| יושבת בחדרי הצנוע בעבודה הפרוזדור שקט, מנצלת את הזמן להקליד קצת נתונים במחשב עובר בחור, המחזיק זר פרחים יפהפה בידיו ונעצר איפה אם לא בדלת חדרי.. מסתכל עליי, מחייך, שואל "מישל?" אני עונה "כן". "מזל טוב!" הוא מברך בחיוך, ואני מיד עונה.. "לא לא.. על מה?" "את מישל ?" הוא חייך, הגיש לי זר פרחים יפהפה, בגוונים של אדום ולבן.. הממ...גוונים מעניינים... אני מסתכלת כולי במבוכה עוד, ושואלת אותו "אבל למה? ממי? על מה..?"  כולי מבולבלת מההפתעה הלא צפויה כל כך.. שואלת יותר מדי שאלות כשלזר מצורף פתק, והאיש תכף תולש את הפתק ומגיש לי אותו ליד. "ממש בובה" הוא אומר.. "הוא חשב עליך, מגיע לך למה לא?" השליח אומר לי וזה מוסיף לי עוד לסומק והחמימות שהתפשטו בלחיי אני פותחת את המעטפה.. פתק ורוד מעוטר שאומר.. "את כבר יודעת ממי זה, ושלא תגידי שאף אחד לא חושב עלייך הא?" ואני פורצת בצחוק מתגלגל.... מה להגיד, אין ספק שזה העלה חמימות לא קטנה בלבי מייד אני נזכרת בשיחת המסנג'ר שלנו אתמול בצהרים... בה התוודיתי על כך שתמיד ידעת להפתיע פה ושם.. ולפנק ככה בלי סיבה.. שזה באמת היה תמיד כיף.. אתה ענית שאני טענתי לא מזמן שזה בזבוז לשלוח לי פרחים... אני?? נראה לך??? מיד הורדתי לך את המחשבה ההזויה הזו מהראש  פרחים זה משהו שתמיד נעים לקבל... ואתה אף פעם לא נשאר חייב  את ה"חובות" שלך, תמיד "פודה" בזמן.. פרט לאיך הרגשתי בדיוק, בצורה הפשוטה ביותר- באמצע היום, ככה בלי שום סיבה מיוחדת.. זו היתה הפתעה נעימה ביותר.. תודה בייבי, חיממת לי את הלב…! }{ |
