כותרות TheMarker >
    ';

    שירים

    המיות לבי

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    עונות (או: דואט)

    41 תגובות   יום שלישי, 3/2/09, 11:36

     


    כל שנה, בסתיו,

    אני מטמינה פתק

    בין סדקי הסלעים

    ובחורף מתגשמות רקפות הבר.

     

    כל שנה, באביב,

    אני חוצֶה את הים

    כדי להגיע אלַיךְ

    עד מתי אתהלך במדבר?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/9/09 18:12:

      צטט: שירק'ס 2009-09-30 16:09:41

      צטט: windstone 2009-09-29 11:50:51

      יותר עדיף בחורף....
      תמים

      והנה - הוא ממש מגיע...

      (לדעתי לא נשאר לחכות עוד הרבה לרקפות הבר)

       

      http://www.youtube.com/watch?v=3N0xP41UP_g

      קריצה

        30/9/09 16:09:

      צטט: windstone 2009-09-29 11:50:51

      יותר עדיף בחורף....
      תמים

      והנה - הוא ממש מגיע...

      (לדעתי לא נשאר לחכות עוד הרבה לרקפות הבר)

       

        29/9/09 11:50:
      יותר עדיף בחורף....
      תמים
        11/2/09 18:43:

      צטט: נוב"ר 2009-02-11 18:19:36


      יש ריח חמצמץ של החמצונת רב עונתית?

       

      יופי של חוש ריח יש לך...

       

      ואולי אלה בכלל כאבי הפאנטום שלי,

      שגורמים לי לכאוב את הסתיו עוד הרבה אחרי שהוא נגמר...

      ואולי אנחנו פשוט חיים באזורי זמן שונים,

      ולכן לעולם לא נפגשים.

      ואולי...

        11/2/09 18:19:

      יש ריח חמצמץ של החמצונת רב עונתית?
        11/2/09 10:59:

      צטט: שירק'ס 2009-02-08 10:34:47

      צטט: veronski 2009-02-07 20:11:07

      צטט: שירק'ס 2009-02-06 22:12:59

      צטט: veronski 2009-02-05 19:54:26

      לפעמים הולכים מרחקים ארוכים כדי לדעת שהדברים הטובים נמצאים מתחת לאפינו.

      תנסי לראות אולי ההליכה במדבר היא נכונה לאותו אחד,כאשר אצל אחר אותה הליכה בדיוק היא על כרי דשא נעימים ורכים.

       

      זאת בדיוק הבעיה.

      כרי דשא זה באמת רך ונעים,

      אבל אז לא צריך להכות בסלע כדי למצוא את המים.

       

      מי אמר שצריך להכות בסלע כדי למצוא את המים,כאשר במקום אחר המים מתפרצים מהאדמה מאליהם?

       

       

      כנראה שזו השריטה שלי. או אחת מהן.

      אני צריכה להכות בסלע, עד זוב דם,

      כדי שיתחשק לי לשתות.

       

       

      בעיה של האנושות בכללה

       

      you can't always get what you wanted..

        8/2/09 10:36:

      צטט: שירק'ס 2009-02-06 22:14:32

      צטט: שרוליק78 2009-02-06 03:35:31


      סוף העונה, כל חלון מראה כבר
      את סוף העונה, בלילות כאלה
      היא לא ישנה, משהו עומד באוויר.
      פרק נגמר, כל הסימנים
      שהקיץ עבר, יש לה הרגשה
      שהעצב מוכר, שוב הגיע סתיו אל העיר.
      .
      ילדות גדולות בוכות עכשיו
      כל שנה בסתיו, כל שנה בסתיו.
      מחכות שכבר ייפול כוכב,
      כל שנה בסתיו, מה יהיה עכשיו.

      .

      לא יודע...זה השיר שרץ לי בראש בקריאה הראשונה....

       

      אני אוהבת את הסתיו.

      זאת עונה של זריעת חלומות.

       

      ותודה...

       

      זו העונה היחידה שמביאה עימה בו זמנית

      הרגשה של סיכום וסוף, ועם זאת ציפייה להתחלה

       

      בדיוק כפי שהעלים נושרים בשלכת . . .

       

       חלומות מתוקים...

        8/2/09 10:34:

      צטט: veronski 2009-02-07 20:11:07

      צטט: שירק'ס 2009-02-06 22:12:59

      צטט: veronski 2009-02-05 19:54:26

      לפעמים הולכים מרחקים ארוכים כדי לדעת שהדברים הטובים נמצאים מתחת לאפינו.

      תנסי לראות אולי ההליכה במדבר היא נכונה לאותו אחד,כאשר אצל אחר אותה הליכה בדיוק היא על כרי דשא נעימים ורכים.

       

      זאת בדיוק הבעיה.

      כרי דשא זה באמת רך ונעים,

      אבל אז לא צריך להכות בסלע כדי למצוא את המים.

       

      מי אמר שצריך להכות בסלע כדי למצוא את המים,כאשר במקום אחר המים מתפרצים מהאדמה מאליהם?

       

       

      כנראה שזו השריטה שלי. או אחת מהן.

      אני צריכה להכות בסלע, עד זוב דם,

      כדי שיתחשק לי לשתות.

        8/2/09 10:33:

      צטט: השכמ בבוקר 2009-02-07 08:43:13


      במו ידייך שיתלי את הפקעות,

      (דאגי שלא יהיו הפוכות...)

      המתיני לחורף הקר, בסבלנות,

      אין צורך בפתקים "בקירות".

      ראי איך הן צומחות עבורך, מודות, 

      צנועות וורודות (אולי לבנות).

      וחיוך גדול יחמם את לבך, ותנבט צפייה,

      שמה ששלך - יפרח גם מחר, גם בשנה הבאה.

       

      את יודעת - זה בדיוק מה שאני אוהבת ברקפות.

      יכולים לעבור חודשים שבהם לא רואים כלום על פני הקרקע,

      אבל את יודעת שהן שם, בפנים.

      וכל שנה, אחרי שמתחילים הגשמים,

      הן מתגשמות.

        7/2/09 20:11:

      צטט: שירק'ס 2009-02-06 22:12:59

      צטט: veronski 2009-02-05 19:54:26

      לפעמים הולכים מרחקים ארוכים כדי לדעת שהדברים הטובים נמצאים מתחת לאפינו.

      תנסי לראות אולי ההליכה במדבר היא נכונה לאותו אחד,כאשר אצל אחר אותה הליכה בדיוק היא על כרי דשא נעימים ורכים.

       

      זאת בדיוק הבעיה.

      כרי דשא זה באמת רך ונעים,

      אבל אז לא צריך להכות בסלע כדי למצוא את המים.

       

      מי אמר שצריך להכות בסלע כדי למצוא את המים,כאשר במקום אחר המים מתפרצים מהאדמה מאליהם?

       

        7/2/09 08:43:


      במו ידייך שיתלי את הפקעות,

      (דאגי שלא יהיו הפוכות...)

      המתיני לחורף הקר, בסבלנות,

      אין צורך בפתקים "בקירות".

      ראי איך הן צומחות עבורך, מודות, 

      צנועות וורודות (אולי לבנות).

      וחיוך גדול יחמם את לבך, ותנבט צפייה,

      שמה ששלך - יפרח גם מחר, גם בשנה הבאה.

        6/2/09 22:15:

      צטט: טלי פרי 2009-02-06 06:30:11


      הניגוד בין רקפות הבר ושממת המדבר

      כבש אותי בשיר הזה.

      הצלחת להעביר יפה את הכמיהה.

      טלי (אשוב לככב כשינצנצו כוכביי)

       

      תודה!

      זה באמת חלק ממה שניסיתי להעביר.

      הרבה ניגודים יש בשיר הזה...

      והרבה כמיהה.

        6/2/09 22:14:

      צטט: שרוליק78 2009-02-06 03:35:31


      סוף העונה, כל חלון מראה כבר
      את סוף העונה, בלילות כאלה
      היא לא ישנה, משהו עומד באוויר.
      פרק נגמר, כל הסימנים
      שהקיץ עבר, יש לה הרגשה
      שהעצב מוכר, שוב הגיע סתיו אל העיר.
      .
      ילדות גדולות בוכות עכשיו
      כל שנה בסתיו, כל שנה בסתיו.
      מחכות שכבר ייפול כוכב,
      כל שנה בסתיו, מה יהיה עכשיו.

      .

      לא יודע...זה השיר שרץ לי בראש בקריאה הראשונה....

       

      אני אוהבת את הסתיו.

      זאת עונה של זריעת חלומות.

       

      ותודה...

        6/2/09 22:12:

      צטט: veronski 2009-02-05 19:54:26

      לפעמים הולכים מרחקים ארוכים כדי לדעת שהדברים הטובים נמצאים מתחת לאפינו.

      תנסי לראות אולי ההליכה במדבר היא נכונה לאותו אחד,כאשר אצל אחר אותה הליכה בדיוק היא על כרי דשא נעימים ורכים.

       

      זאת בדיוק הבעיה.

      כרי דשא זה באמת רך ונעים,

      אבל אז לא צריך להכות בסלע כדי למצוא את המים.

        6/2/09 06:30:


      הניגוד בין רקפות הבר ושממת המדבר

      כבש אותי בשיר הזה.

      הצלחת להעביר יפה את הכמיהה.

      טלי (אשוב לככב כשינצנצו כוכביי)

        6/2/09 03:35:


      סוף העונה, כל חלון מראה כבר
      את סוף העונה, בלילות כאלה
      היא לא ישנה, משהו עומד באוויר.
      פרק נגמר, כל הסימנים
      שהקיץ עבר, יש לה הרגשה
      שהעצב מוכר, שוב הגיע סתיו אל העיר.
      .
      ילדות גדולות בוכות עכשיו
      כל שנה בסתיו, כל שנה בסתיו.
      מחכות שכבר ייפול כוכב,
      כל שנה בסתיו, מה יהיה עכשיו.

      .

      לא יודע...זה השיר שרץ לי בראש בקריאה הראשונה....

        5/2/09 19:54:

      לפעמים הולכים מרחקים ארוכים כדי לדעת שהדברים הטובים נמצאים מתחת לאפינו.

      תנסי לראות אולי ההליכה במדבר היא נכונה לאותו אחד,כאשר אצל אחר אותה הליכה בדיוק היא על כרי דשא נעימים ורכים.

        5/2/09 12:02:

      צטט: ניפי 2009-02-05 09:43:20

      גמני שואלת את עצמי, עד מתי אהלך במדבר?

       

      למרות שאני די אוהבת את המדבר

      ואת ההליכה בו

      יש בו משהו במדבר הזה

      של כוח, של עצמאות, של יופי...

       

      ובכל זאת,

      כנראה נלך בו עד מתי שצריך,

      עד מתי שההוא שרוצים להגיע אליו יהיה מוכן לקבל

      :)

       

      אני אוהבת את הבראשיתיות של המדבר.

      יש בו משהו מהורהר, משהו מחפש.

      ותמיד יש בו חיים נסתרים מן העין.

       

      אם רק מסתכלים למקומות הנכונים.

        5/2/09 09:43:

      גמני שואלת את עצמי, עד מתי אהלך במדבר?

       

      למרות שאני די אוהבת את המדבר

      ואת ההליכה בו

      יש בו משהו במדבר הזה

      של כוח, של עצמאות, של יופי...

       

      ובכל זאת,

      כנראה נלך בו עד מתי שצריך,

      עד מתי שההוא שרוצים להגיע אליו יהיה מוכן לקבל

      :)

        4/2/09 14:37:

      צטט: דניאל - 2009-02-04 12:45:38

      מה שאני אוהב אצלך שאני צריך לקרוא כמה פעמים.

      לגלגל את הרעיונות בראש

      להבין לאט.

       

       

      ואולי את לא צריכה ללכת בחום המדבר של הקיץ?

       

       

      :)

      זה נחמד לדמיין את המילים שלי מתגלגלות לך בין האצבעות...

      שובבות!

       

      ואולי באמת. זה שורף תמיד בכפות הרגליים. 

       

        4/2/09 14:35:

      צטט: מלכוד22 2009-02-04 12:37:52


      כל שנה בקיץ חם נורא

      וכל שנה בחורף הגשם נעשה נדיר יותר

       

      והשנים חולפות

       והעונות שחונות

       

      יותר ויותר

       

      ועכשיו המילים שלי נשמעות לי פתאום כל כך עצובות.

        4/2/09 12:45:

      מה שאני אוהב אצלך שאני צריך לקרוא כמה פעמים.

      לגלגל את הרעיונות בראש

      להבין לאט.

       

       

      ואולי את לא צריכה ללכת בחום המדבר של הקיץ?

       

        4/2/09 12:37:


      כל שנה בקיץ חם נורא

      וכל שנה בחורף הגשם נעשה נדיר יותר

       

      והשנים חולפות

       והעונות שחונות

       

      יותר ויותר

        4/2/09 10:28:

      צטט: שירק'ס 2009-02-04 09:55:28

      צטט: שטוטית 2009-02-04 01:06:22

      יופי של שיר

      ובחורף מתגשמות הרקפות

      !!

       

      תודה!

      זו גם השורה שאני הכי אוהבת בשיר, ובעצם ממנה הכל התחיל -

      טיילתי בין הרקפות והן הרגישו לי כמו משאלות שהתגשמו...

      שירי בוקר טופ:)

      .

      מעניין שאת כותבת שזו השורה שממנה התחיל השיר

      כי גם אצלי זה כך בתהליך הכתיבה או איך שאני מכנה זאת

      כשמגיע שיר:

      פתאום מגיעה שורה או ביטוי או מילה מחווייה מסויימת

      או סיטואצייה או אסוצייאצייה ואז מגיע שיר.

      .

      בוקר נפלא

      }{שטוטית

       

        4/2/09 09:55:

      צטט: שטוטית 2009-02-04 01:06:22

      יופי של שיר

      ובחורף מתגשמות הרקפות

      !!

       

      תודה!

      זו גם השורה שאני הכי אוהבת בשיר, ובעצם ממנה הכל התחיל -

      טיילתי בין הרקפות והן הרגישו לי כמו משאלות שהתגשמו...

        4/2/09 01:06:

      יופי של שיר

      ובחורף מתגשמות הרקפות

      !!

        4/2/09 01:02:

      *

      }{שטוטית

        4/2/09 00:30:

      צטט: צבע השרב 2009-02-03 23:25:22


      שירי יקרה העברת תחושה אינ-סופית

      הזכרת לי את בני ישראל שהילכו במדבר ארבעים שנה

      עד שהגיעו אל הארץ המובטחת...

      כל-כך אהבתי את התגשמות הרקפות. צילום נהדר, ענווה של טבע

       

       

      אשוב

       

      כן, כיוונתי לתחושה הזו.

      וגם לספק, להתלבטות (משה בסופו של דבר הצליח רק לראות את הארץ המיוחלת מנגד...)

      ולניגוד שבין האישה, המים, התקווה, הטבע וההתגשמות, לבין הגבר, המדבר, הציפיה, האמונה ואי הוודאות. 

      מעניין אם דרכיהם בסופו של דבר יצליחו להיפגש מתישהו...  

        4/2/09 00:24:

      צטט: sonko 2009-02-03 22:37:28

       

      דואט.

       

       

      אמת.

        3/2/09 23:25:


      שירי יקרה העברת תחושה אינ-סופית

      הזכרת לי את בני ישראל שהילכו במדבר ארבעים שנה

      עד שהגיעו אל הארץ המובטחת...

      כל-כך אהבתי את התגשמות הרקפות. צילום נהדר, ענווה של טבע

       

       

      אשוב

        3/2/09 22:37:

       

      דואט.

       

        3/2/09 15:31:

      בהישג אף.
        3/2/09 15:18:

      צטט: קוברלה 2009-02-03 14:45:59


      כשיהיה לו מספיק בטוח

      בין הרקפות המבוישות

      הוא ידע שהגיע

      ואז יגמר לו המדבר.

       

      הפתקים יתפקעו

      עם הגשם הראשון

      יישטפו המילים הסגולות

      ורקפות יזקפו ראשיהן

       

      כי רק את יכולה להביא את האביב

       

      איזה כיף - יש לשיר שלי סוף טוב!!!

      ואני בכלל לא ידעתי...

      בכלל לא הייתי בטוחה שהם יצליחו להיפגש,

      בעונות השונות, בשפות השונות, בציפיות השונות.

      והנה - מסתבר שזה יותר קרוב ממה שחשבתי.

      הרבה יותר קרוב.

       

      ובהישג יד.

        3/2/09 14:45:


      כשיהיה לו מספיק בטוח

      בין הרקפות המבוישות

      הוא ידע שהגיע

      ואז יגמר לו המדבר.

       

      הפתקים יתפקעו

      עם הגשם הראשון

      יישטפו המילים הסגולות

      ורקפות יזקפו ראשיהן

       

      כי רק את יכולה להביא את האביב

        3/2/09 11:54:

      צטט: הזוייה 2009-02-03 11:50:54


      בסוף תגיע החבילה עם חותמות דואר רבות המכילה פְּקַעַת אנושית טהורה, כמו חבצלות לבנות שתפרח בלי שתזרעי אותה.

        רקפות, הצבע הסגול שלהן גורם לך להסתובב שָׂבֵעַה מעונג.

       

      ככה בדיוק.

      כן.

       

      תודה... על המילים הסגולות והעגלגלות.

        3/2/09 11:53:

      צטט: ליאת ...... 2009-02-03 11:50:16


      היא נראית די בטוחה בעצמה, רקפת....

       

      ככה זה עם רקפות בר -

      תמימות, שקטות, עדינות...

      אבל מפתיעות בעוצמתן.

        3/2/09 11:50:

      בסוף תגיע החבילה עם חותמות דואר רבות המכילה פְּקַעַת אנושית טהורה, כמו חבצלות לבנות שתפרח בלי שתזרעי אותה.

        רקפות, הצבע הסגול שלהן גורם לך להסתובב שָׂבֵעַה מעונג.
        3/2/09 11:50:

      היא נראית די בטוחה בעצמה, רקפת....
        3/2/09 11:47:

      צטט: ליאת ...... 2009-02-03 11:39:36


      איזה חיוך העלית על פניי עם המילים הללו, שיר'קה...לא סתם קוראים לך שירחיוך

       

      תודה, יקירתי!

      אני דווקא לא הייתי בטוחה אם הן מחייכות או קורצות או עצובות או מחכות או מצפות או מקוות או אוהבות...

      אבל אני שמחה שאלייך הן חייכו.

        3/2/09 11:39:

      איזה חיוך העלית על פניי עם המילים הללו, שיר'קה...לא סתם קוראים לך שירחיוך