התחלתי ביום שני לכתוב פוסט בזמן שיעור:

בחאת הכיתות שלי יש סטיקר ליד הלוח שאומר אדום על גבי שחור " אל תכנע" (למכירים כיתה 202 בניין 34 בב"ג)

אני תמיד תוהה אם זה אופטימי או פסימי?

איזה תחושה זה מעורר בי בשיעור הזה?

אני תוהה...

(המוטו שלי לאחרונה)

יש כיתות (שיעורים) שבהם אני משנה כל שיעור מקום (לא הרבה כאלה).

ברוב השיעורים אני מתחילה את הסמסטר באזור הקדמי של הכיתה, בהמשך הסמסטר מגיעה אחורה.

כמובן שכעת עם הפיברו' אני מסתובבת עם כרית חשמלית (כמו פנסיונרית) לשיעורים אז אני צריכה שקע כך שאני בד"כ נאלצת לשבת מאחור בכל מקרה.

בכל מקרה, זה תמיד מעניין להסתכל על החדר מזוית שונה. לרוב אני באותו מקום או אותו אזור כל שבוע.

ביום שני עברתי מקום ופתאום יצא לי להסתכל על החברים לספסל מזוית אחרת. זה היה נחמד.

ראיתי שזה מוזר קצת לאנשים שאני יושבת במקום אחר. תמיד מוזר להם הכרית אז לזה אני רגילה.

המרצה הכי טוב הוא זה שאני יושבת כל הסמסטר בשורה הראשונה באמצע.

הסמסטר זה מימון.

אולי כי הוא מצחיק אותי בזמן שהוא דיי מעניין.

אני אוהבת לצחוק.

בשבועיים האחרונים נהייתי קצת מבולבלת בנוגע לחיי המקצועיים, בעיקר העתידיים.

חשבתי שאני בדרך למשאבי אנוש.

עכשיו אני לא בטוחה.

צריכה לחשוב.

אז זה מה שאני עושה עכשיו.

בזמן שאני חושבת, אני גם חושבת על זה שמיציתי את חיי הלבד. מוכנה לזוגיות.

מנסה לחשוב איך לצאת מזה.

שלושת החתולים שאני אוהבת כמו ילדים הם לא חלופה לבן זוג.

היום אני יוצאת עם חברה, בתקוה שאם יהיה מקום לשבת על הבר במקום לעמוד כמו לפניי יומיים אולי אני אהנה יותר.

אולי אפילו אפגוש מישהו..,.