היה לי פעם מנהל שנהג להגיד "אין דבר ישן יותר מהעיתון של אתמול". הוא היה אומר את זה בעקבות דברים שקרו בחברה בה עבדתי אז, או במדינה, שהסעירו באותה עת את כולם, וכוונתו הייתה שתוך זמן קצר יחסית זה ידעך וישכח . היום, כשנכנסתי לי לטאב "פוסטים של חברים" וקצת דפדפתי, פגשתי כמה מהם המוכרים לי רק מאתמול, אחרים שנכתבו אך לא מזמן וגם כאלו שדי מזמן. עברה לי ככה בראש מחשבה על מהות מערכת היחסים שיש לנו עם הפוסטים שלנו, של חברינו. חשבתי על כך שב"רגעי החסד" הקצרים יחסית שלהם, כאשר רק יצאו טריים לשוק ,כשהם היו ההד ליינס של אותו היום, כה התעמקתי בהם, התייחסתי אליהם בכובד ראש, שקלתי מה לכתוב, איך אראה בתגובתי חכם יותר, מקורי יותר ,תגובות של אחרים וכדו'. והנה הם מונחים להם, שם, ב"בית האבות" שלהם, ורק מדי פעם מגיע מישהו לביקור, אם בכלל. תהילת עולם החולפת מהר יותר אף מ"כוכב נולד". איני טוען חלילה שאין להם ערך, ההיפך הוא הנכון, כפי שכבר נכתב כאן גם על ידי אחרים, אנו לומדים דרך הפוסטים שלנו וכמובן גם דרך פוסטים של אחרים וללא ספק נשאר בנו משהו עמוק ביותר מכך. אבל זה לא הנושא כאן. יוצא לי לעיתים רחוקות לסרוק לאחור ולקרוא את הפוסטים שכתבתי. במקרים מסוימים אני "טופח לעצמי על השכם" וחושב שכך הייתי כותב גם היום,ובמקרים אחרים, חושב שהיום הייתי כותב קצת אחרת (אחלה להקה אגב). לא יודע, היום זה עשה לי קצת עצוב, לראות את כל אותם הפוסטים שלנו, מודחקים כל יום יותר ויותר לתחתית הרשימה על ידי "כוכבים" חדשים שמגיעים ולא מחשבנים ל"כוכבי העבר". בדומה אולי למה שחש "וודי" כשהגיע "באז לייטר" ב- “toy story” . ואולי חשתי כך כי אני הייתי עצוב היום (שורה אישית מדי לטעמי). אולי כי אני נקשר לדברים, אנשים, אלבומי מוסיקה, סרטים, דברים שיצרתי, סתם חפצים שליוו אותי ועוד. ובהקשר הזה נזכרתי בשיר של הסטונס yesterdays papers מאחד האלבומים האהובים עלי משלהם (אבל יש לי רבים כאלו ) between the buttons”"שאומר בין היתר. Who wants yesterdays papers לצערי הרב (פנטזתי על השיר הזה כוידיאו בפרונט של הפוסט )לא מצאתי את השיר בוידיאו אז ניאלץ להסתפק בקישור אודיאו . אולי בהמשך אעלה אותו על נגן, אך זה כבר יהיה כנראה ב"עיתון של אתמול" . http://www.playlist.com/searchbeta/tracks#yesterday%20papers%20rolling%20stones (לבחור בשני, הראשון זו גרסה אינסטרומנטלית )
|