בעבודתי עם אנשים,  תוך כדי טיפול או תוך כדי תִרגול "אוויר לנשימה – אור לנשמה", ראיתי פנים מתרככות, עיניים מתבהרות, גופות מתגמשים, עצב נמוג, מתח שרירים מתפוגג.האדם הוא "כלי שלם", והוא חי באמת, רק כאשר הוא מבצע את כל התִפקוּדים הפיזיים, השכליים והרוחניים ב ה ר מ ו נ י ה. 

לשם כך, דבר ראשון, מצוּוִים אנו ומחויבים אנו לנשום.

זוהי הלוא הפעולה הבסיסית הראשונה שבלעדיה -  אחרי 5 דקות אנחנו מתים. 

באין נשִימה - נִשְמָתנו עוזבת את גופנו.

תגידו - כולנו הרי נושמים באופן ספונטני, הלא כן?אכן כן.

השאלה היא כמה חמצן באמת נכנס לנו לתוך המערכת בנשימה הספונטנית היומיומית?

מסתבר, על פי מחקרים, שהאדם הממוצע החי חיים אורבניים ואינו עוסק בפעילות גופנית יומיומית, ואינו מודע לנשימתו, משתמש רק בשליש (1/3) מכמות האוויר שריאותיו מיועדות להכיל.

האדם המודרני, היושב הרבה שעות, מקטין את תכולת ריאותיו בהדרגה עד שהוא מגיע למצב בו נשימתו רדודה ואספקת החמצן לגופו ירודה, וכל הזרימה המערכתית שלו איטית וקלוקלת.

האקולוגיה הגופנית נפגעת מחד והבהירות המחשבתית והרגשית מאידך.

יסוד האוויר על כל היבטיו הוא המצרך ראשוני לקיומנו ובהיעדרו או בחסרונו, אנחנו נותרים בלתי צלולים.

הרוח היא חומר למחשבה וגם חומר לנשימה (אור + י' = אויר).

שולחת לכם אור , אהבה ושמחה.

אביטל