חתול: טורף מבויית ממשפחת החתוליים.

***

חתול צימחוני. גם כן בנים גידלתי ורוממתי.

רוצח מלידה, עם מזג אדום שיער, האוהב להביא מתנות לאמאל'ה, לרבות: גוזלים שטרם קיבלו כנפיי צליחה (בעלי כנפיי צניחה חופשית בלבד), יונים וצוצלות, שממיות וחלקי שממיות (זנבות), תיקנים ועוד.

הוא מניח אותם על סף הדלת ומחכה ליד, כשהוא מביט בי בעיני דבש הכל דבש בציפייה לחיזוקים חיוביים שלא מגיעים.

לפעמים הולך קצת רחוק מדי ומנחית לי את הפגר במרכז הסלון...בעצם זה עדיין לא פגר, כי אם סוג של יציר בריאה במצב קטטוני וזוכה בצרחת כעס מפתיעה שגורמת לו להעלם מהבית מעוצמת העלבון לאיזה מחצית יממה.

לא אשכח את הרצח בזמן אמת, כאשר יום אחד שמעתי את הילדים מריעים לו כבקרב תרנגולים לא עלינו ולתדהמתי גיליתי אותו רומס נחש צעיר למוות לעיני הילדים שלקחו כאן צד ברור.

אך לפני כשלושה ימים, אזל המזון היבש...בכלל לא מובן הנושא של המזון היבש. בריא? שיהיה, אבל מה עלה בדעתם של היצרנים כשהמציעו אותו? האם ישבו בישיבת הנהלה ואמרו זה לזה בחברה: "לאור הצלחת החטיף ביסלי גריל, אנו משיקים קו חדש גם להולכי ארבע?" למה? מי החתול הטמפיט שיעז להעדיף את היבש הזה על הרטוב וזב הדם?

ובכן, נמצאה האבידה, אותה האחת שתוכל לבנות כמה וילות טובות להוגי הדעה הללו.

חתולי גמול הבשר, חתול פחים בדימוס שכאשר אני חלילה שמה לו כבד בכלי האוכל, הוא מביט בי במבט עצוב ולא מבין מה זה הדבר הלא אכיל הזה ואיך שעזאזל אני מעיזה לשנות לו תפריט.

כבבית אלדן הוא חייב את הקבוע והקבוע לא כולל חיות וחלקים פנימיים, אלא רק דוגלי חתולים.

לפני שלושה ימים לכשאזל המזון, פצח חתולנו בשביתת רעב.

אתמול גאלנו אותו מיסורייו וסיפקנו לו את הקרנצ'י קריספי המוכר ושנקניקים, טונות וכבדים ילכו לחתולי רחוב, הוא אוכל רק מזון בריאות ועושה יוגה בין רצח לרצח....עם אוכל הוא רק משחק ובטח שלא נגמל ממנו בשל טעמים הומניטריים...רוצח, כבר אמרתי?

אחלה שבוע

גלה.