שבוע ההפסקה לצורך עיכול לא ממש הוביל לתובנות חדשות ואני גם בספק אם עזר להפנמת רבה יותר של הפריטים 1-5, ויותר מזה אני קצת חוששת לאבד את המומנטום. משום כך, ומשום שקשה לי לדחות סיפוקים, החלטתי בכל זאת לעבור לפריט 9, אבל לעשות זאת בהדרגה ואולי למתוח את זה על יותר משבוע. אם שולטים מספיק טוב בפריטים 1-5 אז פריט 9 אמור להיות קל. כל מה שצריך לעשות זה להפעיל אותם בקשרים עם מישהו ולא משנה מי, אומרת בק. אז השלב הראשון הוא ,כאמור, לתרגל היטב את הפריטים הללו.* המטרה של הפעלת הכישורים הללו בקשרים עם בני אדם היא להגיע לחיבור אמיתי. אדם יכול, אומרת בק ואני בהחלט מרגישה את זה, להיות מוקף באנשים ולא להרגיש חיבור אמיתי לאף אחד. חיבור אמיתי הוא סיכון רציני. שני גורמים אינם תלויים בי: האדם האחר והקשר שלנו (שבק טוענת שהוא דבר שלישי שנוסף על שני האנשים שבקשר). כדי להימנע מהסיכונים שכרוכים בחיבור כזה (דחייה, מחויבות, אבדן, שברון לב) אנחנו עשויים לנסות לשלוט בגורמים הללו בין אם על ידי סירוב להיכנס לכל סוג של אינטימיות ובין אם על ידי נסיון לשליטה באדם האחר. השליטה יכולה ללבוש פנים רבות, לדוגמה, בק מביאה את הנטייה שלה לשלוט באנשים אחרים על ידי נסיון כפייתי לשמח אותם (זה ממש לא אני). הדחף לשלוט באנשים וביחסים עמם נובע מהרצון ליצור קשרים בלי להסתכן בפגיעה. דבר, שלטענת בק, בלתי אפשרי. מה שכן אפשרי הוא לאהוב מישהו ללא תנאי, דבר המשחרר אותנו מהתלות בתגובות של האחר אבל, כמובן, פותח את האפשרות להיפגע או איך שבק מתארת זאת: לא את האפשרות שניפגע אלא את הוודאות שניפגע. חלק מהאנשים לבטח יהיו אכזריים, אחרים הרסניים, אחרים ימותו. אבל, אומרת בק, כל עוד לא נגיב בקטיעת האהבה, נצא מחיבור זה יותר שמחים מאשר הגענו אליהם. לפני כשנתיים, בתקופת משבר ממש קשה, קראתי את ספרו של Allen Downs – The Half Empty Heart – שממנו הבנתי שאני דיסטימית (ורדה רזיאל אישרה לי את זה באחת מפגישות הסדנא ליחסי אנוש שהשתתפתי בה בלי שאפיק ממנה תועלת רבה). הוא טוען שהסיבה לדיסטמיות היא חוסר היכולת לייצר יחסים של כנות רגשית. גם הוא מבחין, כמו בק, בין סתם קשרים לבין קשרים שקיים בהם חיבור אמיתי, אותו הוא מכנה "זרימה". כיוון שאלן דאונז עצמו היה לטענתו דיסטימי בעבר הוא הצליח לתאר את מצבי באופן מדויק לחלוטין. תליתי בזמנו המון תקוה בכך שהתרגילים בספר ישנו את חיי אבל ברגע מסויים נתקעתי ולא הצלחתי לישם אותם בשלמותם. הדבר שנותן לי תקוה שהטכניקה של בק תהיה ישימה יותר הוא שנראה לי שיש בהם יותר מהטכניקה (כלומר משהו שניתן ללמוד). אז אני יוצאת מלאת תקוה לשבוע החדש, שבו אנסה לישם לפחות את הפריט הראשון של דיאטת האושר – עשיית כלום - בקשרים עם אנשים. * אני די מקפידה לקחת לעצמי כל יום 15 דקות של אי עשיית כלום וגם במשך היום, לפעמים, אני מפסיקה רגע את הזמזום התמידי שבראש לטובת קריאות של עורבים והמיה של יונה. הכנות הרגשית קצת מסובכת יותר. אין לי בעיה לענות על השאלות: "מה אני מרגישה?" ו-"מה כואב לי?" אבל לא תמיד ברור לי הסיפור הכואב שאני מספרת לעצמי. לפעמים מעורבבים בתוכו כל כך הרבה סיפורים שקשה לי לבודד אחד. הנסיון למצוא סיפורים אלטרנטיביים על ידי כל מיני היפוכים תמיד משפר לי את המצב רוח, לפחות בגלל החיוך שמעלים משפטים כמו "להוראה נמאס ממני". הפריט השלישי – לומר לעצמי מה אני רוצה – עוד יותר קשה, אבל הערך הרב בו הוא שאני מרגישה פעם ביום דגדוג של רצון בחזה, גם אם לא תמיד ברור מה התוכן שלו. פריט רביעי – מציאת רעיונות יצירתיים להגשמת הרצון – משעשע אותי. אני אוהבת למצוא רעיונות אבסורדיים, אם כי לא תמיד אני יודעת להגדיר איזה רצון שאני מתכוונת להגשים באמצעותם. אותה בעיה קיימת גם עם הסיכון היומי. מעבר לזה שסיכונים הם דבר שבאמת קשה לקחת, לא תמיד אני מצליחה למצוא את הרצון שלמענו שווה לקחת אותם. |