אני ועצמי, נמצאים בסופרפוזיציה של שני מצבים - כלומר: כאשר אני יודע בוודאות גמורה היכן אני עומד בדיוק מול המטרה, אין לי צל של מושג אם אני מתקדם לקראתה מהר, או חלילה את הרכבת מאחר. מאידך אם אנוכי יודע עד כמה מהר או לאט אל משאת נפשי אני עט,אז תכלית מהותי מעיניי נגוזה לעד - לפעמים אני עליון, ופעם תחתון. לעיתים אני מוזר, ויכול להיות גם קסום. יש עת ואני מעלה וברגע אחר נמצא מטה. - האנוכי שלי פשוט ניצב! באי ודאות שלישית של המצב - כל זה נכון: לאמש למחר וגם לעכשיו.
אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על־פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני נשאר.
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"מעבר לפחד קיים החופש"
פעם נהגתי לארחו יפה עם כוס קפה ועוגיות ולהבין שהוא לא שד גדול.
"שהפחד הוא מפלצות מנטליות שאנחנו יוצרים בתוכינו".
היום כבר למדתי להתעלם, לא מארחת יפה, הוא משתעמם ונעלם למקום אחר בו יימצא בית חם:)