שלושה סטריאוטיפים מעמידים את השפה למשפט . האשמה: גרימת קצר תקשורתי בין בני-האדם.
הנפשות הפועלות: גבר אשה שפה משורר
תמונה 1
לרהיטים ולחפצים הפזורים על הבמה מוצמדים תגי-זיהוי. גבר מגיח בריצה נעצר ומפשפש בין תגיות. מצמיד לחולצתו תג- זיהוי גדול: "גבר". הוא מזדקף , מבצע כמה תרגילי-אימון של הליכה "גברית", ועוזב את הבמה.
דמות מבועתת מתרוצצת ומפילה במנוסתה מסגרת שבתוכה קבועה המילה "תמונה". גבר דולק בעקבותיה, משיג אותה ונאבק בה. אשה מביטה במתרחש לרגע, מפשפשת בקדחתנות בין התגיות , מצמידה תג זיהוי לחזה: "אשה", וניגשת אל השניים. גבר דוחף את הדמות לזרועותיה של אשה שהודפת אותה בחזרה לגבר. גבר אוחז בדמות ואשה מושכת אותה ממנו כשגבר נאבק. ה"דיאלוג" האלים מסתיים בבת-אחת כאשר גבר ואישה מרימים ידיים ביאוש וכעס, מפנים גב לזה לזו ונוטשים בשתיקה, בכיוונים מנוגדים. הדמות עוקבת אחריהם בעיניה, מתעטפת בשמיכה ומרימה את התמונה שנפלה.
שפה: "בסוף זה תמיד נגמר ככה... הם פשוט תופסים אותי לגמרי אחרת, וזה מתחיל מהבסיסי ביותר! (תולה את התמונה) הנה למשל: איברי גוף שמגיעים בצמדים הם כמעט תמיד בנקבה... (גבר נכנס בצעדים מהוססים ומקשיב למונולוג של שפה) העיניים הן - יפות. הלחיים- סְמוקוֹת. ברכיים- מְשוּפשפוֹת. ירכיים – רחבות. שדיים - - - גבר (מתפרץ לדבריה בהתלהבות): גדולים-קטנים- שופעים- רכים- מוצקים - מת-נד-נד-ים... שפה(הודפת את גבר): "דווקא מה ששייך לה באופן די בולט מגיע בצורת זכר!" ניגשת לסדר את התמונה התלויה לעוקם. גבר ושפה פונים לכיוונים מנוגדים.
תמונה 2
גבר ואישה מצחקקים, את גופם מכסה מגבת גדולה. נעמדים פנים אל פנים, פותחים את המגבת להצצה.
גבר: איזה יופי : לך יש אחר ... אישה: "אחר"? גבר: אחר משלי. אישה (שולחת הצצה אל חלקו התחתון של גופה) : אני לא רואה "יש". אני רואה "חסר"! גבר: איך רואים "אין"? את לא מדברת בהיגיון! אשה (מתעטפת במגבת): הגיון?
נוטלת את כף ידו של גבר ומניחה אותה על חזה. אשה: אתה מרגיש? גבר: כן... רך וחם ונעים… אשה (מרחיקה את ידו בזעף): הלב! אתה מרגיש איך הלב שלי פועם? גבר: הרגשתי… אשה (מניחה את כף ידה על חזה): מכיר את התחושה הזו; איך ההתרגשות ממלאת אותו דם בבת אחת, ממש כמו גוף נפרד מהגוף… גבר (מביט אל פלג גופו התחתון ומהנהן בהסכמה נלהבת): כן… אישה: התכוונתי ללב! גבר (נבוך): אני יודע… אשה מסובבת את גבה ויוצאת. גבר מתלבש ומצמיד את תג הזיהוי.
תמונה 3
גבר מבחין בשפה המתבוננת בו ובאשה מן הצד. שפה נסוגה מעט בפחד, אך גבר רק מביט בה מרחוק בעצב, מכונס בעצמו.
גבר (מצביע בהאשמה): זה הכל בגללך! שפה: בגללי?? גבר: את אף פעם לא עוזרת לי ! את כזאת... מסובכת! זה כאילו... כאילו שאת ואני לא מדברים באותה שפה בכלל! שפה: אני לא בטוחה שהבנתי אותך גבר: את רואה? בדיוק לזה התכוונתי!
שפה וגבר מביטים זה בזה ארוכות.
שפה:(שומטת את השמיכה שעטפה אותה ומנופפת בכלי כתיבה שאספה מהשולחן): "זה די פשוט, בעצם... שים לב!" שפה כותבת על ביטנה את המילים "תחושה , בטן" על זרועה כותבת "עזרה, זרוע" על הירך כותבת "ירך" מגישה לו את כלי הכתיבה ומסובבת אליו את גבה.
שפה: עכשיו אתה!
גבר שולף את מכסהו של כלי הכתיבה , רוכן אל גבה של שפה אך נרתע.
גבר: אני מעדיף לחלק את הגב לכתפיים, שכמות, גב תחתון, או בעצם אולי כדאי להתייחס אל המכלול - "גב"? אני רוצה לדייק! שפה: תאלתר...
גבר מתלבט זמן ארוך, לבסוף מחזיר את המכסה חזרה למקומו. שפה מסובבת אליו את פניה והוא משליך את כלי הכתיבה בכעס .
גבר: הכל בגללך!
עוזב את הבמה.
תמונה 4
אשה פוסעת בהיסוס. שפה מתעטפת בשמיכה.
אשה: כשאת בסביבה זה תמיד מתפוצץ איכשהו, אבל כשאנחנו שותקים, רק שנינו… שפה: אני מצטערת…. אשה: אני חושבת שהוא פוחד ממך שפה: אני לא מתכוונת… אשה: אני יודעת. הוא פשוט… הוא מנסה, אבל …
שפה מושיבה את אשה על הרצפה, יוצאת לרגע וחוזרת כשהיא מובילה את גבר בעקשנות. שפה מושיבה את גבר ליד אשה. אשה מנסה לומר משהו אך שפה מהסה אותה, ומכסה בשמיכה את השניים ששולחים יד מלטפת זה לזו.
שפה: אני הולכת. עכשיו אתם יכולים להיות ביחד… בשקט.
שפה עוזבת את הבמה. השניים מתגלגלים עטופים בשמיכה עד שנעלמים אף הם.
תמונה 5
על הבמה צועד בעצבנות משורר. ניגש לשולחן, מפשפש בין התגיות אך לא מוצא. מכין לעצמו תג-זיהוי: משורר, ומצמיד לחולצתו.
משורר: איפה את? איפה את?
גבר ואשה מתגלגלים בתוך השמיכה מצדה האחד של הבמה אל צדה השני. משורר עוקב באדישות.
משורר: איפה את???"
ניגש אל התמונה התלויה ומיישר אותה. שפה מציצה במבוכה.
משורר: הנה את! איפה היית?. שפה: איך ידעת שאני כאן? משורר: לפי השקט... איפה היית? אני צריך אותך! אני עובד על תרגום של שיר שכתבתי, ונתקעתי קצת. תעזרי לי בבקשה למצוא מילה מקבילה, ביטוי חופף… שפה: לא עכשיו. אני לא מסוגלת… משורר: מי אם לא את? שפה: אני מותשת… משורר: שפה שלי, את יודעת כמה אני אוהב אותך?! שפה: אני יודעת שאתה צריך אותי… אבל אוהב?? משורר: אוהב - - צריך - - - סמנטיקה! ניואנסים קטנוניים! שפה: אבל בדיוק שם אי- אפשר לזייף: בניואנסים הקטנוניים! בכל מה שהוא יום-יומי ושולי … מהדברים האלו אפשר ללמוד על מישהו הכי הרבה! משורר: מה את מנסה לומר? שפה: אני מנסה לומר- אני מנסה לומר שאני עייפה. שאם אף אחד לא יטפל בי לשם שינוי, אני אגרום לנזקים והרס. אני מנסה להסביר לך שאני ס ו ב ל ת; שאם לא אפתור את מה שחוסם לי בגרון אני איחנק… וגם אתה! משורר: טיפול?? את יודעת כמה זה מסוכן? את יודעת איזה יחסים הרסניים מתפתחים בין מטפל לטפיל? שפה (מתקנת): מטופל… משורר (מתעלם מהתיקון בביטול): אין לך מושג למה את נכנסת! נדמה לך שעכשיו רע, אבל כשתתחילי לחפור… שפה (נתלית על המשורר): תטפל בי… אני סובל… משורר(מתקן): סובלת שפה: זה מה שאמרתי משורר: אמרת – "סובל" שפה (בקול רפה) : אני מרגישה מסורס כל כך… משורר(הודף את שפה בגסות): בסדר… בסדר… אני אטפל בך. אבל תזכרי: אני לא רציתי להתעסק עם זה בכלל. זאת את שהתעקשת!
בצד האחר של הבמה מסתיים דיאלוג מחוות גוף בין גבר לאשה במקביל לסיום הדיאלוג בין משורר לשפה שנתלית בבגדו כשהוא מנסה להתנער מאחיזתה בשאט נפש.
גבר: אבל תזכרי: אני לא רציתי להתעסק עם זה בכלל. זאת את שהתעקשת…"
תמונה 6:
גבר ואשה נכנסים בעוד משורר ושפה יוצאים. אשה: אנחנו חייבים לדבר ! גבר: לדבר… לדבר… אשה: אנחנו לא יכולים להמשיך ככה. אתה יודע שאנחנו לא יכולים!
(משורר ושפה חוזרים. משורר מיישר את התמונה התלויה)
שפה: …אתה יודע שאנחנו לא יכולים… משורר: אני לא מכיר שום דרך אחרת גבר: את התעקשת! שפה: מה אתה מתכוון לעשות? משורר: לטפל בך. כמו שרצית! אישה: כן, אבל קיוויתי שתבין למה! גבר: אבל אני לא מבין למה! תסבירי ! שפה: איך? איך להסביר? משורר: תנסי במילים…
שפה מעקמת את התמונה התלויה ומשורר שב ומיישר אותה. שפה שולחת ידה ומנסה לעקם שוב אך משורר תופס בפרק ידה.
משורר: (מצביע על שפה): הכל בגללה! אישה: (ניגשת אל שפה ומצביעה על גבר) הכל היה בסדר בינינו עד שאת הגעת… משורר (פרק ידה של שפה בכפו): רק נזקים היא גורמת… גבר : הגיע זמן לעשות משהו! אישה: היא צריכה לשלם על מה שהיא עושה לנו! משורר(מהסה את גבר ואישה): נעמיד אותה למשפט! גבר: שתתן את הדין!!
תמונה 7
משורר: התכנסנו כאן היום למשפט חשוב. משפט שנוגע לכולנו. אני מתכבד לשמש כנציג- תובע במשפט נגד השפה! גבר: שפה, תעמדי בפני כבוד המשורר! שפה (נעמדת): במה מאשימים אותי בדיוק? משורר: הסעיפים בהם את נאשמת הם כדלקמן: הפרעה לסדר הציבורי, התערטלות בפומבי, הטלת מום… שפה: הטלת מום??? משורר (מתקרב באיבה): לו יכולתי לבחור בינך לבין נגינה או ציור, למשל, או אפילו בישול או ריקוד - לא הייתי חושב פעמיים . ברור שהייתי זורק אותך לכל הרוחות! רק אתך אני צריך מתווך, מתרגם כדי להגיע לאנשים, וגם אז- אני מוגבל. אמרת שאי-אפשר לזייף בניואנסים, אבל בדיוק שם האמנות שלי מתרסקת! אישה (מצביעה על גבר, המרוחק ממנה): ותראי אותנו! גבר: איכשהו, לידך אני תמיד עירום יותר! אי אפשר לדייק אתך… ואני חייב להיות מדויק!
שפה מסירה את המסגרת שבתוכה המילה "תמונה". פונה לאשה.
שפה: מה את רואה? אשה: אני רואה את התמונה שיכולה להיות בתוך המסגרת אבל מתחבאת מאחורי מילה שמייצגת אותה… שפה: (פונה לגבר) ואתה? גבר: אני רואה מסגרת ובתוכה המילה תמונה. שפה (פונה למשורר) ואתה? משורר: אני חש את ה"תמונה"; אני יכול כמעט לטעום ולהריח אותה… שפה: מעניין… משורר:… ולכן אני חושב שיש בידינו די והותר ראיות נגד הנתבעת! בית המשפט נקרא לגזור את דינה של השפה! . גבר: בית המשפט! משורר: בית המשפט קובע כי עונשה של השפה יהיה: חוסר עניין לציבור! שפה: זה גזר דין מוות עבורי! אתם לא יכולים לעשות דבר כזה.. משורר: חוסר עניין- - - מוות… סמנטיקה! ניואנסים קטנוניים. את יודעת, שפה; הגיע הזמן שתראי את התמונה הכוללת!.
שפה (מביטה ביאוש במסגרת שבידה) מי אני שאשבור לך את המילה?!
מטיחה את המסגרת על הרצפה.
סוף
|