זה רק אני?
פוסטים אחרונים
- בחן את עצמך: האם אתה אינטלקטואל? 20/3/13
- טיפים: איך לכתוב מעניין על נושא משעמם 25/1/13
- הלכות בחירות 22/1/13
- מתכון לתוכן גורמה 15/12/12
- מופע: וישב על הספה - גיבורי התנ"ך על ספת הפסיכולוג 18/10/12
- סרטון סאטירי ליום העצמאות 23/4/12
ארכיון
משפחתי ועוד הרבה חיות אחרות
לא רציתי שזה יהיה עוד ביקור סתמי בגן-חיות. בכל זאת, מדובר בגן החיות התנכ"י. אתר התיירות מספר אחד בישראל. חיכיתי, משך מספר שנים, לרגע הנכון. בסוף הוא הגיע: ה"גדולה" שהיא בעצם בת 4 (וחצי. כן. אני יודע. וחצי), כבר ממש מבינה ומתעניינת, והקטנה (שנתיים) תהנה ללא ספק להיבהל מחיות כמו פיל, נמר, והשומר בכניסה. אז השקעתי. קראתי מאמרים. גלשתי באינטרנט. אפילו שיננתי שוב את ההבדלים שבין פיל אפריקני לפיל הודי (אלמד אתכם טריק: פיל הודי מתאפיין בעיקר בכך שליד הכלוב שלו יש שלט שעליו כתוב: "פיל הודי". הפיל האפריקני הוא הפיל השני. חוץ מזה – הם נראים בדיוק אותו דבר). ההתחלה היתה מבטיחה. הגן אכן מרשים. המילה "כלוב" כלל אינה מתאימה לתיאור פיסת הנדל"ן החלומית המוקדשת כמעט לכל חיה. עיצוב הגן מרגיע: המים מפכפכים, המדשאות והצמחייה משרים תחושה של גן-עדן אבוד, והאווירה מאוד נעימה ושקטה. כל זה היה נכון בחמש הדקות הראשונות לביקורנו - אז הגיעו למתחם הגן בזה אחר זה 14 אוטובוסים ששפכו לגן אלפי תלמידים צמאי דעת וטרופית. התחלנו את הביקור באגם המלאכותי. הקופים ביצעו את התרגיל הקבוע שלהם: לא לעשות כלום כשאנחנו מסתכלים עליהם, ולהשתולל בעליצות כשאנו מתרחקים (כך לפחות לפי קולות השחוק המשולהבים שנשמעו מהתלמידים מייד כשהלכנו). המשכנו לביתן "החיות הקטנות", שכלל חיות אקזוטיות כמו צב, חרגול, וצפרדע, ואף נוכחנו לראות כמה יפה היא השפה העברית. כך, למשל, קיים מכרסם חמוד ששמו בעברית "פסמון". שם חמוד, לא? ובכן, שמו המקצועי הוא: fat sand rat, ובתרגום חופשי: "עכברוש חולות שמן". איכסססססס! מכאן והלאה התנהל הסיור כסיור וירטואלי בלבד, והכל בגלל ג'ראלד דארל. דארל, חוקר החיות הנודע, נחשב לאבי גני החיות המודרניים. פעם, נהגו בני האדם האכזריים לכלוא את החיות בכלובים ולהציגם באופן משפיל לבני אדם הבוהים בהם תמורת תשלום. דארל החזיר לחיות את כבודן העצמי: הכלובים הפכו לגנים פורחים, הותקנו בהם מקומות שיאפשרו לחיות להסתתר מפני המציצנים הבוהים בהם בעת שירצו בכך, ומזונן שופר והותאם לכל אחת מהן. התוצאה אכן טובה לחיות – אך קצת פחות לבני האדם, שכן למרבה הצער בוחרות החיות לנצל את זכותן החדשה לשהות בחלקי הכלוב הסמויים מן העין. כך, למשל, נשמעה שיחה שלי עם הגדולה ליד כלוב הנמר: את רואה את הנמר? לא? רגע, אני מרים אותך. עכשיו את רואה? עדיין לא? את רואה שם את העץ? ליד העץ יש סלע גדול אפור, נכון? תסתכלי טוב, מאחורי הסלע רואים משולש קטן צהוב עם שתי נקודות שחורות? נכון? יופי! זה האוזן של הנמר. שיחות דומות התקיימו גם ליד כלובי שאר הטורפים, ההיפופוטם (כן, חמודה, הדבר השחור הקטן הזה שיוצא מהמים זה הנחיריים שלו), הקנגורו (הוא קפץ וקפץ ועכשיו הוא כנראה נח בבית שלו), והפנדה האדומה (נכון, חמודה, היא לא נראית כמו פנדה והיא באמת לא אדומה). אחד השימפנזים שהפנים את תורתו של דארל באדיקות יתר, אף נעץ בי מבט חמור סבר כשראה ששלפתי את המצלמה, משל היה סלבריטאי המסלק צלם פאפאראצ'י. לאור המחסור הקל בחיות שגם רואים אותן, בילינו גם בפינות החמד בגן, כולל בפינת ההפעלות החמודה שנועדה ללמד אותנו לזהות טביעות בעלי חיים. רגע מביך במיוחד נרשם לאחר שהקטנה התרשמה עמוקות מהדוב הסורי החום, והחליטה שמאותו הרגע כל חיה משתייכת למשפחת ה"דוביים". כך, למשל, כאשר ביקשתי ממנה להיפרד מהאוח, היא התעקשה לצרוח במלוא הגרון: "ביי ביי דובי" לתמהונם של העוברים והשבים. גם ב"ארץ חיות התנ"ך" מאוד נהנינו, אך התלהבותנו פחתה מעט כאשר ראינו שסידורי האבטחה במקום רופפים, שכן אין דרך אחרת להסביר כיצד זה שלחיות התנכיות הסתננו גם ג'ירפה, זברה וקרנף. בשלב מסוים שמתי לב שהבנות מותשות ונעשות אדישות לסביבה. נכון, יש גן משחקים מרשים. נכון, מנהרת הזחילה באיזור המכרסמים היא אטרקציה, ומערת החושך אף יותר. אך נראה לי שאיבדתי את הקהל. ואז, כשכמעט התיאשתי, אירע הפלא. הבנות סוף סוף מצאו חיה שהלהיבה אותן באמת. החיה הזו לא הייתה בכלוב. היא קטנה כזאת. עם שש רגליים. נו, איך קוראים לה? בחיי שפרח לי מהראש. אה, כן, נזכרתי: נמלה. רגילה לגמרי. כמו שמצאנו בבית לפני שיצאנו לגן החיות. ובכן, הנמלה הרגילה הזו זכתה ל 15 דקות התהילה שלה. הבנות יצאו מגדרן לשמח אותה. לפחות עד אותו רגע טראגי בו הקטנה החליטה "לעשות טובה נמלה". הודעה נמסרה למשפחתה. המסקנה היא ברורה: גן החיות התנכ"י בירושלים הוא באמת יופי של מקום לילדים. והוא עוד יותר יופי של מקום למבוגרים. הגיע הזמן שנכריז באומץ: אנחנו רוצים ללכת לגן החיות, אבל בלי הילדים. |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יהי זכרה של נימי ברוך.