אבי קונפורטי עשה טעות כשעזב את צ'ימיצ'נגה. זו טעות שתעלה לנו ביוקר. כבר עולה.

אנחנו יושבים ב"צפרה", המסעדה החדשה שלו, בוהים בעיצוב המשונה בהשראת – סוכות, אולי? כולל הסוכה מקורות עץ והסכך הירוק שמאחוריהן, הפעם בצורת משהו שנראה כמו מילוי ירקרק של תיקרות משרדים? – ותוהים מה קורה פה.

אין ב"צפרה" שום דבר מחדוות החיים שהיתה – וכנראה שכבר לא תהיה, מאז נשרפה – צ'ימיצ'נגה. התאורה חשוכה מדי. תאורה היא אולי המרכיב הקריטי ביותר במסעדות אחרי האוכל. מעט מדי שפים מבינים תאורה. יותר גרוע: מעט מדי מעצבי מסעדות מבינים תאורה.

אנחנו יושבים מתחת לנורות הזכוכית הגדולות של "צפרה" – דווקא אחת מהן הייתי מבקש לארוז לי לטייק-אוויי – ומרכזים מאמץ מסדר-גודל של יחידת מודיעין קטנה בפיענוח התפריט. אין סיכוי. אנחנו צריכים פשוט לנחש. קונפורטי ירה לכל הכיוונים, כלומר לכיוון אחד – מזרח – וגמר עם תוצאות שאינן נופלות בהרבה, או עולות בהרבה, על אלו של המיזם האסיאתי המהיר שלו בהרצליה "זוזוברה".

הייתי שמח להיכנס כאן לפירוט המנות שאכלתי בשני ביקוריי בצפרה – היו הרבה כאלה – אבל דרושה הסמכה ברסטורציה כדי לשחזר פריטים בודדים מתפריט עמוס שמות ומרכיבים כל כך. היה טעים, אל תבינו אחרת. טעים באופן צפוי. טעים באופן שכבר טעמתם. לא היו שילובי טעמים מפתיעים, לא היו הברקות, לא קרה שום דבר מסעיר מדי באף צלחת. הטעמים והצבעים עזים, מתפוצצים בפה, תוקפים מיד ובנחישות. מה שקוראים בייננות, עולם חדש. זה טוב, וזה רחוק מלהיות טוב מספיק, וזה ממש לא מעניין, וזה עולה פי שלושה מ"זוזוברה" ומרגיש דומה מדי.

אני לא צריך את קונפורטי בשביל לעשות הו-הא גדול סביב קישקושים אסיאתיים. אני יכול ללכת למינה טומיי ביום רע, או לזוזוברה ביום בינוני. מקונפורטי אני רוצה שייקח אותי ביד למקום שעוד לא הייתי בו – לא בתל-אביב, בכל אופן – כפי שעשה בצ'ימיצ'נגה. שייתן לי פסטיבל ממקום אחר. שיהמם אותי בבר מתפתל בצבעי חמרה, במרגריטות הכי טובות במזרח – אולי גם במערב – התיכון, בספריבס שיודעות להלחין אורגזמות בדו מאז'ור, בצ'יפורה שמרגרט תייר לא היתה מעיזה, או יודעת, להעביר אותה סידרה כה מורכבת של טיפולים. צ'ימיצ'נגה היתה הטור דה-פורס האמיתי של קונפורטי – התפרצות תעוזה לא שגרתית, בטח לא במסעדנות התל-אביבית השמרנית, שלקחה על עצמה את מלוא העול של מטבח סנטה-פה, תקעה כוסברה בעכוזו והגישה הכל בתאורה שסיפרה לך שאתה במקום הנכון, ובקרוב יוגש לך האוכל הנכון.

 "צפרה" היא צעד אחורה, וגם בכיוון הלא נכון. קונפורטי יצטרך להמציא את עצמו, ואת המטבח הבא שלו, מחדש. אפשר רק להתפלל שצ'ימיצ'נגה תחזור מהמתים ושקונפורטי, מרחק 300 מטר משם, יבין את הטעות שלו בזמן שלו, בקצב שלו. ומהר, אם אפשר.