חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3403 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1448 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2257 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1326 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
Who wants yesterdays papers
היה לי פעם מנהל שנהג להגיד "אין דבר ישן יותר מהעיתון של אתמול". הוא היה אומר את זה בעקבות דברים שקרו בחברה בה עבדתי אז, או במדינה, שהסעירו באותה עת את כולם, וכוונתו הייתה שתוך זמן קצר יחסית זה ידעך וישכח . היום, כשנכנסתי לי לטאב "פוסטים של חברים" וקצת דפדפתי, פגשתי כמה מהם המוכרים לי רק מאתמול, אחרים שנכתבו אך לא מזמן וגם כאלו שדי מזמן. עברה לי ככה בראש מחשבה על מהות מערכת היחסים שיש לנו עם הפוסטים שלנו, של חברינו. חשבתי על כך שב"רגעי החסד" הקצרים יחסית שלהם, כאשר רק יצאו טריים לשוק ,כשהם היו ההד ליינס של אותו היום, כה התעמקתי בהם, התייחסתי אליהם בכובד ראש, שקלתי מה לכתוב, איך אראה בתגובתי חכם יותר, מקורי יותר ,תגובות של אחרים וכדו'. והנה הם מונחים להם, שם, ב"בית האבות" שלהם, ורק מדי פעם מגיע מישהו לביקור, אם בכלל. תהילת עולם החולפת מהר יותר אף מ"כוכב נולד". איני טוען חלילה שאין להם ערך, ההיפך הוא הנכון, כפי שכבר נכתב כאן גם על ידי אחרים, אנו לומדים דרך הפוסטים שלנו וכמובן גם דרך פוסטים של אחרים וללא ספק נשאר בנו משהו עמוק ביותר מכך. אבל זה לא הנושא כאן. יוצא לי לעיתים רחוקות לסרוק לאחור ולקרוא את הפוסטים שכתבתי. במקרים מסוימים אני "טופח לעצמי על השכם" וחושב שכך הייתי כותב גם היום,ובמקרים אחרים, חושב שהיום הייתי כותב קצת אחרת (אחלה להקה אגב). לא יודע, היום זה עשה לי קצת עצוב, לראות את כל אותם הפוסטים שלנו, מודחקים כל יום יותר ויותר לתחתית הרשימה על ידי "כוכבים" חדשים שמגיעים ולא מחשבנים ל"כוכבי העבר". בדומה אולי למה שחש "וודי" כשהגיע "באז לייטר" ב- “toy story” . ואולי חשתי כך כי אני הייתי עצוב היום (שורה אישית מדי לטעמי). אולי כי אני נקשר לדברים, אנשים, אלבומי מוסיקה, סרטים, דברים שיצרתי, סתם חפצים שליוו אותי ועוד. ובהקשר הזה נזכרתי בשיר של הסטונס yesterdays papers מאחד האלבומים האהובים עלי משלהם (אבל יש לי רבים כאלו ) between the buttons”"שאומר בין היתר. Who wants yesterdays papers לצערי הרב (פנטזתי על השיר הזה כוידיאו בפרונט של הפוסט )לא מצאתי את השיר בוידיאו אז ניאלץ להסתפק בקישור אודיאו . אולי בהמשך אעלה אותו על נגן, אך זה כבר יהיה כנראה ב"עיתון של אתמול" . http://www.playlist.com/searchbeta/tracks#yesterday%20papers%20rolling%20stones (לבחור בשני, הראשון זו גרסה אינסטרומנטלית )
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, קצת בהפוכה, מערער קצת את התיזה...
תודה, תיארתי לעצמי שתבין.
ואם גיליתי את הפוסט הזה עכשיו
זה כאילו הפוך על הפוך לא ?
מאוד נהנתי , כמו שאמרה חברתנו שוגי
גם אני לא אשכח אותו
מתחבר לכל מילה
כן, לסטונס , כנראה כמו בפוסטים, לכל תקופה היופי שלה.
"פוסטים לא מתים - הם מתחלפים." (מקווה שלא על משקל "פראיירים")
אוהב מאוד את התקופה הזו של הסטונס
(אך גם תקופות מאוחרות יותר הנשמעות אחרת לגמרי).
פוסטים לא מתים - הם מתחלפים.
כן, אחד הטובים שלהם.
תודה.
עשית לי closure יפה לפוסט.
תודה.
צחקתי גם מזה.
ראיתי את ה"אי-עימות" הזה.
גם אני שקט, ולא רק בגלל איראן...
באמת שיר גדול ותקליט מופלא של הסטונס
צחקת מהחלק על אירן???
האמת, היום גם אני יכול לצחוק על זה. שמעתי שביבי התחייב אתמול שתחת הנהגתו לאירן לא יהיה נשק גרעיני, ועכשיו:
א. אני שקט
ב. יש לי למי להצביע
תיארתי לעצמי שתביני .
"הטוקבקים מוסיפים משמעויות חדשות לפוסט ולוקחים אותו למקום אחר לגמרי ולא כולם נחשפים לזה. " - בשלך זה נעשה בדרך כלל באופן המרשים ביותר.
מזדהה מאד גם עם שאר הדברים שכתבת.
אני מסכימה איתך ,חבל שהפוסטים הללו נשכחים די מהר. הגם שלעיתים קרובות הטוקבקים מוסיפים משמעויות חדשות לפוסט ולוקחים אותו למקום אחר לגמרי ולא כולם נחשפים לזה.
כתבת כל כך נכון שיש פוסטים שמותירים חותמם עלינו. אני נושאת איתי את כל הפוסטים שאי קוראת ומוצאת את עצמי חושבת עליהם בסיטואציות יומיומיות . החברים שלי באתר והפוסטים שלהם חד הם. אני רואה בהם מכלול הפוסטים והתגובות שלהם ובד"כ לא שוכחת תכנים עברו.
מקווה שהעצבות שככה.הפוסט יפה ומעורר הזדהות. לא אשכח אותו :)
"העיקר זה קודם כל להנות מהעשייה," - נכון.
"קודם מחשבה, תכנון ,כתיבה של פוסט, מן צורך לשחרר את האמירה"- כבר קרה לי לא מעט שהרצף הזה נקטע איפהשהו באמצע.
אחלה שיר, נתקלתי בו כבר,
אולי בעקבות הפוסט שלך עליהם.
יש לי איזו תמונה בראש, בהשפעת כמה סרטים הוליבודיים... ,איך זה יראה,
אבל למרות שחלק מחברי התייחסו בדרך מאד מעניינת לצד הטכני של הנושא,
כוונתי הייתה יותר לצדדים האחרים שלו.
העיקר זה קודם כל להנות מהעשייה,
קודם מחשבה, תכנון ,כתיבה של פוסט, מן צורך לשחרר את האמירה ואח"כ זה עובר מהר.
אהבתי את הדוגמה של "צעצוע של סיפור", אחלה סרט לילדים של החיים.
אני שולח לך שיר שמתאים להרגשה שלך היום, אבל אל תשכח, מחר יש יום חדש:
http://il.youtube.com/watch?v=0Pkz8dM9PjQ
תודה על המחמאה.
האמת שהמשפט הזה שכתבת- "ובהחלט לא מרגישים מיידיים" אכן מעורר אותי לחשוב האם זה כך, האם יש בפוסטים שכתבתי באמת הבחנה בין כאלו לאחרים?
ונכון- המוסיקה, משם הגענו במקור, וגם זה מעורר אותי לחשוב האם אנו באמת נשארים נאמנים כאן לנושא?
נכון-
"זה בדיוק כך,בהרבה מאוד תחומים
כתיבה בבלוג היא משהו אישי,שנותן משהו לנו לנשמה,ורצון לשתף
פוסט של מישהו גורם לך להרהר בו כמה זמן אחרי שכבר קראת אותו"
כמו בתהליכים אחרים בחיינו, תמיד ישאר בנו משהו מכך.
מסתבר שלא קל לקלוע לטעם שלך.
העיקר שהתחברת אלי.
כבר אמרתי שאני צריך אותך איזה פעם ביום, לשעת "מתיחת קצוות שפתי לצדדים" היומית שלי.
צחקתי מזרם האלקטרונים והאיראנים.
מזדהה ללא ספק עם זה-
שמח שנהניתי מתהליך היצירה, שמח שעניינתי מישהו
ולפעמים הכתיבה גורמת לי להבין משהו על עצמי שלא הבנתי קודם, וזה ישאר איתי ליותר זמן.
יתכן ואלו החלקים החשובים של העניין.
מסכים אתך ללא ספק שזה אחד הטובים שלהם.
מסכים בנוגע לכך שהחוויה שנשארת חשובה יותר מכל תמונה.
נדב את הלינק על מקרטני, כמי שגם כתב (3, לפני, אחרי ופוסט אחרי ) מעניין לי לקרוא.
לחיצת כפתור - והופס אתה באויר ,
עם פוסט חדש.
אתה עוד נחשב יוצא דופן ..
כי הפוסטים שלך עשירים בידע ומחקר
ובהחלט לא מרגישים מיידיים,
אני אסיים במשהוא חיובי..
למה בכל זאת אנחנו כן חוזרים שהוא לא פוסט ?--
נכון! למוסיקה!
תמיד למוסיקה - היא פוגעת בנו עוד בתו הראשון
עוד לפני שמילה אחת נאמרת.
*אולי תוציא ספר אסופות - הפוסט שלי כאן
בשביל להשאר
מסכימה איתך, זה בדיוק כך,בהרבה מאוד תחומים בין השאר גם צילומים,ולא פעם אפילו אלבומים שמתלהבים מהם בשמיעה ראשונה,שניה, ואח"כ נשכחים עד שמישהו מזכיר לנו אותם.
כתיבה בבלוג היא משהו אישי,שנותן משהו לנו לנשמה,ורצון לשתף.מי שרוצה לקדם את הגיגיו ותחומי התענינותו,
ולהחיות כל פעם מחדש, צריך לעבוד על זה,אתה יכול להוסיף פסיק לפוסט שכבר נמצא מאחור ונשכח שנה,
שמירת שינויים וכבר הוא נמצא בראש רשימת הפוסטים כמו חדש.
פוסט הוא קבלת פידבקים מידיים,לפעמים זה בדיוק גם הצורך שלנו.
מצד שני פוסט של מישהו גורם לך להרהר בו כמה זמן אחרי שכבר קראת אותו,
או לחזור אליו כי הוא רלוונטי בפוסט של מישהו אחר.
רק המנגינה לעולם נשארת
לא התחברתי לאף אחד מהשירים המופיעים בפוסט - התחברתי אל הכותב בשבת גשומה אפרורית ואפויה למחצה
כה אמר שימי תבורי
ברגע של חולשה
שאם זה יגמר
נגמור את זה יפה
אני יודע ואת יודעת
כי אתמול בערב היית שונה"
וואו - מאיפה נזכרת בשיר הזה. זרם אלקטרונים חלש יצא לי מהאחורנית של המוח אל תוך מנגנוני ההנאה הלא מוגנים. סבבה אגוזים.
אני מאוד מסכים עם אדון רדיו, שלפחות באינטרנט הדברים נשארים (ולרוב אפילו ב cache של גוגל, מה שמבטיח להם קיום גם אחרי שהטילים האירניים ינחתו על ישראל).
כבר מזמן הגעתי למסקנה שלצערי אני לא אשאיר אחרי שום דבר משמעותי (לא. ילדים זה לא נחשב. וגם מערכות המחשב שהקמתי יוחלפו). אבל, מה איכפת לי מה ישאר אחרי שאני מת. הייתי מאוד שמח אם גם בעוד שבוע מישהו יקרא את מה שכתבתי (וקרה פעם אחת שפוסט שלי חזר מאי המתים), אבל בתכל'ס, אחרי מיצוי התגובות (7 פלוס מינוס), אני קובר את מה שכתבתי. שמח שנהניתי מתהליך היצירה, שמח שעניינתי מישהו ואולי גם גרמתי לעונג, שמח שקיבלתי פידבקים (אני נרקומן של פידבקים, בכל תחום), ולפעמים הכתיבה גורמת לי להבין משהו על עצמי שלא הבנתי קודם, וזה ישאר איתי ליותר זמן.
מת על האלבום הזה של הסטונס. לדעתי הכי טוב שלהם אי-פעם. ודרך-אגב בניגוד לעיתונים דווקא באינטרנט מאמרים נשארים בארכיון ואפשר לחזור אליהם.
אני למשל כמעט אף פעם לא חוזר לראות תמונות ישנות, אפילו לא של טיולים. אז-מה? החוויה נשארת מצטברת היא בנישמתי.
ואם יש לך מאמר שאתה ממש אוהב, אף-אחד לא מפריע לך למחזר ולפרסם שוב. אני עשיתי את זה פעם עם פוסט על פול מקרטני שמחזרתי לפני שהוע הופיע בארץ.