יש זמנים שבית הספר נכנס למצב כאוטי, או בעברית מצב של אטרף. כמו בכל ארגון, ובית ספר הוא ארגון, יש תקופות בהן יש לחצים המכניסים את הארגון לשיא הלחץ.

מצב הלחץ הזה גורם לכל בעלי העניין בבית הספר, לפעול בסוג מסוים של טירוף. ישנם מצבים רגילים ו"נורמלים" שבהם יש הגיון בסיבות ללחץ, כמו תחילת או סיום שנת הלימודים, אבל יש גם מצבי טירוף מיותרים שהם פשוט מחטיאים את המטרה, מבזבזים את המשאבים, בעיקר, האנושיים ומכניסים רוח רעה, שלא לומר פגיעה משמעותית במטרות של בית הספר כארגון - הצלחה בלימודים, חינוך, פעילות חברתית ועוד.

תחילת השנה, זהו זמן מלחיץ, אבל זהו לחץ בריא של התחלה חדשה, של חוסר וודאות מה יהיה. מי יהיו התלמידים בכיתה? מהי הרמה הממוצעת? מי הם התלמידים ה"טובים" מבחינת רמתם הלימודית או מבחינת רמת ההתאמה הסוציאלית לבית הספר - התנהגות (נושא חשוב מאוד שיזכה לפוסט נפרד)?

סוף השנה, זהו גם כן זמן של לחץ בבית הספר, שום שגם התלמידים מקבלים דין חשבון לגבי פעילותם במהלך השנה, איך מסיים כל תלמיד? האם הגיע להישגים הנדרשים? היכן הוא עומד ביחס לקריטריונים להצלחה של בית הספר או של משרד החינוך? בחטיבה העליונה, זהו שיא מיוחד מכיוון שבסוף השנה התלמידים נבחנים בבחינות ארציות, בחינות הבגרות ( נכון שרמתם יורדת עם השנים, אבל עדיין אחד מכל שניים שלושה לא מצליח לסיים עם תעודת בגרות מלאה. מצב זה מלחיץ את כל בעלי העניין: התלמידים, ההורים המורים, הנהלת בית הספר ואפילו המעגלים הגדולים יותר רשת החינוך, הבעלות או הרשות המקומיות. גם משרד החינוך נלחץ כהוגן, וקובע מדיניות משתנה מידי פעם בהתאם להלכי הרוח.

מועד חורף -מבחני הבגרות באמצע השנה מייצרים מצב לחץ לא הגיוני ומיותר, המציאו שם במשרד החינוך מועד חורף, מין קורס מזורז לבגרות.

הפוסט הזה עוסק בלחץ ובכאוס שאופף את בית הספר התיכון הממוצע בארץ באמצע השנה, בגלל בגרות החורף, די מזכיר את אולימפיאדת החורף.

הלחץ הזה נובע מכך שבתי ספר רגילים ונורמלים מנסים להתחרות במכונים הפרטיים לבגרות.

חודש בערך, לפני מועד הבחינות בית הספר כולו מפסיק לתפקד. התלמידים מקבלים שעות תגבור מצד אחד, מורים מבטלים שיעורים של כיתות אחרות כדי ללמד את נבחני החורף, מצד שני. מבחני הכנה, מתכונת ועוד אחת ועוד אחת לכל מיני תלמידים שלא השקיעו, לא למדו או סתם לא הגיעו לבית הספר.למה להם, לתלמידים, הרי בית הספר יעשה כל מה שאפשר כדי למצוא דרכים יצירתיות או לא כדי ל"העביר" אותם את הבחינות.

המבחנים עצמם כמו שיעורי התגבור לא נעשים אחרי הלימודים אלה בשעות הלימוד עצמם. כיתות שלמות מתפקדות או לא מתפקדות. התגבורים לא ניתנים לחלק מהתלמידים אלה באופן גורף. הו אז, מתחילה נדידת התלמידים מכיתה לכיתה. בכל כיתה חסרים כמה תלמידים, והמורה מתלבט האם להמשיך וללמד או לעצור כדי שנבחני החורף לא יפסידו. מהי אשמתם של התלמידים הנשארים ומה עם הפסד הלימוד של התלמידים היוצאים.

כמובן, לא לומדים יום לפני בחינת המתכונת ועוד יום לפני המתכונת הנוספת ועוד יום לפני בחינת הבגרות עצמה, כדי שילמדו, בקיצור בוקה ומבולקה.

מבחני הבגרות במועד המיוחד, במועד החורף משבשים את ההתנהלות של בית הספר, את הסדר התקין ומעבירים מסרים אנטי חינוכיים בעליל. למה להם, התלמידים, להשקיע, לעבוד, ללמוד, לחזור, להכין שיעורי בית, ללמוד באופן עצמוני, להתכונן, להבין את החומר, להבין את המשמעות של לימוד ואת חוכמת הלימוד.

המסר החד והברור הוא, שרק פראייר יושב ומשקיע ולומד למען העניין, הרי כל מקצוע הופך להיות קורס מזורז. התלמיד מבין שבית הספר נמדד רק בקריטריון אחד וברור.

כמה תלמידים סיימו את לימודיהם והצליחו לקבל תעודת בגרות מלאה?

אין עניין לרמתה של התעודה, אין עניין ללימוד. המצב האבסורדי מגיע לידי כך שגם תלמידים שהמקרה בלבד הצליח להביא לחטיבה העליונה, שאינם שולטים באופן סביר בקריאה, בכתיבה או בהבנה נגשים לבחינת בגרות.

הלחץ הסמוי והלחץ הבוטה, שבית הספר מפעיל על מוריו גורם לשיבוש האתיקה המקצועית. כאשר המורה אינו מוכן להעניק מתנה בדמות ציון עובר או ציון גבוה כציון מגן (שנתי, סמסטריאלי, חורפי או קייצי), אז בית הספר, המנהל או לפעמים איש הנהלה, אחראי הפדגוגיה "מתקן" בשם המורה את הציון כדי שבכל זאת גם התלמיד שלא למד יקבל סיכוי טוב לעבור את הבחינה.

למעשה המצב בו בית הספר נמצא באטרף נובע מה"עז", שהכניס מאן דהוא במשרד החינוך, כדי כביכול לשפר את תוצאות הבגרויות של תלמידי ישראל, אבל שום שיפור לא נראה. משום שהשיפורים הפופולאריים הם שיפורים קוסמטיים של אנשים ציניים שהשתלטו על משרד החינוך, של אנשים שונאי חינוך, שונאי ידע ושונאי חוכמה קובעים את מדדי ההצלחה. מדד אחד בלבד קובע ומפריד בין המצליח לבין הנכשל והוא

מדד תוצאות בחינות הבגרות.