אש שליה.

התכוונתי להיכנס למצולות

ולטבוע

בים הדמעות

ולתת לכאב

לשבור לרסיסים

את הלב.

הלב שפעם, שרגש,

שחלם, שהאמין,

שקיווה, שרצה, שנכסף

שבאש שליה נשרף...

אך  האמת הקרה

המיסה וכיבתה

את האש של האשליה

ואת גלי הרגש

עצרה.

ומתוך השקט שעטפה

אותי נשמתי בחמלה

רבה אליה,

מתוך שקיפות האמת

שהתגלתה לי

מעיניה,

התפכחתי גם מהאשליה של הכאב

ומשברון הלב.

ואני, שנשרפתי באש האשליה,

נותרתי שלמה וזכה.

באור האמת מותמרת -

ה ו ו י ה.

ובת קול בי לאטה:

"את אינך הרגשות,

את אינך המחשבות,

את בתוך העלטה.

את אינך הדמות

אין בך יותר רחמים עצמיים

והזדהות.

יצאת

ל ח ר ו ת!"

ומתוך השקט

שעטפה

אותי נשמתי בחמלה

רבה אליה,

מתוך שקיפות האמת

שהתגלתה לי

מעיניה,

חייכה אלי

האהבה האמיתית.

שלי - לעצמי.