חייל. מהם ההשלכות לכך? חייל הוא אזרח מדינה שהתגייס או גויס לצבא, וזאת לשם מימוש ו/או הפצה ושמירה על אידיאולוגיה חברתית ו/או טריטוריאלית ו/או דתית.
חייל במסגרת תפקידו הצבאי שייך למבנה היררכי וקפדני.
חייל במסגרת תפקידו הצבאי חייב למלא פקודות ואסור לו לסרב להם.
חייל עובר תהליך מרגע גיוסו לצבא שנקרא חיול וטירונות.
מטרת החיול והטירונות היא להקנות לחייל ערכים צבאיים.
בתהליך הגיוס, החיול והטירונות, עובר החייל סדרת חינוך, תכנות, אילוף, שמטרתה לשנות את אישיותו ולהופכו לחייל שממלא פקודות ללא היכולת שלו לסרב להם.
לאחר סיום תהליך הטירונות, ניתן להשתמש בחייל לצרכיו של הצבא ולמטרות שמיועדות לו.
מרגע שהחייל הפך להיות חלק מהמערכת הצבאית, הוא לבוש בבגדי הצבא, ועליו להתנהג בהתאם לפקודות הצבא ואסור לו לסרב להם.
כלומר, חייל הוא בן אנוש שתוכנת, והאחריות על חייו נלקחת ממנו ועוברת למפקדיו, שהם אלו שיחליטו ויקבעו בעבורו האם הוא יחיה או יפצע או ייהרג.
לאחר שהחייל תוכנת אישיותו השתנתה, ואישיותו היא כבר אינה כפי שהייתה לפני הגיוס, שהייתה בעלת אישיות עצמאית שהוא גיבש לעצמו מתוך ניסיון החיים והידע שצבר.
כמובן שזכותו של כול אחד ואחת לבחור לעצמו את תכנון חייו, אבל אם הגיוס נעשה שלא מרצונם, זהו מצב של שלילת חירותו ושלילת חופש הבחירה.
למרות שלא כול החיליים הם לוחמים הם עברו טירונות, והם אומנו ולמדו להשתמש בנשק לשם הריגת האויב.
נשק מיועד כדי להרוג.
המפקד של החייל בטירונות ובאימונים, תפקידו לטפח ולהשריש בחייל ערכים של רוע, כי ללא הרוע החייל לא יוכל להרוג את האויב.
כאשר בן אנוש הורג, המעשה משקף במעשהו את הרוע ואת הרגשת הנרדפות הקיימת בו, מעצם קיומו של אויב, רגשות פנימיים ואישיים אלו יוצרים מציאות התנהגותית שבאמצעות השימוש בנשק ניתן יהיה להרוג את האויב.
זהותו האמיתית של בן האנוש היא אינה דמות חייל.
הדמות שהופכת להיות התדמית של חייל ממחישה את הקונפליקט, את הניגוד, הקיים בתודעתו.
דמות החייל הדמיונית בתודעתו ומימושה כתדמית במציאות נובעת מהזיה רגשית, שמממשת את עצמה במציאות שהיא אשליה.
דמות החייל היא דמות שנוצרה מעצם הרגשת הפחד והרגשת הנרדפות האישית והחברתית.
בן אנוש שלא פוחד ומרגיש רדוף אין לו אויב שהוא צריך להילחם בו.
תדמית החייל היא אינה זהותו האמיתית של בן האנוש.
תדמית החייל בצבא ובשדה הקרב אינה משקפת את המציאות האמיתית.
כלומר, חייל זו תדמית ומלחמה היא אשליה.
מסקנה: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, האנושות חיה את חייה מתוך אמוציונליות, שנעה בין הרגשות החיוביים והשליליים, במציאות שיש בה טובים ושיש בה רעים, ולכן קיים הצורך בצבא.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה שלב שבו בן האנוש יתקן וישנה את אישיותו ויהפוך מאמוציונלי לרגוע ורציונלי שמודע לזהותו, ומתייחס באופן המתאים והבריא לגופו הפיזי ושמותאם למהות ומטרת החיים.
בן אנוש שאישיותו מתוקנת, כלומר שהוא רגוע ורציונלי, לא קיים בו את הרגש הטוב וגם לא קיים בו הרגש הרע, ולכן במציאות זו אין אויבים, ולכן לא יהיה קיים הצורך בחיילים.
סיכום: רק כאשר בן האנוש הוא רגוע, כלומר כשהוא אינו מייצר ומפעיל את רגשותיו הפנימיים, לא הרגשות החיוביים שגורמים לו להרגיש טוב כמו, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לו להרגיש רע כמו, רוע, פחד, הרגשת הנרדפות, דיכאון, חרדה, כעס, לחץ, עצב, צער ועוד, הוא מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, מה שמאפשר לו לפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי באופן ברור יותר, שפוי יותר.
מלחמה זוהי אשליה והיא משקפת תקופה זמנית שבה אין שלום.
שלום זוהי אשליה והיא משקפת תקופה זמנית שבה אין מלחמה.
רוגע ושלווה זוהי המציאות האמיתית, מציאות יציבה וקבועה שבה אין מלחמה ואין בה שלום.
מציאות של רוגע ושלווה זוהי המציאות האמיתית, מציאות שבה האנושות מבינה את זהותה ואת מהות ומטרת החיים.
המסר במאמר: תדמית החייל משקפת את הרגשת הפחד והרגשת הנרדפות, בחברה שהאנשים בה מרגישים רדופים, שצריכה צבא שיגן עליה מהאויב.
חייל מוכן להקריב את חייו למען האידיאולוגיה שלשמה הוא נשלח לקרב, אבל להיהרג למען אידיאולוגיה כלשהי היא המטרה ההפוכה למהות ומטרת החיים.
לחיים יש להם מהות ויש להם מטרה, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית, לכן בעת התרחשות תופעת המוות לא ניתן יהיה לממש זאת.
יוסי קרמר מייעץ לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון מודעות עצמית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חשוב לי שיש הסכמה בנינו,
תודה על התגובות המעניינות.
מסכימה איתך לחלוטין .רק מתוך התבוננות,העלאת דעות,רעיונות ובעיקר השארת ערוצי תקשורת פתוחים-נגיע לשינוי.... ערב טוב :-)
ענת,
ראשית, הוספתי במאמר "להבנתי" וכל מה שכתבתי בבלוג הוא להבנתי.
שנית, האנושות נמצאת בשלב שהיא כבר לא חיה בג'ונגל והיא בשלב מתקדם יותר מבחינת תהליך הלמידה וההתפתחות האבולוציונית, לכן ההשוואה לג'ונגל היא לא קשורה לחיילים כיום, להבנתי.
שלישית, בשלב זה הכל מבוסס על רגשות, לכן המציאות שבה האנושות חיה כיום משקפת את רמת המודעות, שאין בה כל רציונאליות, להבנתי.
רבעית, אם כתבתי מאמר על "חיל" וכיום המציאות היא שיש חיילים ומלחמות, אז לדעתך אסור לי לכתוב את דעותי ואת זאת אני עושה כדי שנבין ונשנה את המצאיות שבה אנחנו חיים, או שאת רוצה לקבע את המציאות הנוכחית?
כי אם רוצים לשנות מציאות צריך להבין, לכתוב, לדבר ולבנות את הרצון והיכולת לשנות מציאות.
לשתוק ולא לכתוב, אלא להדחיק זו לא דרכי.
תודה על התגובה.
מדהים אותי....אתה מדבר עלזה שבמציאות אמיתית אין חיילים ואין מלחמות???הלוווווווו???בג'ונגל היית או שזה לא דבר מציאותי עבורך???ואתה מוסיף שאומר שאנשים כיום מרגישים,ולפיכך מדמיינים ומפתחים אשליות.....נראה לי שלפי גישתך נכון היה לשלב במאמר שכתבת את המושג "לפי ראות עיני"....אבל מצד שני-יש להניח שאם זה היה קורה לא הייתי מרגישה צורך להגיב :-)
ענת,
במאמר אני מתייחס לכל חיל באשר הוא בעולם ולא רק בישראל, אבל גם.
הצורך בחיילים הוא צורך שנובע מאנושות שחיה בעולם שיש בו אמוציות, שכולל את הרגש הטוב וגם את הרגש הרע שגורמים לבן האנוש למצבי הזיה ויצירת מציאויות שהן אשליה, כמו חיילים וכמו מלחמות.
את המציאות הזו יצר בן האנוש.
את המציאות הזו אפשר לשנות, רק אם נבין ונתרגם את הנושא הרגשי באופן האמיתי.
מציאות אמיתית היא מציאות שאין בה חיילים ואין בה מלחמות, יש בה בני אנוש שהם רגועים, רציונאלים וענייניים.
כאשר נבין ונתקן את עצמנו נשנה את אישיותנו וכאשר נשנה את אישיותנו תשתנה המציאות ולא יהיו חיילים ולא יהיו מלחמות, הכל תלוי בנו, המציאות לא קשורה לאויב, את האויב יוצר לעצמו בן האנוש המרגיש רדוף.
פעם חשבו שכוכב הלכת שלנו הוא ישר.
היום מבינים שהוא לא.
היום אנשים מרגישים, חושבים ומדמיינים ולכן הם נמצאים במצבי הזיה ויוצרים את המציאות שבה יש חיילים ויש מלחמות.
כשיבינו בני האנוש שהכל נובע מאשלית הרגשות הפנימיים והם ישתנו, המציאות שבה נחיה תשתנה.
ואז לא יהיה ניתן לחזור אחורה, כמו שלא ניתן היום לחשוב שכוכב הלכת שלנו הוא ישר.
הכל עניין של הבנה.
תודה שקראת את המאמר והגבת, למרות שאת לא נוהגת כך.
נתקלתי,קראתי ולמרות שבדרך כלל לא נוהגת להגיב בפומבי,הפעם- ואולי בגלל הבחירות שבפתח - מרגישה צורך כן להגיב.
ה"מחקרים" שהבאת מעניינים ואכן,היה מאד נחמד לאמץ את התיאוריה שניסית להראות במאמר. יחד עם זאת,כל תיאוריה צריכה להתאים עצמה למצב נתון,ונראה לי שבמצב בו אנו נמצאים כמדינה,מאז ומתמיד ובמיוחד בימים מוטרפים שכאלה, נורא "נחמד" להשמיע קול מתנשא מה, ולנסות להנחיל על הציבור קצת רוח של "חום ואהבה".....אין לי בעיה עם "שנטי" וכן,יש למרות שאולי נשמע אחרת,יש לי כןי בעיה עם מלחמות...אבל עיקר הבעיה היא שכשאנחנו נמצאים במלחמה הישרדותית מתמדת- יש כאלה שאוהבים (בעיקר מהחוסר יכולת לקחת אחריות,לקבוע עמדה ועוד)להטיף לרוגע,שלמות,ביטחון עצמי ועוד-דברים שרלוונטים לאלו שחיים על שפת הים בין עצי הדקל ,על הערסלים ואוכלים קוקוס...לא כשיש לנו פה חיילים שנמצאים בצבא הגנה של מדינת ישראל על פי חוק ומשרתים את כולנו נאמנה!
יש משפט שאומר wake up and smell the coffe (או את השושנים בגירסה הרומנטית שלה...)- המשפט עובד לשני הכיוונים (כמו כל מנטרה אחרת בחיים)- אנחנו יכולים לעצור ולהנות מריח הקפה הטרי....אבל בעיקר רצוי שנריח טוב טוב את הקפה,נדע מה עומד מולנו, על מנת שנוכל לעכל אותו כראוי.
מירקאלה,
להבנתי הכל נובע ממצבים רגשיים שבן האנוש לא מודע להם ושהוא יוצר לעצמו את המציאות שבה הוא חי.
אם בן האנוש מרגיש מאוים, זה כי הוא זה שיצר לעצמו את המציאות הזו, והוא יכול גם שלא.
דוגמה:
בן אנוש שלא משייך את עצמו לאף דת, כת, מדינה, קבוצה והוא מבין שכל בני האנוש הם זן אחד וקהילה אחת בעולם לא יוצר לעצמו אויבים, כלומר האויב נוצר בתודעתו של בן האנוש שמרגיש רדוף, כי הוא זה ששייך את עצמו לקבוצת אנשים מסויימת והבדיל עצמו מהכלל, הרגשת הנרדפות, הפחד מהאחר מהשונה זו הסיבה העיקרית לכך שהוא הבדיל עצמו מאחרים.
כאשר בן אנוש עושה זאת ומשייך עצמו לקבוצה מסוימת תמיד תהיה קבוצה אחרת שתתנגד לקבוצה השנייה.
מה שאני מתאר יכול להיות לגבי יחיד וגם לגבי רבים ואם האנושות רוצה לחיות ברוגע ובשלווה ולגאול את עצמה מהייסורים ההתייחסות צרכה להיות כמו שציינתי, להיות נטרלים עם הבנה משותפת למהות ומטרת החיים הן מבחינת תהליך הלמידה וההתפתחות האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית.
תודה שקראת את המאמר והגבת.
אתה חושב שהאיום הוא רק רגשי? הטילים הם לא ממשיים? המחבלים המפגעים לא ממשיים?
כשאדם נמצא באיום, מדינה נמצאת באיום היא חייבת להתגונן. החיילים הם אזרחי המדינה
ואם במדינה יש חוק שבגיל 18 מתגייסים לצבא. מתגייסים לצבא כמו שמשלמים מיסים
וגרים ברחובות שיש בהם חשמל נקיון מים וכל השאר.
הרמזורים, הכבישים, חופי הים המסודרים, כל מה שיש לנו גובל בחוקים, אחרת היה כאוס.
ואיש בעיניו יעשה. מה שנראה לך טוב יכול להראות לי לא טוב. לכן יש הסכמים וחוקים שמתאימים לרוב האנשים.
המצב שאתה מתאר יכול להתאים לאדם פרטי שמחליט שהוא חי בצורה מסויימת. מדינה לא יכולה להתקיים
כשכל אחד חי עם האני שלו. זו דעתי.