באמצעות ניתוח.

      גם העצב הכּרוּך בתודעת סופיוּתינוּ לא ניתַן להסרה בניתוח. 

       

      אנורקסית בדימוס..... אהבתי

      כן, אני מתבאסת להזדקן. אכתוב על זה בנפרד, על קמילת הגוף. אני מתכוונת להילחם בזה בספורט - לפחות שהוא יהיה חזק וכשיר כמה שיותר. דווקא בזה אני אופטימית.

      מה שהציק לי באמת היה שירדתי מהפסים, וכל הביטחון העצמי שלי ניטל ממני. מדי פעם היו הבזקים, אבל אז הייתי חוזרת ונופלת. 

      הקטע הוא, שגם בתוך המצב הזה צחקתי מאוד על עצמי. קלטתי שאני לא בסדר. הייתי מחקה את עצמי באוזני חברותיי ועושה פארסה על עצמי והיו לי התקפי צחוק מהאבסורד של מי שנהייתי,  ועדיין לא הצלחתי לצאת משם. 

       

       

        30/1/09 20:01:

      צטט: מיא 2009-01-30 19:45:17

      צטט: batia b 2009-01-30 14:09:44

      - ולאור הנסיבות נראה לי שעכשיו ברור לאיזה רופא אני מתכוונת ;-) מצד שני, יש לי תיאוריה שלמה על כדורים לנפש שסותרת את האמור, אבל כאמור, אני לא מבינה גדולה -

       צ'מעי, פסיכיאטריה זה בלגן, ואני חושבת שיש המון אנשים שלוקחים כדורים שלא מתאימים להם ועוד יותר הרבה אנשים שצריכים לקחת ולא לוקחים.

       

      ושימו לב כולם - נכון נדמה לנו, בברנז'ה ובשינקינאות, שפתאום כולם לוקחים, מי שצריך ומי שלא, ושהיה טוב אם אנשים היו מנסים לטפל בעצמם בשיטות אחרות לפני שהיו פונים לפיתרון העאלק-קל של הכדורים? ובכן - יש לי חדשות בשבילכם: חברתי העיתונאית ראיינה את בכירי הרופאים בארץ (לכתבה שעוד לא התפרסמה) והם אמרו לה שהמציאות בדיוק הפוכה. שאומנם במעוזי המודעות והסטייל לוקחים, אבל בכללי רוב האנשים שזקוקים לתרופות פסיכיאטריות לא נוטלים אותן ומהווים לכן מעמסה אדירה על מערכת הבריאות בארץ, כי הדיכאון, המניה-דיפרסיה על פניה הרבות ושאר הבעיות מוצאים ביטוי לא רק בבטלה ובנטל על רשויות הרווחה, אלא גם בשלל תסמינים פסיכוסומטיים - כאבים, בעיות אורתופדיות ועוד מיליון בעיות שכרוכות בהמון תלונות ובהמון בדיקות יקרות. 

       

       

      הפסיכותרפיסטית עדה למפרט כתבה לפני שנתיים בערך ספר מרתק "נפש ערומה", היא תוקפת שם את הפסיכואליזה ומציעה הסברים רדוקציוניסטיים וטוענת שחרדה, מניה דפרסיה, אנורקסיה, דיכאון הם כולם מנגנונים אבולוציונים מגינים שכתוצאה של תורשה וסביבה במקרים מסוימים יוצאים מאיזון ומצדדת לחלוטין בטיפול תרופתי.

        30/1/09 20:00:

      צטט: דני ססלר 2009-01-30 15:39:23


      כוסית מקאלן, אלא מה

       אתה תשתה - לי אסור (בגלל הכדורים. עוד טובה שצמחה לי מהם. פעם הייתי שותה שחבל על הזמן עד שכבר לא הצלחתי להשתכר. וזו גם חתיכת הוצאה, אגב). 

      לחייכם נשיקה 

       

        30/1/09 19:56:

      צטט: גלים ביום חורף 2009-01-30 15:07:14

      בעיטה בתחת... זה מה שלפעמים צריך (אמרה ולא יספה זאת שמתפרצפת כל יום מול המראה...) מקסים ואמיתי

       כן, ולזכור תמיד מי אוהבים אותך ורוצים בטובתך ומי לא.

      תודה רבה. 

       

        30/1/09 19:54:

      צטט: ran.eshbal 2009-01-30 14:55:11

      גרייס אמרה לי אם הייתי שישים שנה צעירה יותר הייתי מתחילה אותך(זה היה ביום ההולדת המאה שלה)

       

       אני רואה את זה כמחמאה אדירה. וכמו שאני כבר עליתי בגילים, עוד הייתי מגיעה לשם - לבן מאה. וכשהייתי בבור השחור, חברה שלי ענת, מרוב יאוש, שידכה לי בן שישים-ומשהו שמור היטב שהיה מתאמן איתה בחוג יוגה, ואמנם מצאתי חן בעיניו (תודה לאל!), אבל הוא לא היה ממש פנוי לקשר, כי הוא זיגזג בין שתי נשים אחרות שרבו עליו...

       

      רק שהוא לא אמר לי את זה. הוא פשוט נעלם כדרך שנוהגין הגברים היום.... ואילולא נתקלתי בו יום אחד עת רצתי לי ברחובות העיר כתרגולתי בקודש, אחזתי בצווארו ודרשתי הסבר, לא הייתי יודעת על כך לעולם.... מאז אני נוהגת לומר לחברותיי על כל קשיש מט-לנפול שמהלך ברחוב - את רואה את זה? אל תחלמי אפילו. הוא לא פנוי בשבילך. שתיים רבות עליו כרגע. 

       

      כן, כן. אנחנו לא סתם שונאות גברים. יש לנו סיבות וקבלות והרשאות והרשעות.  

       

        30/1/09 19:45:

      צטט: batia b 2009-01-30 14:09:44

      - ולאור הנסיבות נראה לי שעכשיו ברור לאיזה רופא אני מתכוונת ;-) מצד שני, יש לי תיאוריה שלמה על כדורים לנפש שסותרת את האמור, אבל כאמור, אני לא מבינה גדולה -

       צ'מעי, פסיכיאטריה זה בלגן, ואני חושבת שיש המון אנשים שלוקחים כדורים שלא מתאימים להם ועוד יותר הרבה אנשים שצריכים לקחת ולא לוקחים.

       

      ושימו לב כולם - נכון נדמה לנו, בברנז'ה ובשינקינאות, שפתאום כולם לוקחים, מי שצריך ומי שלא, ושהיה טוב אם אנשים היו מנסים לטפל בעצמם בשיטות אחרות לפני שהיו פונים לפיתרון העאלק-קל של הכדורים? ובכן - יש לי חדשות בשבילכם: חברתי העיתונאית ראיינה את בכירי הרופאים בארץ (לכתבה שעוד לא התפרסמה) והם אמרו לה שהמציאות בדיוק הפוכה. שאומנם במעוזי המודעות והסטייל לוקחים, אבל בכללי רוב האנשים שזקוקים לתרופות פסיכיאטריות לא נוטלים אותן ומהווים לכן מעמסה אדירה על מערכת הבריאות בארץ, כי הדיכאון, המניה-דיפרסיה על פניה הרבות ושאר הבעיות מוצאים ביטוי לא רק בבטלה ובנטל על רשויות הרווחה, אלא גם בשלל תסמינים פסיכוסומטיים - כאבים, בעיות אורתופדיות ועוד מיליון בעיות שכרוכות בהמון תלונות ובהמון בדיקות יקרות. 

       

        30/1/09 19:02:
      כן, השפיות מטיבה עימנו, צריך לזכור את זה לפעמים בין לבין.
        30/1/09 18:23:

      מיא, את אחת מהיחידות, אולי בעצם היחידה שאני קוראת גם את כל התגובות והתגובות על התגובות, וככל שהן רבות, אני נהנת יותר מהקריאה ומהתובנות.

      כשהייתי בבית ספר יסודי, הייתי "מאוהבת" בקמט שבין הגבות של בת כיתתי, כי היא היתה נורא חכמה וכל פעם לפני שעמדה להוכיח את חוכמתה היה מתגלה לו הפלא העל-אנושי הזה שכאמור לא יכולתי לעמוד בפניו. על כן לא היתה לי בעיה איתו כשבגיל מסויים הוא גם התגלה אצלי, ברור היה לי שבבקע הזעיר העושה כבשלו ומתרומם לעבר המצח - זה הסימן לתבונתי. אז עוד לא הבנתי שזוהי בעצם האות הראשונה לתהליך שאין לא עצירה. אלא אם כן תחליטי אחרת!

       

      אני מאלה שכל פעם כשמביטים במראה אני לא מאמינה למראה עיניי, "על הפנים"... אבל ברור לי כשמש בצהריים שזאת רק הכסות והאמת יום אחד תתגלה במערומי גיל ה-35 ששם אני עדיין תקועה ולטובה... ועל כן בכל שיחות עם חברותיי המנותחות הן אומרות לי "חכי עוד 5 שנים ואז תעשי גם את", וזה למה? למרות שכולנו יודעות שרואים כבר הכל על הפנים שלי, החיוך והרוח הצעירה עדיין מסתירים את קוי המרירות שמופיעים בעקשנות כפי שתיארת, גם ללא המרירות.

       

      טיפ קטן: 10 שנים גרתי מול הים, כשפתחתי את היום ב-6.00 בבוקר בהליכה מהירה של כ-7 ק"מ מהמרכז עד חוף מציצים עד לדולפינריום וחזרה, היו איתי קבוע כמה קשישות בנות שמונים עם גוף חטוב שכל בת שלושים לא היתה מתביישת בו.

       

      תרופה נוספת שגם בספרות היא מפגינה נוכחות מכובדת, למי שכבר לא להוטה לזוגיות לטווח של עשרות שנים - היא מאהב צעיר (יחסית) שיודע להעריך את מה שבנות גילו לא יעניקו לו, וראי זה פלא - תקבלי בחזרה ה-מון... כולל הפחתה בכובד המשיכה של מסת הבשר והעור. ואם לוקחים את רוב החולשות שלו ושלך (ובעיקר את האבסורד של הביחד) בהומור - הפסדת עוד כמה גרמים למסה.

      קריצה 

       

      כפי שגם את הגעת למסקנה - הכל בראש. אם תחושי בטחון עצמי חזק ותשדרי אותו החוצה יתרוצצו אחרייך כמו זבובים, ברגע שתישברי - רק חברי האמת ישארו, זה ברור, הבעיה היא שכאשר זה מתפוצץ בפרצוף - צריך להפנים ולהתמודד עם זה.

      או-אז יש להוציא מהמילה "חשיבות" את המוץ מן התבן (סליחה שזה נשמע מורתי אבל זה עובד:)

      נ.ב. לא רוצה לבאס פה אף אחד, אבל הכדורים הפסיכיאטרים, כמעט כולם גורמים לפנים לתפוח, זה תהליך איטי וכמעט לא מורגש על כן בהתחלה הם מוחקים קמטים, אח"כ נוצרת תפיחות, אם היא מוגזמת כדאי להתייעץ עם הרופא להפחית בכמות.

       

      שבת נפלאה

        30/1/09 17:15:

      כדי שלא יהיו קמטים בסדינים,

      צריך לשלוף אותם ממייבש הכביסה בדיוק בדקה הנכונה,

      וחלילה לא לשכוח אותם יבשים בתוכו.

       

      זו מיומנות נרכשת.

       

      מה דעתך על מייבש כביסה לנפש ולגוף?

      את דוחסת את עצמך פנימה לשישים דקות,

      ויוצאת כחדשה.

       

      ולא.

      אל תגידי לי 'תודה' :-)

        30/1/09 17:02:

      צטט: מיא 2009-01-30 14:39:37

      צטט: מירב שביט 2009-01-30 14:17:48

      כל הרעיון הוא להיות בטוב.

       

       אני לא יודעת מה זה להיות בטוב. ראיתי הרבה ממה שאת מכנה טוב והוא התגלה כחנופה ריקה וצביעות, מה שאני קוראת עור ואאבה. 

      כל הרעיון בעיניי הוא להיות אתה עצמך ולא מה שאחרים מצפים ממך.

      ואין קשה מזה, ואין אמיץ מזה, כי הלחץ החברתי עצום, ובדרך כלל אתה בכלל לא יודע מיהו אותו אתה עצמך. וזה לדעתי מסע של חיים שלמים, לגלות מי אתה ומה אתה רוצה להיות ומי ראוי שתהיה. כי לפעמים דווקא מתחשק לך להשתכשך בתהומות, ולוקח לך זמן להבין שמקומך לא שם. 

       

       

        צביעות וחנופה זה החלק הטוב שבי :-))) היי בטוב. <תודה על הבדיחה לשבת :-)>

       

       

        30/1/09 16:20:

      "זה היה קמט של הנפש. הגוף שלי בסדר גמור.  "

       

      הגוף שלך יהיה בסדר גמור גם כשיַכיל קמטים!!!

       

      כאנורקסית בדימוס,

       

      עצוב לי לשמוע על נשים שעושות ניתוחים פלסטיים וחושבות שזה מה שישמח את ליבן.

       

      ההתבגרות בלתי-נמנעת, ולא תעלֵם באמצעות ניתוח.

      גם העצב הכּרוּך בתודעת סופיוּתינוּ לא ניתַן להסרה בניתוח. 

        30/1/09 16:11:

      צטט: יוקה 2009-01-30 13:47:42

      צטט: מיא 2009-01-30 10:49:53

      צטט: יוקה 2009-01-30 08:36:25

      צטט: מיא 2009-01-30 00:03:35

      צטט: יוקה 2009-01-29 21:22:56

      איפה משיגים את הכדורים האלו?

      יש לי איזה שני קמטים שאני חייבת להפטר מהם.

       

       את יודעת, אלה כדורים מאוד חדשניים, פרי פיתוח עכשווי, ועוד לא ברורות כל תוצאות הלוואי שלהם. אז לא תרצי להיפטר מהקמטים אבל למצוא את עצמך עם קרן ירוקה באמצע המצח, נכון?

      מיד עלו לי חמישה רעיונות מהממים לשימוש בקרן ירקרקה באמצע המצח. מהממים!

      כל עוד את מבטיחה לי שזה לא עלול להפיל לי את השדיים, אני לגמרי בעניין.

       מעניין, לי עולה בראש רק מעמד לצמידים....

       

      מסתבר שיש לי מח הרבה יותר מטונף משלך.

      מוזר :-)

      (הופ, עלו לי עוד שלושה שימושים, השמיים הם הגבול, בחיי!)

       

       אוי.... אני לא רוצה אפילו לחשוב על זה. אני רוצה להיות בטוב.... בחיי!

       

        30/1/09 15:39:

      כוסית מקאלן, אלא מה
        30/1/09 15:38:
      מיא, את כוסית!
        30/1/09 15:07:
      בעיטה בתחת... זה מה שלפעמים צריך (אמרה ולא יספה זאת שמתפרצפת כל יום מול המראה...) מקסים ואמיתי
        30/1/09 14:55:
      גרייס אמרה לי אם הייתי שישים שנה צעירה יותר הייתי מתחילה אותך(זה היה ביום ההולדת המאה שלה)
        30/1/09 14:52:

      צטט: נעמית 2009-01-30 14:35:18

       אבל למה יחפה, לא הבנתי?

      הנה, מרחת בשקדנות את הקרמים - ואין לך קמטים! 

       

       

      אין קמטים, אבל כשהעיניים עצובות,  אז זה לא ממש משנה, לא?

       אני כבר אחשוב על דרך להצחיק אותך. האמת, כל דבר מצחיק אותי היום. בגלל שאני מרגישה שהייתי בגיהנום ויצאתי, הכל מצחיק אותי ונראה לי כזאת שטות.....

      אתן לך דוגמה. לפני איזה חודשיים עשיתי שיפוץ בבית. מה זה עשיתי? בעלי לשעבר עשה לי. אז בין השאר רציתי להעביר את מנורת התקרה של פינת האוכל ממקומה למרחק מטר וחצי על התקרה. אז הוא הסתכל בי בחשש ואמר: אבל זו יציקת בטון ולא בא לי לחצוב מטר וחצי בתקרה. אמרתי לו - לא נורא, תעביר את החוט בקשת אלגנטית למקום החדש.

      הוא היה בשוק, כי הוא יודע שאצלי אין חוטים גלויים. הכל בקירות ומתחת לרצפת העץ. זה ממש טירוף אצלי. אמרתי לו: בחייך, אחרי כל מה שעברתי, ישבור אותי מטר וחצי של חוט על התקרה? ושנינו התחלנו לצחוק בהיסטריה כי הסיטואציה היתה כל כך מצחיקה.... אשה פרפקציוניסטית, נוירוטית, עם בעיית חוטי חשמל ידועה, שבעבר הוא היה עובד שעות והעלים כל חוט וחוט שעות מתחת לקורות העץ של הרצפה ובתוך הארונות ואל תשאלי איזו סמטוחה... ועל הגג.... שלא יהיה בדל חוט חלילה בכל הבית - ופתאום נכנסתי לפרופורציות - מה זה חוט דלוח לעומת השפיות?

      אל תגידי שלא צחקת.

      טוב, בצרפתית זה נשמע יותר טוב. 

       

        30/1/09 14:41:

      צטט: אירה ג 2009-01-30 14:27:23

      אני קוראת את התגובות ונזכרת שכאשר הייתי בת עשרים, מוכרת מצטיינת במחלקת קוסמטיקה הצליחה למכור לי קרם לקמטים מתחת לעיניים.

       חחחחח גדול!

       

        30/1/09 14:39:

      צטט: מירב שביט 2009-01-30 14:17:48

      כל הרעיון הוא להיות בטוב.

       

       אני לא יודעת מה זה להיות בטוב. ראיתי הרבה ממה שאת מכנה טוב והוא התגלה כחנופה ריקה וצביעות, מה שאני קוראת עור ואאבה. 

      כל הרעיון בעיניי הוא להיות אתה עצמך ולא מה שאחרים מצפים ממך.

      ואין קשה מזה, ואין אמיץ מזה, כי הלחץ החברתי עצום, ובדרך כלל אתה בכלל לא יודע מיהו אותו אתה עצמך. וזה לדעתי מסע של חיים שלמים, לגלות מי אתה ומה אתה רוצה להיות ומי ראוי שתהיה. כי לפעמים דווקא מתחשק לך להשתכשך בתהומות, ולוקח לך זמן להבין שמקומך לא שם. 

       

        30/1/09 14:35:

      צטט: מיא 2009-01-30 10:40:17

      צטט: נעמית 2009-01-30 04:21:12


      אז זהו, שאני הסנדלרית שהולכת יחפה

      כשהייתי בת 12 בערך אמא שלי המכורה לכל מה שקשור ליופי ומראה חיצוני ברמה של אובססיה

      הביאה לי מה שקראו אז "מנה לחיילת" זה היה ערכה של לחות פלוס חלב פנים פלוס מי פנים

      מהר מאוד סיגלתי את המורשת שלה, שזה בערך כל המורשת שהיא דאגה להנחיל לי

      בגיל 15 כבר ציירתי את הפס בעין עם העיפרון וגנבתי לה פס או שניים מהצבע של השיער

      אני יודעת שבמונחים של היום זה לא נשמע כל כך מוקדם אבל אז זה היה

      בגיל 18 ביקרתי קבוע בסטימצקי לקנות את כל הווגים וההרפרס באזאר ושלטתי בשמות של כל הדוגמניות

      ואחר כך כל השנים התמכרתי לכל מה שיש בסופר פארם ובדיוטי פרי, עם חיבה גדולה לקרמים מכל הסוגים

      קרם גוף קרם פנים.

      לפני כמה שנים התחלתי לכתוב על טיפוח, בין היתר, באמת אוהבת את זה, אוהבת להתנסות, לבדוק, להסתכל על האריזות של הקרמים, ולקרוא את כל המלים הנפלאות שעליהן: תמצית סחלבים, חלב שושנים, צדפות שחורות, כל מיני דברים אקזוטיים שלעולם לא אדע מהם אבל מריחים נפלא.

      אבל דווקא בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי המון פעמים לא ממש טורחת תמיד למרוח את הקרמים למיניהם ודווקא עכשיו נוכחתי שטפו טפו טפו, עדין אין לי את הקמטים, זה קצת מפחיד ומלחיץ, אבל מנגד נוכחתי לדעת ששום קרם לא יכול להביס שתית מים, סקס טוב ואם יש אהבה אז בכלל....... וכשרע, אז שום קרם פלא, הזרקה או וואט אבר לא יכולים להביס את המראה העגמומי שנשקף מהמראה.

       אבל למה יחפה, לא הבנתי?

      הנה, מרחת בשקדנות את הקרמים - ואין לך קמטים! 

       

       

      אין קמטים, אבל כשהעיניים עצובות,  אז זה לא ממש משנה, לא?

        30/1/09 14:27:
      אני קוראת את התגובות ונזכרת שכאשר הייתי בת עשרים, מוכרת מצטיינת במחלקת קוסמטיקה הצליחה למכור לי קרם לקמטים מתחת לעיניים.
        30/1/09 14:17:

      צטט: מיא 2009-01-30 14:13:09

      צטט: מירב שביט 2009-01-30 13:04:23

      מיא

      למרות ועל אף ברור שאת מתעסקת בחיצוני.

      וחיצוני וחיצוני.

      גם אינטלקט. בקיצור, כל מה שרואים בחוץ. אני תוהה באמת מה יש בפנים.

       

      הדיסוננס הכי לא מתואם אצלך, זה בין הבחירה שלך במעט חברים, לבין שהותך בקפה ובכל מקום שאת נמצאת בנצפים ביותר, אין פה טעות של מונה כניסות. יש לך טעות בזה שאת חושבת שאת מדויקת עם עצמך.

       

      הפלט שלך מעולה- הכל טוב, הקמט יושר, ואף אחד גם לא ראה....

      נו באמת? למה? לא כדאי להשלים עם זה? כל הפוסטים שלך רוויים בחיצוניות ובמה נחשב, בשמות של כל מיני...משהו כל כך תאורטי ולא מחובר עם הכאב הזה של חוסר בטחון עצמי שלך.

       

      1000 כבאים לא יצלחו....לשנות את זה.

       

      שבת יפה, תהני ממה שכן.

      תמיד בלטתי, בכל זירה - חברתית, לימודית ומקצועית. זה לא במקרה, ואני לא רואה סיבה להתנצל על כך. באשר לדיסוננסים - לא אחד, כי אם רבים שיש אצלי - כשהם ייגמרו, זה יהיה הסימן בשבילך שאני מתה.

       

       אל תתבלבלי, אני ממש לא מחכה לסימן כזה, חס וחלילה.

      הענין הזה של להיות בולט ושונה מוכר לי מאוד. אולי זו תכונה מולדת, אמא שלי לפחות אומרת שזה מגיל צעיר מאוד.

       

      כל הרעיון הוא להיות בטוב.

       

        30/1/09 14:17:

      צטט: מיכל* 2009-01-30 14:14:36

      מיא

      אנחנו מין נחום-תקום כזה.

      מכים בנו נמרצות

      ואז אנחנו כבות וצבות לזמן מסויים (ויורדות נמוך מים המלח)

      ואז, כעוף החול, חוזרות למלוא זוהרינו.

      ויש לנו עוד כמה גילגולים במלאי.

      כיף לראות אותך זוהרת שוב.

      זוהרת זה מהשמן השוויצרי היוקרתי נגד צלוליטיס שהחלטתי למרוח גם על התחת וגם על הפרצוף - אם לא יועיל, לא יזיק - תבואי, אתן לך בקבוק (אגב, את לא באה לשבת?)

       

        30/1/09 14:14:

      צטט: ransom stark 2009-01-30 13:33:05

      צטט: מיא 2009-01-30 10:27:27

      צטט: ransom stark 2009-01-29 23:25:40

      גוף בריא בנפש בריאה.

       

      הצד השני הוא לא פשוט, ולא בטוח שהוא קיים.

       גוף חולה בנפש דוויה?

       

      לא. הצד השני של המשפט, יעני, נפש בריאה.

       קודם תמצא לי מישהו עם נפש בריאה ואז נדבר.

       

        30/1/09 14:14:

      מיא

      אנחנו מין נחום-תקום כזה.

      מכים בנו נמרצות

      ואז אנחנו כבות וצבות לזמן מסויים (ויורדות נמוך מים המלח)

      ואז, כעוף החול, חוזרות למלוא זוהרינו.

      ויש לנו עוד כמה גילגולים במלאי.

      כיף לראות אותך זוהרת שוב.

        30/1/09 14:13:

      צטט: מירב שביט 2009-01-30 13:04:23

      מיא

      למרות ועל אף ברור שאת מתעסקת בחיצוני.

      וחיצוני וחיצוני.

      גם אינטלקט. בקיצור, כל מה שרואים בחוץ. אני תוהה באמת מה יש בפנים.

       

      הדיסוננס הכי לא מתואם אצלך, זה בין הבחירה שלך במעט חברים, לבין שהותך בקפה ובכל מקום שאת נמצאת בנצפים ביותר, אין פה טעות של מונה כניסות. יש לך טעות בזה שאת חושבת שאת מדויקת עם עצמך.

       

      הפלט שלך מעולה- הכל טוב, הקמט יושר, ואף אחד גם לא ראה....

      נו באמת? למה? לא כדאי להשלים עם זה? כל הפוסטים שלך רוויים בחיצוניות ובמה נחשב, בשמות של כל מיני...משהו כל כך תאורטי ולא מחובר עם הכאב הזה של חוסר בטחון עצמי שלך.

       

      1000 כבאים לא יצלחו....לשנות את זה.

       

      שבת יפה, תהני ממה שכן.

      תמיד בלטתי, בכל זירה - חברתית, לימודית ומקצועית. זה לא במקרה, ואני לא רואה סיבה להתנצל על כך. באשר לדיסוננסים - לא אחד, כי אם רבים שיש אצלי - כשהם ייגמרו, זה יהיה הסימן בשבילך שאני מתה.

       

        30/1/09 14:09:

      צטט: מיא 2009-01-30 14:02:03

      צטט: batia b 2009-01-30 12:41:11


      שתדעי לך שמהרגע שקראתי את הפוסט שלך אני מזיזה את המראה באוטו. הקמט שקופץ לי שם במרכז המצח מעצבן אותי. מצד שני - רצתי לבית מרקחת לקנות קרם לחות, אמרתי לה - "משהו נגד קמטים". אמרה לי "קמטים? איזה קמטים? אין לך". ואל תגידי לי את ילדה וכאלה. העישון הורג את העור. אני מסתכלת על אימא שלי ואומרת לעצמי שדווקא יש לי גנים טובים אם רק אצליח להעיף את הניקוטין (ואולי בכלל זה מאוחר מדי) ואגב, בחודשים האחרונים יצא לי, ככה במקרה, לאבד כמה ק"ג ממשקלי. רוצה להגיד לך שהאישה שנראית בתמונות האחרונות שלי זו בכלל לא אני, או כמו שחברותי אומרות :"יותר עדיף עם עוד כמה ק"ג".

       

       

       

      - מי זה הרופא הזה? ;- -

       

      חחחחחח - סיגריות זה חרא של דבר. מה פתאום מאוחר מדי, השתגעת? ברור שתעיפי. זה באמת הורס את העור.

       

      ואם לא הבנת, הפוסט הזה היה משל על בריאות הנפש, ולא פוסט דרמטולוגי, מאמי.

       

      הרופא, את מתכוונת לפלסטיקאי או לפסיכיאטר? כי מרובת רופאים אנוכי. הפסיכיאטר הוא אחושלוקי יוקרתי. וגם טיפוס מאוד מאוד ססגוני בפני עצמו. עוד אכתוב עליו בפירוט עד שתצעקו הצילו. אכתוב על הסשנים איתו כי הוא מצחיק בטירוף.  

       

       

      ברור שהבנתי. רק הוכחתי לעצמי שיציבות נפשית מתערערת בשנייה. הנה, הצצתי במראת המכונית. הנה, חייכתי כשאמרו לי שלא, הנה - בדקתי שוב כי הבטתי באמי וחוזר חלילה. אותו דבר בתחומים אחרים.

       

      - ולאור הנסיבות נראה לי שעכשיו ברור לאיזה רופא אני מתכוונת ;-) מצד שני, יש לי תיאוריה שלמה על כדורים לנפש שסותרת את האמור, אבל כאמור, אני לא מבינה גדולה -

        30/1/09 14:02:

      צטט: batia b 2009-01-30 12:41:11


      שתדעי לך שמהרגע שקראתי את הפוסט שלך אני מזיזה את המראה באוטו. הקמט שקופץ לי שם במרכז המצח מעצבן אותי. מצד שני - רצתי לבית מרקחת לקנות קרם לחות, אמרתי לה - "משהו נגד קמטים". אמרה לי "קמטים? איזה קמטים? אין לך". ואל תגידי לי את ילדה וכאלה. העישון הורג את העור. אני מסתכלת על אימא שלי ואומרת לעצמי שדווקא יש לי גנים טובים אם רק אצליח להעיף את הניקוטין (ואולי בכלל זה מאוחר מדי) ואגב, בחודשים האחרונים יצא לי, ככה במקרה, לאבד כמה ק"ג ממשקלי. רוצה להגיד לך שהאישה שנראית בתמונות האחרונות שלי זו בכלל לא אני, או כמו שחברותי אומרות :"יותר עדיף עם עוד כמה ק"ג".

       

       

       

      - מי זה הרופא הזה? ;- -

       

      חחחחחח - סיגריות זה חרא של דבר. מה פתאום מאוחר מדי, השתגעת? ברור שתעיפי. זה באמת הורס את העור.

       

      ואם לא הבנת, הפוסט הזה היה משל על בריאות הנפש, ולא פוסט דרמטולוגי, מאמי.

       

      הרופא, את מתכוונת לפלסטיקאי או לפסיכיאטר? כי מרובת רופאים אנוכי. הפסיכיאטר הוא אחושלוקי יוקרתי. וגם טיפוס מאוד מאוד ססגוני בפני עצמו. עוד אכתוב עליו בפירוט עד שתצעקו הצילו. אכתוב על הסשנים איתו כי הוא מצחיק בטירוף.  

       

        30/1/09 13:57:

      צטט: **מתישהו** 2009-01-30 11:42:52

      מיא, שוב הוכחת מה שרבות אמרו לפנינו , הקמטים בנפשינו הן הצלקות האמיתיות ,

      הכואבות , הבולטות . אלו שבחוץ הן כאין וכאפס.

      אהבתי את הפוסט.הוא ריגש אותי. למה ?

       נו, למה?

      כי אנחנו דומות ברגישות שלנו, יותר נכון בפגיעות שלנו, ואת זה אנחנו יודעות לא מהיום... וכי באמת בחוץ אפשר למתוח ולשפץ ובפנים הרבה יותר קשה לתקן, למרות שלא רואים, ומה שאחד קילקל מאה לא יוכלו לתקן, ונורא קל להגיד - מה יש? תתגברי, קחי את עצמך בידיים, צאי מזה, את יכולה, את חזקה. אבל לא תמיד אפשר, גם כשיודעים בדיוק בראש ובהיגיון מה צריך לעשות ומהי הדרך הנכונה, אבל בלב זה קשה, ואז אנחנו מסתובבות סביב עצמנו וכמו במערבולת נשאבות פנימה, אל המחשבות הרעות, אל השדים שלא מרפים, וכל ההיגיון וכל החוכמה - ובמקרה שלי גם כל ניסיון החיים - לא עוזרים, וזה יכול לקחת שנים. ועל הדרך עוברות כל מיני 'נשמות טובות' שמורידות אותנו ששמחות לאידנו, ואחרות שכן רוצות לעזור אבל קצרה ידן להושיע. ובמקרה שלי - כשהגיע הפיתרון, הוא היה מהיר. 

       

        30/1/09 13:48:

      צטט: דנייי 2009-01-30 11:42:37

      קמט של חיים

      תוספות מיותרות, הכרחיות

      בטח מצויות

      ושלווה ורוגע עוטף עדיפים תמיד

      שנעצור את המירוץ!

       שלווה ורוגע, כמו שהפולניות אומרות, יהיו לי כבר בקבר!

       

        30/1/09 13:47:

      צטט: מיא 2009-01-30 10:49:53

      צטט: יוקה 2009-01-30 08:36:25

      צטט: מיא 2009-01-30 00:03:35

      צטט: יוקה 2009-01-29 21:22:56

      איפה משיגים את הכדורים האלו?

      יש לי איזה שני קמטים שאני חייבת להפטר מהם.

       

       את יודעת, אלה כדורים מאוד חדשניים, פרי פיתוח עכשווי, ועוד לא ברורות כל תוצאות הלוואי שלהם. אז לא תרצי להיפטר מהקמטים אבל למצוא את עצמך עם קרן ירוקה באמצע המצח, נכון?

      מיד עלו לי חמישה רעיונות מהממים לשימוש בקרן ירקרקה באמצע המצח. מהממים!

      כל עוד את מבטיחה לי שזה לא עלול להפיל לי את השדיים, אני לגמרי בעניין.

       מעניין, לי עולה בראש רק מעמד לצמידים....

       

      מסתבר שיש לי מח הרבה יותר מטונף משלך.

      מוזר :-)

      (הופ, עלו לי עוד שלושה שימושים, השמיים הם הגבול, בחיי!)

       

        30/1/09 13:47:

      צטט: אלומית ישי 2009-01-30 11:37:37

      אני בכנס מדעי בברלינגן, עיירה ציורית על שפת אגם קונסטנס, וכל יום בגולה האפורה והקרה חורץ בפרצופי קמט חדש של געגועים למולדת...

       את יודעת שרבים מקנאים בך, כאן בלב הסכסוך והג'יפה, כשכל יום שומעים על איזו טרגדיה אחרת ועל איזו התבטאות בהמית אחרת, וההריסות של עזה לא בדיוק ציוריות... שלא לדבר על זה שאין לך קמטים בגילך הפעוט. אבל העיקר שניפגש בשמחות.

       

        30/1/09 13:42:

      צטט: שרון קדם 2009-01-30 11:24:39

      צטט: מיא 2009-01-29 22:51:42

      צטט: בהא 2009-01-29 19:21:28

      מה שבפנים את יכולה לשמור לאורך הימים..

      ומה שבחוץ וכל הקמטים .יבוא ואולי יכולה לדחות כמה שנים.

      תבחרי בעיניים הרואות ברינטגן מה שבפנים .

      וכמו שאמרת תעיפי בנשיפה .כל העיניים שבהן המים רדודים.

       

       לא יכולת לנסח טוב יותר. מי שלא רואה את הפנימיות שלי או לא אוהב מה שהוא רואה, לא מתאים לי. בגלל זה מגוחך בעיניי שנשים כל כך מתגאות ביופיין ושמחות שגברים בחרו בהן על פי יופיין. איך הן כל כך סתומות ולא מבינות שגבר שבחר בך רק בגלל יופייך יכול תוך שנייה להחליף אותך במישהי אחרת? גברים לפעמים מתחילים איתי רק בגלל הצורה שלי וחושבים שזאת מחמאה אדירה ולא מבינים למה אני נעלבת מזה. והכי דוחים אותי גברים שמעידים על עצמם שהם יוצאים רק עם נשים יפות. הן הרי יכולות להיות הפוסטמות הכי גדולות בעולם. ובכל בנאדם טוב ומעניין יש יופי כשמכירים אותו.

       

       ...ובכל זאת את נלחצת מהמראה שלך.

      הפנים שלנו, כמו גם כפות הרגליים והידיים, הן מראה רפלקסולוגית של

      איברי הגוף השונים.  כיוון שכך, הם קשורים ישירות לכל מה שקורה בגוף

      הן כשטוב והן כשרע.

      הרבה בריאות 

       

       כל הכבוד על היופי, אני רק אומרת שזו לא סיבה להתלהב מכך שגבר בחר בך, כי תמיד תהיה מישהי יפה ממך, ולעולם לא תהיה מישהי בדיוק עם האופי המסוים שלך. מי שנדלק על האופי המסוים שלך ירצה אותך, ומי שרוצה סתם יופי יעזוב אותך כהרף עין ואת תמיד תהיי בחוסך ביטחון שמא תבוא אותה יפה ותיקח אותו ממך.

       

        30/1/09 13:33:

      צטט: מיא 2009-01-30 10:27:27

      צטט: ransom stark 2009-01-29 23:25:40

      גוף בריא בנפש בריאה.

       

      הצד השני הוא לא פשוט, ולא בטוח שהוא קיים.

       גוף חולה בנפש דוויה?

       

      לא. הצד השני של המשפט, יעני, נפש בריאה.

        30/1/09 13:04:

      מיא

      למרות ועל אף ברור שאת מתעסקת בחיצוני.

      וחיצוני וחיצוני.

      גם אינטלקט. בקיצור, כל מה שרואים בחוץ. אני תוהה באמת מה יש בפנים.

       

      הדיסוננס הכי לא מתואם אצלך, זה בין הבחירה שלך במעט חברים, לבין שהותך בקפה ובכל מקום שאת נמצאת בנצפים ביותר, אין פה טעות של מונה כניסות. יש לך טעות בזה שאת חושבת שאת מדויקת עם עצמך.

       

      הפלט שלך מעולה- הכל טוב, הקמט יושר, ואף אחד גם לא ראה....

      נו באמת? למה? לא כדאי להשלים עם זה? כל הפוסטים שלך רוויים בחיצוניות ובמה נחשב, בשמות של כל מיני...משהו כל כך תאורטי ולא מחובר עם הכאב הזה של חוסר בטחון עצמי שלך.

       

      1000 כבאים לא יצלחו....לשנות את זה.

       

      שבת יפה, תהני ממה שכן.

        30/1/09 12:41:


      שתדעי לך שמהרגע שקראתי את הפוסט שלך אני מזיזה את המראה באוטו. הקמט שקופץ לי שם במרכז המצח מעצבן אותי. מצד שני - רצתי לבית מרקחת לקנות קרם לחות, אמרתי לה - "משהו נגד קמטים". אמרה לי "קמטים? איזה קמטים? אין לך". ואל תגידי לי את ילדה וכאלה. העישון הורג את העור. אני מסתכלת על אימא שלי ואומרת לעצמי שדווקא יש לי גנים טובים אם רק אצליח להעיף את הניקוטין (ואולי בכלל זה מאוחר מדי) ואגב, בחודשים האחרונים יצא לי, ככה במקרה, לאבד כמה ק"ג ממשקלי. רוצה להגיד לך שהאישה שנראית בתמונות האחרונות שלי זו בכלל לא אני, או כמו שחברותי אומרות :"יותר עדיף עם עוד כמה ק"ג".

       

       

       

      - מי זה הרופא הזה? ;- -

        30/1/09 11:42:

      מיא, שוב הוכחת מה שרבות אמרו לפנינו , הקמטים בנפשינו הן הצלקות האמיתיות ,

      הכואבות , הבולטות . אלו שבחוץ הן כאין וכאפס.

      אהבתי את הפוסט.הוא ריגש אותי. למה ?

        30/1/09 11:42:

      קמט של חיים

      תוספות מיותרות, הכרחיות

      בטח מצויות

      ושלווה ורוגע עוטף עדיפים תמיד

      שנעצור את המירוץ!

        30/1/09 11:37:

      אני בכנס מדעי בברלינגן, עיירה ציורית על שפת אגם קונסטנס, וכל יום בגולה האפורה והקרה חורץ בפרצופי קמט חדש של געגועים למולדת...

        30/1/09 11:24:

      צטט: מיא 2009-01-29 22:51:42

      צטט: בהא 2009-01-29 19:21:28

      מה שבפנים את יכולה לשמור לאורך הימים..

      ומה שבחוץ וכל הקמטים .יבוא ואולי יכולה לדחות כמה שנים.

      תבחרי בעיניים הרואות ברינטגן מה שבפנים .

      וכמו שאמרת תעיפי בנשיפה .כל העיניים שבהן המים רדודים.

       

       לא יכולת לנסח טוב יותר. מי שלא רואה את הפנימיות שלי או לא אוהב מה שהוא רואה, לא מתאים לי. בגלל זה מגוחך בעיניי שנשים כל כך מתגאות ביופיין ושמחות שגברים בחרו בהן על פי יופיין. איך הן כל כך סתומות ולא מבינות שגבר שבחר בך רק בגלל יופייך יכול תוך שנייה להחליף אותך במישהי אחרת? גברים לפעמים מתחילים איתי רק בגלל הצורה שלי וחושבים שזאת מחמאה אדירה ולא מבינים למה אני נעלבת מזה. והכי דוחים אותי גברים שמעידים על עצמם שהם יוצאים רק עם נשים יפות. הן הרי יכולות להיות הפוסטמות הכי גדולות בעולם. ובכל בנאדם טוב ומעניין יש יופי כשמכירים אותו.

       

       ...ובכל זאת את נלחצת מהמראה שלך.

      הפנים שלנו, כמו גם כפות הרגליים והידיים, הן מראה רפלקסולוגית של

      איברי הגוף השונים.  כיוון שכך, הם קשורים ישירות לכל מה שקורה בגוף

      הן כשטוב והן כשרע.

      הרבה בריאות 

       

        30/1/09 11:07:
      אני כמובן רוצה להוסיף שמיא המקורית לא היתה מעלה על דעתה לשנייה להיות עם גבר שלא היה מאוד חם ואוהב אליה, וכך חזרתי להיות היום.
        30/1/09 11:00:

      צטט: בדלי 2009-01-30 10:17:37


      זה היה קמט של הנפש. הגוף שלי בסדר גמור. עכשיו גם מה שבפנים

       

      גם אם זה לא היה קמט של הנפש, זה היה בסדר גמור, הגוף שלך בסדר גמור, וגם בפנים

      יא מטורללת, עזבי אותך משטויות, תאהבי את הכל כמו שזה, שילמת 1000 ש"ח לחודש, לא חבל?

       

      תקראי את הפוסט הקצר של אליסיה שחף ברשימות על הנשים הקובניות ותביני

      מה שחשוב זה שאת מבריקה, ושאת אדם טוב, מה זה חשוב, קמט פה, קמט שם, שטויות, מה רע בקצת סימני זמן אותנטיים?

       

       אין רע בכלל בסימני זמן. הרע היה שאת כל העצב והכאב שהיו בי מיקדתי בשטות הזאת, שבטירופי הזמני נכנסתי לראש של גברים דפוקים שהתבוננו בי וחיפשו את היופי המושלם וחששתי שאני לא מושלמת, שאני זקנה מדיי, שמנה מדיי, עם אף ארוך מדיי.

       

      אוביקטיבית זה פשוט לא היה נכון, כמו שהקמט היה קו בלתי נראה, אבל זה לא נבע רק ממני, זה נבע באמת גם משטיפת המוח של החברה, שכל אחת צריכה להיות כ------ת-על, אחרת היא לא שווה, וזה גם נבע מקמצנות רגשית של גברים - ראה הפוסט שלי על המחמאות. איך זה שאת המחמאות היפות ביותר אני מקבלת מנשים? או מאנשים זרים ברחוב? אתה יודע שהשבוע עצרו אותי שניים, תאומים, ודרשו לדעת מלכת היופי של איזו שנה הייתי? וזו לא פעם ראשונה שזה קורה לי.

       

      ולמה רק נשים מחמיאות לי, או זרים ברחוב? נתתי את דעתי לכך: כי גברים שנמצאים איתי חושבים שאם יחמיאו לי, יהיה בכך משום מחויבות כלפיי, והם לא מעוניינים במחויבות הזאת. או שאני אתפוס תחת, והם לא מעוניינים בכך. או שפשוט באמת נפלתי על שניים-שלושה גברים, שלמראית עין היו חביבים ונעימים (כי אני לא מתקרבת לגברים שאינם כאלה) אבל למעשה היו סגורים, קפוצי-לב ובעלי נכות רגשיט. וכשתכונות האלה פגשו את הפגיעות שלי, הגעתי למצב שהגעתי.

       

        30/1/09 10:49:

      צטט: יוקה 2009-01-30 08:36:25

      צטט: מיא 2009-01-30 00:03:35

      צטט: יוקה 2009-01-29 21:22:56

      איפה משיגים את הכדורים האלו?

      יש לי איזה שני קמטים שאני חייבת להפטר מהם.

       

       את יודעת, אלה כדורים מאוד חדשניים, פרי פיתוח עכשווי, ועוד לא ברורות כל תוצאות הלוואי שלהם. אז לא תרצי להיפטר מהקמטים אבל למצוא את עצמך עם קרן ירוקה באמצע המצח, נכון?

      מיד עלו לי חמישה רעיונות מהממים לשימוש בקרן ירקרקה באמצע המצח. מהממים!

      כל עוד את מבטיחה לי שזה לא עלול להפיל לי את השדיים, אני לגמרי בעניין.

       מעניין, לי עולה בראש רק מעמד לצמידים....

       

        30/1/09 10:48:

      צטט: הכלzמני 2009-01-30 08:29:05

      "קמט של הנפש"  -

       

      נפלאה את מיא ונפלא הפוסט.

       תודה - ותודה שאישרת לי אותו לפרסום.

       

        30/1/09 10:47:

      צטט: *עדינה* 2009-01-30 08:22:17

       

      מיא, לא הסתדר לי שאת - המצטיירת לי כחזקה ומלאת שמחת חיים - נשברת בגלל חריץ במצח.

      ה"זיקנה" היא מהראש, מהתחושה שלנו.

      אנחנו, הנשים המשובחות, נשארות יפות וצעירות לנצח.

      בוקר טוב עולם נשיקה

       

       

       

       

      בין השאר בגלל זה היה חשוב לי לכתוב את הפוסט הזה. להראות שאפילו אני, שאני באמת טיפוס חזק ומלא שמחת חיים ברגיל, יכול להישבר. לא בגלל הקמט, אלא בגלל משבר שעברתי ובעקבותיו חסך רגשי שנקלעתי אליו. אבל במקרים כאלה יש צורך לעצור ולומר: די. עד כאן. לא ליפול וליפול.

        30/1/09 10:41:

      צטט: נעמית 2009-01-30 08:16:10


      טוב, אז יצא שאני לא ממש הסנדלרית שהולכת יחפה

      אלה הסנדלרית שהמגרות של מתפקעות מבשמים ומיני תרגימא קוסמטיים

      בלתי החלטי

      להגנתי אוכל לומר שזה ממש כיף להתעסק בזה

      עדין זה לא פותר ממוראות הגיל

      האם ידעתם למשל שכל עשור אנחנו מתנמכים בסנטימטר?

      עובדה מחרידה זו נודעה לי רק השבוע

      וזה פונקט- על כל אחד.

      כלומר מי שהיתה 178 בגיל 18 ומתהדרת בגובה זה בגיל 38

      אז אם תמדד תגלה שהיא  176 בלבד

      ומי ישורנו יום?!?

       

       גם לזה יש תקנה - תעשי את ההתעמלות הרלוונטית - מכשירים ומתיחות להארכת שרירים ותאמיני לי שלא תתכווצי בשום סנטים. בייחוד שאת לא ממש גמדה...

        30/1/09 10:40:

      צטט: נעמית 2009-01-30 04:21:12


      אז זהו, שאני הסנדלרית שהולכת יחפה

      כשהייתי בת 12 בערך אמא שלי המכורה לכל מה שקשור ליופי ומראה חיצוני ברמה של אובססיה

      הביאה לי מה שקראו אז "מנה לחיילת" זה היה ערכה של לחות פלוס חלב פנים פלוס מי פנים

      מהר מאוד סיגלתי את המורשת שלה, שזה בערך כל המורשת שהיא דאגה להנחיל לי

      בגיל 15 כבר ציירתי את הפס בעין עם העיפרון וגנבתי לה פס או שניים מהצבע של השיער

      אני יודעת שבמונחים של היום זה לא נשמע כל כך מוקדם אבל אז זה היה

      בגיל 18 ביקרתי קבוע בסטימצקי לקנות את כל הווגים וההרפרס באזאר ושלטתי בשמות של כל הדוגמניות

      ואחר כך כל השנים התמכרתי לכל מה שיש בסופר פארם ובדיוטי פרי, עם חיבה גדולה לקרמים מכל הסוגים

      קרם גוף קרם פנים.

      לפני כמה שנים התחלתי לכתוב על טיפוח, בין היתר, באמת אוהבת את זה, אוהבת להתנסות, לבדוק, להסתכל על האריזות של הקרמים, ולקרוא את כל המלים הנפלאות שעליהן: תמצית סחלבים, חלב שושנים, צדפות שחורות, כל מיני דברים אקזוטיים שלעולם לא אדע מהם אבל מריחים נפלא.

      אבל דווקא בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי המון פעמים לא ממש טורחת תמיד למרוח את הקרמים למיניהם ודווקא עכשיו נוכחתי שטפו טפו טפו, עדין אין לי את הקמטים, זה קצת מפחיד ומלחיץ, אבל מנגד נוכחתי לדעת ששום קרם לא יכול להביס שתית מים, סקס טוב ואם יש אהבה אז בכלל....... וכשרע, אז שום קרם פלא, הזרקה או וואט אבר לא יכולים להביס את המראה העגמומי שנשקף מהמראה.

       אבל למה יחפה, לא הבנתי?

      הנה, מרחת בשקדנות את הקרמים - ואין לך קמטים! 

       

        30/1/09 10:38:

      צטט: אבישי מתיה 2009-01-30 04:13:51


      את נראית כמו נורית גלרון. זה די מצחיק.

       

       וואלה, יש משו. ואני כיוונתי ללואי ה-14 ירום הודו...

        30/1/09 10:36:

      צטט: pov 2009-01-29 23:51:19

      עכשיו הבנתי למה שינית את תמונתך בפרופיל קריצה

       תפסת אותי. נבוך

       

        30/1/09 10:35:

      צטט: אירה ג 2009-01-29 23:32:15

      צטט: מיא 2009-01-29 23:06:30

      צטט: אירה ג 2009-01-29 19:39:50


       

       

      מה שכן, אני באמת שונאת זקנים בראש. אם גבר, גם צעיר, אומר לי למשל שהוא חייב לישון בצהריים - וו-או - פשוט יוצא לי עשן מהאוזניים מהטירוף. מה, אנחנו בבית הבראה של ההסתדרות? אולי אתה רוצה שאגיש לך ארוחת ערב בשש מאמי ואכסה אותך בשמיכה משובצת?

       

       על מה את מדברת? אין מתיקות כמתיקותה של השקיעה לשנת צהריים לא חוקית. וכשאת מתעוררת נפוחת שינה, גם העור מתוח.

       

       אני לא אוהבת לישון בצהריים, כששמש בחוץ ואפשר ללכת לים. לא אוהבת לבזבז שעות אור יקרות. נדמה לי כאילו אני מבזבזת את החיים שהוקצו לי במשורה. לישון אפשר גם בלילה. ביום אפשר לרוץ איתו, לקפוץ איתו - אבל באמת לא אם הוא זקן בגוף ובראש.

       

        30/1/09 10:31:

      צטט: אבישי מתיה 2009-01-29 23:28:11

      איזה יופי. וכמה מוכר.

      אני למשל החלטתי שהאף שלי גדול מדי כשהייתי מביט בהשתקפות של הברז. פתאום זה הבליח. לפתע זה קרה. בכל בוקר, וערב, וביניהם, הייתי מנסה למחוץ את הבליטה שצצה בו. בייאושי לחצתי ומחצתי ושום דבר לא השתנה. לא יודע מה קרה אחר כך, אולי החלטתי להדחיק. ואז הגיע השיער של יצחק שום. לשום, מאמן כדורגל למי שאינו יודע, יש מספר קווצות שיער בצבע לבן או אפור או משהו שנתקע לו שם, פתאום, בצידה הימנית של הפדחת, שממאנת להסתגל לשינויי העונות.

      אז גם לי יש. לפעמים זה נראה כאילו אין שם שערות. בתאורה הלא נכונה אני הוטפך לשיקוף של אינדיאני שהספר שלו התעלל בו קשות.

      לא כולל נקודה מגורדת על הלחי, שהפכה למבצר אדמדם ובלתי מוכנע. מה לא עשיתי, איך לא כיסיתי, כמה כבר גירדתי, דזה עוד שם.

      ואת מעזה לייל על כתם?

      עדיף למות באמצע התמוז.

       

       קטעים.... כשאני רזיתי קצת, גם לי פתאום בלט האף יחסית לשאר הפרצוף, והתחלתי לקרוא לעצמי סירנו דה ברז'ראק, ובקיצור סירנו. פיתחתי ממש אובססיה והחברות שלי מאוד צחקו עליי. התחלתי לדמיין שאני מתנשקת עם גברים והאף מפריע באמצע. זה ממש טרד את מנוחתי. התחלתי להתבונן בתשומת לב בכל ראי שנקרה על דרכי, האם האף גדל עוד קצת מהפעם הקודמת. גם זה היה הטירוף ולא באמת שהאף גדל. חשבתי שאני כמו הזקנים האלה שפתאום יש להם אף ענק. טוב, גם זה עבר, ברוך השם. 

        30/1/09 10:27:

      צטט: ransom stark 2009-01-29 23:25:40

      גוף בריא בנפש בריאה.

       

      הצד השני הוא לא פשוט, ולא בטוח שהוא קיים.

       גוף חולה בנפש דוויה?

       

        30/1/09 10:26:

      צטט: א.ב. של אהבה 2009-01-29 22:52:38

       

       

      אחד הפוסטים החשובים בקפה.

      אני בהלם, העצבות מכסה את ליבי בשכבות כאב שרק רצפת הכספת של איבט בסניף הבנק השוויצרי המלאה בשכבות דולרים משתווה לה. מדוע אני כל כך עצוב? רק עכשיו קלטתי שיש בחירות! בחירות לוועד של הבנין ולא קראו לי? בני זונות! מחר אני הולך להפגין נגד ושורף דגל לתפארת מדינת ישראל!

       

       

       

       

      ונעבור לתחזית

       

      מחר יהיה עוד קמט. SO WHAT. תעשי כמוני, כשהשיער שלי התחיל להעסיק אותי גזמתי אותו לקצוץ מאוד, כשלך יופיעו קמטים פשוט תמרחי משחת קמטים משובחת שתחרוץ את עור פנייך כמו אדמת מדבר שחונה.

       

      וכעבור חודש, אחרי שכולם יביטו בך בחמלה, תפסיקי עם משחת הקמטים ותוך יומיים תופיעי עם עור של תינוק. ואז כולם לא יפסיקו להחמיא לך עד כמה המנתח שלך עושה פלאים ועד כמה את נראית צעירה.

       

       

      א.ב.

       

       

       אז אני בשביל להצעיר פשוט מסתובבת רק בבגדים של הילדים שלי - איך זה?

        30/1/09 10:24:

      צטט: מיכל* 2009-01-29 22:47:44

      צטט: מיא 2009-01-29 22:29:58

      צטט: מיכל* 2009-01-29 19:04:16

      כתיבה משובחת של בחורה (צעירונת ממש !) ומטורללת (מותר לי, לא ?)

      אני שמרבה להסתובב ללא משקפי רוב שעות היום, בטוחה לגמרי שאני עדיין בת 27.

      כשמראים לי צילומים שלי אני משתנקת !

      מיזו האשה הזו ? למה היא לובשת את הבגדים שלי ?

      ולמה היא כל כך רזה המסכנה ? שתאכל משהו...

       את באמת בת 27. ואני זוכרת שסיפרת לי את זה עוד בפעם הראשונה שנפגשנו, על הפער הזה שמציק לך. אבל באמת בהתנהגות שלך ובאורח החיים שלך את לגמרי בחורה צעירה ולא בורגנית או דודתית. אז הרווחת את זה ביושר.

       

       

      תודה מיא, באמת.

      למרות שכשאני מצטנפת מול התנור ונאנחת על הקרכצען שהגב עושה לי, אני תוהה...

      בכנות אגיד שלהתרחק מהצעירות מאוד מכאיב לי. הדיסוננס בין הפנים והחוץ.

      זה לא טרגי עדיין, ממש לא, אבל זה עוד יהיה

       

       אני באמת לא חושבת שזה טרגי. לא רק בגלל שאת נראית נהדר וצעירה מגילך וחתיכה ובלה בלה, אלא בגלל שבאמת עם הגיל באים עוד כמה דברים טובים. צעירות נראות לי קצת טמבליות (ויסלחו לי הצעירות) ובעיקר הצעירות של היום, דור האינטרנט מה שנקרא, ולא הייתי מתחלפת איתן תמורת כל הון שבעולם. אל תשכחי שהן נולדו לדור שבו הגברים הערמומיים שטפו את מוחן שאם פמיניזם - אז גם שיוותרו על החיזור ועל האבירות.... לא, אני לא רוצה להיות צעירה.

       

        30/1/09 10:17:


      זה היה קמט של הנפש. הגוף שלי בסדר גמור. עכשיו גם מה שבפנים

       

      גם אם זה לא היה קמט של הנפש, זה היה בסדר גמור, הגוף שלך בסדר גמור, וגם בפנים

      יא מטורללת, עזבי אותך משטויות, תאהבי את הכל כמו שזה, שילמת 1000 ש"ח לחודש, לא חבל?

       

      תקראי את הפוסט הקצר של אליסיה שחף ברשימות על הנשים הקובניות ותביני

      מה שחשוב זה שאת מבריקה, ושאת אדם טוב, מה זה חשוב, קמט פה, קמט שם, שטויות, מה רע בקצת סימני זמן אותנטיים?

       

        30/1/09 08:36:

      צטט: מיא 2009-01-30 00:03:35

      צטט: יוקה 2009-01-29 21:22:56

      איפה משיגים את הכדורים האלו?

      יש לי איזה שני קמטים שאני חייבת להפטר מהם.

       

       את יודעת, אלה כדורים מאוד חדשניים, פרי פיתוח עכשווי, ועוד לא ברורות כל תוצאות הלוואי שלהם. אז לא תרצי להיפטר מהקמטים אבל למצוא את עצמך עם קרן ירוקה באמצע המצח, נכון?

      מיד עלו לי חמישה רעיונות מהממים לשימוש בקרן ירקרקה באמצע המצח. מהממים!

      כל עוד את מבטיחה לי שזה לא עלול להפיל לי את השדיים, אני לגמרי בעניין.

        30/1/09 08:29:

      "קמט של הנפש"  -

       

      נפלאה את מיא ונפלא הפוסט.

        30/1/09 08:26:

      צטט: מיא 2009-01-30 00:03:35

      צטט: יוקה 2009-01-29 21:22:56

      איפה משיגים את הכדורים האלו?

      יש לי איזה שני קמטים שאני חייבת להפטר מהם.

       

       את יודעת, אלה כדורים מאוד חדשניים, פרי פיתוח עכשווי, ועוד לא ברורות כל תוצאות הלוואי שלהם. אז לא תרצי להיפטר מהקמטים אבל למצוא את עצמך עם קרן ירוקה באמצע המצח, נכון?

       

      מה שכן, במסיבת עיתונאים של חברת תרופות מסוימת דווח על תרופה שבפיתוח, עדין בניסוי אבל מדובר בתרופה אנטי דכאונית לנשים שיכולה לשמש גם כסוג של ויאגרה נשית.

        30/1/09 08:22:

      צטט: רנרט 2009-01-29 20:03:18

      צטט: יגאל שתיים 2009-01-29 19:57:20

       

      אישה יפה.
                        מימין לשמאל: מנותחת+פוטושופ, מנותחת קלות+איפור, אה-לה נאטורל            

       הימנית זאת אשת רוה"מ היידה שרה שלנו?

       

       

      התמונה הימנית מזכירה בהחלט כמה מהטרנסווסטים שמסתובבים באזור ליד ביתי

      מדהים שכמות מסוימת של ניתוחים הופכת נשים לדמויות טרנסקסואליות

      התמונה האמצעית עצמות לחיים מחרידות, הפה והשיניים נאים אם כי החיוך עקום בגלל הזרקה לא סימטרית

      התמונה הימנית בהחלט חיננית, אין ספק שאה לא נטורל העלמה נראית הכי טוב.

        30/1/09 08:22:

       

      מיא, לא הסתדר לי שאת - המצטיירת לי כחזקה ומלאת שמחת חיים - נשברת בגלל חריץ במצח.

      ה"זיקנה" היא מהראש, מהתחושה שלנו.

      אנחנו, הנשים המשובחות, נשארות יפות וצעירות לנצח.

      בוקר טוב עולם נשיקה

       

       

       

        30/1/09 08:17:

      צטט: נעמית 2009-01-30 08:16:10


      טוב, אז יצא שאני לא ממש הסנדלרית שהולכת יחפה

      אלה הסנדלרית שהמגרות של מתפקעות מבשמים ומיני תרגימא קוסמטיים

      בלתי החלטי

      להגנתי אוכל לומר שזה ממש כיף להתעסק בזה

      עדין זה לא פותר ממוראות הגיל

      האם ידעתם למשל שכל עשור אנחנו מתנמכים בסנטימטר?

      עובדה מחרידה זו נודעה לי רק השבוע

      וזה פונקט- על כל אחד.

      כלומר מי שהיתה 178 בגיל 18 ומתהדרת בגובה זה בגיל 38

      אז אם תמדד תגלה שהיא  176 בלבד

      ומי ישורנו יום?!?

       

       

      אלה=אלא זה מה שקורה כשמתעסקים בזוטות

      וחושפים בורות משוועת ועילגות.....

        30/1/09 08:16:


      טוב, אז יצא שאני לא ממש הסנדלרית שהולכת יחפה

      אלה הסנדלרית שהמגרות של מתפקעות מבשמים ומיני תרגימא קוסמטיים

      בלתי החלטי

      להגנתי אוכל לומר שזה ממש כיף להתעסק בזה

      עדין זה לא פותר ממוראות הגיל

      האם ידעתם למשל שכל עשור אנחנו מתנמכים בסנטימטר?

      עובדה מחרידה זו נודעה לי רק השבוע

      וזה פונקט- על כל אחד.

      כלומר מי שהיתה 178 בגיל 18 ומתהדרת בגובה זה בגיל 38

      אז אם תמדד תגלה שהיא  176 בלבד

      ומי ישורנו יום?!?

        30/1/09 04:21:


      אז זהו, שאני הסנדלרית שהולכת יחפה

      כשהייתי בת 12 בערך אמא שלי המכורה לכל מה שקשור ליופי ומראה חיצוני ברמה של אובססיה

      הביאה לי מה שקראו אז "מנה לחיילת" זה היה ערכה של לחות פלוס חלב פנים פלוס מי פנים

      מהר מאוד סיגלתי את המורשת שלה, שזה בערך כל המורשת שהיא דאגה להנחיל לי

      בגיל 15 כבר ציירתי את הפס בעין עם העיפרון וגנבתי לה פס או שניים מהצבע של השיער

      אני יודעת שבמונחים של היום זה לא נשמע כל כך מוקדם אבל אז זה היה

      בגיל 18 ביקרתי קבוע בסטימצקי לקנות את כל הווגים וההרפרס באזאר ושלטתי בשמות של כל הדוגמניות

      ואחר כך כל השנים התמכרתי לכל מה שיש בסופר פארם ובדיוטי פרי, עם חיבה גדולה לקרמים מכל הסוגים

      קרם גוף קרם פנים.

      לפני כמה שנים התחלתי לכתוב על טיפוח, בין היתר, באמת אוהבת את זה, אוהבת להתנסות, לבדוק, להסתכל על האריזות של הקרמים, ולקרוא את כל המלים הנפלאות שעליהן: תמצית סחלבים, חלב שושנים, צדפות שחורות, כל מיני דברים אקזוטיים שלעולם לא אדע מהם אבל מריחים נפלא.

      אבל דווקא בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי המון פעמים לא ממש טורחת תמיד למרוח את הקרמים למיניהם ודווקא עכשיו נוכחתי שטפו טפו טפו, עדין אין לי את הקמטים, זה קצת מפחיד ומלחיץ, אבל מנגד נוכחתי לדעת ששום קרם לא יכול להביס שתית מים, סקס טוב ואם יש אהבה אז בכלל....... וכשרע, אז שום קרם פלא, הזרקה או וואט אבר לא יכולים להביס את המראה העגמומי שנשקף מהמראה.

        30/1/09 04:13:

      את נראית כמו נורית גלרון. זה די מצחיק.
        30/1/09 01:44:

      צטט: guitarwoman 2009-01-29 21:57:15

      זה כל כך אישי, העניין הזה, פגעי הזמן והגוף שהוא כבר לא צעיר.

      השתכנעתי שהגוף הוא הראי של הנפש ולהיפך...

      בכלופן, שמחה שהתאוששת. זה מעודד שיש לנו איזה שליטה על העסק הזה, לא?

      אהבתי לקרוא אותך ואשוב עם כ.

       כן, יש איזשהי שליטה, בעיקר כשאנחנו יורדים מהרהב שנוכל להתגבר לבד בלי תרופות, אם הלבד הזה והכאב הזה פירושם קפיצת ראש לבריכה ריקה.

        30/1/09 00:11:

      צטט: אלת האש 2009-01-29 21:33:59


      המממ..קמטים - דרך אגב, האישה הזו שנראית קצת כמו גבר דומה באופן מפתיע לבן שלך.{או נכון יותר, הבן שלך דומה לה}.

       

      קמטים??? פחחח, יש לי בעיות קשות יותר.

      אבל יש לי גם קמטים.

      איכשהו אני עדיין סובלת אותם, אני מרגישה כלכך צעירה, בתמונות אני רואה את שבילי הזמן החורשים.

      אני חושבת שלאישה, כל נושא ההזדקנות ממש משפיל.

      אני זוכרת את אמא שלי המהממת בגיל 38 , עלינו יחד לאוטובוס, אני הייתי בת 19 ,היה שם גבר צעיר שהתחיל איתי, בפעם הראשונה לא התחילו איתה, מאוחר יותר היא סיפרה לי שזה היה לה הסימן הראשון.

      יש משהו מאוד לא אנושי בזיקנה.

      במיוחד לנשים סקסיות ומלאות חיים.

      אבל כשאנחנו יחד, אני תמיד רואה את המבטים של הגברים עלינו. אז הקמטים עדיין לא ממש נחרצו וחרצו את גורלנו.

      את יפה, יפה כלכך. והחיוך שלך שווה אלף פנסים מאירים.

       

       ברוך השם - סופסוף מישהי מתייחסת לתמונה.

      אני מאוד מאוד אוהבת את התמונה הזאת בפרט ודמויות אנדרוגניות בכלל, ואכן היא מזכירה קצת את בני הצעיר. זאת היתה פאם פאטאל מפורסמת שגברים נלחמו עליה.

      אמא שלך בולטת מאוד ביופיה גם היום, ובכלל אני באמת חושבת שנשים מבוגרות יכולות להיות יפות אם יש להן אנרגיות מתאימות, ובקשר לגברים אני עדיין לא דואגת. כלומר אני לא דואגת שלא ירצו בי. מה שמדאיג אותי הוא שאלה שרוצים בי מעצבנים אותי כל כך. כלומר זה נושא לפוסט אחר אבל את יודעת - אם נחזור לפוסט המיתולוגי שלך - תולה את נעלי הריצה  - אז הבעיה היא לא ההתחלה אלא ההמשך.

      ותודה על המחמאות. את יודעת שזה הדדי. 

       

        30/1/09 00:03:

      צטט: יוקה 2009-01-29 21:22:56

      איפה משיגים את הכדורים האלו?

      יש לי איזה שני קמטים שאני חייבת להפטר מהם.

       

       את יודעת, אלה כדורים מאוד חדשניים, פרי פיתוח עכשווי, ועוד לא ברורות כל תוצאות הלוואי שלהם. אז לא תרצי להיפטר מהקמטים אבל למצוא את עצמך עם קרן ירוקה באמצע המצח, נכון?

        30/1/09 00:01:

      צטט: פיית הכוכבים הירוקים 2009-01-29 21:16:12


      פוסט מאוד מרגש ואופטימי.

      נפש חלקה בגוף חלק.

       לייזר?

      (תודה. לחיי התגברות על טראומות) 

       

        30/1/09 00:00:

      צטט: אוסטרליה 2009-01-29 21:07:02


      דווקא כשראיתי אותך לאחרונה

      הפנים שלך היו  בסדר גמור

      הלוואי על כל אחת עור כמו שלך

      (יא מפגרת אחת:)))))))))**

       דווקא כשנפגשתי איתך לאחרונה עשיתי לך מופע אימים של בכי כל הביקור!

      אבל את כנראה מוציאה ממני את זה עם הלב הטוב שלך. אני מרגישה שיש מי שיקשיב לי וינחם אותי, אז אני ישר שופכת. נשיקה

       

        29/1/09 23:57:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2009-01-29 21:05:40


      או ממה מיא, איזה כיף שהזמנת אותי.  איזה כיף להתעסק בריקועי החיים בעור הפנים.

      להיות זקנה זו מילה גסה לצוציקית בגילך. להיות צעירה זו מילה שמתארת הרגשה ולא גיל כרונולוגי. יש בעולם אנשים שנולדו זקנים וממש לא משנה שהם לא חצו את שנת השלושים.

      א. קיבלת כאן המון מחמאות ממה שחזה בפלא היותך.

      ב. התמונה עם התלתלות - תתחדשי.

      ג. אימא שלך. יפה שאת זוכרת לה תודה גם על הבעיטה בתחת.

      ד. אפשר לחיות בשלום עם הקמטים

      ה. לא הייתי מוותרת על קמטי החיוך לעולם, אני בטוחה שגם את.

      ו. קמטי הבכי נמחקים בדמעות. הידעת?  

       

      אגב,חשבתי שאני המצאתי את הפוני.

      אבל על זה אני לא אריב אתך.

       

       

       היי ניצה - כיף לקבל את תגובתך המפורטת. להיות זקנה זה לא עלבון - שוב אומר לך שאני יצאתי עם גברים זקנים בגופם אבל לא ברוחם ועם צעירים בגופם וזקנים ברוחם ואין לי בעיה עם זקנים. הייתי קוראת להם 'הפציינטים', כי כל אחד היה פציינט של מישהו למשהו - זה כבר הגיל. בקיצור, אכתוב גם על הזקנה וזה קטעים בפני עצמם ואפשר לצחוק על הכל וכולנו נהיה זקנים.

       

      מה שהיה נורא זה שבעקבות טראומה בעברו של בעל הסוד (אני) נפלתי ונפלתי ולא כל כך היה מי שיתפוס אותי ולהיפך, כמה שהייתי צמאה לחום ולאהבה ולעטיפה ולקבלה ללא תנאי (בעצם כולנו, לא?), כך פחות קיבלתי אותם, עד שהתחלתי לפקפק בעצמי: את לא ראויה, לא שווה וכו' - כשהקמט היה רק הקולב.

       

      כבר סיפרתי כמה פעמים שבתחתית של הבור אשה אחת דחפה אותי בסופר ואני פרצתי בבכי. היום כמובן כל האפיזודות האלה מאוד מצחיקות אותי, אבל עד לפני זמן לא רב פשוט חייתי בגיהנום. 

        29/1/09 23:56:

      צטט: מיא 2009-01-29 23:15:00

      צטט: יגאל שתיים 2009-01-29 19:57:20

       

      אישה יפה.
                        מימין לשמאל: מנותחת+פוטושופ, מנותחת קלות+איפור, אה-לה נאטורל            

       יגאל, אל תיקח את זה אישית, אבל אני לא ממש מתלאבת משלושתן...

       

      לקחת את זה אישית ? מ'כפת לי. העיקר שלא תבוא לי בלילה, הרי זו אותה גברת בשינוי מפסלת.

        29/1/09 23:51:
      עכשיו הבנתי למה שינית את תמונתך בפרופיל קריצה
        29/1/09 23:45:

      צטט: פ. השקד 2009-01-29 20:43:56

      לפני 20 שנה היה לי בדיוק אחד כזה בין העיניים.

      היום אני לא רואה אותו.

      אהמממ...

      אני גם דואגת להסתכל במראות שאני קוראת להן חברות טובות.

       

      ובשביל מה המציאו איפור? בשביל ההכחשה וההדחקה.

       

      פוסט נהדר. כואב ונוגע ללב בכנותו.

       

       

       תודה שקדי. הכאב היה עז כל כך, עד שאפילו אין לי דימוי מתאים. הדחקה היא לא פיתרון בשבילי. אני שמחה שיצאתי משם כדי לספר על זה ואני עוד אספר.

        29/1/09 23:38:

      צטט: mom.doc 2009-01-29 20:40:51

      וואו מיא, איזה פוסט!

       תודה. חשבתי עליו הרבה.

       

        29/1/09 23:38:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-01-29 20:34:34

      תמיד הייתי בטוחה שכשיופיע הקמט הראשון, יחרב עליי עולמי ויחשך היקום כולו.

      וכשהוא אכן צץ (ליתר דיוק, שני קווים דקיקים בין הגבות) התברר שאני נראית מהוגנת יותר.

      פתאום התחילו להתייחס אליי ברצינות.

      גזו פני הבובה, ונולדה אישה.

       יפה!

      אנשים (ז"א דניאלה לונדון) לא מאמינים לי, אבל יש לי תמונות שמוכיחות, שאני נראית עכשיו יותר טוב מאשר בגיל עשרים. כי אז היו לי פנים עגולות ומטופשות, ומתישהו בדרך התגלו עצמות הלחיים, ויחד עם הקמטים והכל התוצאה יפה יותר. 

       

        29/1/09 23:35:

      צטט: מירי דוידוביץ 2009-01-29 20:27:02

      הצלחת לרתק אותי!

      זה נכון - כמה שיותר רגועים ופחות כועסים יש פחות קמטים.

       טוב, לא אמרתי שאני כבר לא כועסת, רק פחות עצובה... עדיין כל שטות מעצבנת אותי. אני הרי מסוגלת להתעצבן מאנשים ברחוב שלא התאימו את הצבעים של הבגדים שהם לובשים, וכמובן - משילוט עם שגיאות כתיב!

       

        29/1/09 23:33:

      צטט: אהוד-אמיר 2009-01-29 20:16:04

      צטט: מיא 2009-01-29 19:24:27

      תגידו, נראה לכם שאהוד ברק ומיכאל מלכיאור וכל הח"כים של מר"צ וציפי לבני וכל הנודניקים האחרים שהציעו לי חברות ומבקרים בכרטיסי ללא הרף בימים האחרונים גמכן יבואו להגיב על הפוסט הזה? כי הוא נכתב ממעמקי נפשי וזה מאוד חשוב לי. אז אם הם כל כך מעוניינים בקול שלי ובחברותי הווירטואלית כבלוגרית יוקרתית, אני בטוחה שלא יקשה עליהם המאמץ הפעוט הזה.

       

       זה לא זה, מיא, הם פשוט רוצים בחברות אינטימית, הם רוצים מישהי למלמל אליה כששניכם קוראים רומן משובח זה לצד זה, על השטיח, ליד האח המבוערת וכו' וכו'. בעיקר מלכיאור. 

       

       מה, הוא לא נשוי?

      מממממממ..... להתכרבל עם מלכיאור ליד האח המבוערת..... זה נשמע מעניין. אתה מתכוון בצימר כלשהו? בבקתה אלפינית בשווייץ? כאילו, נשתה יין חם וכאלה? ונשתכר ואז הוא יעשה בי מעשים או אני בו? אבל הזקן הזה קצת מדגדג, לא? כאילו, אני שונאת להתנשק עם בעלי זקן ושפם. זה איכס. מצד שני, יש לזה יתרונות אחרים... אבל צריך למצוא בשבילו מקום עם תעודת כשרות, לא ככה? מה שקצת מסבך את כל העניין...אוףףףףףף. ידעתי שהסיפור הזה יפול על משהו. הוא דווקא נראה לי טיפוס מאוד מיני. ממזרי כזה. גבר גבר, אם אתה מבין את הכוונה שלי. ורומן לא היה בטוח שהוא היה נותן לי לקרוא. הוא בטח היה מעיף את הספר מידיי ומתנפל עליי בתשוקה בוערת. אתה יודע איך זה. טוב, אני אבקש מאלומית להתחיל לחפש לנו מקום כשר בשווייץ. אז לאשר לו חברות אתה אומר? 

        29/1/09 23:32:

      צטט: מיא 2009-01-29 23:06:30

      צטט: אירה ג 2009-01-29 19:39:50


       

       

      מה שכן, אני באמת שונאת זקנים בראש. אם גבר, גם צעיר, אומר לי למשל שהוא חייב לישון בצהריים - וו-או - פשוט יוצא לי עשן מהאוזניים מהטירוף. מה, אנחנו בבית הבראה של ההסתדרות? אולי אתה רוצה שאגיש לך ארוחת ערב בשש מאמי ואכסה אותך בשמיכה משובצת?

       

       על מה את מדברת? אין מתיקות כמתיקותה של השקיעה לשנת צהריים לא חוקית. וכשאת מתעוררת נפוחת שינה, גם העור מתוח.

       

        29/1/09 23:28:

      איזה יופי. וכמה מוכר.

      אני למשל החלטתי שהאף שלי גדול מדי כשהייתי מביט בהשתקפות של הברז. פתאום זה הבליח. לפתע זה קרה. בכל בוקר, וערב, וביניהם, הייתי מנסה למחוץ את הבליטה שצצה בו. בייאושי לחצתי ומחצתי ושום דבר לא השתנה. לא יודע מה קרה אחר כך, אולי החלטתי להדחיק. ואז הגיע השיער של יצחק שום. לשום, מאמן כדורגל למי שאינו יודע, יש מספר קווצות שיער בצבע לבן או אפור או משהו שנתקע לו שם, פתאום, בצידה הימנית של הפדחת, שממאנת להסתגל לשינויי העונות.

      אז גם לי יש. לפעמים זה נראה כאילו אין שם שערות. בתאורה הלא נכונה אני הוטפך לשיקוף של אינדיאני שהספר שלו התעלל בו קשות.

      לא כולל נקודה מגורדת על הלחי, שהפכה למבצר אדמדם ובלתי מוכנע. מה לא עשיתי, איך לא כיסיתי, כמה כבר גירדתי, דזה עוד שם.

      ואת מעזה לייל על כתם?

      עדיף למות באמצע התמוז.

        29/1/09 23:25:

      גוף בריא בנפש בריאה.

       

      הצד השני הוא לא פשוט, ולא בטוח שהוא קיים.

        29/1/09 23:24:

      צטט: מיא 2009-01-29 23:18:07

      צטט: רנרט 2009-01-29 19:57:28

      והתמונה החדשה נורא יפה!

       

       תודה, למרות שאתה במיעוט, כי קיבלתי הודעות נרגשות למייל - הורידי התמונה כי בנפשנו בדבר! בנימוק שהתלתולת שעמה התעוררתי בבוקר לאחר שהלכתי לישון עם שיער רטוב נראית:

       

      א. כמו כדור הצמר של טופי

      ב. כמו תסרוקת האפרו של גיסי אור

      ג. כמו קן לציפור

      ד. כמו כוס לא מגולח

      ה. כמו פאתו של לואי ה-14 מלך השמש

      ו. השלם כיד הדמיון הטובה עליך

       

      אבל אני משאירה את התמונה כי הקודמת יצאה לי מכל החורים. 

       

       

      הרשי לי להצטרף למחמאות, התמונה החדשה מקסימה ואת מזכירה לי בה את האישה שכיכבה המון ב"להיטון" ובחדרי השינה שלנו, הלא היא הרבנית פארה פוסט!

       

        29/1/09 23:24:

      צטט: יפעת פלד 2009-01-29 20:25:13

      1. אחרי הפסקה הראשונ, טרם סיימתי לקרוא הכל, רציתי למהר ולכתוב שזה לא קמט של זקנה אלא של חוכמה. זה הקמט הזה שיש לאנשים שחושבים הרבה. יש תינוקות שנולדים איתו.

      אח"כ כתבת שזה של עצב.

       

      אני עדיין חושבת שזה של חוכמה ומחשבה רבה.

       חוכמה בתחת שלך!

      את לא תעליבי אותי בבלוג הפרטי שלי - אחרת תימחקי ותיחסמי! 

       

        29/1/09 23:23:

      צטט: אהוד-אמיר 2009-01-29 20:16:04

      ואם אני מסתכל על פוסטייך בחרדה, זה רק מפני שאת שומרת על רמה גבוהה, כמו רצף נצחונות של קבוצה אהובה. הרצף הזה חייב, הרי, להישבר מתישהו. ה חוק טבע.

      אולי. ואולי לא.

       

       הריני להרגיעך שהנפילה לא קרובה, ולו מפני הסיבה שהובאה בפוסט, שעד לא לפני זמן רב הייתי נגיף מוחלש, מעונה ומרוט, ובעינויי-נפש הייתי חוצבת מלבי הדווי את הפוסטים, ואילו עכשיו אני כותבת בכיף ובסבבה, והרעיונות נובעים ממני כמעיין הג'יפה המתגבר - אז לא תהיה לך ברירה אלא לשמוע עליי ועל מעללי ועל מעללי הפסיכיאטר שלי ועל חתוליי המחוננים, הפדיקוריסטית המוכשרת, מאהביי לקויי האינטליגנציה הרגשיט, תפריטי נטול הפחמימות, שגרת האימונים המשמימה שלי, קולקציית הבגדים האזויה ועוד ועוד. ואל תשכח כאמור שאני נוסעת לעיר האורות... יש למה לצפות. 

       

        29/1/09 23:18:

      צטט: רנרט 2009-01-29 19:57:28

      והתמונה החדשה נורא יפה!

       

       תודה, למרות שאתה במיעוט, כי קיבלתי הודעות נרגשות למייל - הורידי התמונה כי בנפשנו בדבר! בנימוק שהתלתולת שעמה התעוררתי בבוקר לאחר שהלכתי לישון עם שיער רטוב נראית:

       

      א. כמו כדור הצמר של טופי

      ב. כמו תסרוקת האפרו של גיסי אור

      ג. כמו קן לציפור

      ד. כמו כוס לא מגולח

      ה. כמו פאתו של לואי ה-14 מלך השמש

      ו. השלם כיד הדמיון הטובה עליך

       

      אבל אני משאירה את התמונה כי הקודמת יצאה לי מכל החורים. 

        29/1/09 23:15:

      צטט: יגאל שתיים 2009-01-29 19:57:20

       

      אישה יפה.
                        מימין לשמאל: מנותחת+פוטושופ, מנותחת קלות+איפור, אה-לה נאטורל            

       יגאל, אל תיקח את זה אישית, אבל אני לא ממש מתלאבת משלושתן...

       

        29/1/09 23:14:

      צטט: רנרט 2009-01-29 19:57:04

      1-באמת אין לך קמטים. במו עיני (העששות-אמנם- אבל יש משקפיים)ראיתי.

      2-חוץ מזה את גם יפה.

      3-כל זה אינו מוריד מכך שקמטים זה דבר מעציב, ושבסוף  יש אותם לכולם. אני את הראשון שלי גיליתי בזמן גילוח בברזיה במקלחחת צבאית מול מראה שבורה בגיל 20(!).אולי בגלל המראה השבורה לא התחתנתי,אם יורשה לי להיות אסוציטיבי לרגע.

       תודה איציק, ורק אחד כמוך שעיסוקו הוא יופי יכול באמת להתבטא ככה.

       

      כשהייתי קטנה, נהגתי לשפוט יופי של אנשים כמו יופי של ציורים או פסלים או בניינים. אמא שלי שנאה את זה. מתישהו היא שמה לזה קץ ואמרה לי: אנשים הם לא בניינים. אנשים הם מכלול של תכונות וזה נורא איך שאת מדברת.

       

      גם אני נורא נמשכת ליופי חיצוני ואוהבת יופי, אבל היופי באמת מטעה ומתעתע. אז היום אני למשל נמשכת במיוחד לבני אדם מחייכים. אנשים קורנים ושמחים קונים אותי. וקמטים, למשל של צחוק, הם דבר דווקא יפה מאוד. ולך יש פנים של ילד וזה מאוד יוקרתי בגילך וזה מה שיפה.  

       

        29/1/09 23:09:

      צטט: inspire 2009-01-29 19:44:37

      לי יש קמטים באופי, אבל כשאני מותח אנשים, הקמט נעלם.

      האמת, מבעד למעגל החיים של הקמט האחד הזה, מביט אופי. ונדמה לי שהוא מוצא חן בעיניי. 

      *

       גם אני לא הייתי מוותרת עליו ולא מחליפה אותו באופי של אף בנאדם אחר. תודה מוטי.

       

        29/1/09 23:08:

      צטט: ערסאל 2009-01-29 19:49:26


      כתיבה משובחת.

       ולגבי קמטים, תלוי איפה ומי חרש אותם.  כחורש וותיק, שצילק הרבה תלמים גם בקרקע וגם לא, אני יכול לחרוץ, הכי נחרץ שאפשר, שקמט יכול להיות אפילו סקסי. לפני הרבה שנים, השתמשתי בקמטיה של אישתי, כארגומנט לתחזוק נשואי שעמדו להתפרק אז. עיקר טענתי הייתה, בעלותי על כל קמט, וחוסר ההגינות להעבירן לרשותו של גבר אחר שלא לקח חלק ביצירתן. אני לא לגמרי בטוח, שדווקא הארגומנט הזה שכנע את אשתי להישאר איתי, אבל הנה אני והיא, ועוד כמה קמטים, עדיין ביחד.

       מאוד פיוטי מה שכתבת.

      כידוע אני נפרדתי מבעלי, אבל לא בגלל הקמטים. הוא אחד האנשים הבודדים בעולם שקיבל אותי על כל חסרונותיי.

       

        29/1/09 23:06:

      צטט: אירה ג 2009-01-29 19:39:50

      ויום אחד את מגלה שהקמט כבר אינו ראי הנפש. יש לו חיים משלו.

      אני למדתי לחיות איתו (איתם) ביחסי התעלמות הדדיים.

      פוסט נהדר.

       

       אין לי שום בעיה עם זה - ראי תגובותיי למעלה. אולי אעשה הרמת עפעפיים, אולי מתיחת פנים. כשממש אתעצבן וכשפניי יזכירו לי את פניו החמדמדים של כלב השארפיי יכול להיות שאעשה משהו, אבל קמטים בתפזורת לא מאיימים עליי. הקמט ההוא באמת נפל עליי בתקופה פסיכית במיוחד, ואיש לא היה שם לשכך את הטירוף.

       

      אני רוצה להעיר בהזדמנות זאת שהייתי עם גברים מבוגרים ממני בהרבה וקמטיהם מעולם לא הפריעו לי, ולא עורם המקומט והמידלדל ולא שערותיהם שצמחו ועלו מכל מקום אפשרי פרט לפדחת, לא כרסיהם - כי כשאת אוהבת מישהו ונמשכת אליו את פשוט לא דופקת לו חשבון. הקטע הוא שדווקא גבר כזה, שלא מסוגל להשלים עם ההזדקנות שלא עצמו, עלול להתייחס בעוינות אל סימני הגיל אצלך ולכן אף לשאוף להחליפך במודל צעיר יותר - בלי לשים לב לאבסורד שבכך. פעם הייתי מסוגלת לקחת את קשה. היום אני מסוגלת לשכב על הגב ולנפנף ברגליים מרוב צחוק.

       

      מה שכן, אני באמת שונאת זקנים בראש. אם גבר, גם צעיר, אומר לי למשל שהוא חייב לישון בצהריים - וו-או - פשוט יוצא לי עשן מהאוזניים מהטירוף. מה, אנחנו בבית הבראה של ההסתדרות? אולי אתה רוצה שאגיש לך ארוחת ערב בשש מאמי ואכסה אותך בשמיכה משובצת?

       

        29/1/09 22:57:

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2009-01-29 19:32:29


      יש עוד פטנט,

      להחזיק את הלחיים בין השיניים (מהצד הפנימי כמובן).

      הבור שנפער, השקערורית הזו בשטח הפנים, מוציאה את המיטב מהבן אדם.

      נכון, קצת קשה לדבר ככה, ולא כל מוצאות הפה מסכינות למצב שכזה, אבל אם משתמשים במילים שיש בהם הרבה בומ"פ זה עובד יופי.

       את זה עושות הדוגמניות שהתבלבלו ואכלו יותר מדיי רוטב על החסה בשבוע שלפני הצילומים.

       

        29/1/09 22:56:

      צטט: בהא 2009-01-29 19:28:17

      לא יבואי .את יודעת למה ?? כי את כבר הדלפת לקפה שאת טסה לפריס. ולא תהיה  בארץ ביום הבחירות ...

      אבל איך הגיע אליהם?? האם כל כך הם פעילים וקוראים כל תגובתייך   בקפה  ... מעניין מי ?.

       

       הם הגיעו אליי מרשימת האנשים הנצפים. אני עצמי מעניינת אותם כשלג דאשתקד בטורקמניסטן העילית.

       

        29/1/09 22:55:

      צטט: geeee 2009-01-29 19:26:22

      צטט: מיכל* 2009-01-29 19:04:16

      כתיבה משובחת של בחורה (צעירונת ממש !) ומטורללת (מותר לי, לא ?)

      אני שמרבה להסתובב ללא משקפי רוב שעות היום, בטוחה לגמרי שאני עדיין בת 27.

      כשמראים לי צילומים שלי אני משתנקת !

      מיזו האשה הזו ? למה היא לובשת את הבגדים שלי ?

      ולמה היא כל כך רזה המסכנה ? שתאכל משהו...

       

      אוף, נראה לי שאנחנו אותה אדמה, מיכלי

      .

      ואצלי הקמט בסנטר, קמט שלפני כמה שנים כשהכרתי את בנזוגי שכבר הספיק להתאהב לקבוע חתונה להתאבד להיקבר וכמעט להישכח לא הבנתי איך יש לו קמט במקום המוזר הזה, לפני חצי שנה, אולי כבר יותר, הוא צץ אצלי, והולך ומעמיק.. אנחנו בהתעלמות הדדית, סוג של סימביוזה

       

       

       זה סיפור אמיתי זה?

       קמט בסנטר לא נחשב. זה מקום אקזוטי מדיי.

       

        29/1/09 22:54:

      צטט: ifat_perlman 2009-01-29 19:21:36

      רוצה לפתוח את זה פה? בפוסט?

      רוצה לדבר על היום שגיליתי את שיערת השיבה הראשונה שעל ראשי?

      ועל הסיוטים שעברתי, כשהבנתי פתאום שאומנם בראש אני עדיין מרגישה כמו בת 19 אבל לגוף יש את השעון שלו והוא לא דופק חשבון.... (אפילו שהשעון כן...)

      ומאז - יחי לוריאל... ויחי המייקאפ ופלאי הקוסמטיקה.

      הקמטים רק משביחים אותנו... אנחנו כמו יין ישן וטוב.

      ואין כמו כמה ימים של שינה טובה כדי לתת לגוף להתאושש.

      גופנו הוא המראה לנפש שלנו. כשאנחנו במיטבנו, אנחנו נראות מיליון דולר.

      כשחרב עלינו עולמנו, אנחנו נראות כמו מישהי, שגם המנתח הפלסטי הטוב בעולם לא יוכל לשפץ!

      הגוף והנפש אחד הם!

      יחי הכדורים והפסיכיאטר!!!

      U GO GIRL

       אם בראש את מרגישה כמו בת 19, ובחיים את מתנהגת כמו בת 19 - למשל מטפסת על צוקים כמו שראיתי אצלך בבלוג - אז את בת 19 - ונראה שמישהו יגיד לך אחרת!

       ונכון, באמת כשאנחנו מרגישות טוב אנחנו נראות טוב. הבעיה שיש נשים רבות שחושבות שהמרגישות טוב הזה כרוך בגבר בחייהן, ושוב מהכתיבה שלך אני יודעת שאת דווקא לא מאלה שחושבות כך, והייתי רוצה שיהיו עוד נשים שישתכנעו בכך.

      וכמובן, יחי הפסיכיאטר הגאון שלי! עוד אכתוב עליו. לא גמרתי איתו.

        29/1/09 22:52:

       

       

      אחד הפוסטים החשובים בקפה.

      אני בהלם, העצבות מכסה את ליבי בשכבות כאב שרק רצפת הכספת של איבט בסניף הבנק השוויצרי המלאה בשכבות דולרים משתווה לה. מדוע אני כל כך עצוב? רק עכשיו קלטתי שיש בחירות! בחירות לוועד של הבנין ולא קראו לי? בני זונות! מחר אני הולך להפגין נגד ושורף דגל לתפארת מדינת ישראל!

       

       

       

       

      ונעבור לתחזית

       

      מחר יהיה עוד קמט. SO WHAT. תעשי כמוני, כשהשיער שלי התחיל להעסיק אותי גזמתי אותו לקצוץ מאוד, כשלך יופיעו קמטים פשוט תמרחי משחת קמטים משובחת שתחרוץ את עור פנייך כמו אדמת מדבר שחונה.

       

      וכעבור חודש, אחרי שכולם יביטו בך בחמלה, תפסיקי עם משחת הקמטים ותוך יומיים תופיעי עם עור של תינוק. ואז כולם לא יפסיקו להחמיא לך עד כמה המנתח שלך עושה פלאים ועד כמה את נראית צעירה.

       

       

      א.ב.

       

        29/1/09 22:51:

      צטט: בהא 2009-01-29 19:21:28

      מה שבפנים את יכולה לשמור לאורך הימים..

      ומה שבחוץ וכל הקמטים .יבוא ואולי יכולה לדחות כמה שנים.

      תבחרי בעיניים הרואות ברינטגן מה שבפנים .

      וכמו שאמרת תעיפי בנשיפה .כל העיניים שבהן המים רדודים.

       

       לא יכולת לנסח טוב יותר. מי שלא רואה את הפנימיות שלי או לא אוהב מה שהוא רואה, לא מתאים לי. בגלל זה מגוחך בעיניי שנשים כל כך מתגאות ביופיין ושמחות שגברים בחרו בהן על פי יופיין. איך הן כל כך סתומות ולא מבינות שגבר שבחר בך רק בגלל יופייך יכול תוך שנייה להחליף אותך במישהי אחרת? גברים לפעמים מתחילים איתי רק בגלל הצורה שלי וחושבים שזאת מחמאה אדירה ולא מבינים למה אני נעלבת מזה. והכי דוחים אותי גברים שמעידים על עצמם שהם יוצאים רק עם נשים יפות. הן הרי יכולות להיות הפוסטמות הכי גדולות בעולם. ובכל בנאדם טוב ומעניין יש יופי כשמכירים אותו.

       

        29/1/09 22:47:

      צטט: מיא 2009-01-29 22:29:58

      צטט: מיכל* 2009-01-29 19:04:16

      כתיבה משובחת של בחורה (צעירונת ממש !) ומטורללת (מותר לי, לא ?)

      אני שמרבה להסתובב ללא משקפי רוב שעות היום, בטוחה לגמרי שאני עדיין בת 27.

      כשמראים לי צילומים שלי אני משתנקת !

      מיזו האשה הזו ? למה היא לובשת את הבגדים שלי ?

      ולמה היא כל כך רזה המסכנה ? שתאכל משהו...

       את באמת בת 27. ואני זוכרת שסיפרת לי את זה עוד בפעם הראשונה שנפגשנו, על הפער הזה שמציק לך. אבל באמת בהתנהגות שלך ובאורח החיים שלך את לגמרי בחורה צעירה ולא בורגנית או דודתית. אז הרווחת את זה ביושר.

       

       

      תודה מיא, באמת.

      למרות שכשאני מצטנפת מול התנור ונאנחת על הקרכצען שהגב עושה לי, אני תוהה...

      בכנות אגיד שלהתרחק מהצעירות מאוד מכאיב לי. הדיסוננס בין הפנים והחוץ.

      זה לא טרגי עדיין, ממש לא, אבל זה עוד יהיה

       

        29/1/09 22:46:

      צטט: רות.מ 2009-01-29 19:12:30

      מיא בכל הפוסט הזה חווית הקריאה באה משלוש הקוביות במרכזו-נקודת ההיפוך, נרגעתי

       

      לפני שבועיים ישבתצי עם חברתי מהחיתולים ע' ואמה,דיברנו על שיפוצים

      אני אומרת שכל קמטוט הבעה הרווחתי ביושר בתלמי חיי

      ע' אמרה שברור לה שהאף והגדלת החזה ומילוי הסנטר זו רק ההתחלה

      כעת כל שנה היא תקסמט משהו אחר.

      אמה אמרה שלוא היא יכלה להרשות לעצמה אז כמו המאריקאיות היא היתה משנה כמה שיותר

       

      סיכמנו שאני- הארופאית (השמרנית, זו שחיה בשנחה עם נתוניי הטבעיים)

       והיא אמריקאית- שתינו נולדנו באותו הרחוב על אותה גבעה בין בנימינה לפרדיס

       

      לי אין בעיה עם ניתוחים פלסטיים. עשיתי ואעשה. מתישהו מתקבע אצלך דימוי של עצמך, וכל ניתוח שמחזיר לך את עצמך הוא בסדר בעיניי. לפעמים אני רואה ברחוב נשים מבוגרות שהקמטים שלהן מושכים להם את קצוות הפה למטה ומשווים להן הבעה זועפת תמידית - אני לא רוצה להיראות ככה. אין לי בעיה עם קמטים - ואם תסתכלי בתמונה שלי יש לי שני קמטים משני צדי האף שיורדים לפה. אבל יש לי בעיה עם קמטים שמשנים את ההבעה. הבעה תמידית זועפת - לכך אני לא מוכנה.

       

        29/1/09 22:42:

      צטט: מר רשתות 2009-01-29 19:12:23

      לבת המתופפת הרומניה: 

      הקרינה הפנימית היא החשובה.

       

       נכון. אני חושבת ככה לגמרי. אני אמנם נהנית להיראות צעירה מגילי, אבל על הזין שלי קמט פה, קמט שם. החשוב הוא שאני צעירה בלב, בהתנהגות, בבילויי הזמן שלי, במחשבה, בצחוקים, ואילו רוב הצעירים שמסביבי זקנים בראש, מקובעים, קונפורמיים 'דודים', שבויים במוסכמות, שבויים במבנה המשפחה הקלאסי, כל הזמן חרדים 'מה יגידו השכנים'.

       

      הבחורים שצעירים שיצאתי איתם היו פי מיליון יותר זקנים ממני בראש. תקועים חזק בלימודים שנואים רק בשביל הכסף, במירוץ אחרי הישגיות והצלחה חומרית, בכל מיני ג'יפות שבחיים לא היו באג'נדה שלי. ירחם השם. איפה האידאליזם, איפה התמימות, היצירתיות, שמחת החיים של הדור שלנו? זה דור מקולל הדור הזה. דור הניאון והמחשבים והחרא, לא רואים שמש וים ואור. או הודו - או מחשבים. או 'שלב המשחקים' או חתונה. אין באמצע. אין אהבה ורומנים וגבר ואשה כשהם לעצמם בלי שהוא מזיין אותה ושהיא מזיינת אותו וזורקים והולכים ובלי משכנתא ודודים ודירה בסביוני עטלפים ג'.

       

      בקיצור, קמטים זה כסף קטן על יד זה. וליד החרא הזה אני צעירה ותמימה ונאיבית במובן הטוב של המילה, לא במובן הדבילי, ומאמינה בחיים ובים ובשמש ובגוף ובהנאות הגוף ובלעשות אהבה כמו פעם ובאהבה שאינה תלויה במשכנתא ובספורט לשם הספורט וההנאה ולא לשם השרירים והרושם ובחברות בין אנשים ובאחוות עמים ובשלום - ולכן אני יודעת שלא אזדקן לעולם. רק הטיפשים והרעים יזדקנו.

       

        29/1/09 22:29:

      צטט: מיכל* 2009-01-29 19:04:16

      כתיבה משובחת של בחורה (צעירונת ממש !) ומטורללת (מותר לי, לא ?)

      אני שמרבה להסתובב ללא משקפי רוב שעות היום, בטוחה לגמרי שאני עדיין בת 27.

      כשמראים לי צילומים שלי אני משתנקת !

      מיזו האשה הזו ? למה היא לובשת את הבגדים שלי ?

      ולמה היא כל כך רזה המסכנה ? שתאכל משהו...

       את באמת בת 27. ואני זוכרת שסיפרת לי את זה עוד בפעם הראשונה שנפגשנו, על הפער הזה שמציק לך. אבל באמת בהתנהגות שלך ובאורח החיים שלך את לגמרי בחורה צעירה ולא בורגנית או דודתית. אז הרווחת את זה ביושר.

       

        29/1/09 21:57:

      זה כל כך אישי, העניין הזה, פגעי הזמן והגוף שהוא כבר לא צעיר.

      השתכנעתי שהגוף הוא הראי של הנפש ולהיפך...

      בכלופן, שמחה שהתאוששת. זה מעודד שיש לנו איזה שליטה על העסק הזה, לא?

      אהבתי לקרוא אותך ואשוב עם כ.

        29/1/09 21:33:


      המממ..קמטים - דרך אגב, האישה הזו שנראית קצת כמו גבר דומה באופן מפתיע לבן שלך.{או נכון יותר, הבן שלך דומה לה}.

       

      קמטים??? פחחח, יש לי בעיות קשות יותר.

      אבל יש לי גם קמטים.

      איכשהו אני עדיין סובלת אותם, אני מרגישה כלכך צעירה, בתמונות אני רואה את שבילי הזמן החורשים.

      אני חושבת שלאישה, כל נושא ההזדקנות ממש משפיל.

      אני זוכרת את אמא שלי המהממת בגיל 38 , עלינו יחד לאוטובוס, אני הייתי בת 19 ,היה שם גבר צעיר שהתחיל איתי, בפעם הראשונה לא התחילו איתה, מאוחר יותר היא סיפרה לי שזה היה לה הסימן הראשון.

      יש משהו מאוד לא אנושי בזיקנה.

      במיוחד לנשים סקסיות ומלאות חיים.

      אבל כשאנחנו יחד, אני תמיד רואה את המבטים של הגברים עלינו. אז הקמטים עדיין לא ממש נחרצו וחרצו את גורלנו.

      את יפה, יפה כלכך. והחיוך שלך שווה אלף פנסים מאירים.

       

        29/1/09 21:22:

      איפה משיגים את הכדורים האלו?

      יש לי איזה שני קמטים שאני חייבת להפטר מהם.

        29/1/09 21:16:


      פוסט מאוד מרגש ואופטימי.

      נפש חלקה בגוף חלק.


       שידור חוזר

      א. קיבלת כאן הרבה מחמאות ממי שחזה בפלא היותך

        29/1/09 21:07:


      דווקא כשראיתי אותך לאחרונה

      הפנים שלך היו  בסדר גמור

      הלוואי על כל אחת עור כמו שלך

      (יא מפגרת אחת:)))))))))**


      או ממה מיא, איזה כיף שהזמנת אותי.  איזה כיף להתעסק בריקועי החיים בעור הפנים.

      להיות זקנה זו מילה גסה לצוציקית בגילך. להיות צעירה זו מילה שמתארת הרגשה ולא גיל כרונולוגי. יש בעולם אנשים שנולדו זקנים וממש לא משנה שהם לא חצו את שנת השלושים.

      א. קיבלת כאן המון מחמאות ממה שחזה בפלא היותך.

      ב. התמונה עם התלתלות - תתחדשי.

      ג. אימא שלך. יפה שאת זוכרת לה תודה גם על הבעיטה בתחת.

      ד. אפשר לחיות בשלום עם הקמטים

      ה. לא הייתי מוותרת על קמטי החיוך לעולם, אני בטוחה שגם את.

      ו. קמטי הבכי נמחקים בדמעות. הידעת?  

       

      אגב,חשבתי שאני המצאתי את הפוני.

      אבל על זה אני לא אריב אתך.

       

        29/1/09 20:43:

      לפני 20 שנה היה לי בדיוק אחד כזה בין העיניים.

      היום אני לא רואה אותו.

      אהמממ...

      אני גם דואגת להסתכל במראות שאני קוראת להן חברות טובות.

       

      ובשביל מה המציאו איפור? בשביל ההכחשה וההדחקה.

       

      פוסט נהדר. כואב ונוגע ללב בכנותו.

       

       

        29/1/09 20:40:
      וואו מיא, איזה פוסט!

      תמיד הייתי בטוחה שכשיופיע הקמט הראשון, יחרב עליי עולמי ויחשך היקום כולו.

      וכשהוא אכן צץ (ליתר דיוק, שני קווים דקיקים בין הגבות) התברר שאני נראית מהוגנת יותר.

      פתאום התחילו להתייחס אליי ברצינות.

      גזו פני הבובה, ונולדה אישה.

        29/1/09 20:27:

      הצלחת לרתק אותי!

      זה נכון - כמה שיותר רגועים ופחות כועסים יש פחות קמטים.

        29/1/09 20:26:

      צטט: geeee 2009-01-29 19:26:22

      צטט: מיכל* 2009-01-29 19:04:16

      כתיבה משובחת של בחורה (צעירונת ממש !) ומטורללת (מותר לי, לא ?)

      אני שמרבה להסתובב ללא משקפי רוב שעות היום, בטוחה לגמרי שאני עדיין בת 27.

      כשמראים לי צילומים שלי אני משתנקת !

      מיזו האשה הזו ? למה היא לובשת את הבגדים שלי ?

      ולמה היא כל כך רזה המסכנה ? שתאכל משהו...

       

      אוף, נראה לי שאנחנו אותה אדמה, מיכלי

      .

      ואצלי הקמט בסנטר, קמט שלפני כמה שנים כשהכרתי את בנזוגי שכבר הספיק להתאהב לקבוע חתונה להתאבד להיקבר וכמעט להישכח לא הבנתי איך יש לו קמט במקום המוזר הזה, לפני חצי שנה, אולי כבר יותר, הוא צץ אצלי, והולך ומעמיק.. אנחנו בהתעלמות הדדית, סוג של סימביוזה

       

       

       

       מה שמדהים ופלא פלאים הוא איך הכל מתגהץ ומבהיק כשטוב לנו.

      קמטים, צללים, כתמים - נראות נפלא !

        29/1/09 20:25:
      1. אחרי הפסקה הראשונ, טרם סיימתי לקרוא הכל, רציתי למהר ולכתוב שזה לא קמט של זקנה אלא של חוכמה. זה הקמט הזה שיש לאנשים שחושבים הרבה. יש תינוקות שנולדים איתו.

      אח"כ כתבת שזה של עצב.

       

      אני עדיין חושבת שזה של חוכמה ומחשבה רבה.

        29/1/09 20:24:

      צטט: ערסאל 2009-01-29 19:49:26


      כתיבה משובחת.

       ולגבי קמטים, תלוי איפה ומי חרש אותם.  כחורש וותיק, שצילק הרבה תלמים גם בקרקע וגם לא, אני יכול לחרוץ, הכי נחרץ שאפשר, שקמט יכול להיות אפילו סקסי. לפני הרבה שנים, השתמשתי בקמטיה של אישתי, כארגומנט לתחזוק נשואי שעמדו להתפרק אז. עיקר טענתי הייתה, בעלותי על כל קמט, וחוסר ההגינות להעבירן לרשותו של גבר אחר שלא לקח חלק ביצירתן. אני לא לגמרי בטוח, שדווקא הארגומנט הזה שכנע את אשתי להישאר איתי, אבל הנה אני והיא, ועוד כמה קמטים, עדיין ביחד.

       

      זו ממש שירה במיטבה ! בחיי

      יופי של מבט

       

        29/1/09 20:17:

      צטט: ערסאל 2009-01-29 19:49:26


      כתיבה משובחת.

       ולגבי קמטים, תלוי איפה ומי חרש אותם.  כחורש וותיק, שצילק הרבה תלמים גם בקרקע וגם לא, אני יכול לחרוץ, הכי נחרץ שאפשר, שקמט יכול להיות אפילו סקסי. לפני הרבה שנים, השתמשתי בקמטיה של אישתי, כארגומנט לתחזוק נשואי שעמדו להתפרק אז. עיקר טענתי הייתה, בעלותי על כל קמט, וחוסר ההגינות להעבירן לרשותו של גבר אחר שלא לקח חלק ביצירתן. אני לא לגמרי בטוח, שדווקא הארגומנט הזה שכנע את אשתי להישאר איתי, אבל הנה אני והיא, ועוד כמה קמטים, עדיין ביחד.

       איזה פוסט רומנטי העלית. באמת. בלי ציניות. הלוואי עלי בעוד איקס שנים.

       

        29/1/09 20:16:

      צטט: מיא 2009-01-29 19:24:27

      תגידו, נראה לכם שאהוד ברק ומיכאל מלכיאור וכל הח"כים של מר"צ וציפי לבני וכל הנודניקים האחרים שהציעו לי חברות ומבקרים בכרטיסי ללא הרף בימים האחרונים גמכן יבואו להגיב על הפוסט הזה? כי הוא נכתב ממעמקי נפשי וזה מאוד חשוב לי. אז אם הם כל כך מעוניינים בקול שלי ובחברותי הווירטואלית כבלוגרית יוקרתית, אני בטוחה שלא יקשה עליהם המאמץ הפעוט הזה.

       

       זה לא זה, מיא, הם פשוט רוצים בחברות אינטימית, הם רוצים מישהי למלמל אליה כששניכם קוראים רומן משובח זה לצד זה, על השטיח, ליד האח המבוערת וכו' וכו'. בעיקר מלכיאור. אבל אולי גם לבני. אני לא סגור על זה.

      ובקיצור - אם אני מקבל חברויות כאלה (ומהם זה אות קלון, שלא יהיה ספק ), זה רק כדי לענות על הספאמים שלהם בביקורת נוקבת שתכרכם את פניהם מבושה.

       

      ולגופו (תרתי משמע) של הפוסט - אני תמיד תוהה לגבי עצמי, מתי אאכזב, מתי תגיע הנפילה. אני גם מסתכל בכותבים טובים, שאני אוהב - ולא משנה אם זה סופרים, בעלי טור בעיתון או בעלי בלוג - בחרדה קלה, קלושה:מתי יופיעו שלושה פוסטים או טורים גרועים ברצף. מתי יופיעו הסימנים הבלתי נמנעים של עייפות החומר.

      זה קרה לאורי, אבל הוא התאושש. זה קרה לי, ואם התאוששתי - לא לי לשפוט. זה קרה אפילו לדורון רוזנבלום. וליאיר לפיד זה קורה הרבה (כו, טובי, הוא לא עיתונאי. הוא ג'ורנליסט. זה בסדר, יש מקום גם לכאלה).

       

      ואם אני מסתכל על פוסטייך בחרדה, זה רק מפני שאת שומרת על רמה גבוהה, כמו רצף נצחונות של קבוצה אהובה. הרצף הזה חייב, הרי, להישבר מתישהו. ה חוק טבע.

      אולי. ואולי לא.

       

        29/1/09 20:14:
      אני הייתי בוחר במנותחת קלות + איפור ..
        29/1/09 20:03:

      צטט: יגאל שתיים 2009-01-29 19:57:20

       

      אישה יפה.
                        מימין לשמאל: מנותחת+פוטושופ, מנותחת קלות+איפור, אה-לה נאטורל            

       הימנית זאת אשת רוה"מ היידה שרה שלנו?

       

        29/1/09 19:57:
      והתמונה החדשה נורא יפה!
        29/1/09 19:57:

       

      אישה יפה.
                        מימין לשמאל: מנותחת+פוטושופ, מנותחת קלות+איפור, אה-לה נאטורל            
        29/1/09 19:57:

      1-באמת אין לך קמטים. במו עיני (העששות-אמנם- אבל יש משקפיים)ראיתי.

      2-חוץ מזה את גם יפה.

      3-כל זה אינו מוריד מכך שקמטים זה דבר מעציב, ושבסוף  יש אותם לכולם. אני את הראשון שלי גיליתי בזמן גילוח בברזיה במקלחחת צבאית מול מראה שבורה בגיל 20(!).אולי בגלל המראה השבורה לא התחתנתי,אם יורשה לי להיות אסוציטיבי לרגע.

        29/1/09 19:49:

      כתיבה משובחת.

       ולגבי קמטים, תלוי איפה ומי חרש אותם.  כחורש וותיק, שצילק הרבה תלמים גם בקרקע וגם לא, אני יכול לחרוץ, הכי נחרץ שאפשר, שקמט יכול להיות אפילו סקסי. לפני הרבה שנים, השתמשתי בקמטיה של אישתי, כארגומנט לתחזוק נשואי שעמדו להתפרק אז. עיקר טענתי הייתה, בעלותי על כל קמט, וחוסר ההגינות להעבירן לרשותו של גבר אחר שלא לקח חלק ביצירתן. אני לא לגמרי בטוח, שדווקא הארגומנט הזה שכנע את אשתי להישאר איתי, אבל הנה אני והיא, ועוד כמה קמטים, עדיין ביחד.
        29/1/09 19:48:

      צטט: מיא 2009-01-29 19:24:27

      תגידו, נראה לכם שאהוד ברק ומיכאל מלכיאור וכל הח"כים של מר"צ וציפי לבני וכל הנודניקים האחרים שהציעו לי חברות ומבקרים בכרטיסי ללא הרף בימים האחרונים גמכן יבואו להגיב על הפוסט הזה? כי הוא נכתב ממעמקי נפשי וזה מאוד חשוב לי. אז אם הם כל כך מעוניינים בקול שלי ובחברותי הווירטואלית כבלוגרית יוקרתית, אני בטוחה שלא יקשה עליהם המאמץ הפעוט הזה.

       נראה לי שירית לעצמך ברגל, עם הוידוי על תוכניותיך בפריז ביום הבחירות. זה רק עניין של זמן עד שהמודיעין שלהם יעלה עליך...

       

        29/1/09 19:44:

      לי יש קמטים באופי, אבל כשאני מותח אנשים, הקמט נעלם.

      האמת, מבעד למעגל החיים של הקמט האחד הזה, מביט אופי. ונדמה לי שהוא מוצא חן בעיניי. 

      *

        29/1/09 19:39:

      ויום אחד את מגלה שהקמט כבר אינו ראי הנפש. יש לו חיים משלו.

      אני למדתי לחיות איתו (איתם) ביחסי התעלמות הדדיים.

      פוסט נהדר.

       


      יש עוד פטנט,

      להחזיק את הלחיים בין השיניים (מהצד הפנימי כמובן).

      הבור שנפער, השקערורית הזו בשטח הפנים, מוציאה את המיטב מהבן אדם.

      נכון, קצת קשה לדבר ככה, ולא כל מוצאות הפה מסכינות למצב שכזה, אבל אם משתמשים במילים שיש בהם הרבה בומ"פ זה עובד יופי.

        29/1/09 19:31:

      בכיף אני מוכנה לדבר על זקנה ועל הזדקנות ועל הפחד מפגעי הזמן  - אבל הקמטים שהיו לי באמת לא היו מזקנה. הם היו משעות רבות של בכי ומלילות ללא שינה ומהתמכרות לכדורי שינה ומאטרף כללי. היום הפנים שלי נפוחים ומתוקים כפניה של תינוקת שמנמנה מרוב שעות שינה. אני פשוט הייתי במשבר נפשי מאוד קשה ובגלל שהיה לי חשוב להמשיך לשחק את המשחק של מיא החזקה, המשכתי לשדר עסקים כרגיל.

      ולרוע מזלי נקלעתי למערכת יחסים מאוד לא מתגמלת מבחינה רגשית ולא היו לי הכוחות להיחלץ ממנה, ולא הייתי אהובה, ולא הייתי מחובקת, ולא הייתי מוחמאת, ופשוט דעכתי והלכתי. וזה לא יאומן איך במקום לנסות לרפא את עצמי מבפנים תליתי הכל בקמט הבודד הזה במצח.

        29/1/09 19:28:

      לא יבואי .את יודעת למה ?? כי את כבר הדלפת לקפה שאת טסה לפריס. ולא תהיה  בארץ ביום הבחירות ...

      אבל איך הגיע אליהם?? האם כל כך הם פעילים וקוראים כל תגובתייך   בקפה  ... מעניין מי ?.

       

        29/1/09 19:26:

      צטט: מיכל* 2009-01-29 19:04:16

      כתיבה משובחת של בחורה (צעירונת ממש !) ומטורללת (מותר לי, לא ?)

      אני שמרבה להסתובב ללא משקפי רוב שעות היום, בטוחה לגמרי שאני עדיין בת 27.

      כשמראים לי צילומים שלי אני משתנקת !

      מיזו האשה הזו ? למה היא לובשת את הבגדים שלי ?

      ולמה היא כל כך רזה המסכנה ? שתאכל משהו...

       

      אוף, נראה לי שאנחנו אותה אדמה, מיכלי

      .

      ואצלי הקמט בסנטר, קמט שלפני כמה שנים כשהכרתי את בנזוגי שכבר הספיק להתאהב לקבוע חתונה להתאבד להיקבר וכמעט להישכח לא הבנתי איך יש לו קמט במקום המוזר הזה, לפני חצי שנה, אולי כבר יותר, הוא צץ אצלי, והולך ומעמיק.. אנחנו בהתעלמות הדדית, סוג של סימביוזה

       

       

        29/1/09 19:24:
      תגידו, נראה לכם שאהוד ברק ומיכאל מלכיאור וכל הח"כים של מר"צ וציפי לבני וכל הנודניקים האחרים שהציעו לי חברות ומבקרים בכרטיסי ללא הרף בימים האחרונים גמכן יבואו להגיב על הפוסט הזה? כי הוא נכתב ממעמקי נפשי וזה מאוד חשוב לי. אז אם הם כל כך מעוניינים בקול שלי ובחברותי הווירטואלית כבלוגרית יוקרתית, אני בטוחה שלא יקשה עליהם המאמץ הפעוט הזה.
        29/1/09 19:21:

      רוצה לפתוח את זה פה? בפוסט?

      רוצה לדבר על היום שגיליתי את שיערת השיבה הראשונה שעל ראשי?

      ועל הסיוטים שעברתי, כשהבנתי פתאום שאומנם בראש אני עדיין מרגישה כמו בת 19 אבל לגוף יש את השעון שלו והוא לא דופק חשבון.... (אפילו שהשעון כן...)

      ומאז - יחי לוריאל... ויחי המייקאפ ופלאי הקוסמטיקה.

      הקמטים רק משביחים אותנו... אנחנו כמו יין ישן וטוב.

      ואין כמו כמה ימים של שינה טובה כדי לתת לגוף להתאושש.

      גופנו הוא המראה לנפש שלנו. כשאנחנו במיטבנו, אנחנו נראות מיליון דולר.

      כשחרב עלינו עולמנו, אנחנו נראות כמו מישהי, שגם המנתח הפלסטי הטוב בעולם לא יוכל לשפץ!

      הגוף והנפש אחד הם!

      יחי הכדורים והפסיכיאטר!!!

      U GO GIRL

        29/1/09 19:21:

      מה שבפנים את יכולה לשמור לאורך הימים..

      ומה שבחוץ וכל הקמטים .יבוא ואולי יכולה לדחות כמה שנים.

      תבחרי בעיניים הרואות ברינטגן מה שבפנים .

      וכמו שאמרת תעיפי בנשיפה .כל העיניים שבהן המים רדודים.

       

        29/1/09 19:12:

      מיא בכל הפוסט הזה חווית הקריאה באה משלוש הקוביות במרכזו-נקודת ההיפוך, נרגעתי

       

      לפני שבועיים ישבתצי עם חברתי מהחיתולים ע' ואמה,דיברנו על שיפוצים

      אני אומרת שכל קמטוט הבעה הרווחתי ביושר בתלמי חיי

      ע' אמרה שברור לה שהאף והגדלת החזה ומילוי הסנטר זו רק ההתחלה

      כעת כל שנה היא תקסמט משהו אחר.

      אמה אמרה שלוא היא יכלה להרשות לעצמה אז כמו המאריקאיות היא היתה משנה כמה שיותר

       

      סיכמנו שאני- הארופאית (השמרנית, זו שחיה בשנחה עם נתוניי הטבעיים)

       והיא אמריקאית- שתינו נולדנו באותו הרחוב על אותה גבעה בין בנימינה לפרדיס

        29/1/09 19:12:

      לבת המתופפת הרומניה: 

      הקרינה הפנימית היא החשובה.

       

        29/1/09 19:04:

      כתיבה משובחת של בחורה (צעירונת ממש !) ומטורללת (מותר לי, לא ?)

      אני שמרבה להסתובב ללא משקפי רוב שעות היום, בטוחה לגמרי שאני עדיין בת 27.

      כשמראים לי צילומים שלי אני משתנקת !

      מיזו האשה הזו ? למה היא לובשת את הבגדים שלי ?

      ולמה היא כל כך רזה המסכנה ? שתאכל משהו...