בכמה נמדד צעד אחד בעיר, אחרי שהשמש שוקעת?
כמו בחלום ההוא, שבו ניסיתי לרוץ, וככל שהתאמצתי הלך הקצב והואט ורגליי כאילו שקעו באיזו מדרכה טובענית, כך גם ההליכה בעיר - ככל שמעמיק החושך מתחדדים החושים, האויר מצטלל, קולות הערב נושאים משמעות חדשה שהיתה מוצפנת עד לאותו הרגע. וכל צעד הופך איטי ודחוס, הזהירות העירונית הרגילה של המדרכות והכבישים מפנה את מקומה לנינוחות והתבוננות מרוכזת, וזו בתורה הופכת לדריכות חדשה, רעננה.
*
כן, הערב מלא וגדוש. לפחות שנינו פה, צעירים, מתחת לגשר. שם היו ספסלים וגדרות נמוכות. פה נושמת שתיקה אטומה ועיקשת. כן, הערב מלא וגדוש. לפחות לא תלונו הלילה מעל לגדרות נמוכות. ... אחרכך היא רכסה את עצמה ברוכסן, ונזקפנו פתאום והתחלנו ללכת. וראינו איך רוח חמה מכסה אפלה ורצפה של בטון. מלוכלכת. והגשר דמה למין עיר הרוסה שנטשנו אותה ונזקפנו ללכת. .. אך מדוע בכלזאת הרגשנו ברורות, שאנחנו חוזרים אל ארץ אחרת, שכולה ספסלים ודחיסות של קירות ורחובות רחוצים ושעה מאוחרת. .. כשהגענו הביתה היה כמעט בוקר. עלינו. פיהקנו. הרתחנו קפה. והעיר הבנויה נתנשמה אל הבוקר. כמו אישה מיוחמת אל גבר יפה. והעיר הבנויה נהמה אל הבוקר כמו צוואר אל סכין. והבוקר נופל כמו מצנח לבן וקריר. והבוקר בוקרקיץ בהיר ואפילו יפה.
מתוך "סיכום ביניים" , דוד אבידן.
והדבק שמחבר את הלילה לעיר הוא מוסיקה. מוסיקה שזוחלת מתחת לעור, מקבעת בתודעה רגעים ומקומות. כל קרן רחוב היא מזכרת משיר אחר, בכל נסיעה לאורכו של הרחוב הזה הרגל תרפה מהדוושה.
"בערב היא שומעת שירים ובלילה היא פורמת את כולם ומפרידה אותם לרגשות ולתחושות, לאהבות וליאוש. ולמחרת באים המשוררים ועושים שוב שירים חדשים מן החלקים שהיא פרמה בלילה ונדמה להם שהם חדשים ומקוריים".
מתוך "לא מעכשיו לא מכאן" , יהודה עמיחי.
כלבים עירוניים מתעוררים בלילה
*
ומה יהיה בסופם? בוקר ולילה, שרב וברד, הם עומדים על המרפסת הזאת וקוראים וקוראים. הלוואי עלי.
*
עכשיו ברור למה הוא מחייך ככה
*
כן, יש לנו נוער מצויין. ושלא יספרו לכם אחרת.
* סוגרים את השוק בתחילת הלילה
*
ועדיין יש בו משהו, במגדל המכוער הזה, במיוחד כשהוא צץ פתאום מעל בית מתפורר באיזו סמטה בדרום העיר
*
שלושה רחובות שנולדו לשיטוט לילי
*
יום אחד יחליפו בין שני בנייני העירייה האלה. ואף אחד לא יבחין. לא כאן ולא שם.
*
פארק הירקון בלילה. כמעט פישר קינג.
והדבק שמחבר את העיר ללילה
|
