גוף של מרילין מונרו, פנים שלה מלאך ופרופיל של אלה. כשהיתה קטנה עם אחות שלה מטורפת ועם אבא שירה בידו איך אהב את הים אצל הסבתה ואת הרדיו הכחול שניגן שירים בערבית בעיקר בבוקר במטבח שלה. איך רצה לנשק אותה. היום זוכרת אותה רק בתכריכים. עוד לא מצאה את הקבר כי יודעת שהיא כועסת. הסתבכה תמיד עם כל הגברים בגיל של האמא שלה ועם קצת יותר קטנים איך כולם רצו להתחתן רק איתה כך אמרו לה, ולכולם הבטיחה ילד והיא היום בכלל בקטע של רק עצמה. בחורה קצת לא מובנת. מחכה שיגיע כבר שיספר לה על כל הזיונים עם הזקנות שלו כדי להראות לו שאי אפשר ביחד כי היא מחפשת אותן בכל מקום כשהיא בעצמה מזדיינת לא רק עם גברים וגם לא עם גבר אחד כי היא לוקחת עכשיו לעצמה. ככה המורה הרוחנית שלה אומרת. ובספר מישהו כתב שהבנאדם לא יכול לתת אם הוא לא אוהב את עצמו. בחורה קצת מעצבנת. זה החדש אומר. והוא חושב שהוא מכיר אותה. רוצה ללמד את החיים על עצמה כי לא בטוחה שהיא כל כך רצויה. טיפוס מטפיסי פסימיסטי מובהק. לפעמים מוגת לב. קוראת שירה וקבלה, וגם מכתבים שההוא כותב לה. כתבה לו שהזמן יצר את הפער שאותו לעולם לא יצליחו לצמצם כי היא היום יודעת יותר ועל זה היא נלחמת בחיים שלה אבל היא לא יודעת לדבר וגם כל החברים שלה הם משלחת מלאכי רעים והיא גם לא יודעת להתרועע עם הצבועים. והיא לא יודעת עוד הרבה דברים. לא מפרגנת לעצמה, לא אוהבת את עצמה, לא רוצה להיות לא היא עצמה... |