כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    טל יניב וחיות אחרות

    גילגולה של קונסולה

    17 תגובות   יום ראשון, 1/2/09, 22:37

    אי שם בתחילת שנות השמונים חברו להם יחד שני מוסיקאים ישראליים עלומים לאיש עסקים אמריקאי והחליטו להקים ברמת-גן אולפן הקלטות מוסיקה שכמוהו עוד לא היה בארץ. איש העסקים פתח את הארנק והשניים החלו לעסוק במרץ במלאכת הרכש. ציוד ההקלטות באותם ימים, היה מבוסס על מערכות אלקטרו-מכניות עדינות, יקרות להפחיד, ודורשות תחזוקה שוטפת ביד אוהבת וגלונים של ספירט וצמר-גפן.

     

    הרשימה נסגרה והקונטיינרים התחילו להגיע לנמלים. מכונת הקלטה בגודל מדיח כלים ענק מיפן, קונסולה (מיקסר סאונד) מחופי קליפורניה, מגדל של מכשירי אפקטים דיגיטליים מאנגליה וניו-יורק, מיקרופונים מגרמניה ופינלנד, ועוד מלוא חופניים - מגברים, רמקולים, חוטים ומחברים לרוב. עוד נשאר לחברים סכום כסף נכבד, אותו השקיעו בכמה כלי נגינה ממוחשבים אזוטריים, כמוהם היו אז רק לסטינג, סטיבי וונדר ופיטר גבריאל, כאלו המצריכים שנת לימודים אקדמית כדי להפעילם. טכנאים רבי-אומן הובאו מעבר לים ומחולון כדי לחבר, לכייל, למחוא כף בחלל ולעקם את הפרצוף ואחר כך להזיז חצי סנטימטר את החלון, כדי שמחיאת הכף הבאה תתפזר שוויונית באקוסטיקה המדודה. האולפן, שבינתיים קיבל את השם "סינטרון", שם שהתחרז יפה עם המכה של אולפני ההקלטה בארץ אז - "טריטון", נבנה לו במרתף באזור התעשיה של רמת-גן, בתקופה בה המגדלים הגבוהים היחידים היו שני המגדלים הראשונים של הבורסה. 

     

    כך קם לו בארץ אחד האולפנים המפוארים והחשובים לאותה תקופה, בו הקליטו טובי האמנים את טובי התקליטים אז, ונציין כמה לדוגמא - שלום חנוך חלקים ממחכים למשיח, גלי עטרי את אמצע ספטמבר, שלמה ארצי את לילה לא שקט - בו אפשר לשמוע מצויין את רביב גזית מלהטט בסינטיסייזר הפלאים "סינקלבייר", חמישים אלף דולר היה מחירו אז, ועוד רבים אחרים.

     

    אני התגנבתי אז לאולפנים בדרך לא דרך, נער צעיר וגיק גדול, וכלום לא עניין אותי חוץ מלסובב כפתורים, לשמוע מכשיר שמדמה תהודה של חדר, שמתחילה עכשיו ולא מסתיימת לעולם, להפיק צלילים מוזרים ממכונות כסופות ושחורות עם מסכים ירוקים ובעיקר להתדיין ולהתפלפל על איכויות הסאונד המופקות דרך קדם-מגבר הפועל על שפופרות חשמליות.

     

    אחרי כמה שנים האולפן פשט את הרגל, חלק מהציוד נמכר ואת אותו חלל תפס אולפן אחר, משוכלל עוד יותר, שנוהל ע"י מיכאל תפוח - המנהל של אריק איינשטיין. אל האולפן הזה הביאו קונסולה אגדית עם ריח של אצות ווקאמה, שאריות אבקה לבנבנה דבוקות בינות כפתוריה וסיפור שעבר ממיקרופון לרמקול. סיפרו שהיא יוצרה לפי הזמנה וכמוה יש רק עוד יחידות ספורות בעולם. סיפרו שהיא נקנתה מהאולפן של אחת בוני טיילר (It's a Heartache, Total Eclipse of the Heart), שדייויד בואי בעצמו הקליט עליה את Let's dance, שג'ון לנון הקליט את Double Fantasy ישר אל ערוציה הפתוחים של אחותה התאומה, בניו-יורק, שאחות אחרת קבורה באיזה אי בקריביים ויש מי שמפנטז להגיע אליה יום אחד על אניית פירטים עם קפטן שתום-עין וקטוע יד, לחפור אל מעבה האדמה בו היא קבורה, ולפרק ממנה בעדינות את נתח הבשר היקר - יחידות הפרה-אמפ היחודיות שלה. ואני בלעתי את הסיפורים בשקיקה ושמעתי את הצליל החם שבקע מאותה קונסולה, עת הקלטתי באולפן את הפסקול לסרט "האיטלקים באים" של איל חלפון, או שלפחות דמיינתי שאני שומע חום שכזה.

     

    גם האולפן ההוא הלך בדרך כל אולפן, נסגר, נפתח והחליף בעלים, ואני הלכתי בדרך הרבה מוסיקאים אחרים, אל מחוזות ההי-טק והבורגנות. אני לא יודע איפה נמצאת הקונסולה הזאת, וגם אם אדע - כבר לא יהיה לי הרבה מה לעשות עם המידע הזה. אני רק יודע שהעולם שלנו היום הוא יותר אלקטרוני, יותר מהיר, ומה שלא עובד כבר לא מתקנים אלא קונים חדש, אז בעצם אנחנו צורכים פחות ספירט וצמר גפן, אולי אפשר לעשות מזה עסק.

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/2/09 10:51:
      אני בעד, אם כי לקחתי לעצמי את החופש להגיב ברוח אותו שיר גם כאן.
        21/2/09 08:23:

      אני לא יכול שלא הלגיב על זה...

       

      ה-826 היה טרקטור מאוד בטוח, בהנחה שאינך מתעקש לשכב למרגלותיו בעת הנסיעה. הבעיה היתה ונשארה מלאך המוות, העשוי להתלוות לעיתים לנסיעתו של זה. אני מקווה שהאחים הגברתנים מ"שלוותה" (וואהיל ונאיף) לא קוראים את התגובות שלנו, כי בסוף ישימו עלינו כותונת בלי שרוולים...

       

      אבל אולי אשים בבלוג שלי את "בדרך למרכז מזון" - כדי להעצים את אי הההבנה של קוראינו?...

        8/2/09 17:26:

      צטט: אבינעם ג 2009-02-05 06:31:29

       

      נוחה בשלום יוסי. בזכותך ומאז לכתך - אני מקפיד לומר לאנשים שאני מפיק להם ולחברי בקהילת המוסיקה: "חבר'ה, תשירו יפה בגאייד".

      לקח חשוב, במיוחד כשנוסעים בחמש בבוקר על טרקטור 826.

       

        5/2/09 06:31:


      טוקינג אבאווט אלפנט הי"ד...

       

      רק להזכיר למי שהיה צעיר מדי - שיוסי אלפנט היה זמר/גיטריסט/יוצר מרתק, אנארכיסט מוכשר ומוערך ביותר בזירת הרוק'נ'רול הישראלית של שנות ה - 80. יוסי, שסחב מחלת לב מילדות - נפטר מדום לב בעיצומה של הופעה במועדון לוגוס תל אביב, ועולם הרוק הישראלי איבד יוצר חשוב ומבטיח.

       

      בימים שקדמו לפטירתו, היה יוסי בעיצומה של עבודה על אלבום חדש: ערוצים רבים כבר היו מונחים על הסרט (סרט = סרט הקלטה "2 של מכונת מולטי-טראק) כולל ערוץ שירה גאייד באיכות טובה למדי.  חבריו של יוסי התכנסו לאחר מותו והשלימו את האלבום שיוסי השאיר מאחוריו, תוך השארת סולו-שירתו-הכמעט-מושלמת של יוסי - מערוץ הגאייד.

       

      נוחה בשלום יוסי. בזכותך ומאז לכתך - אני מקפיד לומר לאנשים שאני מפיק להם ולחברי בקהילת המוסיקה: "חבר'ה, תשירו יפה בגאייד".

        4/2/09 23:13:

      צטט: kerenshemesh 2009-02-02 20:31:53


      פעם ראיינתי את רמי קליינשטיין. הוא סיפר לי איך בגיל 16 בא אליו אחד יוסי אלפנט ושאל ממנו איזה מערכת קלידים שהיתה לו והציעה לו לשלם עבור השימוש בה בחומרים איכותיים במיוחד. לימים התברר לו שהוא השתמש באותו סינטיסייזר להקלטת  "סדר יום" עם להקה רטורית. שזה כמובן אחד השירים האלמותיים שיש.

      למה בעצם סיפרתי את זה?

      כי אני לא מבינה כלום בסינטיסייזרים, אבל נראה לי שהאנשים הם תמיד הסיפור ולא המכשירים.

       

      יפה לך פרסומת סמויה!

      קריצה

        4/2/09 10:37:
      תיקנתי פרט חשוב בפוסט - הקונסולה נקנתה (לפי האגדות, כן?) מבוני טיילר, ולא מקים קארנס כפי שנכתב בטעות.
        3/2/09 12:47:
      תודה :)
        3/2/09 11:55:

      צטט: ultramag 2009-02-03 11:40:10

      היום, במחשב אחד עם כרטיס קול נורמאלי אתה יכול לעשות הכל.

      כרטיס קול שמכיל מספיק כניסות ויציאות.

      קיו-בייס, נונאנדו  ודומיהן יעשו את כל העבודה כסיקוונסרים, מיקסרים ומולטיאפקט.

       

      אבל פעם היו זמנים

      נ.ב

      "שתום-עין וקטוע יד,"

      זה בשין?

      גם כרטיס הקול הטוב ביותר צריך להתחבר למיקרופון טוב, לחוטים משובחים, לאקוסטיקה טובה להקלטה ולעוד כמה רכיבים אלקטרוניים שפשוט אין להם תחליף בעולם הדיגיטלי. הדברים האלו, שאפשר לראות, להרגיש, לסובב ואפילו להריח - 

      הם אלו שמכניסים קצת נשמה בעניין.

      ולגבי השתום - הנה ההסבר.

        3/2/09 11:40:

      היום, במחשב אחד עם כרטיס קול נורמאלי אתה יכול לעשות הכל.

      כרטיס קול שמכיל מספיק כניסות ויציאות.

      קיו-בייס, נונאנדו  ודומיהן יעשו את כל העבודה כסיקוונסרים, מיקסרים ומולטיאפקט.

       

      אבל פעם היו זמנים

      נ.ב

      "שתום-עין וקטוע יד,"

      זה בשין?

        2/2/09 22:32:
      קראתי את התגובות של כולכם, וזה החזיר אותי להבנה שיש לנו תמיד יותר סנטימנטים למה שעשוי מברזלים ואפשר לגעת בו. אלפנט לא היה נותן גרגר אבקה אחד לקליינשטיין תמורת תוכנה של סינטיסייזר.
        2/2/09 20:31:


      פעם ראיינתי את רמי קליינשטיין. הוא סיפר לי איך בגיל 16 בא אליו אחד יוסי אלפנט ושאל ממנו איזה מערכת קלידים שהיתה לו והציעה לו לשלם עבור השימוש בה בחומרים איכותיים במיוחד. לימים התברר לו שהוא השתמש באותו סינטיסייזר להקלטת  "סדר יום" עם להקה רטורית. שזה כמובן אחד השירים האלמותיים שיש.

      למה בעצם סיפרתי את זה?

      כי אני לא מבינה כלום בסינטיסייזרים, אבל נראה לי שהאנשים הם תמיד הסיפור ולא המכשירים.

        2/2/09 17:58:


      באמת מה זה חשוב איפה היא נמצאת פיזית ...

      היא אצלך בזכרון .

      וסימנים  ממנה נמצאים בין חריצי  תקליטים שהפכו  לקלאסיקה .

       

      מי צריך יותר מזה

        2/2/09 17:49:

      יש אנשים שמתרגשים מפרימיירה של מחול או תיאטרון, יש כאלה שתערוכת באו-האוס מעמידה להם את השיערות בעורף, יש מי שמתאווים להתארח במטבחו של שף גדול ויש כאלה שעוד לא ניסו שלישיה ומן הסתם ליבם נחמץ מכך...

       

      אבל אנחנו - חרמנים על פרה-אמפים של מנורות, עוברים לדום מול קונסולת SSL בעלת טוטאל ריקול, מלטפים במבטנו ביראת כבוד האמונד B3 עם מערכת רמקולים לזלי, ומה לעשות - לא נוכל להשאר אדישים מול סטראט הנושאת את חתימתו המקורית של קנופלר.

       

      היינו יכולים לבוא חשבון עם עצמנו על הפרובינציאליות הזאת, אבל אני מציע שלא. נכון: את סרג'נט פפר עשו על 4TRACK  ואיפה שיש מוסיקאי גאון כבר ימצאו המכשירים המתאימים להקליט אותו. אבל בכל זאת, זה מדהים לעבוד עם ציוד מדהים. לדעת שהמגבלה היא שלך ורק שלך, לשמוע את ההבדל הקטן-גדול ולהתפעל מיכולת המימון של הטיפש התורן שהחליט להשקיע באפיק הכל כך לא סולידי הזה.

       

      לפיכך אני עומד יחד איתך דקה דומיה, מרכין ראשי לזכרן של כל ה  , SSL, NEVE, AMEK, API, TRIDENT  וכל ה-OUTBOARD GEAR היקר: מי שמבין יבין ומי שלא - שייך כנראה לסיפור אחר.

        2/2/09 03:02:
      ואני זוכר שקנו לך את הסינטסייזר הזול הראשון בעולם, חתיכת פלסטיק מונופונית. לכל אייפון יש היום יותר יכולת ווקאלית מלימאהה ההוא. ומה שהD50 והDX7 עשו עושה היום הימאהה ב150$ שיש לילדים שלי בחדר המשחקים.
        2/2/09 00:12:


      לאו דווקא נוסטלגיה.

      ועכשיו שדימית כל זאת לספגטי - נעשיתי רעבה בכלל.

      --------------

      זה לא שכל דבר יכול בעצם להתחפש למשו אחר?

        2/2/09 00:10:

      צטט: הקדרית 2009-02-02 00:02:03


      הקונסולה הזו נמצאת אצלך בראש.בדמיון.בתחושות.ואולי שם מקומה.

      מעניין מה שהבאת.

      נוסטלגיה בלבד? אבחנה מאד מעניינת, במיוחד לאור העובדה שבצמוד לקונסולות כאלו יש תמיד מטריצת מחברים שדומה למרכזיית טלפונים עתיקה, בה הטכנאים מחברים ומנתקים עשרות כבלים קצרים בין הקונסולה ליתר המכשירים באולפן. אחרי יום הקלטה, המטריצה הזאת תמיד נראתה כמו קערת ספגטי ענקית. משהו שבהחלט מתחבר למה שקורה לי בראש.

       

        2/2/09 00:02:


      הקונסולה הזו נמצאת אצלך בראש.בדמיון.בתחושות.ואולי שם מקומה.

      מעניין מה שהבאת.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      talyaniv
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין