כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    זה הכל עניין של חינוך

    16 תגובות   יום ראשון, 1/2/09, 21:58


    זה הכל עניין של חינוך  

     

     

    מפעילות למען סביבה ובעלי חיים, במשך שנים, אי אפשר להימנע, גם בשטח זה, ש: "הכל עניין של חינוך".  לא רק בתחומים אלה, למעשה, כמעט בכל תחום.

    הכל מתחיל בחינוך – או בחסרו, בכשלים בתחום. 

    וכמה פעמים אנחנו שומעים את זה? 

    כמה פעמים נוכחים לדעת בחשיבות הנושא?

    במשמעות ובהשלכות הכל כך חזקות על כל תחום בחיים שלנו? 

    כמה פעמים כל אחד מאתנו נפגע בשל חוסרו של החינוך אם אישית ? מילולית? או פיסית 

    למרות זאת החינוך פעמים כה רבות אינו מקבל את החשיבות הראויה מהרבה בחינות:

    משרת מורה כבר אינה מכובדת ומשתלמת כפעם,

    לא כל המורים אכן הוכשרו ומתאימים,

    התכנים פעמים רבות נקבעים לא באובייקטיביות אלא עקב שיקולים שלא קשורים (קואליציוניים ואחרים), ועוד.

    נושאים רבים ומשרדי ממשלה נוספים הממונים עליהם אינם מקבלים עדיפות ראוייה, החינוך אינו לבדו. לא שזה מנחם (צרת רבים נחמה לטפשים), אבל זה נותן רושם והרגשה של חוסר שליטה ותפקוד שלטוני, חוסר הגיון פשוט אולי.

    אין מדובר רק על מוסדות חינוך של המדינה, אלא גם על חוסרו אצל מבוגרים (מה שלא באחריות מש' החינוך), כשלפעמים מקובעים בסטיגמות ונורמות שגויות, שהופכות קבועות ומשתרשות בציבור כהתנהגות חצי נורמלית.  

    גם זה, בסופו של דבר עניין של חינוך, אך זה לא תמיד משרד החינוך אלא לפעמים משרדים אחרים, הרי את הדברים סופגים מכל מקום: בתקשורת, בטלוויזיה, בסרטים, פרסומות, ספרות, עתונות. פעמים רבות הבעיה בתחום החקיקה והאכיפה, כיון שעל עבירות האלימות במיוחד "הקטנות" יחסית המופנות כלפי חסרי ישע (קשישים, נשים מוכות, ילדים, בעלי חיים), שבאות גם בגלל חינוך לקוי מקטנות וגם בגלל סטיגמות חברתיות שגויות – אין אכיפה וענישה ראויים ומרתיעים, וגם זה לא הולך חלילה לאיבוד, כי כשזה לא נעצר ב"קטנות" זה כמובן ממשיך. 

    החברה  הופכת יותר ויותר אלימה : בדיבורים  (לך לעזזל אני אהרוג אותך נהג אחד למשנהו שעוקף אותו), בפירסום (פתאום בפרסומות מגבירים את הווליום, תוכן הפרסומות פעמים רבות בעל תכנים אלימים ולא חינוכיים), הכל הפך אלים.

    אנו רגילים לזה, כך שלפעמים חדלנו לראות זאת, אך זה מחלחל, במיוחד בדור הצעיר, בילדים, זה לא הולך לאיבוד.... כשזקן נרגן לידי באוטובוס משליך החוצה שאריות מזון עטופות בנייר וניילון וממש מולו פח אשפה, וכשאני מעירה לו והוא פוטר אותי כלאחר יד :" מה ההבדל גם בחוץ זה כמו לזבל..." האם זו לא אלימות לסביבה? הפקרות? חוסר חינוך?

    אז מוטב שלא אהיה היחידה שגוערת בו.

    כן, אפילו שהוא זקן, ושאני יודעת שלא אחנך אותו, אבל אם לא אהיה היחידה, ואם יעירו לו כל פעם – זה יעבוד, זה יפסיק להיות "מקובל" או "עביר". 

    כשאשה לבושה בהידור מגרשת ממנה בבעיטה חתול רחוב אומלל שטעה והתחכך בה , זו לא אלימות? או שהיא מופיעה לארוע עטורה בפרווה שעלתה בחייהם וסבלם הנוראי של 40 בעלי חיים לפחות שעורם הופשט מהם בעודם בחיים – זו לא אלימות? או לפחות מתן לגיטימציה או הצהרה בתחום?!

    ואם זה עובר בשקט, ואף אחד לא מעיר לה, חוץ מאיזה פעיל למען בעלי חיים או אוהב (הרי אף אחד אחר קרוב לודאי שלא יעשה זאת, החתול האומלל ובעלי החיים שכבר אינם בחיים, בודאי שלא יכולים לומר דברם או להתגנון), איך זה יופסק מעגל תכנים והמסרים האלימים?

    איך זה יפסיק להיות מקובל ? 

    יש לי תהיות בנושא, והאמת, אפילו שכעת זמן בחירות, שזה כן שייך ולא שייך, ועם כל מה שקורה, אני כבר לא יודעת לא מי יותר טוב, אלא מי פחות גרוע....

    לא רק בנושא זה, בכלל.

    אני לא יכולה להימנע מלהיזכר איך זה במדינות מסוימות (יפן למשל, לא?!), שעל עבירות אלימות ומרמה העונשים חמורים ומרתיעים מאד, ויותר מכל מרתיעה הבושה החברתית.  שם זה אינו מקובל, עד כדי כך שלפעמים איש ציבור או מנהל שסרח או רק חשדו בו, מתאבד. 

    נכון, לא צריך להיות קיצוני, אך צריך ממשל תקין והגיון בדברים, צריך שיהיו צדק ואכיפה גם לצד הנפגע, גם לכלל הציבור, יותר מלעובר על החוק (כי לא תמיד זה המצב), ולצד כל אלה, צריך חינוך ואכיפה מרתיעים. 

     

     

    הבאתי שתי דוגמאות:

     

     אחת לחוסר מודעות לגבי המשמעות החינוכית של הדברים, גם אם הם מותרים על פי החוק (וזו הצרה, זה חלק מהבעיה) 

     

    הכתבה סרוקה - קישור להורדה

     

    ידיעות אחרונות 1.2.09 עמ' 13 "בום בום טרללה גדלתי בשנה" תמר טרבלסי חדד 

    וכתבה אחרת, נוספת, שאולי לא קשורה, אבל באיזה מקום נתנה לי תקווה של אדם נאור שבהחלט מודע לחשיבות החינוך.  

     

    וואלה "בעלי צרכים מיוחדים ילמדו במסגרת רגילה"  (29.1.2009) 

     

    http://news.walla.co.il/?w=/1/1426494 


    ועדכון מעכשיו:

    ynet  "לכנסת ה-17 לא אכפת מחינוך, תרבות ובריאות" (3.2.2009)

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3665471,00.html

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/7/09 17:38:

      מסכימה איתך.
      ייתרה מכך, הנושא חשוב ונרחב עד מאוד ולא הבאת אף לא את קצה קצהו.

      אין חינוך, כבר מזמן אין תרבות. ואלה שבמקצועם אמורים לחנך? הם במקרה הטוב משתדלים לעשות מה שאפשר, ביותר מידי מקרים, מקסימום מנסים להכין לבגרות.

      ואז יבא אותו זקן שקודם זרק את הנייר מהחלון, או אותה גברת הדורה שקודם בעתה בחתול ויכעסו על נער שהגביר את המוזיקה ב- MP. ועוד יקראו לו חסר חינוך...

        27/7/09 15:57:

      אז הנה דוגמה מפתיעה למקום עם איכות חינוך אחרת

       

      אין ספק שהמספרים בהודו מנצחים כל דמיון בישראל. לדוגמה, בהודו נערכים מדי שנה מבחני כניסה כללים בכל מחוז למקצועות כמו רפואה, הנדסה ועוד מקצועות טכנולוגיים. באוטפרדש ניגשו למבחני הכניסה למקצועות טכנולוגיים 82 אלף תלמידים. לימודים בתיכון מקצועי או אוניברסיטה טכנולוגית  אינם בתשלום ומוסד שידרוש תשלום יסולק מארגון הגג של ההשכלה במחוז.  

      לפי ההגדרה של עיתון הודי: תעודה מקצועית מאפשרת לחברה לדעת מהן היכולת של הפרט בתחום מסוים. הכשרה מקצועית היא דבר ראשון במעלה בהודו, ולראייה: ארגון הדלק ההודי לקח על עצמו לממן פרויקט התומך בלימודים מקצועיים ואחת מהמשפחות המצליחות בהודו קיבלה ממוסד בינלאומי בשוויץ פרס על קידום נושא ההכשרה המקצועית.

      הנושא עד כדי כך מפותח שבדרום הודו בעיר מאדראס ניתן לראות ירידים של מוסדות חינוך שבהם נציגי מוסדות חינוכיים, ובפרט תיכונים מקצועיים, מנסים לשכנע את התלמידים ללמוד אצלם.

       

       

       

        4/2/09 23:45:
      קראתי ואהבתי
        4/2/09 07:15:


      לפני שבוע יצאתי לקפה עם ידידי הקנדי ,דברנו על דה ואה.. כמובן שאני נציגת ישראל בעניי הקנדים אבל לא בעניי עצמי:) , ( נציגי ישראל הם השגרירים- הם מקבלים על זה שכר)

       

       

      והוא אמר לי שני דברים על ישראל. 1. שאבא שלו עבד בUN ומספר פעמים פרצו לו לרכב כשהוא היה בת"א.

      ואילו כשהיה בדמשק לא פרצו פעם אחת יותר מיזה הוא השאיר את החלונות ואת הארנק ברכב .נכון שם קורטים את היד .

      הדבר השני : שאם הערבים היו חכמים הדרך הכי מהירה לחסל אותנו זה לעזוב אותנו לנפשו , אנחנו נעשה את זה טוב יותר.

       

       

      אבא שלי אמר משהו אחר , אם הערבים היו חכמים הם היו עושים שלום עם מדינת ישראל, המוסלמים העשירים היו בונים בתים בת"א , משתלטים על ת"א וכל הישראלים היו עוזבים.

       

       

       

        3/2/09 19:06:


      אני מסכימה איתך בקשר להיעדר החינוך בארץ. לא רק בבתי הספר אלא גם בבתים הפרטיים.

      כיכבתי,

      טלי

        3/2/09 09:17:


      תודה ענבלר לתגובתך

      אני יודעת שהתכוונת בחיובי, כשאמרת "אוהבת את הרצון שלך לשנות את העולם", והאמת, אני יודעת שעדיין יש בי את הרצון לשנות דברים שאינם תקינים, אינם בסדר, אינם ראויים.

      יחד עם זאת אני מודעת לעובדה שלא אני לא את ולא אף יחיד אחר יכול "לשנות את העולם".

       

      פשוט שיתפתי כאן גולשים עם התסכול שלי בתחום, בדיוק בגלל שאני יודעת זאת.

      ביקשתי להגביר מודעות, כיון שכפי שנאמר השינוי לא יבוא רק מלמעלה, מהממונים, מהמימשל - השינוי תמיד בא בעקבות לחץ מלמטה, כך מזיזים גלגלים, וצריך האזרח, האדם, להתחיל ללחוץ וללחוץ כלפי מעלה כדאי שאלה שם שעסוקים בפוליטיקה וענייני מפלגות או כל דבר אחר ישימו לב גם לדברים מהותיים עליהם הם ממונים, ויתחילו לעשות משהו....

      לפעמים אני פשוט לא מבינה אותם.

      אם מישהו אחר מבין את ההליכים הפרדוכסליים הללו ואיך אפשר לשנות זאת אשמח אם יוסיף הערות והארות.

       

       

        3/2/09 06:35:

      אני אוהבת את הרצון שלך לשנות העולם.

      עד כמה שידוע לי, הגברת ענישה לא תורמת להפחתת האלימות. בושה, לעומת זאת, היא כלי יעיל מאוד. לחץ חברתי יוצר התנהגות אחרת. הרעיון המעשי היחיד שיש לי בעניין, הוא להתחיל לשלוח מכתבים לחברי כנסת, הפונים אליהם בבקשה להפגין התנהגות תרבותית מכובדת ולא אלימה, ולהתחיל בחינוך מהמקום היחיד שאולי באמת יעבוד - דוגמא אישית.  


      וגם לי נשאר לומר :

      כל מילה בסלע!

        2/2/09 19:42:

      מסכימה עם מה שנאמר...

      מילים כדרבנות.

      *

        2/2/09 14:33:


      הכל קשור לחינוך ובעניין בעלי חיים- זה צריך להתחיל עם ההכרה שלא לוקחים הביתה כלב או חתול "בשביל הילד", אלא מתוך הבנה שצריך לתת לבעל החיים מקום ראוי לחיות בו, טיפול טוב ואוהב ולא להתיחס אליו כאל עוד צעצוע שכאשר נס ליחו הוא מושלך לרחוב.

        2/2/09 13:58:

      צטט: danniell 2009-02-02 11:41:08


      כמה בני אדם היו אוכלים חיות, אם היה קיים במדינות ה"חופשיות" חינוך חופשי?

      חינוך שלוקח ילדים לא רק לראות איך מייצרים רהיטים, צעצועים וחטיפים, אלא גם המבורגרים ונקניקיות. מההתחלה, מ"חומר הגלם".

      חינוך שמסתיר במקום לגלות ולחשוף איננו חינוך.

      חינוך שאיננו מכין אדם לבחור מתוך הכרה וידיעה איננו חינוך.

       

      דניאל.....................

      אין לי מילים כי אתה לוקח מהראש שלי מה שאני חושבת ולפעמים פשוט לא יוצא לי כל כך ברור כמו שלך.

      תודה

      להסתיר זו לא דרך בכל מקרה. כי תמיד זה יוצא איכשהו.

        2/2/09 11:41:


      כמה בני אדם היו אוכלים חיות, אם היה קיים במדינות ה"חופשיות" חינוך חופשי?

      חינוך שלוקח ילדים לא רק לראות איך מייצרים רהיטים, צעצועים וחטיפים, אלא גם המבורגרים ונקניקיות. מההתחלה, מ"חומר הגלם".

      חינוך שמסתיר במקום לגלות ולחשוף איננו חינוך.

      חינוך שאיננו מכין אדם לבחור מתוך הכרה וידיעה איננו חינוך.

        2/2/09 10:35:

      אני אוהבת את סוג הפוסטים האלה, ישר כוח!
        2/2/09 10:29:

      לצערי בני אדם חושבים שמספיק שיגידו את החוקים לילדים וכך הם יתנהגו

      אומרים לילד אל תרביץ ומראים לו תוכנית טלויזיה אלימה

      חינוך הוא לא מתן סט הוראות אלא להעביר לילדים את ההבנה הלוגית והרגשית מדוע הדברים הם כמות שהם. ילד בסופו של דבר גדל על פי דוגמאות שהוא רואה ועיבד ולא על סמך מילים וחוקים ששמע 

        2/2/09 00:19:


      כל מילה בסלע.

       

      אני חושב שהחֶברה היום מעודדת לאגו. מוסריות היא דבר כל כך "לא במודה", שנכונות להבין ולתת מפורשים אצל לא מעט אנשים כחולשה. וחבל.

      והתקשורת לא תורמת בכלל לעניינים הכל-כך חשובים האלה.

      הנה 2 כתבות שמצאתי על השפעת הטלוויזיה על ילדים:

      למה הטלוויזיה כל כך רעה לילדים שלכם?

      כך תפרידו בין הילד לבין הטלוויזיה

       

      כשלי יהיו ילדים, אני בהחלט אתן את הדעת על כך.

       

      תודה על הפוסט הזה.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין