השיר שמספר מה שושו וצוצו חושבים על אהבה:

(מאת שושו)

לא רוצה במבטך אשר ממיס אותי
לא פרפרים יש בבטני כי אם צרעות
הן מחדיר הוא לראשי שאת כה מיוחדת
וכמוך אהובתי יש עוד מאות

אל תעניקי לי במתנה מיטב הבטחותיך
הן עטופות היטב היטב בעטיפת שקרים
"אהבתיך!" הן שמעתי כה רבות גם לפניך
וליבי לא ערוגת פרחים הוא, רק אדמת טרשים

אל תפעילי את קסמייך הבזויים הן אלוהים
לא העניק לך את יופייך כדי לצוד אותי
לנטוע אמונה שהן אני הוא בן הנצח
ולבסוף לזרוק אל הכלבים את גופתי

אל תגעי בי בידייך החמות בלילה
את קור הרחוב אני מכיר והוא רגיל אלי
חום גופך לרגע לא יצדיק את כאבה
של הכוויה כשתסירי את ידייך מידיי

אף כי ליבי יודע שברגע זה למען שפתותיך
בלי היסוס אשליך עצמי לגוב האריות
הם יכולים לקרוע בבשרי, אך עם הפצע
שיפצעו שפתייך בנפשי, הן לא אוכל לחיות

אל תדברי איתי על בית, איך אקשיב לך
כשסביבי זרועים תילים תילים של הריסות
אל תדברי איתי על שקט, הן ברור שתהפכי
אותי מהר מאד לפרא מנוסה קרבות

אל תאמרי: אני ילדה שונה - כולן אומרות זאת
כבר עייפתי, אמרי אתה אשם - בך הרע
גם עיוור אשר היה הולך שנים רבות בחושך
היה מוצא לו קרן אור, אך לא אתה

את תעניקי לי חיים אני אחשוב על מוות
את תתתני מנחת תמימות אני אחשוב רישעות
את תאמרי לי אהובי! הן זה לזו נולדנו
ואני אומר - וודאי נפלה טעות