שירה התקשרה אליי ואמרה לי שיש לה מישהו חדש להכיר לי.

ואני חשבתי לעצמי, שוב פעם, דייט ראשון, מה שאומר ראיון עבודה נוסף.

ת'אמת, כבר אין לי כוחות לזה. שוב לבחור בגד שאראה בו הכי טוב, לא זולה מדיי ולא מאופקת מדיי.

שוב לסקור את כל סיפור חיי, מה אני עושה בחיים, מהם התחביבים שלי, איך זה שאני עדיין רווקה בגילי המופלג , 33 ?!

גם אתם מופתעים, עד כמה חסרי טאקט גברים (ודודות פולניות) יכולים להיות,יש ששאלו אותי את שאלת חסרת הטאקט הזו כבר בהתחלה.

ברור לכולנו כמה ארוך היה אותו הדייט (קצר מאוד-למי שלא הבין!).

ואם כבר הזכרתי משך דייט, יש לי מדדים מאוד ברורים מתי דייט נחשב כמוצלח ומתי כנפילה.

אחד המדדים להצלחה הוא משך הדייט, שנמדד על ידי ספירת הכוסות ששתיתי.

אם המשכתי לכוס יין שנייה, זה אומר שהדייט מוצלח ביותר.

לעומת זאת, אם אחרי כוס אחת מצאתי עצמי בבית, זה אומר שהדייט היה נפילה. פשוט כך.

לא יודעת מה בדיוק הצליח לגרום לי לשנס מותניים ולאתגר את עצמי שוב בבלינד דייט נוסף, אולי זו שירה שפשוט לא מרפה ואולי זו אני שכבר ממש רוצה למצוא את האחד והיחיד.

אולי זו השאיפה להפסיק לכלות את זמני בדייטים ראשונים, והאמונה שיש לי את הכישורים להמשיך לדייט השני.

גם הפעם, ממש לא תכננתי שכל העסק יעבוד. לא חשבתי שנשרוד  לדייט שני.

אבל הוא הפתיע.

ראשית כל הוא בא לאסוף אותי מהבית, שזו כבר מחווה יפה, משם נסענו להופעה של מתי כספי ושלמה גרוניך.

תודו שזה מקורי לדייט ראשון.

הבנתי שיש לי פה עסק עם בחור ברמה, מקורי, שאוהב מוסיקה ישראלית, והפתעה הוא גם נראה ממש אבל ממש טוב.

נכנסתי לרכב שלו, ותוך 5 דקות הרגשתי בנוח. ניהלנו שיחה על הכול מלבד על עצמנו, הפעם זה הרגיש נכון. בהופעה שרנו ונהנו, כאילו אנחנו מכירים כבר כמה שנים טובות. מה עוד ביקשת(י) (מישהו כבר שר על זה)?!בתום ההופעה החלטנו לשבת בחוף הים, היה קר, אז הוא שלף פליז, חשנו צמא אז שלף בקבוק מרלו משובח (כמובן שבליווי פותחן וכוסות יין נקיות).

הכול עבר חלק, היה נעים, היה מקסים, הרגיש נכון.

לפני הדייט, ולפני כל דייט, אני קובעת מראש שלמיטה אני לא נכנסת כל כך מהר.

כדי לא להרגיש זולה, כדי למשוך אותו לדייט הבא והבא הבא...

אולי זה ילדותי לקבוע מראש, אבל מסטטיסטיקה שערכתי, מי ששכבו בדייטים הראשונים שלהם, לא ממש החליפו טבעות בסופו של מע' היחסים.

מכאן שהאסטרטגיה שלי היא להאריך, עד כמה שניתן, את הביאה (משכב).

אקצר ואספר לכם שהיה גם דייט שני, והפעם זה היה למסעדה טובה, היה פשוט כייף, הכול מרגיש ממש נכון.

הרגשתי שאני מתחילה לצפות לשיחות ממנו, מתחילה להתכונן ולהתרגש לקראת הפגישה הבאה שלנו. אחרי ארבעה דייטים, החלטתי שהגיע הזמן לשבור את המצור, ולגשת לעיניים אשר לשמם (בין השאר) התכנסנו.

הכול זרם לכיוון הנכון, אלכוהול משובח, מוסיקת צ'יל אאוט ברקע, מיטב הלבנים שקניתי לפני חצי שנה ב"וויקטוריס סיקרט", למעמד מסוג זה.

מאון לאון, התקרבנו, התנשקנו,נגענו, ואז מגיע השלב המבאס (אין ברירה, כשאין בן זוג קבוע נאלצים להשלים איתו) ה ק-ו-נ-ד-ו-ם.

כמובן שהיה לו אחד בשלף, וכמובן שהוא מיומן בדרך הלבשתו. אני ממתינה כבר למהלך הבא, והוא מתחמק באלגנטיות, ומאשים אותו. כמובן!

אני שכבר הייתי בסרט הזה, לא פעם, מנסה לדבר לשכל שלו, להגיד לו שיתעלם ממנו ושיתרכז במטרה, מבטיחה שיהיה לו טוב ושהוא מסוגל.מנסה לעזור, כמה שניתן בעבודת יד.

והוא, הוא פשוט לא מקשיב, מתבאס, ממלמל איזו קללה, ומנסה בשנית להתניע את המהלך.

ושוב, אותו הסיפור, לא עומד לו, ואני נותרתי עם חצי תאוותי בידי.

מיותר לציין כי על שמירת הביאה המשכתי לשמור, בעל כורחי, גם באותו הערב.

לא התעסקתי עם העלאת האגו הגברי, ת'אמת, שכבר נמאס לי לתפקד כסקסולוגית במיטה,

מה בסך הכול רציתי?! גבר גבר, שעומד לו ?!

לא נעים לי להגיד (מודעת לכך שיש כאלו שתזדהנה איתי ויש כאלו שישנאו אותי),

אבל מקרה מסוג זה גורם לי לחשוב פעמיים, אם בכלל בא לי להיכנס למערכת יחסים עם הבחור המדובר. אני יודעת שיש כאלו שחרדת החדירה פורצת אצלם החל מרגע הלבשת הקונדום.

ואני שואלת מה אעשה אם יתברר לי שהוא זו לא  הבעיה?

כלומר, שהקונדום הוא לא זה שמפיל את התורן.

ומשם אסיק כי רק כאשר נוותר עליו העניינים יסתדרו.

מאז אותו היום אני שואלת את עצמי, אם לתת לו הזדמנות נוספת או האם לפנות את הדרך לבא בתור?