מרבית הצפייה בהצגה 'אהובת הדרקון' בתיאטרון  החאן בירושלים ביליתי בתהיה: מה פספסתי?

מה גורם לי לחוש שדבר מה חסר בהבנתי?

המחזה עוסק בתכנים פילוסופיים נצחיים - מוות, זיקנה, הזמן.

לכאורה תמהיל שיכול היה להיות מעניין.

גם המשחק וההפקה לא היו רעים: הרבה שירים שבוצעו על ידי השחקנים בתיאום סביר, ריבוי תחבולות הפקה כגון מראה המועמדת על הבמה מול שחקן, ומשקפת בבואה שאינה של, ועוד 'טריקים' שנראה לי שנובעים מתחרות עם עולם הקולנוע.

אך בסופו של דבר, נאלצתי לתהות מה לא הבנתי.

כי נראה לי שלומר היום בתיטרון אמירות על הזמן החולף ואפסות הקיום זה עיסוק חסר טעם.

יונסקו עשה את זה יותר טוב.

ורבים אחרים.

ושוב, ייתכן שפיספסתי דבר מה...