11 תגובות   יום שלישי, 3/2/09, 07:58




מכירים את הרגעים הללו בהם אתם אומרים שאולי בכל זאת כהורים עשיתם משהו נכון?


הנה ממש שנייה לפני פרוץ "מלחמת טיפש עשרה וסימפטומיו", דקה לפני ששני מיתרי הקול מתחילים לזייף לו תדיר, רגע לפני שדיבורו יעשה נביחות משוללות רסן בעיקר על כל מי ומה שקרוב אליו ברדיוס של כחצי מטר ויותר, קיבלתי אתמול אימייל.


הוא ישב מילמטר ממני והקליד בלאפ טוב של אבאל'ה ולפתע שאל אותי האם זו כתובת הדוא"ל שלי (גאון מחשבים קטן בן 10). עניתי שכן ותוך שנייה שוגרה אלי תכתובת קצרה:



כותרת: "אורניות"


גוף הטקסט: "לאמא היקרה, אני אוהב אותך! (אייקון קריצה)...וגם את החורף הסוער וזה הזמן לקטיף אורניות משפחתי. אוהב..."

כן הוא מאוד רישמי באהבה שלו וירש מאמא התמכרות קשה: "מחשביסט גולשיסט אנונימי, אוהבים אותך".


ישבתי, קראתי, התמוגגתי וחשבתי לעצמי שזו אחלה יריית פתיחה לגיל התבגרות ואולי משם, מהמקום הקטן הזה שהוא מרגיש כלפיי וכלפיינו, נצליח לצלוח בשלום את הסערה שתתחולל מן הסתם בגופו ונפשו המתבגרים. הסיכוי לסוער וגבה גלים רב יותר שם מבחורף זה.

 

ביי טסתי לאיתור אורניות שהצליחו לשתות עם קשית את הטיפטופים הספורים שהתאדו וודאי עוד לפני שפגעו באדמה. 


אוהבת

אמא.


דרג את התוכן: