קטע מכתבה של משה רונן במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות 1-2-2009 הפגנת כוח רן צורף, סטדנט לממשל ומגדר באוניברסיטת בו גוריון בנגב, שרוע על הדשא בקיבוץ גזית שבעמק יזרעאל ועדיין מתקשה לעכל את מה שעובר עליו בימים האחרונים. במקום לשבת בכיתה, הוא קיבל מבית המשפט שיעור מסוג אחר בממשל: הוטל עליו "מע- I צר יישוב" - איסור לצאת מהקיבוץ שבו נולר - עד שיסתיים משפטו באשמת קיום הפגנה נגד המלחמה. המועד לתחילת המשפט עדיין לא נקבע. הסטודנט בן ה 23- , שמרכז חייו בבאר שבע, מעיין שוב ושוב בכתב האישום שביריו ואינו מבין מה רוצים ממנו. "אני איש שמאל". הוא אומר, "אבל אינני שייך לאף ארגון. כשפדצה המלחמה בעזה התארגנה הפגנה ספונטנית לגמרי של סטורנטים בפתח האוניבדסיטה. היו שם בין עשרים לשלושים מפגינים, שניים מהם יהודים - אני ועוד בחורה והשאר סטודנטים ערבים. לא ביקשנו רישיון מהאוניברסיטה או מהמשטרה כי זה היה ברחבה מחוץ לשער האוניברסיטה, ואין צודך ברישיון למשמרת מחאה. רוב הסטודנטים שעברו על פנינו היו אדישים. היו כמה אנשים שקיללו אותנו - אבל הכל היה שקט". אבל אז הגיעה למקום ניירת משטרה והכל השתנה. "יצא שוטר, הודיע לנו שזוהי הפגנה בלתי חוקית וביקש שנתפזר", מספר צורף. "התפזרנו, למרות שלדעתי זו הייתה הפגנה חוקית לגמרי. משמרת מחאה שקטה עם פחות מ 50- מפגינים אינה זקוקה לרישיון מאף אחד. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ויש כאן זכות לחופש הביטוי וחופש ההפגנה". לפי גרסתו של צורף, קצת לפני שסיימו לקפל את השלטים התנפלו עליהם כעשרים שוטרי יס"מ בבגדים שחורים וקסדות. "נשארנו רק חמישה מפגינים במקום. הם הפילו אותנו לרצפה וקיללו אותנו. לי הם אמרו: יאתה סמרטוט. אנחנו ניכנס בך: הייתי היהורי היחידי בשטח. היו עוד אדבעה ערבים שלא הכרתי. זרקו את כולנו לניידת, והעבירו אותנו לתחנת המשטרה. זאת לא הייתה חקירה פשוטה, נתנו לי להרגיש כמו עברייןי:
החוויה הקשה שעבר לא מנעה מצודף להשתתף בהפגנה נוספת. "זה היה על המדדכה ברחוב הרא- שי של באר שבע, ברחבה שליד בית המשפט. אני נשאתי שלט שאמר 'במלחמה הזאת אין מנצחים: היו עוד שלטים שקראו להפסקת האליבעית משני הצדדים. המסרים היו מאוד מתונים, לא קיצוניים. עשר דקות אחדי שהתחלנו הגיעה ניידת, ואחריה עוד הרבה מאוד דבבי משטרה ומשמר הגבול. היו יותר שוטרים ממפגינים. הם הכדיזו שההפגנה בלתי חוקית. ראיתי ששלושה צעירים נעצדים. צילמתי אותם צועדים אל הניידת ממרחק של כעשדה מט- רים. אחרי זה ראיתי ויכוח בין השוטרים לבין שני מפגינים מבוגדים וצילמתי גם את זה". למזלו הדע של צורף הבחין בו אחד מהקצינים במקום, שזכר אותו מההפגנה הקודמת. "הוא אמר לי שאני עצור בלי להגיד לי על מה. הם חטפו לי את המצלמה מהיד ולקחו אותי לתחנה עם אזיקים על הרגליים. בתחנה אמרה לי החוקרת שהם מאשימים אותי בהתקהלות בלתי חוקית".
בלילה הועבר צורף לכלא אוהלי קידר. "בשש בבוקר", הוא מספר, "באו ולקחו אותי למרתף המ- עצר של היכל המשפט .הייתי שם עם עוד ארבעים עצורים פליליים, שלא אהבו את העובדה שהפגנתי בעד השלום. רק בתשע בעדב ראיתי את השופטת מיכל וולפסון. השופטת צחקה: 'מה, הוא? ראינו כל היום פודצים, נרקומנים ושודדים. דווקא הסטודנט מהווה סכנה לשלטון?' התובע השיב לה שאני עבריין סדרתי ועדיין לא יבשה הדיו על כתב האישום שהוכן נגדי בעניין ההפגנה הראשונה - כתב אישום שלא קיבלתי ולא ידעתי עליו". מפרוטוקול הדיון עולה כי המשטרה עמדה בתוקף על דעתה שיש לעצור את צורף ער תום משפטו, כלומר למשך חודשים ארוכים, באשמת השתתפות בהפגנה. בסופו של רבר הושגה הפשרה לפיה צורף ישהה בקיבוצו בצפון ולא יעזוב אותו עד לסיום ההליכים נגדו. סיפור קפקאי? "אני לא חושב שזה המקרה", אומר צורף. "זוהי מדיניות של המשטרה. במהלך המבצע עצרה המשטרה מאות מפגינים. זה חלק מהאווירה המאוד מסוימת שהייתה כאן, שההפגנות אינן לגיטימיות". על ההפגנה השקטה שתמונתה למעלה רפשר לקרורא בקישור: ההפגנה שלא שמעתם: עשרות ערבים ויהודים הפגינו בשקט נגד מבצע עופרת יצוקה |