דפיקות הלב הפועם, שאינני יודעת אם שלי הן או שלך, משום ששזורים אנו אחד בתוך השניה. הבטן שהשמיעה גרגור, אינני בטוחה שלך היא או שלי, כי קרובות הן זו לזו כמו שאר אברי הגוף, ככף רגלי בין שתי ירכיך כפניי, הנענות לקצה אצבעותיך, כנימי נפשי, מתמסרות לאהבתך. ח"י שנים, היום. |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה!
גמני, גמני!
מרגשות מילותייך.
מזל-טוב לשתיכן.
(באותה מלחמה בדיוק הריתי... יודעת איזה ביי-בום היה בספטמבר בחדרי היולדות?)
כתבת אוהב ויפה.
שימשיך כך.
אכן.
תודה.
תודה ורד יקרה.חחחח... דרלינג, להזכירך - היו כאלו שבאו עם טרנינג ומסכות...
תודה צילוש.
}{
כמה מרגשת היא האהבה...
*
כתבת מקסים.
שירבו עוד הרבה שנים של אהבה.
טוב עכשיו אני יודעת שעברו 18 שנה מאז מלחמת המפרץ הראשונה
וגם מאז שנראיתי כמו קיזה....:)
הזמן עובר מהר כשנהנים זה פה נכון.....:)
כן ירבו !