אני שומעת את קולה ונקרעת לבי יוצא אליה אנו מדברות בשפה בה איש אינו דובר היא ואני מבינות, רק שתינו. אני שומעת שכואב לה היא שומעת שאני יודעת ולא אמרנו כלום. פאזל של המון חלקים חלק משלי אצלה אני יודעת לא הרבה זמן נשאר אין להניח מלים של נחמה, הן ידועות מראש בכרוניקה של אכזריות שאין ממנה מזור, לעתים עדיפה השתיקה. |
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נכון.
ובכל זאת, אף אחד לא יכול לעמוד במקומך, בעצמך, בראשך וביישותך.
יש ותיתני לחי לעשות את שלו.
וזהו.
כל עיצה לא תיתקבל כאן. לא בברכה.
לא תמיד
ולפעמים יותר זה פחות ......
איך אני יכולה לדעת שאני עושה כל מה שאני יכולה?
תמיד אפשר יותר.
אבל היא יודעת שאת שם בשבילה
רואה שאת שם
מרגישה
שהיא לא לבד עם האין מילים
וזה הרבה, וזה מנחם
והיא יודעת שאת עושה כל מה שאת יכולה.
וזה הרבה
תסתכלי, תהיי שם, תחבקי
חזקי ואמצי
ימים של עצב
מחזק אותך תמר
אני בעד מילים,
אבל יש שתיקה עמוקה יותר מכל המילים כולן.
לשתוק ביחד כתבת יפה, זו שפה אישית מאד.
שמחה בשבילך שהגעתן למקום השקט הזה.
עצוב.
יש מקרים שבאמת עדיף לשתוק.
כל אחד ודרכו. בדיוק כך. שווה להקשיב להם אבל לבחור מתוך זה רק, אם בכלל, מה שטוב לך.
}{
נכון. האנשים הטובים סביבנו לא מפסיקים לתת עצות, מנסיונם שלהם. הם לא מבינים שכל אחד ודרכו.
לפעמים זה נורא, ההתעסקות הזו.