הבוקר שוב התכנסנו בחדר החדשות בחמש בבוקר. זו משמרת שרק סדיסט יצר אותה. קמים בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר ויוצאים לירושלים ממרכז הארץ. זה לא נחמד לא בחורף ולא בקיץ. עם זה עבודה בחדר החדשות יש בה משום קסם מסויים שאובד בשעות הבוקר הקרות. העבודה נעשית, לפעמים אפילו בצורה ראויה לציון, אבל הרצון לחבור אל הכרית והמיטה היא הוא אדיר. אז מה עושים נותנים לשעות לחלוף ואז יורדים חזרה למרכז לקראת עוד יום עתיר פעילות. כתבה על פלא פון, אולי פעילות אחרת שהמשפחה דורשת ואחר כך ביקור במעבדת שירות אלקטרונית שבה מצוי משחק המחשב של בני. לתומו הוא סבר שאין הבדל מהותי בין 220 וולט ל-110 ולמד בדרך הקשה שיש הבדל של ממש. אז המשחק בתיקון ויחליפו ספק, בעצם לא רק ספק אלא לוח שלם שיעלה למשלם המסים האלה כשש מאות שקלים. לא מעט בשביל טעות קטנה. כולנו מקווים שנלמד מהאירוע הלא מלבב הזה. בינתיים אני אשוב לעבודתי ואסיים את מהדורת שבע בבוקר של קול ישראל. בין בלוג לבלוג גם צריך לערוך ולעשות כל מאמץ שהמהדורה שלנו תישמע מכופתרת וראויה.

בוקר טוב