עופרת יצוקה 2

התמודדות עם המחיר שעל ישראל לשלם בעבור מבצע עופרת יצוקה.

אתה הופך שוב ושוב בהצהרות דוברי הממשלה ובפעילות צה"ל ואי אפשר להתחמק מהמסקנה שישראל התכוונה להגיע ליעדיה בעופרת יצוקה על ידי הריגתם של מספר רב ככל האפשר של פלשתינאים, רצוי כאלה המוגדרים כמחבלים אך כל מי שנמצא בסביבתם אינו חסין. האם עופרת יצוקה 2 בפתח?

לדרך הזו יש מחיר ועל ישראל להתמודד עם הסוגיה באומץ לב ולא להתחבא תחת מעטה של מוסריות מזויפת. ראשית לכל על ישראל להצהיר שזהו רע הכרחי, ולישראל לא הייתה שום דרך אחרת לאפשר לתושבי הדרום לחיות חיים נורמאלים.

היום, כשבועיים לאחר עופרת יצוקה וטרום הסכם עם החמאס  כדאי לבוא חשבון עם מבצע עופרת יצוקה ולבחון האם המחיר ההיסטורי שאנו עומדים לשלם על הרג סיטונאי של פלשתינאים באמת היה "שווה" למדינת ישראל. (והאם בשל חוסר ההצלחה ניאלץ לצאת אל עופרת יצוקה 2...)

בצד הרווח של מבצע עופרת יצוקה ניתן לציין:

• שוקמה ההרתעה של צה"ל לאחר הפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה.
• לתושבי הדרום צפויה שנה של שקט וחיים נורמאלים – בינתיים כשאנחנו בתחילת פברואר 2009 זה עדיין לא קורה.
• החלשת החמאס  ומתן אפשרות לרשות הפלשתינאית לחזור לשלוט גם בעזה.
• זהות אינטרסים עם העולם הערבי המתון – אינטרסים אבל בהחלט לא סימפטיה.

בצד ההפסד של מבצע עופרת יצוקה ניתן לציין:

• ישראל חזרה לנקודת ההתחלה במשא ומתן להחזרת גלעד שליט.
• מסתיים עידן הנאמנות לפי אינטרסים – תורכיה.
• ישראל נתפסת כמדינה מצורעת בעולם.
• קציני צבא ואנשי ביטחון נטבעים לדיו כפושעי מלחמה.
• ויכוח פנימי שיכול לחצות את המדינה כמו במלחמת לבנון:
  • החל הפקפוק של קצינים וחיילים באמצעים הקיצוניים בהם נקט צה"ל כולל שאלות על חוקיות הפקודות בהפצצת אתרים. הטייס שהתראיין במוסף לשבת של ידיעות הוא הסנונית הראשונה ולדבריו אינו היחידי.
  • פרקליטת הצבא מקבל כתף קרה מצד מרצים בחוג למשפטים באוניברסיטת תל אביב המנסים למנוע את קבלתה.

הנזק למדינה ממבצע עופרת יצוקה גדול לעין שיעור מהרווח ובכל זאת כדי למזער אותו ככל הניתן המדינה צריכה להתעמת עם השאלות הקשות העומדות בפניה מול שאר העולם ולא להתחמק.

אסור לישראל להציג את עצמה  כמדינה מוסרית העוזרת לחמאסניקים לצאת מהמנהרות ונותנת להם מים כפי שהופץ במייל כמעט לכל מנוי בארץ – זה לשקר לעצמנו.  ישראל ואגף ההסברה שלה צריכים להכיר בכך שמה שהיא עושה זה רע הכרחי ושמיצינו מבחינתנו את כל הדרכים להימנע מתגובה כזו.

אם נבחן לדוגמא את יחסינו עם תורכיה בעשרים השנים האחרונות נראה שהתורכים חיממו את יחסם איתנו רק בגלל אינטרסים פוליטיים וכלכליים. אם זה בגלל ההשפעה הרבה שלנו בארצות הברית ואם זה בגלל האפשרות שאנחנו נותנים להם להיות מובילים בעולם המוסלמי. חברות גדולה עם העם התורכי המוסלמי אין. עובדה, לא היה צריך הרבה וזה התפרץ כמו שיטפון עז כבר בתחילת מבצע עופרת יצוקה. ישראל במקרה של תורכיה צריכה להפסיק להתרפס ולהציג לתורכיה את המראה מול הפנים, לא לשתוק בנושא רצח העם הארמני  לא לשתוק בנושא זכויות האדם בתורכיה ורק אחרי שהבהרנו מה אנחנו חושבים כל אחד על השני, וניקינו את המורסה, רק אז אפשר לצאת לדרך חדשה.  כדאי לציין את הנשיא בועידת דבוס שנקט בדיוק בשיטה הזו. המלחמה היא מלוכלכת, אנחנו לא רצינו אותה אבל אם נכפה עלינו עדיף להיות בצד המכה ולא המוכה.

חייבים לנכות את המוגלה ביחסינו עם הרבה מדינות בעולם ורק אחר כך לבנות ידידות חדשה, אמיתית. אחרת תמיד יהיו נושאים שיתפרצו החוצה בעת משבר.

הייתה התלבטות אם לצאת אל עופרת יצוקה, אבל אם כבר עשינו אותו כדאי לפחות לנצל את מה שיצא ממנו ולברר את השאלות המוסריות באומץ ולא בהסתרת פני הקצינים. הסתרת פני הקצינים זו הודאה באשמה של פשעי מלחמה ואם לא עשינו כאלה אז עלינו להוכיח את חפותנו בכל הכוח ולא סתם להגיד שכל העולם אנטישמי.

אם הגבנו כמו שהגבנו חייבים להתעמת עם העולם עם האמת שלנו, ולא לתת למדינות כמו ונצואלה, גרמניה וכיוצא באלה לקבוע את המוסריות שלנו.

במידה ונצא אל עופרת יצוקה 2, ענו חייבים לחשוב על השלכות אלו מראש.