נעה: תגידי לי את צוחקת עלי, מה רמת גן עכשיו? את באמת חושבת שזה שייך למדינת ישראל

אני: אבל אני לא אוהבת את תל אביב

נעה: אבל את רווקה

אני (בכאב): נכון...באמת נכון...אבל עדיין אני לא אוהבת אותה

נעה נעלבת

אני: אל תעלבי לא אמרתי שאני לא אוהבת אותך, או אנשים שגרים בתא. אני פשוט לא רוצה לגור שם

נעה מגמגמת: אבבללל למה? איך זה יכול להיות?

אני: לא יודעת, מאז שנפרדנו אני רק רוצה להתרחק, ואם לא חשבתי שאני אמות מבדידות הייתי עוברת לאזור השרון או משהו כזה.

נעה: מה אזור השרון??? כאילו כפר סבא?

אני: יותר בכיוון המושבים

נעה: אם היית מתה אף אחד לא היה יודע מיזה שנים

אני: זאת בדיוק הסיבה שעברתי לרמת גן, ככה יבואו לקחת את הגופה שלי לפחות תוך שבוע, לפני שהחתול יספיק לאכול את כולה

נעה: ואיך הדירה?

אני: מתוקה, לבד, ככ לבד, קצת כייף אבל אסור לי לגלות

נעה: למה?

אני: כי עוד שנייה תפרתי את השמלת חתונה, הייתי מוכנה לומר לו i do ולמות מאושר תוך כדי, והנה הוא זרק אותי לקיבינמאט ואני נהנית לי בדירה הקטנה והבודדה שלי.

נעה: זה רע?

אני: זה לא מה שציפיתי, חשבתי למות ביום שהוא עזב, אבל אז גיליתי שהחיים של כולם ממשיכים

נעה: כאילו דההה

אני: אל "כאילו דהה" אותי. בסיוטים הכי גדולים שלי לא דמיינתי שאני אגור לבד עם חתול בגיל 31. אני רוצה זוגיות, משפחה, אני רוצה להיות אמא מה קורה פה??? זו לא רגרסיה?

נעה: איך רגרסיה? אף פעם לא גרת לבד. תמיד שותפות, בני זוג, הורים, עכברושים, כינים. פעם ראשונה לבד, זו התקדמות!

אני: ציפיתי לעשות את זה בגיל 70-75 אחרי שאני הורגת אותו בשיבה טובה

נעה: ציפיות יש בכריות

אני: וחברות שנונות מסתבר שיש לכולם...

נעה: אז כאילו נחמד לך בדירה זה מה שאת אומרת לי?

אני: הזמנתי פיצה לבד אתמול וראיתי את כל הפרקים של CSI ובנות גילמור

נעה: וואו איזה כייף

אני: אבל נעה מתי המשפחה והזוגיות וכל אלו?!

נעה: כשתהיי מוכנה

אני: כאילו את אומרת לי להנות עכשיו מהדירה והרווקות?

נעה: המממ כן

אני: טוב אני מניחה שאני יכולה לנסות את הגישה הזו קצת זמן. אבל אני עדיין מתלוננת מתי שבא לי.

נעה: ברור!!!

המממ מותק תגידי יש מצב שאת מפנה לי את הדירה לאיזה ערב, נורא בא לי פיצה וטלוויזיה לבד.

אני: ברור!!!