כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הנשמה שלי

    הרהורים מהרהורים שונים,
    על אהבה ומשפחה,
    על חברים,
    על המדינה,
    על החברה,
    על החינוך.....
    בקיצור - הכל........

    מכתב לילדתי היקרה

    29 תגובות   יום שלישי, 3/2/09, 00:54

    ילדתי היקרה, 

    אתמול בערב לא חזרתי הביתה אחרי העבודה ולא השכבתי אותך לישון,

    וכל כך כאב לי לשמוע מאמא שבכית לפני השינה בכי תמרורים "איפה אבא, אני רוצה את אבא, אני מתגעגעת לאבא..."

    מצד שני אני חייב להודות שגם שמחתי במובן מסויים לשמוע את זה, כי זה אומר לי שאת אוהבת אותי וקשורה אלי מאוד, למרות כל ה"פוזות" שאת עושה לי בזמן האחרון....

    מצד שלישי.....   

      

    כשחזרתי הביתה חיבקתי אותך, נישקתי אותך וליטפתי את שערך בתקווה שזה ייכנס לתוך החלום וירגיע אותך,

    אבל זה כנראה לא ממש עזר -

    כי בחמש לפנות בוקר נכנסת לחדר בבכי היסטרי "אני רוצה את אבא"

    ואפילו לא שמת לב שאני כבר שם...    

      

    ילדתי היקרה,

    אני יודע שבתקופה הזו את מבולבלת עד עמקי נשמתך ולא יודעת מה קורה לך.

    כשאמא לא בבית ואת איתי לבד את בוכה לי "אני מתגעגעת לאימא",

    כשאני לא בבית את בוכה לאמא "אני מתגעגעת לאבא",

    וכשכולנו בבית את נזכרת לספר לי בקול רועד מעצב ש"היום בגן נורא התגעגעתי לבר (אחי)"...

    את עוד צעירה מידי,

    את לא בדיוק מבינה מה זה אומר שאבא עוזב את הבית,

    מרגע שהודענו לך שאנחנו נפרדים -

    את כבר לא קולטת מי עוזב ומי לא,

    נדמה לך שכולם עוזבים אותך, 

    כל הזמן את מוצאת למי להתגעגע.....

    (יקירתי, זה אני שצריך להתגעגע אליו,

    וגם זה לא תמיד - רק כשאת לא איתי, מבולבלת אחת...)

    בשבילך בגיל 4 ותשעה חודשים (או "4 ושלשת רבעי" כמו שלימדתי אותך להגיד) כרגע כל העולם מתפרק,

    כאילו כל החיים שלך נופלים לבור,

    ואין מי שיתפוס אותך......

      

    אני רוצה להבטיח לך שהכל יהיה בסדר,

    אבא שלך עוזב

    (לא, בעצם אסור להגיד "עוזב" אלא "עובר לבית אחר"....) 

    כדי שלא תראו יותר מריבות, כעסים ווויכוחים בבית,

    "בטווח הארוך" יהיה הרבה יותר טוב מאשר עכשיו,

    אני מבטיח,

    ואת יודעת שמה שאני מבטיח אני תמיד מקיים,

    אני יודע שאת עדיין צעירה מידי לא ממש מסוגלת לתפוס מה זה "טווח ארוך",

    כרגע כל האינטליגנציה והחוכמה שלך (ויש הרבה, ברוך השם...)

    אינן מספיקות לכך,

    כי כדי להבין מה קורה צריך אינטליגנציה מסוג אחר,

    כזו שיש כבר לאחיך בכיתה ב'...איכשהו....

    אז אין לי שום דרך להרגיע אותך ולהפיג את פחדייך,

    חוץ מאשר להמשיך ללטף אותך, להיות איתך, להרגיע אותך ולהבטיח לך כל מיני הבטחות נבובות שכרגע אין להן שום משמעות וערכן כקליפת השום עבורך...    

     

    ולמרות זאת,

    אני ממשיך לומר,

    ואני ממשיך להבטיח,

    כי אולי זאת הדרך שלי

    להרגיע גם את עצמי..... 

    ויום יבוא ותביני על מה דיברתי.... 

     

    אני כואב מעומק הלב את הצער והבלבול שאני גורם לך,

    אולי בתקופה הקרובה זה יהיה קשה מנשוא, 

    אבל תראי ש"בטווח הארוך" (עוד פעם המילה הזאת שאת לא מבינה...)

    יהיה יותר טוב....כי אין ברירה אחרת.... 

    זוכרת, ילדתי,

    שפעם המצבר באוטו של אבא "הלך" ואפילו עם כבלים לא הצלחנו להניע אותו?

    פשוט "מת" לגמרי?

    אז זהו, שככה בדיוק גם האהבה בין אבא ואמא שלך....

    פעם לפני המון זמן עוד היינו מצליחים "להתניע" מחדש,

    משנה לשנה זה כבר נהיה יותר קשה,

    בשנים האחרונות הצלחנו בקושי להתניע וגם אז זה קרטע וגמגם,

    עד שלבסוף......זה נגמר...... בדיוק כמו המצבר.....אי אפשר..... ולא רוצים יותר להניע........

    ואי אפשר להמשיך לחיות ככה..... בלי אהבה..... 

    כדי שיוכל לתת, דבר שדורש השקעה של אנרגיה,

    אבא שלך צריך גם לקבל קצת אנרגיה,

    ודבר ראשון להתנתק סופסוף ממערכת יחסים שרק שואבת אנרגיה....

    ולא מזרימה אפילו טיפ-טיפה פנימה...

    אוףףףףףף, עוד פעם מילה מוזרה שאת לא ממש מבינה.... "אנרגיה"....

    שמונים אחוז ממה שאני אומר את בטח לא ממש מבינה.....

    אוףףףףףף, עוד פעם מילה מוזרה, מה זה לעזאזל "אחוז"????

    איזה אבא מעצבן............... 

     

    ילדתי היקרה,

    אני רואה שאת לא כל כך מבינה אותי וכבר מתחילה להתעצבן,

    אז בואי אנסה לומר את זה הכי פשוט שרק אפשר:

    אני אוהב אותך,

    ותמיד אמשיך לאהוב אותך,

    אני יודע שיהיה קשה,

    ותמיד אהיה שם לצידך כשתרצי אותי,

    לא אבטיח שום דבר "לטווח הארוך" כי ממילא את לא מסוגלת להבין,

    בואי נתייחס לזה כאל משהו כואב, כמו פצע פתוח, ופשוט "נזרום עם הכאב"....

    (כן, את הביטוי הזה דווקא קלטת יופי.... את אפילו אומרת אותו לי כשאני מתלונן לפעמים שכואב לי או שקיבלתי מכה..... מצחיקה שכמוך....)

    נזרום עם הכאב...

    עד שזה יעבור....

    מתישהו ב"טווח הארוך"....  

     

     

    לילה טוב, יקירתי

    שינה עריבה,

    תחלמי שאני איתך - בחלומות הכל יכול לקרות..... 

    שלך,

    באהבה,

    אבא

       

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/2/09 00:11:

      צטט: דיא 2009-02-08 21:38:21


      המכתב מרגש וצובט ישר בלב, הילד שלי באותו גיל ואין דבר יותר כואב מהבכי שלו שאבא שלו מחזיר אותו הבייתה אחרי שבת יחד, אני רואה וחשה את הלב שלו נקרע וזה מושך חזק את חוט הלב שלי , אני רק יכולה לקוות שהכאב שלו יפחת ואכן הוא יירפא באמת, מדהים לחוש את הרגישות שלך לילדה לצערי לגמרי לא ברור מאליו.דפנהן 

       

      דפנה, תודה.

       

      אל דאגה,

      הכאב אכן יפחת והוא יירפא באמת,

      זה כמובן תלוי בך ובאבא שלו ובהתייחסות שלכם לכל הענין,

      מה שתשדרו לו - זה מה שהוא יקלוט !!!

       

      בהצלחה!

        9/2/09 00:09:

      צטט: shady-lady 2009-02-08 15:31:11


      כל פרידה היא  כואבת. *

       

      תודה יקירה, על הכל !!!

        8/2/09 21:38:

      המכתב מרגש וצובט ישר בלב, הילד שלי באותו גיל ואין דבר יותר כואב מהבכי שלו שאבא שלו מחזיר אותו הבייתה אחרי שבת יחד, אני רואה וחשה את הלב שלו נקרע וזה מושך חזק את חוט הלב שלי , אני רק יכולה לקוות שהכאב שלו יפחת ואכן הוא יירפא באמת, מדהים לחוש את הרגישות שלך לילדה לצערי לגמרי לא ברור מאליו.דפנהן 
        8/2/09 15:31:

      כל פרידה היא  כואבת. *
        8/2/09 15:17:

      צטט: שרית א. 2009-02-08 13:48:35


      מוכר לי לחלוטין...

      זה בדיוק היה הגיל של בני כשזה קרה גם לנו...

      אני רק יכולה להבטיח לך דבר אחד, לילידנו קל יותר לבסוף להתרגל למצב החדש מאשר לנו.

      ילדים הם סתגלנים, עם כל הכאב... הם יתרגלו

      חיבוקיםנשיקה

       

       

      כן, זה נכון....

      אבל בינתיים קשה....

      ולא רואים את הסוף... (זה בקושי ההתחלה)

      אפילו כשהיו לה אבעבועות רוח (מחלה מעצבנת עד-מאוד) ידענו שזה שבועיים - וגמרנו.....

      וכאן....

       

      תודה, שרית

        8/2/09 15:15:

      צטט: נוגה 1 2009-02-08 09:24:38

      פשוט מקסים!

      אמיתי, רגיש ועצוב!

       

       

      תודה, נוגה
        8/2/09 13:48:


      מוכר לי לחלוטין...

      זה בדיוק היה הגיל של בני כשזה קרה גם לנו...

      אני רק יכולה להבטיח לך דבר אחד, לילידנו קל יותר לבסוף להתרגל למצב החדש מאשר לנו.

      ילדים הם סתגלנים, עם כל הכאב... הם יתרגלו

      חיבוקיםנשיקה

        8/2/09 09:24:

      פשוט מקסים!

      אמיתי, רגיש ועצוב!

        8/2/09 00:00:


      נויתי, אנג'לינה, מירה, סיגל, נרקיס, זיו, עמיר, טל, חני,

      ואם שכחתי מישהו אני מתנצל -

       

      תודה לכולכם על המילים החמות ועל הפרגון!

       

      שבוע טוב

      אלי

        7/2/09 23:57:

      צטט: כן לחיוך 2009-02-06 17:48:11

      נפלא!!!

       

      תודה, דורית!

        7/2/09 20:55:

      אלי מה אגיד ומה אומר

      סיטואציה לא פשוטה 

      חובקת אותך בחום תהיה חזק 

        7/2/09 16:18:


      עצוב ומרגש

      קשה לילדים כשההורים נפרדים

      אך לפעמים אין ברירה

      אני מאחלת לקטנה שלא תהיה עצובה

      ושתבין שאבא לעולם לא יעזוב אותה

      גם אם עזב את הבית...

      בהצלחה

        7/2/09 15:59:

      כן ירבו אבות כמוך

      בחיי שריגשת אותי

      עמיר *

        7/2/09 09:55:

      היי איש..

      קיבלתי אותך מחברה טובה...

      במקום שאתה עומד, עמדתי אני ,

      עם שלושה זוגות עיניים שנעצו בי מבט,

      תרתי משמע.

      זה רק בידיים שלך, ושל האמא.

      כרגע לקטנה שלך יש מילים,

      ומאידך יש מציאות שונה, מבלבלת... מאוד.

      כרגע חובת ההוכחה מוטלת רק עליך, ובצדק.

      תהייה שם עבורה כשצריך וגם סתם בלי סיבה.

      תחבק, תנשק, תגע, תריח, תשמיע.....

      אל תכעס אם תשמע דברים שלא תמיד ינעמו לאוזנך...

      זכור שמבחינתה היא צודקת.

      אל תבריז בלי סיבה,

      אל תחפף בזמן האיכות שלכם יחד... הם מרגישים.

      ואל תתן לאמא לשדר עליך אחרת

      (זה לפעמים קורה שלא בכוונה מהכאב שלהן).

      ואחורי כל ה"אל..." יש  אחד  "כן".

      כן תמשיך עם הקשב הרגישות ,

      והאהבה הרבה שנשמע שיש לך אליה.

      זה מנצח הכל !!!

      האמן לי,  הייתי שם... ו"ניצחנו". חיוך

      שיהיה לך סוף שבוע מלא חיבוקים.

      זיו

       

        6/2/09 22:52:

      היתי מדפיסה ושומרת עד לרגע הנכון לתת לה להבין!

      כרגע זה עמוס לה והיא קטנה וביננו ,היא לא חייבת להבין כלום,

      כמו שכתבת בדיוק,להיות שם בשבילה ,לחבק ולאהוב!

      מאחלת לכם רק טוב

      והרבה סבלנות

       

        6/2/09 20:05:


      פוסט עצוב מאוד ולדעתי אתה אבא נהדר עם

      המון רגישות ואהבה,טוב שאתה אופטימי

      ואני חושבת כמוך שמגיע גם לנו

      למבוגרים הרבה מסתם זוגיות מתה ודועכת

      הילדים גדלים,עוזבים את הבית ואנו נשארים

      בבית עם ריקנות,תיסכול,ועם האשה שלא אוהבים.

      הילדים מסתגלים לכל דבר תאמין לי ,רק זמן וסבלנות

      והכל מסתדר.החשיבה שלך חיובית ואני בטוחה שתצליח

      בכל שאיפותך.  

        6/2/09 19:27:

      היי אלי*

      למרות שעצוב לי לקרוא הילדים ...

      חשוב באמת להבהיר שתמיד אוהבים לא משנה מה קורה

      ממליצה לך להקריא לה את הסיפור "אבא ואמא נפרדים"

      זה מגיע עם תקליטור...

      שבוע נפלא

        6/2/09 19:22:

      ממש אפשר לחוש את הכאב ואת האהבה המהולים יחדיו...

       מאחלת שהתהליך הלא פשוט הזה יעבור הכי טוב וקל שניתן!!!

        6/2/09 17:48:
      נפלא!!!
        6/2/09 16:00:

      צטט: joollz 2009-02-06 15:55:53


      קושי והתלבטות שחווה כל הורה העומד בפני גירושים...

      אבל עושה רושם שאתה מגלה רגישות רבה לתחושות של ילדיך, מה שמצביע על הנכונות מצידך לעשות כל שביכולתך לוודא שחייהם ימשיכו במסלולם הרגיל. זו תכונה נהדרת שלא כל זוג שמתגרש ניחן בה, וילדיך ברי מזל.

       

      אם יש דבר אחד שאני גאה בו בחיים שלי -

      בעצם הדבר שאני הכי גאה בו (ולא מתבייש לומר) -

      דבר שהישגתי אך ורק בכוחות עצמי (וללא מודל של ממש מבית נעוריי) -

      זה האבהות שלי (ואני כמובן לא מתכוון מבחינה ביולוגית).....

      הרושם שלך נכון, עשיתי ואמשיך לעשות כל שביכולתי (ויותר מזה) למען אושרם של ילדי.....

      תודה!

        6/2/09 15:55:


      קושי והתלבטות שחווה כל הורה העומד בפני גירושים...

      אבל עושה רושם שאתה מגלה רגישות רבה לתחושות של ילדיך, מה שמצביע על הנכונות מצידך לעשות כל שביכולתך לוודא שחייהם ימשיכו במסלולם הרגיל. זו תכונה נהדרת שלא כל זוג שמתגרש ניחן בה, וילדיך ברי מזל.

        6/2/09 15:54:

      צטט: גאיה :) 2009-02-06 15:48:16

      נשיקה

       

      THANKS נבוך

        6/2/09 15:53:

      צטט: יש ! 2009-02-06 15:50:48


      אתה מקסים אבא !

       

       

      תודה, אמא (אחת....)!

       

      (אגב, לא קשור בכלל לנושא אבל התגעגעתי....)

        6/2/09 15:50:

      אתה מקסים אבא !
        6/2/09 15:50:

      צטט: יוגית 2009-02-06 15:38:56

      פוסט עצוב וכואב.

      מאחלת לך ולבני משפחתך הרבה אור ושמחה!!!!

      ושתימצא הדרך לרכך את הפרידה.

      שבת שלום.

      בנוסף לעצב יש כאן גם הרבה אופטימיות והחלטיות (גם אם בין השורות) -

      אני לא רק בטוח שיהיה בסדר,

      אני יודע שיהיה בסדר,

      כי פשוט לא יכול להיות אחרת!

      (ולו חשבתי אחרת אולי לא הייתי עושה את הצעד הזה...)

       

      תודה !

        6/2/09 15:48:
      נשיקה
        6/2/09 15:38:

      פוסט עצוב וכואב.

      מאחלת לך ולבני משפחתך הרבה אור ושמחה!!!!

      ושתימצא הדרך לרכך את הפרידה.

      שבת שלום.

      ארכיון

      פרופיל

      ברשיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין