צטט: מי לימון 2008-12-09 19:22:18

זכרונות בשפה זרה / נוף מולדתו (1)

תרמיל הגב האדום שידע מסעות נשען אל המיטה הגבוהה, הרחבה, המוצעת מצעים צחים. התיישבתי לידו, על ריצפת העץ הבוהקת. הוצאתי מחברת מהתרמיל. עומס הרשמים והחוויות ביקש מוצא. סקרתי את סביבתי. חוסר ההלימה בין התרמיל שתפריו פרומים פה ושם וכתמיו מסגירים נדודים והרפתקנות, לחדר המסוגנן, המפואר, שניתן לי, היכה בי בכל מבט. כמו דמותו של המטייל התמיר בחולצה הלבנה, עדִין הפנים והגינונים, חשבתי, בסתירה מפתיעה לנוף הפראים במדבר יהודה, שם צץ פתאום אל מול עיני. האפשר שבחדרו הפרטי אני כותבת היום? חיפשתי סימן זיהוי, תו מוּכר מִשל האיש ההוא. המיטה עשויה בנאמנות. אֵם הציעה אותה לבנה הצפוי להגיע היום לאחר ימי העדרות. כל פריט במקומו, כלי גילוח על מדף מעל כיור נוח, מגבת רכה, ארון בגדים סגור. על הקיר שורת מיניאטורות בשחור-לבן של ילד כבן 3, תלתלים עד מעבר לכתפיו, לבוש שמלה, בתנוחות שונות. יכולתי לזהות את פני הילד. חשבתי לעצמי שאצלנו, באגן המזרחי של הים התיכון, הורה לא יבחר לצלם את בנו בשמלה. כנראה מסורת זרה. זרה? אני היא הזרה. מחוץ לחדר רחשה תכונה. במדרגות הסמוכות עלו וירדו בריצה אנשים לא מוכרים, לקומות לא ידועות. האירוע יפתח הערב. מחוץ לחלון שהשקיף על טריטוריית האחוזה שקצותיה אינן נראות, על דשא ירוק מאד, ניצבה שורת אוהלים משולשים בה השתכנו אורחיהם הצעירים של החתן והכלה. שוב אחזה בי התכווצות קלה בבטן. לא הרגשתי בנוח. קיבלתי את חדר השינה של אנרי. לא היה לי שמץ של מושג, לא אז ולא מאוחר יותר, היכן בילה את שנת הלילה. לא העזתי לבחון לאן מובילות המדרגות. היתה תחושה שאחרוג מנורמות התנהגות מקובלות ואני כבר חרגתי באופן גס בעצם נוכחותי.