לעצור לשמוע את הצלילים

לצפייה במסך מלא

לעצור לשמוע את הצלילים

‎9

תכנים אישיים

15 תגובות יום שבת, 31/1/09, 08:33

הסיפור הזה שהתגלגל אליי הזכיר לי את המשפט המפורסם של ג'ון לנון משירו המקסים Beautiful Boy: "החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בתכנון תכניות אחרות".

אדם נעמד בתחנת הרכבת בוושינגטון הבירה, והחל לנגן בכינור. היה זה בוקר קר בינואר. הוא ניגן שש יצירות של באך במשך 45 דקות. במשך הזמן הזה, כיוון שהייתה זו שעת השיא, נאמד שאלפי אנשים חלפו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה. שלוש דקות חלפו ואדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי המנגן. הוא האט את הילוכו ונעצר לכמה שניות ואז מיהר לדרכו. כמה דקות אחר-כך, הכנר קיבל את הדולר הראשון שלו. אישה השליכה את הכסף לקופה מבלי לעצור והמשיכה ללכת. כמה דקות אחר-כך, מישהו נשען כנגד הקיר והאזין, אבל האיש הציץ בשעונו והחל לצעוד. ברור היה שהוא מאחר לעבודה. מי שהעניק את תשומת הלב הרבה ביותר היה ילד בן שלוש. אימא משכה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להביט בכנר. לבסוף האם דחפה את הילד שהמשיך לצעוד כשראשו פונה אל הכנר. כך קרה עם עוד כמה ילדים. כל ההורים ללא יוצא מן הכלל, אילצו אותם להמשיך לנוע. במשך 45 הדקות בהן ניגן המוזיקאי, רק שישה אנשים עצרו לזמן מה. כעשרים אנשים נתנו לו כסף, אבל המשיכו לצעוד בקצב הרגיל. הוא צבר 32 דולרים. כאשר סיים לנגן והשתררה דממה, אף אחד לא שם לב. אף אחד לא מחא כפיים, לא ניתנה שום הכרה. אף אחד לא ידע, אבל הכנר היה ג´ושוע בל, אחד מגדולי המוזיקאים בעולם. הוא ניגן כמה מהיצירות המסובכות ביותר שנכתבו אי פעם, בכינור ששוויו 3.5 מיליון דולרים. יומיים קודם שניגן בתחנת הרכבת, ג´ושוע בל ניגן בפני אולם מלא עד אפס מקום בבוסטון. כרטיס עלה כמאה דולרים בממוצע.

זה סיפור אמיתי. ג´ושוע בל ניגן כאלמוני בתחנת הרכבת והדבר אורגן על-ידי עיתון הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי בתפיסה, טעם ועדיפויות של בני האדם. הניסוי היה: בסביבה רגילה בשעה לא הולמת. האם אנו שמים לב ליופי? האם אנחנו עוצרים להעריך אותו? האם אנו מכירים בכישרון בהקשר לא-צפוי? אחת המסקנות האפשריות מהניסוי הזה יכולה להיות: אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים ביותר בעולם, המנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, כמה דברים אחרים אנחנו מפספסים?

כילדים היינו יצירתיים, משתאים וסקרנים, אבל כבוגרים משהו הלך לאיבוד. מעורר מחשבה על השאלה לאן אנחנו ממהרים?

דרג את התוכן:

תגובות (15)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

shir ly

4/12/09 03:50:

(:{

אני ג'ינג'ית

14/10/09 17:37:

זה אחד מהשיעורים שלנו בחיים.....להאט/לעצור מעט ולהקשיב לסובב אותנו...

גליצ'קה

23/5/09 08:45:

יפה . מעורר מחשבה

מהו יופי? יופי הוא מושג אמנותי,אסתטי, נפשי, ויזואלי, רגשי?

והרי הוא הוויה כה אדירה וכה נרחבת שניתן לדבר עליה ולהרהר בה ללא סוף..

באופן כללי ומתומצת תפיסת היופי המוגדרת בחשיבה המערבית שזורה באלמנטים תלויי תרבות,מקום, זמן ונסיבות,

כמעט כמו כל דבר בחיינו.

החכמה היא למצוא את ההווייה הזו בנו ולהיות קשוב לה ללא תלות באלמנטים הללו..

החכמה היא למצוא אותה גם בתחנות הרכבות המהירות..

הווייתה היא למעשה ההיקסמות ממנה.

יופי

Rose

22/3/09 11:52:

סיפור יפה ומפליא בקריאה ראשונה לתוצאותיו

אבל במחשבה שניה תשומת לב ליופי נוצרה בהסטוריה בד"כ מאוחר מידי לאחר מות האמן

מודעות אינה ספונטנית למרבית האנשים

גיא בן דוד

22/3/09 10:00:

תודה אינסו.

אני מסכים איתך שהתוצאה צפויה למדי. בין השאר בגלל האופי של אתר הניסוי, מקום בו אנשים, באופן די טבעי, בתנועה ומעבר ופחות קשובים להסחות ועיכובים, גם אם הם צלילים שמופקים מכינור וכנר משובחים.

אלא שאני בדעה שהניסוי הזה, כמו כל דבר אחר, הוא מיותר או בעל ערך אם הוא מעורר אותנו להתנהגות שונה, חשיבה שונה, תפיסה אחרת של המציאות.

יותר מניסוי אפשר להתייחס אליו כאל משל ואז הנימשל מקבל ערך גדול יותר מהדיוק בניסוי או הצפי של התוצאות.

אינסו

21/3/09 10:01:

לפני יומיים בדיוק חברה סיפרה את הסיפור הזה והתדיינו עליו ארוכות...המסקנה לבסוף -

"ניסוי ממוסחר" וככזה - מיותר. הכל ברור שם מראש והיינו יכולים לענות על תוצאת הניסוי בעצמנו.

תופעת ההתעלמות בניסוי ספציפי זה טבעית וברורה לחלוטין ביחס לזמן והמקום בו נערך.

(אני מחוסרת כוכבים ולכן אחזור בהמשך :)

שבת שלום

אסתיסת

7/3/09 19:50:

"כשהאדם מתכנן תוכניות אלוהים יושב וצוחק .".. אפרופו. יפה מאוד חומר למחשבה. שאלה טובה ומהותית האם הקהל באמת מבין מהי אומנות טובה או שהולכים לראות ולהראות או לפי מה שנחשב לטוב - תסמונת העדריות? . מה היא אומנות ?

גאיו24

2/2/09 09:36:

קטע מדהים ביופיו ונוגע ללב

אכן כך הם חיינו.

אנו מחמיצים דבר מאוד חשוב באופן התנהלות חיינו.

כבר לא שמים לב לפרטים מאוד קטנים אך גם מאוד מהותיים,

בואו וננסה להיות קשובים יותר לליבנו ולנפש הפנימית של כל אחד ואחד.

אדוה שביב

1/2/09 14:53:

אכן סיפור מדהים, שמעתי עליו בזמנו.

אבל אהבתי במיוחד את הקריקטורה שצירפת... :-)

צביקה ברגמן

31/1/09 19:31:

סיפור יפה.

לחלק גדול מהאנשים העצירה מתרחשת בחריקה כתוצאה ממחלה אישית או של בן משפחה קרוב.כולם מכירים את הביקור בבית החולים לביקור חולה או ביקור בבית הקברות לפרידה אחרונה.בדרך החוצה אנחנו מחליטים לשנות......אצל רוב האנשים התובנה נגמרת עוד באותו יום.

המרוץ אחרי עוד כמה אינצ'ים בטלויזיה ,בדירה הגדולה יותר , במכונית החדישה יותר מותירה את כולם עסוקים בדרך אל האושר כאשר האמת היא שהאושר כאן ועכשיו.

בשורות טובות

צביקה ברגמן

גליתכ

31/1/09 16:42:

אני חושבת שזה קשור למיקוד

כאשר אנחנו ממוקדים במשהו מסויים במציאות שלנו אנחנו רואים רק מה שנמצא במציאות שבה ממוקדים ולא רואים את שאר המציאויות האחרות שקיימות. זה הוכח במחקרי מוח.

אפשר לראות את זה גם לפעמים כשמכירים אדם בתוך תבנית מסוימת - כבעל תפקיד במקום מסוים, קורה שפוגשים אותו במקום אחר והוא נראה מוכר ולא ודעים מאיפה, עד שמקשרים אותו למקום שממנו מכירים אותו.

ולכן יש לנו אתנחתות בחיים - ואנחנו הולכים לראות הצגה או קונצרט - ואז אנחנו פנויים להיות ממוקדים בהצגה או במוסיקה או ב"מציאות" הרלוונטית לאותו רגע.