חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3403 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1448 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1326 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
0
טסט pavement stereo/התגלגל ל-rush .
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (47)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רק היום ראיתי את ההסבר, פעם הבאה תשלח הודעה. תודה.
אחלה. עובד..*
אחד, שתיים...נסיון...
(עובד המיק?)
אין בעיה, אני מייד פותח מיקרופון ומגברים אצלי.
טוב, תתחיל להתאמן,
אודישיונים אצל עוזי.
הי, מה ברוס פנוי...מי זה ברוס בכלל?.. הגמד הזה?..אני אוכל אותו בלי מלח. אני שותה גוגל מוגל אחד ואני נהיה דיו אבל מטר שמונים. חוץ מזה כולם כבר הסתפרו והזדקנו, ואני, תן לי רק לפזר ת'שיער...(ולעשות קולות של שטיח..)
לגבי הגיטרה .
כמו שכתבתי, הרומן הקצר עם הגיטרה, זה כבר לפני איזה מאה שנה,
זוכר אולי מה סולואים, לא מוכן להתפשל ברבים...
כן, ניגנתי קצת בגיל צעיר,היינו הרכב קצר ימים , אותי, המורה שלמדנו אצלו, ייעד לסולו ומישהו אחר לריתם- אז זה נקרא גיטרה ליווי- הופענו קצת במסיבות תיכון וכאלה עם החומר של אז, 60 מוקדמים וכו', אבל מאז לא נגעתי (מדובר על סוף ה-60), אבל אתם יודעים , תמיד נשאר זיכרון של הטאץ', כלומר כשגיטריסט מנגן, יש לי - אמנם בקטנה- את הפיל שלך מה הוא עושה.
לא סתם חלום הילדות שלי היה להיות גיטריסט סולן בהרכב רוק, ולא סתם הגיטריסטים הם במובן מסוים אליליי, תמיד התחברתי לגיטריסטים אשר ברוב המקרים היו המוסיקאים האמיתיים בלהקה אך עמדו בצד ונתנו לסולן/זמר , את אור הזרקורים, ואתם יודעים שיש לא מעט כאלו.
כפי שגם כתבתי בפוסט שלי על גיטריסטים, פחות מדברים אלי טכיניקה ווירטואזיות לשמה(אלא אם היא באה עם עוד דברים ) ויותר הרגש שמצליח האומן להעביר אלי ולגרום לי בנגינתו.
לגבי מתופף/זמר שהוזכר, אכן אוהב מאד את הקול של דון הנלי מהאיגלס(הייתי בהופעה שלהם בארה"ב, מעולה )אבל כידוע לכם יש עוד הרבה הרכבי מתופף/זמר, אורבל יבחר איזה מודל הוא רוצה לאמץ...
או שנצטרך לחפש איזה גילאן או דיו ישראלי.
נראה ,אם האלבום של אקסל רוז לא יצליח אולי יסכים משהו אתנו.
אולי ברוס פנוי...
מתאים לי הטריו הזה..
יש כבר רעש, של ג'וני שועלי.
סחטיין קליר, גיטרה הא? תן לשמוע..
ו"נויז" זה שם לא משהו. גם הפיסטולס התחילו בלי לדעת לנגן (למרות שיש לנו בסיסט מצויין) ותראו מה יצא מהם (מקלארן פנוי? הוא לא מת?) ואני יכול לשיר כמו לאונרד כהן מקסימום
בהחלט נשארנו כאן כ-טריו,
קודם כל, יש כאן חידוש לגבי קליר, לא ידעתי שאתה מנגן בגיטרה, אשמח אם תרחיב קצת בנושא.
נדמה לי שיש כבר הרכב ישראלי שנקרא "רעש", אז אנחנו נהיה "נויז" אולי.
וסקיצו תשלח בכיף, אורבל יתופף וישיר כמו ב-"איגלז".
אפרופו טריו.
גם אנחנו נשארנו כאן כטריו,
טוב, אולי אני אחזור לנגינת גיטרה הסולו שהפסקתי לפני מאה שנה,
בסיסט כבר יש מן המוכן ואורבל תעשה הסבה לתופים.
שירה נעשה ברוטציה.
אולי כהומאז' לראש וכיציאה נגד אמרתו של קוטנר נקרא להרכב "רעש"(נדמה לי שיש משהו בשם, או שזה רק מפלגה ).
מה דעתכם?
יש לי כבר כמה סקיצות מוסיקה בראש.
מלים כדורבנות. מסכים עם כל מלה. חבל"ז זה אנדרסטייטמנט.
טום סוייר באמת היווה הצלחה מסחרית אבל לא על פי זה נשפטת הלהקה.
אבל בסך הכל מאשר את מה שאמרת על moving pictures. כל הקטעים שם טובים בזכות.
הטריו הזה צרוב חזק בהיסטוריה של הרוק המתקדם וברוק בכלל.
מסכים עם קליר לגבי החומרים המוקדמים שלהם, בוסט רצחני ויללות של חיה רעה.
בקיצור הול אוף פיימרס.
מסכים אתך לגבי הטריו הנפלא ושאר הדברים.
מבלי לסתור, אני אוהב גם את הדברים הרוקיים שלהם מתחילת הדרך.
אחרי שעדכנת את כותרת הפוסט ואני רואה את המילה "ראש", אני חייב לזרוק כמה מילים לאחת מהלהקות האהובות ביותר עליי, "טריו" מדהים, כל אחד מהם תותח בזכות עצמו, אבל זה לא מסתכם בכך, משום שהיחד שלהם הוא ענק ביותר.
אפשר לכתוב כל כך הרבה עליהם, על כל היצירות והשירים הנהדרים שלהם, והקטעים האינסטרומנטליים , בכלל חבל"ז.
אני חושב שב- moving pictures מ-1980 ,הם הצליחו לשלב את כל הגדולה שלהם , יחד עם חומר קצת יותר קליט וזה היה השיא שלהם מבחינת חשיפה לקהל רחב יותר.
צטט: orbale 2009-02-07 00:45:25
לגבי קוטנר, נו מה אני אגיד עליו? הבחור מבין במה שהוא מבין והוא כתב ביקורת מתוך שחצנות של אחד שמבין בדברים שהוא לא מבין. הבנת?
קליר, צריך להוסיף לכותרת הפוסט: סלאש דיבור על ראש.
מסכים אתכם לחלוטין בנוגע לביקורת על קוטנר.
יש לי גם דיעה נחרצת יותר על הנושא , אך מסיבות מסוימות לא אביע אותה כאן.
עדכנתי את כותרת הפוסט.
לגבי הסימן, מודה תפסת אותי, מה שאמרת נכון הוא.
הפוסט התגלגל לכיוון ראש, קליר ו"חידוש משמעות הפוסטים" שלו, אתה יודע.
לגבי קוטנר, נו מה אני אגיד עליו? הבחור מבין במה שהוא מבין והוא כתב ביקורת מתוך שחצנות של אחד שמבין בדברים שהוא לא מבין. הבנת?
קליר, צריך להוסיף לכותרת הפוסט: סלאש דיבור על ראש.
הסימן הזה, זה קרני השטן שעושים המטאליסטים עם האצבעות, לא?
התבלבלתי מהדיבור ביניכם, הפוסט היה על RUSH?
עד היום לא סלחתי לקוטנר שכתב ביקורת על תקליט שלהם מה- 80 וכתב ראש-זה סתם רעש,
הרי ידוע לכל שהוא לא חסיד של רוק כבד ומטאל, אז למה לכתוב ביקורת על משהו שאתה בכלל לא אוהב וממש לא מבין בו.
ידידי "הקשיש",
בשנות השישים הייתי רק זרע חצוף שרוקד לו בתוך האשכים של אבי המסוקס.
מצחיק לאללה מה שצירפת, מה הקטע עם השוט? לא מובן.
ימי התום שלי היו עם elo אי שם ב- 70 ואכן אתה צודק ג'ף לין כתב את קסנדו (אפילו הייתי בסרט כשהוא יצא). עדיף שתשתה תה ירוק, זה יותר בריא בשבילך, קשישא.
נכון, יש לי תה ליפטון בבית, אולי מזה...
ידידי, יש גם קסנאדו משנות ה-60 (עדיין היית אז כמו בתמונה של בנך החמוד היום, אם בכלל).
של הרכב עם 5 שמות, קח אוויר, "דייב די, דוזי, ביקי, מיק, טיץ'
ששרו את “The Legend Of Xanadu” .
שהיה להיט עם גימיק של כאילו הצלפה בשוט (יש כמה שהייתי שם אותם מתחת לשוט הזה...).
http://www.youtube.com/watch?v=xuJ4GIXB5Uc
למרת הכל אהבתי את התום של ה-60, אבל אני מניח שכל אחד ועשור התום שלו.
ונדמה לי בכל זאת שאת קסנאדו של אוליביה חיברו , לכל הסרט בשם זה,- elo .
ונכון שלשת גדולים אך בא לי לפרגן עכשיו לליפטון.
הכוונה הייתה אכן לכפל משמעות,
אבל סימן זה הוא סתם פרצוף.
תפסיק כבר להגיד לייפטון, הוא לא תה וקוראים לו לייפסון.
תתחיל להעריך את שלושתם כהכי טובים בתחום כי מבחינת נגינה אין עליהם.
תן לזקנים להתעדכן,
מה זה הסימן הזה- ^--^ ,
זה יאנו כפל משמעות, ראש- ראש?
לא אמרתי שהביצוע שלהם טוב יותר משל המי (הכוונה רק ל- סמרטיים בלוז, השני עוד פחות טוב).
הקול של לי לא הולך כל כך טוב עם זה של דאלטרי, אהבתי רק את הגיטרות המאסיביות יותר משל המי, אבל נכון ראש לא זקוקים לקאברים, יש להם מה להציע ממרכולתם.
הקטע של קסאנדו הוא נהדר.
בכלל אני מתחיל בהדרגה להעריך את אלכס לייפטון כאחד הטובים בתחום.
שלשתם נגנים מעולים וכל אחד מהם הוא בשורה הראשונה בתחומו.
אבל מה שהיה תמיד, וכנראה יהיה, הדבר שמדבר אלי ראשון במוסיקה מהסוג הם הגיטרה והשירה, לאחר מכן מתיחס לשאר.
בקסאנדו זה מה שנקרא דאבל גיטרה ודאבל בס.
היו עוד כמה ששרו כידוע על קסאנדו (נדמה לי דייב די,דוזי......... משנות ה-60, ואוליביה ניוטון ג'ון , אם איני טועה עם elo ב-70,אולי ערבבתי, לא נורא).
קטע התיפוף אכן מרשים.
אבל ה"וורקינג מן" שהבאת מ-2004 ,נופל לדעתי מהביצוע המקורי בהקלטה.
תגיד , גדי לי צובע את השיער?
טוב, הנה הלך לנו הפוסט על ראש.
אשתדל להעלות את הקטע של המי עם ראש.
יש קטע נוסף שנדלקתי עליו (חורש אותם בשנית לאחרונה באוטו), ששם לדעתי לייפטון נותן את אחד הסולואים הטובים שלו, ובכלל, נקרא working man.
מסכים שכאשר החיבור בא גם במוסיקה וגם במילים זאת "אורגזמה טרנסדינטאלית" (בטח טעיתי באיזה אות או משהו).
אני רואה שכל אלו שעושו חופשה קצרה שבו אחריה עם כוחות מחודשים, אולי גם אני צריך אחת.
תודה,
גם אני קיבלתי ממישהו...
טוב, לא ציפיתי לאורך כזה...
מזכיר לי את הלינק שצירפת לי בשעתו על יוריה היפ.
"מישהו?", קלטת אה?
כן ידידי, הצהרת בשעתו שאם אזכיר את ראש יהיה לך הרבה לכתוב, אז הצהרות יש לכבד.
בדומה לך ליוויתי אותם בעיקר בשתי התקופות שהזכרת, הרוק/בלוז/הארד וכו' והפרוג.
לקראת סוף ה-70/מעבר ל-80 עזבתי אותם (וגם קצת את החיים- התחתנתי...).
רק לאחרונה יצא לי לשמוע גם את החומרים האחרים, לא ממש התלהבתי (הורדתי את האמא של הדיסקוגרפיה שלהם-האם אמירה כזו כאן היא הודאה לצורך תביעה?- את התקליטים שלהם שהיו לי מכרתי בפרוטות לאוזן, כי חשבתי שכבר לא אשמע מוסיקה כזו, מה התחתנתי, צריך להיות מכובד, אבא לילדים וכו', כמובן שחזרתי לזה "על ארבע" ).
ידעתי על כך שהיו שני חברים אחרים בעת ההקמה ב-68.
שני דברים שהעלית כאן ראויים להערכה, כי בעיני אינם טריוויאליים.
ההשפעות של המי שהזכרת ואלכס לייפטון.
לגבי המי, הזכרת כבר השפעות מטאוסנד וקית מון, בנוסף, יש להם איזה אוסף של גרסות כיסוי,
ביניהם שני שירים של המי, סאמרטיים בלוז ו- דה קיפר, את הראשון הם מבצעים נהדר עם בוסט גיטרות הרבה יותר מאסיבי ונהדר בעיני.
בנוסף, יש שם גם שני שירים של היארד בירדס ואחד של קרים, שמחזק את מה שהזכרת על ההשפעות הראשונות של הבלוז רוק האנגלי.(פעם אולי אכתוב פוסט על המעגל האינסופי הזה של השפעות ארה"ב - בריטניה).
עכשיו לאלכס לייפטון, למרות מה שתיארת, על היותו "בצד" ביחס לחבריו, שזה נכון, אצלי הוא לא היה אף פעם בצד, תמיד הדבר הראשון שדיבר אלי היה הסאונד של הגיטרה שלו.
ובאמת כשהלהקה, כפי שאמרת, התרחקה מזה, גם אני התרחקתי מהם.
הקטע שהבאת מעולה.
אגב, היכל התהילה של הרוק, בקליבלנד אוהיו, ביקרתי שם פעמיים (מכר משפחה שלי גר שם ).
מחלק את זה לשניים, אחד , כדאי לבקר, יש בהחלט מה לראות ולשמוע.
שניים, בהקשר של מה שציינת עם גדי לי, הוא צודק לחלוטין, מוסד מיינסטרימי מנופח חשיבות.
אם כבר משהו שורשי ואמיתי יותר, מוזיאון אקספיריאנס על שם הנדריקס בסיאטל.
אגב, כתבת ג'ינגר בייקר "חברי", אז מבלי להפחית בערכו, בונהאם הוא יותר "חברי" .
על התמלילנות של פירט האמת לא ידעתי, אבל תמיד זה כנראה פחות עניין אותי, אצלי זה קודם המוסיקה ואחר כך המילים(למעט חריגים ).
חוץ מזה להיות מוביל בגרועים זה אחלה, יותר טוב מ"ככה הוא באמצע".
מסכים עם " או לאהוב את ראש או לשנוא" .ראש היא באמת "להקה של מעריצים" ולא לקהל של קונצנזוס.
ונכון, בזבזתי לך פוסט מצוין שיכולת להוציא תחת ידיך, ואם היה אפשר לככב פה לתגובה, היית מקבל ממני את כל מה שאפשר.
אחלה תגובה.
מגניבבבב.... אהבתי,
חדש לי וזה עיקר הכיף (:
"מישהו" הא?
לא תיתן לי לצאת מפה עם תגובה קצרה, מה? תחמן שכמותך (בצחוק גבר, תרגיע).
טוב נו, "קצת" מידע:
סגנונה המוזיקלי של ראש השתנה משמעותית במשך השנים. אלבומם הראשון הושפע ישירות מהבלוז-רוק הבריטי, הלהקה הושפעה בתקופה זו מלהקות בלוז והארד רוק, המשפיעות ביותר היו הלהקות קרים, לד זפ ודיפ פרפ ( הנה לך התשובה, גדעון הושפע ישירות מפלאנט) במהלך אלבומיהם הראשונים השפיעו להקות ההארד רוק, וגם מספר להקות הבי מטאל, ביניהן המי ולד זפלין, אך במקביל הושפעה הלהקה יותר ויותר מלהקות הרוק המתקדם הבריטיות. כנהוג ברוק המתקדם, כתבה ראש שירים ארוכים עם תמלילים על פנטזיה/מדע בדיוני, כשבתקופה זו, הם גרמו לפרפורים בחדר השמאלי של הלב שלי; למרות זאת, הם לא ריככו את הסאונד שלהם. שילוב זה של רוק כבד ומתקדם נשאר בסאונד הלהקה עד לסיום שנות ה-70. מצד שני, בשנות ה-80 שילבה הלהקה בהצלחה בין הסאונד שלה לבין המיינסטרים באותה התקופה; גל חדש, רגאי ופופ רוק (שם כבר עזבתי אותם ושמעתי באוהאוז וג'וי דיביז'ן - כיוון אחר לגמרי). תקופה זו הכילה בה את השימוש הנרחב ביותר בכלים כמו סינתיסייזרים, סיקוונסר ותופים אלקטרונים. בסיום שנות ה-80, הסאונד של ראש השתנה שוב בצורה משמעותית והכיל אלמנטי רוק אלטרנטיבי. עם המילניום החדש חזרה הלהקה לסגנון הרוק נ' רול, אך עדיין עם השפעות מודרניות.
אגב גדעון, הוא לא היה ממקימי הלהקה ב-68. לפניו היה ג'ף ג'ונס האנמי על הבאס וגם המתופף ניל פירט החליף את המתופף המקורי ג'ון ראטסי ב-74.
גדי לי נחשב ואני מצטט עיתון נחשב בשנות ה70- a god among man ואני מסכים עם כל מלה, לא רק שהוא השפיע רבות על נגני בס מובחרים כמו סטיב האריס (חבר שלך ממיידן), לז קלייפול מפרימוס, קליפ בארטון (rip) ממטאליקה, הבסיסט של דרים ת'יאטר (לא זוכר את שמו) ועוד רבים אחרים, אלא הוא מוערך בזכות כשרונו לנגן על כלים רבים בו זמנית, דבר זה ניכר בעיקר במשך הופעות חיות, בהן לי שר, מנגן על גיטרה בס, קלידים, ופדאלי בס וסינתיסייזרים בחלק מהשירים. בגלל זה נדרש פירט להשאר במקום אחד במהלך שירים בהם מנוגנים כלים רבים. גם לייפסון ופירט מוגבלים בתנועתם במשך ההופעות, גם כתוצאה מנגינה על כלים רבים. גם שאר חברי הלהקה נחשבים לוירטואזים מונומנטליים.
אינסטרומנטלית, אלכס לייפסון הינו אחד הגיטריסטים המוערכים ביותר, בעיקר בזכות כשרונו ביצירה וניגון של ריפים מסובכים, שימוש מושכל באפקטים אלקטרוניים, וכדומה. למרות ההערכה לה זכה וזוכה לייפסון עד היום, תמיד נשאר לייפסון בצל הבמה. גדי לי תפס את רוב תשומת הלב באמצעות נגינתו על כלים רבים בו זמנית ופירט משך גם הוא תשומת לב רבה בזכות הוירטואזיות הבלתי רגילה שלו על התופים.
במשך שנות גיל ההתבגרות שלו, לייפסון הושפע רבות מגיטריסטים כמו הנדריקס, טאוסנד, ג'ף בק, קלפטון ופייג'. לצורך הגיוון, שילב נגיעות של מוזיקה ספרדית ומוזיקה קלאסית בנגינת הגיטרה בסאונד של ראש. בשנות ה-70 פינו הגיטרות של לייפסון את קדמת הבמה אל הסינתיסייזרים של לי, ובשנות ה-90, במיוחד בשנת 2002, חזרו להוות את עיקר הצליל בסאונד של הלהקה. כמו לי, גם לייפסון עושה דברים רבים בו זמנית במהשך הופעות רבות ; משתמש באפקטי גיטרה רבים, בפדאלי-בס סינתיסייזר ועושה קולות רקע.
פירט מוערך על ידי מעריצים ומבקרים שונים כאחד ממתופפי הרוק הגדולים ביותר בכל הזמנים. הוא גם מוחשב כאחד מהטובים ביותר בהופעות תופים-סולו. בתחילת דרכו הושפע מאוד פירט מקית' מון, המתופף של להקת המי, אך הושפע גם ממתופפים אחרים של שנות ה-60 וה-70 כמו קרמין אפיס, ג'ינג'ר בייקר (חברך) ובונהאם. בתחילת הקריירה שלו ניגן פירט על כלים יוצאי דופן באותה התקופה, כמו גלוקנשפיל, פעמון צינורי, בנוסף לאלמנטים סטנדרטיים אחדים, באמצעות כל אלה תרם פירט לתדמית ה"גיוון" של הלהקה. תרומת פירט ללהקה הייתה רבה, בעיקר כאשר היא ניסתה להרחיב את סגנונה אל ז'אנרים רבים והגיוון ביכולת התיפוף של פירט תרמה רבות ליישום אלמנטי הז'אנרים החדשים. בשנות ה-90, המציא פירט את סגנון התיפוף שלו מחדש בעזרת מורה התופים פרדי גרובר. בנקודה זו סגנונו של פירט התקרב יותר לסגנונם של מתופפי הג'אז השונים, וביניהם המתופף המוערך באדי ריץ'.
אגב כתיבת החומרים, פירט שימש גם כן ככותב התמלילים העיקרי של ראש, ומשך תשומת לב רבה באמצעות סגנון הכתיבה האקלקטי שלו. ידוע ככותב מילים המושפע מספרות, ובעל תובנות ימרניות, ויש המוצאים בכתיבתו אופי הטפתי. במהלך השנים המוקדמות של הלהקה, עסקו התמלילים של פירט בעיקר בפנטזיה ומדע בדיוני ולא משכו את כל המעריצים (חוץ ממני כמובן, שזה מה שמשך אותי אליהם בתחילה, הרי אני בא ממטאל אם שכחת, ומטל שחור ואפל בעיקר). עד היום סגנון הכתיבה של פירט שרוי במחלוקת. לדוגמה, בשנת 2007 דירג מגזין המוזיקה בלנדר את פירט במקום השני ברשימת התמלילנים הגרועים ביותר בהיסטוריית הרוק.
כלהקה, זכתה ראש בכ-24 אלבומי זהב, ב-14 פלטינה (3 מולטי - פלטינות). נתונים סטטיסטיים אלו העמידו את ראש במקום החמישי, מאוחרי הביטלס (שנואי נפשי), הסטונס (אהוביי משכבר הימים), קיס ואירוסמית' כלהקת הרוק אשר מכרה הכי הרבה אלבומי זהב ופלטינה. ראש גם מדורגת במקום ה-78 בארצות הברית, במכירת אלבומים לפי ה-RIAA, כאשר מכרה 25 מיליון עותקים. על אף שבתוצאות הכלל-עולמיות, לא הוחשבה ראש על ידי גופי דירוג מקצועיים. ההשערה היא, שראש מכרה כ-40 מיליון עותקים.
ראש זכתה במספר פרסי ג'ונו אווארדס, ונכנסה להיכל התהילה של המוזיקה הקנדית בשנת 1994.
למעלה מ30 שנות פעילות הוכיחו גיוון רב במוזיקה של ראש. כמו להקות אחרות רבות באותה התקופה, ניסו ראש דברים שונים בסגנונם המוזיקלי, ולשינויים אלה היו השפעות על המעריצים והמבקרים, לטובה ולרעה.
חברי הלהקה בעצמם הודו כי "או לאהוב את ראש או לשנוא אותה" כתוצאה מזלזול מצד אחד, וממעריצים רבים. כתוצאה מאכזבת המעריצים, לא הגישה ראש מועמדות לכניסה להיכל התהילה של הרוק'נ'רול, עד שהרגישו כשרים לכך בשנת 1998. סירוב ההיכל להכנסת ראש לתוכו נבע ככל הנראה מהתעקשות הלהקה להישאר מחוץ למיינסטרים-רוק כשזה מגיע למכירות אלבומים, בהעדפה לשמירת המעמד העצמאי. באותו יום ערכו המעריצים המולה רבה כאשר הוכללה סוף סוף ראש בהיכל התהילה בזכות השפעה, מיומנות וותק. למרות זאת, לייפסון הביע את אדישותו מן המעמד בכך שאמר "I couldn't care less, look who's up for induction, it's a joke". ראש זכתה בהכרה רבה מצד המעריצים, בכך שהתייחסה באדישות לכניסתה להיכל.
אפשר עוד להמשיך ולספר אך לסיכום מבחינת טעמי האישי, אוהב בעיקר את השנים המוקדמות (משם נתת את דוגמתך בטיוב) שכללו את השנים 68-74. אך בעיקר את התקופה הפרוגרסיבית השנים 77-81, שם יצרו יצירות מופת כמו 2112 ו - caress of steel. לא מכיר בכלל את תקופת הסינטי שלהם מ-82-89 שם לדעתי התמסחרו לחלוטין, אך הם חזרו למקורות משם והלאה ואף עשו הפסקת פעילות מ- 97 עד 05. שם כבר איבדתי אותם לחלוטין למרות ששמעתי כמה קטעים טובים שלהם. אסיים בקטע אינסטרומנטלי שדווקא מדגיש את לייפסון כאל גיטרה אנושי עם מלא נשמה (ואף צירפתי אותו פה ושם בתגובות שלי) כשהוא מנגן עם אצבע פצועה (הנה בזבזת לי פוסט)
La Villa Strangiato
נ.ב
נושא שקצת הציק לי תמיד (טוב לא ממש הציק, סתם הרהורים).
יש להם קטעים שהם מזכירים את הזפלנים ופלאנט (הנ"ל הוא אחד מהם לדעתי ).
תמיד סיקרן אותי מי השפיע על מי? (שני ההרכבים החלו לפעול בערך באותו הזמן).
אני מניח שהתשובה היא איפה שהוא באמצע, כלומר השפעות הדדיות,
התשובה ה"קלה" יותר היא שראש הושפעו מזפלין.
תשובה אפשרית נוספת היא ששניהם הושפעו מדברים שהיו קודם .
וכמו במבחן אמריקאי אופייני יש גם את-"כל התשובות נכונות"...
מצחיק, מדבר באמת כמו בחור רגיל...
מעדיף אותו כשהוא "לא רגיל".
http://www.youtube.com/watch?v=mav12Hm8fSs&feature=PlayList&p=DF67CA0F0EE47D6D&index=2
חחח.....
התייחסות כללית נוספת ממני.
כפי שנאמר כבר על ידי אורבל למעלה, גם אני חש אצל פייבמנט השפעות של הפיקסיס. אך יש לזכור כי הפיקסיס נחשבים ללהקה משפיעה על הרבה הרכבים שבאו אחריה. ראיתי בשעתו תכנית טלביזיה על הנושא, בה רואיינו טום יורק מרדיו הד ועוד הרבה נציגים של הרכבים מפורסמים מהסוג (לא זוכר אם גם קורט קוביין, או שהוא היה כבר אז בשמיים ורק הזכירו אותו).כולם שם דיברו על כך שאלמלא הפיקסיס הם לא היו יוצרים את מה שיצרו וכדו', כבוד רב ניתן שם. באשר לנגינת הגיטרה- אני חש דמיון בין מה שעושים סטפן מלקמוס ו/או סקוט קאנברג הנהדרים מפייבמנט (שניהם גיטריסטים בלהקה,וגם שרים ) לבין ג'ואי סנטיאגו מהפיקסיס וג'וני גרינווד מרדיו הד. דבר נוסף שהדליק אותי בשיר הספציפי שיש בו הרבה אלמנטים קומיים, כדאי להאזין: בשלב מסוים של השיר הוא מזכיר את Geddy Lee (מנהיג, זמר, בסיסט -וגם קלידן-והיוצר המרכזי של להקת rush הקנדית, הרכב פרוג ורוק כבד שפועל מ-68 ועד ימינו) :what about the voice of geddy lee
how did it get so high?
i wonder if he speaks like an ordinary guy?
(i know him and he does!)
למי שלא מכיר , לגדי לי קול מאד גבוה. לפני שנים, כשמעתי אותם לראשונה, לא זוכר אם ברדיו או באיזה מקום שניגנו אותם, בהיעדר משהו ויזואלי, לא הייתי בטוח אם מדובר בגבר או אישה, מאוחר יותר כמובן התרגלתי והם אחד ההרכבים המוערכים בעיני מהסוג, לפחות בשנותיהם הראשונות.כך שהשאלה הזאת בשיר "סטריאו" של פייבמנט נפלה אצלי טוב...
טוב, בסוף ה"טסט" הזה הפך כמעט ל"פוסט" ,
זה מה שיפה בדינאמיקה כאן.
תודה חברים שסייעתם בכך.כאמור הקטע נבחר במקרה ,בעיקר בגלל אורכו, אך יחד עם זאת הוא יפה בעיני ואפרט עוד משהו בתגובה כללית להלן.
תודה.
תודה.
גנבת לי (על הפיקסיס).
טוב, פעם אני לך ופעם אתה לי (מה שמזכיר לי שבנושא "לי" כדאי לך לקרוא בהמשך )
הקשר היחיד הוא ששתיהן אמריקאיות, הראשונה מוגדרת כאינדי רוק והשניה כאלטרנטיב רוק,
מה שמחזק את טענתי על "חיבתי" להגדרות הללו.
אנסה, תודה.
Pavement נהדרים
אני אוהבת אותם יותר דחוסים ואינטנסיבים מהקטע המסויים הזה ,אבל גם הוא טוב
אכן טובים, אך מזכירים מאוד את הפיקסיז.
תעבוד עם דיזר שם ההגבלה היא עד 12 מגה
או שפשוט תעשה מה שאורית אומרת (בכלל עדיף תמיד להקשיב לאורית)
אחלה !
אתה לא צריך טובות של שום אתר,רק תוכנה כמו easy cd exctractor שיכולה לכווץ כל שיר לגודל כזה שלא יעלה על
2 מגה .
טסט מוצלח גל.
אוהבת את pavement
הסיפור הוא כזה:
ראשית אלו אכן pavement הנהדרים ( מרגיש כמו אחד מ-"12 השליחים" של בדלי, דרכו התוודעתי אליהם) בשיר stereo (שיר נהדר , אך נבחר בין היתר משום אורכו, כי האחרים עברו את מגבלת הנפח המותרת כאן להעלאה אחת - מינימליזם תרתי משמע ,לא?) מהאלבום Brighten The Corners .
הועלה כטסט להעלאת קובץ מוסיקה לפוסט.
זאת לאחר שנתקלתי בבעיות שונות בניסיונות העלאת שירים דרך אתרי פלייליסט ו- imeem,
ולאחר שנאמר לי על ידי התמיכה כאן שאכן יש שם לאחרונה בעיות , חסימות וכו' שאולי קשורות לזכויות יוצרים.
יתכן והמידע אינו בדוק עד הסוף, אך אם זה אכן כך, אנחנו בבעיה.
כי ממה שהוסבר לי, ניתן להעלות קובץ אודיו של עד 5 מגה ולפוסט עד 10 מגה, ומרבית השירים שבדקתי עוברים את ה-5.
הפכת למינימליסט, אה?
pavement חמודים להפליא.
מה זו המוזיקה המדהימה הזאת. אני מאלה שצריכות לקבל מידע.