איזה כיף זה לפרגן?! נכון? יש סוג כזה של רגש נדיר אצל בני האדם, שהוא חלק מהחופש לתת. אבל מן הידועות היא כי הכמויות שבורכנו בהן של מנת הפירגון נמדדות בטיפות ובטיפין. אנחנו פשוט סוג של בהמה שאם כבר היא יכולה להרביץ פירגון, אז מייד היא חייבת לנוח. ובין פירגון אחד למישנהו - הפסקה גדולה. הנה - שימו לב. אני הולך לפרגן עכשיו לעיר אילת, ונראה  מתי תתפסו אותי בפעם הבאה מפרגן שוב.

פשוט פתאום שמתי לב, שאני לא מכיר הרבה ערי תיירות כאלה בעולם. כבר ראינו הרבה, וכבר קהו חושינו, וכבר קשה לרגשנו, אבל לעיר הזאת יש כמעט את הכל. עיר תיירות מתפתחת, שוקקת, תוססת, מלאת אפשרויות, כבר לא כל כך יקרה, ובעיקר - כייפית. 

אז מה? היכן נמצא הגרעין האמיתי בכל הנ"ל שיש בו סיבה לפירגון?  אני אגיד לכם למה. כי את כל זה מצליחה להציע אילת למרות, ומבלי שיש בה את המוטיב העיקרי - החסר כל כך.

וזה - ההימורים.

ואם בענייני אסטרטגיה ושיווק עסקינן - אז אני רוצה לטעון שאם היה קם האדם המתאים שהיה מרעיש עולמות - עד שהיה מזעזע את אמות הסיפין של קברניטי הכלכלה והתיירות - ומצליח להביא את האישור המיוחל לקזינו בעיר אילת - הרי שאי אפשר היה לעצור את הפוטנציאל שיש לנו שם. ומיד היו נוספים עוד ועוד, בתי מלון, ובתי קזינו נוספים, ותיירים במיליוניהם. וגם אנחנו, מידי פעם - נבוא, נשתאה, נרים מבט, ונצקצק - מה, כל זה שלנו?

וכבר היום מצליחה אילת - והבטחתי שאפרגן - לעשות את הבלתי יאומן גם ללא כל הנ"ל.  עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.

מבחינים קצת שנהנתי באילת?