היה רגע מכמיר לב בפרק האחרון של "הישרדות". נתן בשבקין, הבחור הגדול והשרירי, מותקף ללא רחם בידי נטע לי השקטה עד כה, ואף לא אחד מחברי השבט יוצא להגנתו. רק לפני כמה פרקים המצב היה הפוך. נטע לי עמדה להיות מודחת, ונתן בגיבוי חבריו הטובים התקיף אותה . "נתן", היא אומרת לו במלרע, כאילו זו קללה נוראית, ושוב, "נתן", ובסוף היא גם מוסיפה, "חוצפן".
לאורך הפרקים ראינו צדדים שונים של "נתן". התוקפנות שלו בלטה כבר מההתחלה, כלפי נסרין בעיקר . בנוסף התגלה שהוא נכנס לעיתים למצבים פרנואידיים. לא פעם הוא בטוח שהולכים להדיח אותו ומתקומם בקולי קולות, גם כשאין לכך שום ביסוס. לא ברור האם אכן יש לבשבקין נטייה לפרנואידיות, אני חושב שהצד הזה מתגבר אצלו במיוחד בעקבות משחק ה"השרדות" של התכנית, שבנוי על מזימות ותככים. קל מאוד לכל אחד להכנס לרגעים פרנואידיים במשחק כזה. (ושוב אזכיר שאני לא מדבר פה על האנשים האמיתיים, אלא על הדמויות כפי שהן מוצגות בתכנית. אין לנו מושג מיהו b,i בשבקין בחיים)
החוויה הבסיסית של הפרנואיד היא שכולם נגדו. הבוס, האישה, החברים והקופאית בסופר. יחס שלילי או התעלמות מכוונים כלפיו באופן אישי.
לא צריך להיות פרנואיד כדי להתחבר לחוויה. כולנו מכירים מצבים כאלה. זה עשוי להופיע בסיטואציות יומיומיות. אדם מבקש חופשה מהבוס שלו, ומקבל תשובה שלילית. מזה הוא מסיק שהבוס שונא אותו, ורוצה ברעתו. הסברים אחרים כמו עומס בעבודה אינם אופציה. אישה מתקשרת לחברה שלה, שלא יכולה לדבר איתה כרגע. מיד עולה המחשבה שהיא כועסת עליה. אולי אפילו נפגשת עם חברה אחרת כדי לרכל עליה? אתה ממתין זמן רב במסעדה עד שישרתו אותך. מיד אתה מרגיש שמזלזלים בך, כנראה כי אתה לא נראה מספיק טוב, לא נראה עשיר, או לחילופין כי לא השארת טיפ, כשהיית פה פעם אחרונה לפני שנתיים.
כשאנשים נכנסים למצבים פרנואידיים, הם לא רואים את הצדדים הרכים ומסבירי הפנים של המציאות. אין מה לקנא באנשים שנוטים לפרנואידיות. הם חיים בעולם פסימי ובודד שיש בו המון תוקפנות המכוונת כלפיהם. הם רואים סביבם המון שליליות ורוע. הקושי העיקרי שלהם הוא לבטוח באחרים. הם מתקשים לעשות את הצעד של נתינת אמון, צעד שכולנו חייבים לעשות כדי לקיים קשר קרוב.
מלאני קליין, פסיכולוגית ידועה (יריבתה של אנה פרויד, "הבת של") טענה שיש קשר הדוק בין פרנואידיות ותוקפנות. לדעתה במצבים פרנואידיים אדם משליך על האחרים את התוקפנות שלו. הוא מתקשה לקבל שיש לו עצמו צדדים תוקפניים, לכן הוא מייחס אותם לאחר.
אבל מלאני קליין אמרה עוד משהו על אנשים שנוטים לפרניאידיות. היא טענה שבתוך תוכם ישנה משאלה לעולם אחר לגמרי. עולם אידילי, שבו אין תוקפנות בכלל. עולם של אהבה ורוך, שאין בו תסכול ואין בו אכזבות. רק עולם כזה מאפשר לפרנואיד לבטוח ולתת אמון. זהו עולם שבו הזולת תמיד נמצא לצידך מסור ומוכן לספק את כל רצונותיך.
חזרה לנתן בשבקין ולדימוי שעליו סיפר במועצת השבט. הוא בקרב יריות מול האויב, ומגלה פתאום שהחברים שלו שיקרו, ונתנו לו אפוד ריק מכדורים.
מה מכיל הדימוי? בגידה יש, תוקפנות יש. אבל ניתן לראות גם את המשאלה לעולם אחר. זהו עולם שבו יש מישהו שמטפל בך, ממלא אותך, ונותן לך כוחות ( ממלא אפוד, ומאפשר לך להלחם) . אתה בוטח בו באופן מלא. האם יש חייל שיוצא לקרב, בלי שהוא עצמו בודק אם הכול מוכן? בדימוי של נתן כן. הוא לא בודק כלום, אפילו לא שם לב לסימנים המדאיגים כמו המחסניות הקלות. הוא רוצה שהחברים ידאגו לו, רוצה לסמוך עליהם בעיניים עצומות.
*הערה- הבלוג יעודכן פעמיים בשבוע, בימי ראשון וחמישי, אחרי מועד שידור התכנית "הישרדות". להגעה מהירה- , תוכלו להכניס את הכתובת לרשימת הפייבוריטים שלכם.
פסיכולוג קליני | טיפול פסיכולוגי
|
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הישרדות היא בעיני תכנית מעולה שמאפשרת ללמוד המון על נפש האדם.
הנקודה שמשכה את תשומת ליבי במיוחד היא הצייתנות הנתינית קרי נתין, מצד
המשתתפים למנחה.
מאד שמחתי כאשר יואב הביע את רגשותיו כטמבל והפסיק משימה.
תודה גלי
אני שמח לשמוע שמשהו נשאר
ולו הדרך שבה אני משתיק כיתה :)
היי עמית,
אני לא ממש רואה השרדות (ראיתי קצת רק בעונה הראשונה) כך שזה לא ממש מדבר אלי.
אבל היות ואני חדשה פה בעסק (באתר הזה) ופתאום ראיתי שאתה פה..אז הייתי חייבת
להגיד לך משהו :)
בכל אופן, למדתי אצלך קורס של פסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטה הפתוחה (שעכשיו סגורה למרבית הצער)
והיה מאד כיף ומה שאני הכי זוכרת ממך זה , שכשהיינו חוזרים (כל הכיתה) מהפסקה והיה רעש בחדר,
כמו שבדרך כלל קורה אחרי הפסקה, אתה היית מתחיל לדבר וללמד בשקט, בהתעלמות מופלאה
מהרעש, ומן הסתם מיד היה שורר שקט מעצמו..אחלה שיטה פסיכולוגית להשתיק כיתה.
אז מה אתה אומר על השביתה באו"פ? מה יהיה עם זה..?
הא, עוד משהו..אתה נראה לא רע בשביל בן 99 :)
ביי, גלי
כן..יש פער בין הגודל שלו
לבין זה שהוא לפעמים כמו ילד קטן
יש בזה גם משהו חמוד .
מישהו אמר לי שיש לו הרבה מעריצים..
אתמול, בצפייה בתכנית היתה לי הרגשה שנתן עונה יותר להגדרה של
ADHD : היפר אקטיבי, לא מפסיק לדבר, ממוקד במשימות האקטיביות אבל לא קולט את המשחק האסטרטגי
ואת היונאנסים הדקים שמתחת לפני השטח. כשהוא נפגע - אז בהחלט נותן תחושה שכל העולם נגדו. מפגין תפיסת עולם של שחור ולבן ובעיקר חוסר ויסות-רגשי. קצת ילד מגודל שרוצה חיבוקי ולא יודע איך לבקש...
שיפ-שיפ היא באמת דמות שאפשר לסמוך עליה בקלות
זכית!
אני לא בטוח בקשר לזה, נחכה ונראה
הדימוי של בשבקין (ממש לא מתחבר ל"נתן" המלרעי) ל"עולם אחר" הוא באמת קיצוני, וקצת ילדותי בעיני. רק ילד רך בשנים יכול לסמוך ככה על אמא שלו, וגם זה מוטל בספק.
מעניין אם יש אנשים שמגיעים למצב שהם סומכים על אחרים ברמות כאלה.... ואם כן, האם אני מקנא בהם...?
אני בעיקרון סומך רק על שיפ-שיפ.
"זה שאני פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחרי"
לא זוכר של מי הציטוט הזה, אבל הוא נראה לי קולע כאן :)
נתן (במלרע, אני בעד הגרסה של נטע-לי), הוא אמנם פרנואיד, אבל בפרק זה היתה לו סיבה טובה מאוד.
אני רוצה להציע הסבר נוסף לקשר שבין תוקפנות לפראנויה.
ההסבר שלי מתבסס על עקרון ההשלכה.
כלומר - אם אני תוקפני ויש לי מחשבות של איך לפגוע באחרים, אני מיד אשליך שכל האחרים הם כמוני - תוקפניים ורוצים לפגוע בי.
מה דעתך?
נתן מתנהגג באופן הזה גם בשל ארועי חיים, צבא, מקום מגורים ועוד.
זוכר מה כתבתי על התוקפנות ל אפרת ?
היא שורדת על ידי כך שהיא עריצה...אתמול הביאו עוד חלק בפאזל. בגיל 17 חזרה בשאלה ויצאה לעולם מנוכר ולא מובן וידוע...