כותרות TheMarker >
    ';

    אוסטריאליה

    מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.

    ארכיון

    אני חושבת שאני בדרך למצוא את התשובה...

    22 תגובות   יום שבת, 21/7/07, 03:19
     

     

    מוקדש לבן גן, לפילוסופים ולאנשי התקשורת שבחבורה - טוב נראה לי שזה כבר כמעט כולם...

     

    קראתי לא מעט הרהורים על מה ולמה תופעת הרשתות החברתיות תופסת את כולנו, שותה את זמננו ומדירה שינה מעינינו. גם אני הרהרתי בכך לא מעט, אם כי באנגלית. ולפני כמה ימים נראה לי שקראתי את הספר הנכון בעיתוי הנכון שיכול להראות לי את הדרך לתשובה.

     

    לספר קוראים Communication as Culture, ואין סיכוי שאני אלאה אתכם עם קריאתו (גם אני טרם סיימתי), אבל בקצה קצהו של הרעיון - הוא מציע תפיסה שעונה על השאלה - מדוע תקשורת כל כך מהנה. ולפני ההסברים - תנו לי לפקס אתכם על מחשבה אודות רשתות חברתיות ושיחות בטלפון הנייד. ועכשיו למנה העיקרית:

     

    תקשורת מהנה מכיוון שהיא הבסיס לאחווה האנושית.

     

    מסקנה זו מתבססת על תפיסת התקשורת באופן שונה מהמקובל במחוזותינו, כאשר ההשוואה שעושה קרי (הכותב) היא בין ההשקפה התעבורתית (transmission/transportation) לבין ההשקפה הפולחנית (ritual).

     

    ההשקפה התעבורתית היא ההשקפה הנפוצה. היא מתייחסת אל תקשורת בראש ובראשונה כהעברת אותות למטרת שליטה, שהיא אחת המטרות העתיקות והנחשקות ביותר של המין האנושי.

     

    ההשקפה הפולחנית היא נקודת המבט המרעננת של הכותב. לשיטתו, תקשורת היא ייצוג של אמונות משותפות. תקשורת היא תהליך שבו מציאות נוצרת, מתוחזקת, משופצת ומשתנה. מנקודת מבטו צריך להתייחס אל תקשורת במובן רחב הרבה יותר מאשר אל מילה כתובה או מדוברת במדיום של תקשורת המונים. חלק בלתי נפרד מהתקשורת הם מחוות, שירים, ריקודים. מבחינתו חל בלבלו מונחים ובעצם מה שאנו מכנים תרבות, הוא למעשה תקשורת.

    ובחזרה לרשתות החברתיות - אנחנו פשוט נהנים מזה כי לתקשר ברשת חברתית מספק לנו את ההנאה הבסיסית של הרגשה אנושית חיונית של להיות חלק מהחברה לשם עיצוב המציאות בה אנו חיים, בהשקעה מינימלית (מכל מקום ובכל זמן)

     

    אם אתם רוצים עוד - אפשר להתחיל בפוסט שכתבתי (באנגלית) בנושא, ולהמשיך עם הספר עצמו (דרך אגב, הוא לא נושך, למרות שהוא באנגלית)

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/07 12:22:

      לשאלתך: מה כל כך תופס בפלטפורמה הזאת שלא היה כבר קודם ?

       

      הנה הצעתי לתשובה אפשרית:

      א. הזמינות העצומה של אנשים שבעצם הצטרפותם לרשת מעידים על רצונם בקשר ומקטינים את רף הזרות הקיים מדרך הטבע ומקילים על הפניה אליהם. זה לא קיים בשום ערוץ תקשורת אחר.

      ב. היכולת לא רק לקיים תקשורת לשם תקשורת אלא ללמוד משהו חדש על העולם מאנשים אחרים. מעין "אוניברסיטה פתוחה" שאפשרויות התוכן שלה משפיעות רבות על ההחלטה להצטרף ולהשתתף.

      ג. הנגישות בכל שעות היממה. בנעלי בית ופיז'מה אחר חצות וגם בעבודה מהלפטופ בין פגישה לפגישה עם לקוחות או בכל חלון זמן פנוי אחר.

      ד. היכולת לקבוע את מידת החשיפה וקצב החשיפה של הזהות האישית. 

      ה.ההבניה של הזהות האישית במרחב החברתי החדש מאפשרת התרחבות וצמיחה אישית. זו עצם היכולת ללמוד משהו חדש על עצמנו באמצעות אחרים.

      ו. האינטימיות העצומה מחד וההגנה הוירטואלית או הריחוק הוירטואלי מאידך.  

      ז. תחושת "העטיפה" החברתית או "החיבוק" החברתי המייצר תחושת שייכות רצופה לקהילה גדולה - און ליין.

      מחייך

      נ.ב. 

      תודה לך על הדיון החשוב הזה.

        7/10/07 13:13:

      ו...בול מצאתי פוסט שמדבר בדיוק על הנושא: http://fishbowl.pastiche.org/2007/09/14/on_social_networks

       

      אז בקצרה ובתרגום לעברית:

      חלקים במוחנו מעוניינים ליצור קשר עם בני אנוש אחרים באופן אינסטינקטיבי. גם כשמדובר באקט מלאכותי כמו לחיצה על כפתור באתר אינטרנט לאישור חברות. פעילות זו גורמת לשבריר אושר. זו הסיבה שרשתות חברתיות עובדות.

       

      אחרי שאת נרשמת, את מיד מתחילה לחפש אנשים שאת מכירה באתר כדי שתוכלי להתחבר אליהם. כשאלו נגמרים, אתה משכנעת חברים (אמיתיים) להצטרף לרשת החברתית ולהתחבר גם אליך - כי זה כיף.

       

      כשגם אלה נגמרים, יש שלוש אופציות:

       

      1. למצוא דברים אחרים באתר שגורמים לך לחזור אליו

      2. לאבד עניין

      3. להנמיך סטנדרטים

       

      1. מעניין? תחזרו לפוסט המקורי ותמשיכו מכאן...

       

      ובנימה אישית - חוויתי כל שלב ושלב...כמה מביך...

        7/10/07 02:12:

      תודה לכל המגיבים החדשים - נתתם לי הזדמנות לקרוא את הפוסט מחדש נבוך, מה שגרם לי לחשוב שבעצם לא כל כך פתרתי סוגייה אחת משמעותית -

      כמו שנאמר, התקשורת מהנה ולכן אנחנו כל כך אוהבים לתקשר.

      אבל, למה דווקא רשתות חברתיות? מה כל כך תופס בפלטפורמה הזאת שלא היה כבר קודם? האם זה רק בגלל שזה הטרנד הנוכחי ועוד כמה שנים ההייפ יעבור ונמצא את עצמנו בעומק ביצת הפלטפורמה החדשה?

      או אולי יש משהו במנגנון הספציפי הזה שממצה את הריגוש באופן אפקטיבי ומקסימלי???

        6/10/07 15:57:

      איזה דיון מרתק שלום אורית

       

      אז לפני הכל , אנחנו עוד לא  מכירות , אני מיקאלה ושמחה לשמוע שאת גרה באחד המקומות הכי קסומים על הכוכב הזה . גרתי בביירון 5 חודשים ועוד שבועיים בrainbow tempel של בחור בשם גיא, (אוסטרלי) ליד נימבין .

      עדיין קיים ?

      לקח לי  8 שנים להתאושש מהחלום ולחזור לתקשר בשפת המציאות  שבה מדברים בארץ,  אם בתקשורת עסקינן.היום זה כבר יותר קל , נולדו עוד חולמים מתקשרים.

       

      אני עוסקת באומנויות הבמה וחייבת לציין שאת התקשורת שלי עם האנשים למדתי מהבמה.

      זו היתה הפלטפורמה שלי גם לתקשר וגם להעביר תכנים ומסרים.

      אני חושבת שהתקשורת היא דבר נפלא והיא מגיע בהמון מימדים .וטוב שכך

      אני שמחה ומודה על היכולת האישית לתקשר וחייבת לציין שבעשור האחרון זה אפילו הולך ומתפתח ואנשים הופכים להיות מתוקשרים בצורה רישתית ואף תומכת.

       

      מתפללת לאלוהי התקשרת שידע לסנן רשתות שיכולות להרוס ולברך רשתות תקשורת כגון האתר הזה והאנשים הנפלאים שאני מגלה כאן .

      בכל פעם מחדש.

       

      ד"ש לקואלות לקנגרואים ולעוצמות הטבע הבלתי מיתפשרות שאת חווה יום יום שעה שעה בלה לה לנד כמו שאני קוראת לה מהיום שחזרתי ארצה (10 שנים)

       

      אה ותודה רבה שהכנסת אותי לרשת התקשורת האישית שלך.

       

      לכבוד ולעונג.

       

        6/10/07 12:11:

      תודה אורית על התובנות .

      תקשורת , מכל סוג היא צורך .  הייתי אומר אפילו צורך כמעט קיומי .  את וודאי מכירה סוגים של אנשים אשר ללא תקשורת - קמלים , נמוגים ...

       

      כל מה שמקיים תקשורת בין בני אדם ( לסוגיה הרבים והמגוונים מאד ) היא רק פלטפורמה . כך גם הרשתות החברתיות . 

       

      בית כנסת ( או כנסייה ) אינם דת ( כמשל לתרבות ) .  גם לא התפילה ...  אפשר להיות אדם מאמין , להתפלל בלב , רחוק מאנשים ועדין להיות אדם דתי ומאמין .  בית הכנסת הוא המקום בו מתקיימת ה"תרבות" בשפה המקובלת ( התפילה ) בקרב בני אותה קבוצה.

       

      צורת התקשורת היא בעלת מאפיינים תרבותיים . כך גם ב"קפה" וברשתות חברתיות אחרות ( להן אוכל לתת דוגמאות בנפרד ) .

      אין ספק כי הספר מגרה בגישתו .  אעשה הכל על מנת להשיגו כאן , גם לקריאה שלי וגם על מנת להציג גישה שונה ומעניינת לסטודנטים .

       

      שבת שלום ודרישת שלום ...

      יוסי בר-אל

        6/10/07 11:42:
      תקשורת מהסוג הזה די מתעתעת וחושפת את התנהלות בני האדם בעולם האמיתי, את הצורך לאמץ זהויות, לנכס תכונות אופי, להיות מעט מסתורי ובעצם לחשוף לכאורה את עצמך אך באופן מאוד מבוקר, זה מאוד דומה למה שמתרחש בראיון עבודה, בדייט, או בפרזנטציה. משחק לכל דבר...
        29/9/07 22:55:

      האדם הוא ייצור חברתי - כך תמיד חשבתי - ומן הסתם תקשורת בין אנשים נחוצה לכל פרט כפרט. גם אם נחלום להיות על אי בודד, יושבים על ערסל... כמה זמן? אחרי זמן מה נזדקק לאדם אחד נוסף, לפחות. זה נראה לי טבעי.

       

      נכון שתקשורת גוזלת זמן יקר (לי למשל, היא שותה שעות קריאה ), אך זוהי הזדמנות נפלאה להכיר אנשים מרחבי הגלובוס, גם כאלה שאולי לא היינו מתחברים אליהם במסיבה אצל חברים משותפים... 

        29/9/07 13:21:

      הנושא מרתק ללא ספק.

      שימי ידך בהקדם על ספרו של תיאודור זלדין "לגעת במילים - על השיחה והיכולת שלה לשנות חיים" הוצאת מודן.

        3/9/07 08:49:

      להגיע לחשיבה לחוויות שיתןף מהמקום הנוח שלך

      בלי להתרוצץ עולם להתנתק מתי שבא לך

      הכל נעשה בניחותה בלי לחץ

      מתוך ההנאה האישית

      אין יותר בונה מזה

      לאישיות שנבחר

      וכמובן אפשר

      להתקדם

      הלאה

      מחייך

        21/8/07 15:18:

       

      צטט: הטבחית 2007-08-19 01:45:22

       

      צטט: oritb 2007-08-17 16:41:58

      הייתי אומרת - מה שפעולת ההתקשרות עושה לאדם - הוא המסר. ז"א, בזכות פעולת ההתקשרות אנו חשים הנאה, מבנים את המציאות בתוכה אנו חיים, חשים שייכים לחברה ומתחזקים את האמיתות שלנו לגבי המציאות. זה בעצם עיקר המהות והעניין בתקשורת.

      בהחלט. זו מהות התקשורת. העברת מסרים וההנאה הנגרמת הן מההעברה והן מהקליטה

       

       אך אני לא מוצאת סתירה בין הנ"ל לבין מקלוהן

        אליבא דה מקלוהן להעברת המסרים יש השפעה חברתית עצומה

       השפעה שחשובה יותר מהתוכן. מה שהוכח היום כנכון מאוד

      את מרחיבה את ההשפעה לריגוש של הפרט.  ומהפרט אל הכלל. איפה הסתירה?

      אין ויש סתירה.

      בעיקרון - מקלוהן מדבר על עניין אחר בכלל - על ההיבט הטכנולוגי - אמצעי התקשורת ככלי טכנולוגי שמשפיע על החברה (דטרמיניזם טכנולוגי) ומעצב אותה - ולכן אין סתירה (אי אפשר להשוות כלי טכנולוגי לחוויה אנושית - הריגוש).

      אני גם מסכימה עם דעתך ששתי הגישות מדגישות כי התוכן הוא פחות חשוב והעיקר הוא מה שנתפס כשולי עד אז - הטכנולוגיה או הריגוש - ולכן, גם כאן אין סתירה.

      מאידך, הגישה שמוצגת כאן תומכת בצד השני של קשת הדעות על התקשורת - ההיבט החברתי/תרבותי לפיו החברה היא העיקר ולכן היא שמכתיבה את אופי ודרך התקשורת (זו אינטרפטציה שלי) ובמובן הזה היא מייצגת דטרמיניזם סוציאלי - ומכאן הסתירה בעקיפין (החברה ולא הטכנולוגיה היא העיקר. החברה היא שמשפיעה על הטכנולוגיה).

      נהוג בימינו לשלב את השניים ולראות בטכנולוגיה (אמצעי התקשורת) משפיעה על החברה ואת החברה משפיעה על הטכנולוגיה.

        19/8/07 01:45:

       

      צטט: oritb 2007-08-17 16:41:58

      הייתי אומרת - מה שפעולת ההתקשרות עושה לאדם - הוא המסר. ז"א, בזכות פעולת ההתקשרות אנו חשים הנאה, מבנים את המציאות בתוכה אנו חיים, חשים שייכים לחברה ומתחזקים את האמיתות שלנו לגבי המציאות. זה בעצם עיקר המהות והעניין בתקשורת.

      בהחלט. זו מהות התקשורת. העברת מסרים וההנאה הנגרמת הן מההעברה והן מהקליטה

       

       אך אני לא מוצאת סתירה בין הנ"ל לבין מקלוהן

        אליבא דה מקלוהן להעברת המסרים יש השפעה חברתית עצומה

       השפעה שחשובה יותר מהתוכן. מה שהוכח היום כנכון מאוד

      את מרחיבה את ההשפעה לריגוש של הפרט.  ומהפרט אל הכלל. איפה הסתירה?

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        17/8/07 16:41:
      הייתי אומרת - מה שפעולת ההתקשרות עושה לאדם - הוא המסר. ז"א, בזכות פעולת ההתקשרות אנו חשים הנאה, מבנים את המציאות בתוכה אנו חיים, חשים שייכים לחברה ומתחזקים את האמיתות שלנו לגבי המציאות. זה בעצם עיקר המהות והעניין בתקשורת.
        16/8/07 13:18:

      אם  הכוונה היא , שהפעילות שהאדם עושה מול או עם המדיום ( גם פעילות פסיבית), היא המסר?

       

       

       

      לעומת מקלוהן- המדייה עצמה היא המסר

       

       

       

        16/8/07 11:01:

       

      צטט: הטבחית 2007-08-09 02:41:04

       

      המסר הוא התקשורת? במה זה נבדל מ " המסר הוא המדייה?

       

      אודה להסבר.

      נהנתי מאוד מהפוסט

       

       

      את ה"מדיום הוא המסר" המציא מקלוהן. לשיטתו - העיקר הוא לא התוכן, שעד והרבה אחרי זמנו זוהה כ"מלך" ("התוכן הוא המלך" - נשמע מוכר?), אלא המדיום התקשורתי בו המסר מועבר -  כך למשל אותו מסר יעבור ויקלט אחרת דרך טלויזיה, רדיו, עיתון, ספר, קולנוע ... ואני חושבת שהוא צודק.

       

      על אותו משקל הדיון כאן מדגיש את חשיבות האופן בו מועבר המסר ולא התוכן של המסר. ההבדל - בעוד מקלוהן מדבר על המדיום התקשורתי כעיקר, קארי (בספר "התקשורת כתרבות" שם דגש על תופעת הלוואי של התקשורת - ההנאה, שנגרמת מפעולת ההתקשרות, גם אם היא באמצעות מדיום תקשורתי מתווך כמו טלויזיה.

       

      אז על משקל אימרת מקלוהן "המדיום הוא המסר" הייתי מנסחת את "ההנאה היא המסר" לפי קארי (וכמובן שהוא מדבר על עוד הרבה דברים אחרים) :-) אורית.

        9/8/07 02:41:

       

      צטט: oritb 2007-07-21 14:41:19

      התקשורת היא עדיין אמצעי - אמצעי להבניית המציאות, לתחזוקת הקשרים החברתיים שלנו ולחיזוק התרבות שלנו. התקשורת מכוננת את מי שאנחנו. התקשורת עצמה היא התרבות.

       

      ובהשלכה לקפה, התקשורת עצמה (עצם אקט הכתיבה, התגובה, האינטראקציה, הכיכוב, העלאת התמונות והוידיאו), לא התוכן שבה ולא הטכנולוגיה שעליה מתבססת התקשורת , היא המציאות. התקשורת היא ההתנהגות שלנו, המחוות שאנחנו בוחרים לעשות, החפצים/מוצרים שאנחנו מטפחים (פוסטים, תמונות, מפגשי פנים אל פנים, מסרי SMS, דואלים), על מנת להגדיר את זהותנו, למקם את עצמנו ביחס לחברה שאנחנו חלק ממנה ולעצב את המציאות כמיטב הבנתו לאור התרבות שלנו. לא התוכן הוא העיקר (חדשות, מידע, מסרים), כי אם עצם פעילות התקשורת (זה גם לא המדיום - כפי שטען מקלוהן...).

       

      ההנאה בלתקשר נובעת מעצם מילוי הצורך האנושי הבסיסי בלהרגיש חלק פעיל מחברה אנושית, חדוות השייכות, והיא לא קשורה בתוכן או בטכנולוגיה.

       

      ולעניין הפולחן - תקשורת היא טקס. פעילות אקטיבית (תחשבי עתיק - ריקודים, שירים, תחפושות. תחשבי מודרני - כתיבה יצירתית שמבטאת בכתב שירים, ריקודים ותחפושות), שעצם הפעילות עצמה מכניסה בנו את האדרנלין והאנרגיות החיוביות - ומכאן רגש ההנאה. נשמע כמעט כמו שיעור בג'ים - אבל כאשר השיעור בג'ים הוא לבד, אין תקשורת (רגע, אולי אפשר לפתח גם את זה במובני תקשורת ביני לעצמי - אני צריכה עוד לחשוב על זה). אם יותר מאדם אחד בעניין - זאת תקשורת במלוא הדרה.

      המסר הוא התקשורת? במה זה נבדל מ " המסר הוא המדייה?

       

      אודה להסבר.

      נהנתי מאוד מהפוסט

       

        22/7/07 13:01:

      אהלן ניצה,

       

      אצלי הכל בסדר :-) הסתובבתי בשקט בקהילה - ולכן לא הורגשתי - אבל אני ממשיכה להתעדכן באופן קבוע :-)

       

      האמת שאת צודקת - אני כרגע כל כך שקועה בתיאוריות ובמחשבות שמאחורי הדברים - שלפעמים לא שמים לב לדברים עצמם - לכיף, לאהבת הכתיבה ולהדדיות. שמחה שהזכרת לי. ביי בינתיים, אורית.

      היי אורית, מה שלומך ? באופן אישי אני לא מחבבת תקשורת של תפוצת נטו על פוסטים חדשים ואני מקבלת מסרונים כאלה בהמוניהם, אבל ממך הייתה זו הפתעה נעימה שכן חשבתי שפרשת. אחרי שוידאתי שזו את, למרות התמונה שהוחלפה אפילו שמחתי. לא התעמקתי בבעית הרשתות החברתיות במובן של התמכרות. התעמקתי במובן של הזדמנות, הן עסקית והן חברית. תמיד אהבתי לכתוב וזה חלק מעסוקי המקצועי, הסיפוק שלי מהפיטבג המיידי של הקוראים, גורם לי להמשיך לכתוב. סוג של אהבה ואם היא הדדית, הרי שזו בעיניי התקשורת במיטבה.
      פתאום מה שכולנו עושים סתם בשביל הכיף מקבל צידוקים תיאורטיים. מעניין.
        21/7/07 14:41:

      התקשורת היא עדיין אמצעי - אמצעי להבניית המציאות, לתחזוקת הקשרים החברתיים שלנו ולחיזוק התרבות שלנו. התקשורת מכוננת את מי שאנחנו. התקשורת עצמה היא התרבות.

       

      ובהשלכה לקפה, התקשורת עצמה (עצם אקט הכתיבה, התגובה, האינטראקציה, הכיכוב, העלאת התמונות והוידיאו), לא התוכן שבה ולא הטכנולוגיה שעליה מתבססת התקשורת , היא המציאות. התקשורת היא ההתנהגות שלנו, המחוות שאנחנו בוחרים לעשות, החפצים/מוצרים שאנחנו מטפחים (פוסטים, תמונות, מפגשי פנים אל פנים, מסרי SMS, דואלים), על מנת להגדיר את זהותנו, למקם את עצמנו ביחס לחברה שאנחנו חלק ממנה ולעצב את המציאות כמיטב הבנתו לאור התרבות שלנו. לא התוכן הוא העיקר (חדשות, מידע, מסרים), כי אם עצם פעילות התקשורת (זה גם לא המדיום - כפי שטען מקלוהן...).

       

      ההנאה בלתקשר נובעת מעצם מילוי הצורך האנושי הבסיסי בלהרגיש חלק פעיל מחברה אנושית, חדוות השייכות, והיא לא קשורה בתוכן או בטכנולוגיה.

       

      ולעניין הפולחן - תקשורת היא טקס. פעילות אקטיבית (תחשבי עתיק - ריקודים, שירים, תחפושות. תחשבי מודרני - כתיבה יצירתית שמבטאת בכתב שירים, ריקודים ותחפושות), שעצם הפעילות עצמה מכניסה בנו את האדרנלין והאנרגיות החיוביות - ומכאן רגש ההנאה. נשמע כמעט כמו שיעור בג'ים - אבל כאשר השיעור בג'ים הוא לבד, אין תקשורת (רגע, אולי אפשר לפתח גם את זה במובני תקשורת ביני לעצמי - אני צריכה עוד לחשוב על זה). אם יותר מאדם אחד בעניין - זאת תקשורת במלוא הדרה.

        21/7/07 12:03:

      אורית יקרה -

      אם הבנתי נכון - התפיסה היא שהתקשורת איננה רק אמצעי - אלא היא גם מטרה בפני עצמה.

      רעיון מעניין שאולי מסביר את הצורך או את ההתמכרות... בעצם מה שאת אומרת שאנחנו בעצם חלק מטקס פולחני מודרני... האמנם?

      תודה לך אורית - טוב לחשוב על דברים חדשים ומרעננים.

        21/7/07 04:07:

      ורק שתדעי

      זה עובד לי יותר טוב בלי רשימת חברים פומבית

      יותר סולידי וטעמי

      עדיין יש תיקשורת וחברים

      אבל פחות בתוך הגוש...

        21/7/07 04:05:

      אכן תיקשורת כתרבות

      אומנות הלבד בייחד

      תודה על ההקדשה מגן העדן שאת חיה בו

      מגניב

      פרופיל

      oritb
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      על רשתות חברתיות