סעיד אבו שקרה, מנהל גלרית אום אל-פחם

נסעתי.

זה כמה שבועות שאני רוצה.

ישנה שם הגלריה לאומנות אום אל-פחם.

יואב לוי כתב עליה כאן בקפה וגם

על סעיד אבו שקרה - מנהל הגלריה

הוא כתב ואהבתי את מה שסעיד אמר:

"לא נמשיך להאשים ולקטר,

ניקח ונקבל אחריות על עצמנו,

לקחנו החלטה להוביל תהליך,

יש לנו כעס לא על אנשים, אלא על המצב,

הגלריה באום אל פחם, מחבקת ומזמינה,

אנו נחושים להוביל אנשים מיואשים לשינוי בחיים,

בעזרת יצירה, תרבות ואמנות",

*הנה הקישור לפוסט של יואב:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=706966

וואוו אלו מילים.. בחור כלבבי.

אמרתי- אסע. אז מה אם מפחיד קצת נורא.

אז מה אם אף פעם לא הייתי שם.

אז מה אם אין מי שיתלווה אלי.

אז מה. פחד אף פעם לא עצר אותי ממש.

רק עיכב קצת. אז זהו, שהעיכוב הזה

הספציפי נגמר עכשיו.

דיברתי עם סעיד וסיכמנו

שאגיע בשבת..

בוקר שבת.  

אני אחרי שיעור גולף בן שעה בקיסריה

ואחרי חצי שעה שחייה בבריכה

עם כפות השחייה הכחולות החדשות שלי..

וסאונה.. טוב יפיפייה. בואי נראה עכשיו

מה את שווה. רגע האמת הגיע..

לוקחת נשימה.  שולפת מפה.

וחותכת מזרחה מזרחה מכאן..

אום אל-פחם על המפה.

אופס הטלפון הנייד מפסיק לעבוד..

יופי, עכשיו מה אעשה אם תפרוץ

מהומה.. די,  תיסעי כבר. תיסעי.

לא יקרה מאומה. מה קרה.

כבר ביקרת בכפרים בגדה.. גם נסעת

בסאבווי של מנהטן בארבע לפנות בוקר..

גם היית בסמטאות חשוכות.. היית כבר ..

היית שם.. וכלום לא קרה. תני גז.

וואו זה רחוק .. מתחיל לטפטף ..

גשם זה דווקא מצוין גשם אני אוהבת..  

הנה השלט.. עוד מעט ימינה..

מה את אומרת מיכל. אולי תסתובבי עכשיו

 ותחזרי כל עוד את עוד יכולה. מממ..  ?

מתוך שמיים מעוננים קרן שמש מגיחה

צובעת את הגבעות ממול .. עושה אותן

ציור קסום על קנבס..

קרן שמש זה טוב. קרן שמש זה מצוין.

עכשיו ימינה הנה את נכנסת לעיירה.

פקק בכניסה. נועלת חיש וחשמלית

את כל הדלתות. על כל צרה.

בעצם במחשבה שנייה משחררת את הנעילה...

יותר בטוח שיהיה פתוח במקרה של מהומה...

ככר אחת שתיים שלוש ימינה.. לא. לא טוב

 היכן את.. אויישש הגזמת הפעם מיכל בחיי

שהגזמת. פתאום פחדתי נורא.

בצד הדרך עמדו שלושה. האטתי.

"..לגלריה..?".. "כן בטח.. תיסעי.." כך וכך.

סעיד אבו שקרה? מכיר בטח מכיר.

בן דוד שלך? .. וואו. מצוין.

הנה בסוף הגעתי לגלריה.

היתה ריקה ממבקרים. אני אוהבת מקומות ריקים.

הנה סעיד מקבל אותי במאור פנים ולחיצה חמה..

שואל: קפה או תה? מה שאת רוצה..

ועל קירות הגלריה - התערוכה.

זאכִּרת אל-מכּאן  (זיכרון המקום) -

ההסטוריה המצולמת של אום אל-פחם וואדי עארה 1903-2008

מתוך הקטלוג - גיא רז, אוצר התערוכה:

".. התערוכה זאכִּרת אל-מכּאן  (זיכרון המקום) משולה לשער הכפר הערבי המסורתי..

בתוך מציאות זו נפרש ואדי עארה כמנהרת בזמן.  האור בין צומת מגידו (אל-לג'ון) לבין צומת ברקאי (עין-אל-אסוואר) נשבר על עדשות המצלמות כבר 105 שנה. הצלם מציב מראה מול החברה והמקום. תפקיד האוצֵר הוא ליצור מכל המראות את הפריזמה ממנה ניתן להשקיף על העבר ולתהות על העתיד. הפריזמה מאפשרת את האפור שבין השחור והלבן. זהו האפור היומיומי השגרתי המציע למבקר בתערוכה.. לעבור בעד "שער הכפר" ולצאת בעד "שער ההסטוריה".

אהבתי מאוד.

היה מקסים. שמחה שבאתי.

תודה לסעיד וליואב.

וגם צילמתי קצת..

מיכל

סאלם עלא - מזקני אום אל פחם - מאת הצלם שי אלוני

   שתיוי אל-פאעור, מוח'תאר אבו שושה טרם נסיעתו לחאג', 1943 ארכיון משמר העמק

בלי קשר עם התערוכה. עבודה שאהבתי מאוד. צילמתי מתוך הקטלוג.

לא השכלתי לרשום את שם האמן.  אשאל את סעיד ואוסיף יותר מאוחר.