במהלך חייו של הבלוג שלי, כאן בביתו החדש בקפה ובביתו הישן באתר בלוגים, נדרשתי לנושא גופי השידור בבעלות המדינה מספר פעמים. הנה, רק לפני כמה שבועות כתבתי על זה כאן (שם תמצאו לינק לכתיבה ישנה יותר שלי בנושא). בדרך כלל, את רוב הביקורת הפניתי כלפי התחנות הצבאיות שהן התגלמות קיצונית יותר לטעמי של הבזבוז המשווע והתפיסה השלטונית המוטעית שמייצג השליטה של המדינה בגורמי שידור בתחום המדיה.

קיבלתי תגובות מעניינות לפוסטים הללו, אבל עד השבוע, לא יצא לי לראות כתיבה מנומקת ומעמיקה שמציגה את הצד השני של המתרס. הנה, השבוע הזדמן לי לקרוא מאמר פרי עטו של דניאל בלוך (הנה קישור לבלוג שלו) שנקרא "זה רדיו?" (היא התפרסמה ב"הארץ" ובגרסה קצת יותר מורחבת ב- NFC), אשר לכאורה מייצגת את העמדה הקיצונית לעמדתי.

האמת, כמו בהרבה דיונים מהסוג הזה, קריאת העמדות של הצד השני רק חיזקו את עמדתי. לא מצאתי אף טיעון במאמרו של בלוך שמלמד באמת שקיימת הצדקה אמיתית לשליטה של המדינה בגופים הללו, בטח ובטח במתכונת הקיימת שלהם.

אני מאמין שהתערבות המדינה בחיי היום יום של האזרחים צריכה להיות מינימאלית. כמובן, שאפשר להתווכח על המינימאליות הנדרשת, אבל בגדול, אלא אם כן קיים אינטרס אמיתי שמחייב התערבות של המדינה בנושא, אני מתנגד לה נחרצות. בעיקר, כאשר מדובר בגופים כלכלים, אשר דומים להם קיימים בשוק החופשי. לא כל שכן, שמדובר באמצעי תקשורת. יש שיקראו לה גישה קפיטליסטית, אבל כפי שכתבתי פעם בהקשר לספרו של מילטון פרידמן, תפיסה קפיטליסטית אמיתית אינה מבוססת על אמונה עיוורת בכלכלה ובכוחות השוק, אלא על תפיסה ליברלית, המבקשת לשמור על החופש של הפרט באמצעות מניעת התערבות של המדינה בחיי הפרט.

עמדתי, כפי שהצגתי אותה בפוסטים קודמים, גורסת כי לא מושג שום אינטרס חברתי על ידי החזקת תחנות הרדיו על ידי המדינה. אני לא חושב שיש אף תוכן רדיופוני שמסופק כיום על ידי המדינה באמצעות התחנות בשליטתה, שלא יכול להיות מסופק על ידי השוק הפרטי. זאת ועוד. אני חושב שהמדינה חוטאת בכך שמצד אחד היא נותנת זיכיונות לגורמים פרטיים שיפעילו את רדיו פרטי ומצד שני מתחרה בו באמצעות רדיו שלה, שלו הרבה יש פחות מגבלות כלכליות (ואחרות).

הטענה הזאת מתחזקת, לאור טיעונו של בלוך שהרדיו הוא גורם כלכלי שמחזיק את עצמו באמצעות פרסומות וכי לכל אחת מהתחנות יש ציבור מאזינים גדול וייחודי שיכול להחזיק את התחנה בפני עצמה. אם כך, אין שום סיבה להתערבות המדינה.

מה יקרה אם רשת א' תימכר היום לזכיין פרטי? האם יגרם נזק למאזינים? למדינה? נראה כי ההפך הוא הנכון, במקום שהמדינה תחזיק מנגנון שעולה לה כסף והוא בעל פוטנציאל נפיץ של השפעה על הפרט, היא תאפשר לשוק הפרטי לעשות זאת ו"תרוויח" מכך את התחרות, את האיכות ואת הכסף שיתקבל ממסים. והאזרחים - מלבד העובדה שהם לא ישלמו אגרת רדיו, לא בטוח שהתכנים להם מאזינים היום יפגעו או יעלמו ואפילו ההפך הוא הנכון.

אציין, כי הטענה לפיה אגרת הרדיו מסבסדת את שידורי הטלוויזיה היא שערורייתית בעיניי. המשמעות של האמירה הזאת היא שהמדינה גובה מאיתנו כסף בשביל לספק שירות מסויים ומשתמשת בו להספקת שירות אחר(!) - אני לא רוצה להיות כפוף לחסדי המדינה, כבר אמרתי?

בלוך מעלה עוד מספר טיעונים שאינם רלוונטיים לטעמי. כך למשל, הוא טוען כי:

"בנוסף, עם הגידול הרב במספרם של העובדים בבית, הרדיו הוא כלי חשוב למידע ולהאזנת רקע, כל אחד לפי צרכיו וטעמיו. ריבוי רשתות הרדיו, בהוצאה קטנה יחסית, מאפשר סיפוק הצרכים האלה בשפות השונות ובסגנונות שונים בכל שעות היום והלילה"

גם אם אנחנו מקבלים את הטיעון האמור, לא ברור מדוע הוא מוביל לשליטה ציבורית על תחנות הרדיו. הרי לאור הטענה שמדובר בתחנות ייחודיות המושכות קהל מספיק ומסוגלות לממן את עצמן, ריבוי התחנות יתקיים גם ללא בעלות ממשלתית. האם היעלמותם של התחנות הציבורית ישאיר את הבתים דוממים ללא מוזיקה ודיבורים? ברור שלא.

הטיעון היחידי, שאני יכול להתחבר אליו, לפחות חלקית, הינו הטיעון הבא:

"צריך לזכור שהרדיו הציבורי הוא כלי תקשורת מרכזי, ולעיתים בלעדי, לאוכלוסייה גדולה של מוגבלים ויושבי בית, מכורח או מרצון, כגון: עיוורים ולקויי ראייה, נכים המרותקים לבית, חולים המרותקים זמנית, אוכלוסייה מבוגרת, גמלאים ועקרות בית. תוכנית ההשכלה והעשרה הייחודיות של הרדיו הן עבור על אלה סם חיים של ממש"

הנה, טיעון שמלמד על אינטרס ציבורי אמיתי בהחזקת הרדיו הציבורי. דא עקא, שלמעשה לא מתחבא כאן טיעון בעל עוצמה. ראשית, לגבי הרישא של הטיעון, נניח שמחר סוגרים את כל תחנות הרדיו הציבוריות, האם לאותם גורמים לא יהיה למה להקשיב? האם הם יישארו בלי רדיו? נראה שלא. זאת ועוד. אם אכן יש ביקוש לתוכניות מסוימות שהיום משודרות רק בערוצים הללו, יכנסו גורמים חדשים שידאגו לשדר אותם. שנית, לגבי הסיפא, תוכניות ההשכלה וההעשרה. אני מסכים כי יתכן וסוג כזה של תוכניות, כמו גם תוכניות אחרות - למשל מוסיקה קלאסית, עלולות להעלם ללא תמיכה ציבורית. בהנחה שיש אינטרס ציבורי בקיומם ואני מוכן להניח קיומו של אינטרס כזה לצורך הדיון, ניתן לדאוג לקיומם של תוכניות מעין אלו גם מבלי שהמדינה תחזיק גופי שידור. דרך אחת היא באמצעות חיוב של שידור תוכניות כאלה במסגרת המכרז לקבלת רישיון לרדיו. הדרך השנייה, הפחות מועדפת עליי, היא באמצעות הפקת תוכניות כאלה על ידי המדינה וחיוב גופי הרדיו הפרטיים, להקצות להן זמן שידור. אבל ברור שלשם כך אין צורך ברדיו ציבורי - אלא רק בגוף שיהיה מופקד על הכנת תוכניות כאלה.

אני אלך צעד אחד רחוק יותר. אני מוכן לקבל את הטענה כי יש צורך בתחנה ציבורית אחת או שתיים שישדרו באמת שידורים שכנראה "ייעלמו" בשוק הפרטי ושיש אינטרס חברתי בשידורם (מבלי להיכנס לוויכוח החברתי מהו וכיצד קובעים אותו). אני מוכן גם שהמדינה תשא בעלות של שידורים מסויימים רק כדי ליצור גיוון ולהציג ביטויים שלא יבואו לידי ביטוי בשוק הפרטי - למשל, שידורים באמהרית (בהנחה שאנחנו מסכימים על האינטרס החברתי בשידורים כאלה). אבל האם לצורך כך המדינה זקוקה לכל כך הרבה תחנות וגורמי שידור? בלוך טוען כי:

"... אין שום סיבה כלכלית ומעשית לשנות את מבנה רשתות הרדיו הקיים, ואין כל תחליף סביר לשידורי הרדיו - לא בתחום האקטואליה, לא בסוגי המוסיקה השונים ולא בתחומי העיון וההשכלה"

גם אם אסכים אם הטענה בהקשר לסוגי המוסיקה ותחומי העיון וההשכלה אני לא יוכל בשום אופן להסכים לטיעון על האקטואליה. גם היום הרדיו הקיים מספק מספיק אקטואליה - האם יש הבדל בין התוכנית של גבי גזית ברשת ב' לבין התוכנית שלו ברדיו 103FM לאחר שהוא עבר תחנה? דווקא היעלמותם של הגורמים הציבוריים יהפכו את שידורי האקטואליה ליותר כדאיים עבור כל התחנות הפרטיות. יש לזכור שלתחנות הציבוריות יש פריסה ארצית ותשתית שאין לאף גורם שידור אחר.

לסיכום - מלבד תחומים מסוימים וספציפיים - אין כל הצדקה שהמדינה תמשיך להחזיק בגופי שידור - רדיו, טלוויזיה וכו' מכיוון שניתן להשיג את כל המטרות שההחזקה בהם מבקשת להשיג, גם ללא ההחזקה בהם. ככל שהמדינה תהיה מעורבת פחות בחיינו, בטח ובטח במדיה, כן ייטב לחופש שלנו.

אשמח לשמוע דעות בעניין

שבת שלום

אלעד

נ.ב.

לקוראיי הנאמנים. אני יודע שהורדתי את קצב הכתיבה. אלה נסיבות החיים שמתישות אותי כרגע. אני מקווה לחזור לכתוב בקצב סביר יותר בזמן הקרוב. תודה על התגובות הנפלאות ועל החום שאני מקבל מכל מי שקורא. אשמח לראות את תגובתכם כאן בפורומים השונים שאני כותב בהם.

שבת שלום