תובנות משבוע נופש בקו הרביירה הצרפתית-ברצלונה: לא משנה כמה אדום יהיה השטיח האדום, כמה יין, שמפניה ושרימפסים יוקרתיים יוגשו על הים בקוקטייל הסיום של פסטיבל הפרסומות בקאן – תמיד יהיה ישראלי שימצא גשר להשתין ממנו. ותמיד יהיה עוד ישראלי שיצביע עליו ויגיד "זאת הייתה יכולה להיות אחלה של פרסומת לבירה". הכל נשמע יפה יותר במבטא צרפתי. תוכלו לבקש משהו באנגלית מצרפתי מקומי, הוא יביט בכם במבט מאזין, ישחרר בצרפתית "שיאנסו את אמא שלך 80 צ'רקסים, למה אתה מדבר איתי באנגלית בארץ שלי?" וזה עדיין יישמע חינני. הכל נשמע ידידותי יותר במבטא ספרדי. מוכר יוכל לומר לכם במבט מחויך בספרדית: "אחי, שחררתי נפיחה" ואתם תהנהנו ותשיבו: "תן לי שניים!" ייסורי המצפון נעלמים בחו"ל. לא משנה כמה קרואסונים עם שוקולד, גלידות וקרם ברולה אדחוס ביום אחד – הכל מתקזז פסיכולוגית עם ההליכות המרובות. מזל שבתל אביב כולן סופרות זיתים בסלט ומשעבדות את עצמן לשיעורי ספינינג ואני יכולה לחזור להרגיש רע עם העובדה שאני לא במידה 26. אפשר לא לבקר בשירותים שבוע ולא למות מזה, כך גיליתי. גם אם חשבתם שהגעתם לחור נידח – הוא תמיד יכול להוביל לחור נידח יותר. הסוד הוא להיות נאמנים למקור ששלח אתכם לחור הנידח ולהראות נחישות ודבקות במשימה (תת מסקנה מהמסקנה הנ"ל – אם גדי להב גר כל כך הרבה זמן בברצלונה, כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר כשהוא שולח אתכם למסעדה שתקועה בקצה של הר). לנשים יש כוח סיבולת הרבה יותר גבוה מלגברים. אנחנו מדממות פעם בחודש, נושאות ילדים ברחמנו 9 חודשים, יולדות ומסוגלות לחרוש את כל ברצלונה ברגל עם נעליים שהופכות את כפות הרגליים שלנו לסוג של תחבושת צבאית מנוילנת היטב רק כי הן אופנתיות להחריד והרגע קנינו אותן בזארה. לשלפוחיות ברגליים שלי שלום. |
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רק אני הלכתי על עקבים בכל רחבי מילנו?? הפראיירית היחידה?
תארו לעצמכם מה זה ללכת ולהתרובץ באירופה בחורף המקפיא שם עם עקבים!
גברים קצת הערכה!!!
בכל מקרה לגבי המידה- תהני מהאוכל שם מהעוגות בפטיסיירי חיים פעם אחת.
למי אכפת מהמידות!?
שמש קטנה (אהבתי את המשחק השמי הזה) - זו אינה - חס וחלילה וישמרנו האל - ביקורת או ניסיון לבקר, סתם הארה קטנה, שהפוסט החמוד הזה הביא לי לראש
כולנו מודדים, כל הזמן, נרצה או לא
סתאם, נראה לי שהיה יכול להיות כייף יותר בלי זה, לא שאפשרי... (-:
לא מודדים, חלילה, רק יוצאים נפעמים כשעושים דברים שהם מעבר ליכולתנו הפיזית/מנטלית. להידחס לנעליים לא נוחות כשבקושי על עקבים אני מסכימה לעלות, לקנות 5 פריטי אופנה באותו הצבע (צהוב זוהר!) באותו היום רק כי הם משקפים את מצב הרוח שלך או לצלם יותר כלבים מאשר את עצמי משרבבת שפתיים למצלמה. אז אתה חוצה את הגבולות של עצמך. לפחות יצא מזה פוסט.
תמיד מודדים
מידה 26
נעליים במידה XX עקב בגובה דו ספרתי
קילומטרים של קניות
טונות של מאמץ
שבוע ללא חירבון
למה מודדים כל דבר?
אי אפשר פשוט להניח לזה להיות?
לא חרבנת השבוע- חרבני שבוע הבא.
יקירתי אהבתי את מה שכתבת
דרך אגב עדיין אני מחכה לשוקולד שהבטחת לקנות לי משם
איך הצלחת לבוא לפוסט כזה - ועדיין לצאת פולניה בטירוף?!?
ולשאר מהללי ברצלונה - שמח שנהניתם, מתכנן להגיע לשם בדיוק בעוד שבועיים - ובינתיים - אמליץ לכם על אותו כיוון - ברילוצ'ה בארגנטינה. שם תוסיפו לנוף יותר יפה, סטייקים שיובאו מגן עדן במחירים שיובאו מעכו. הספרדית די דומה, אך דוברותיה יפות יותר.... :)
איפה זה שהייסורי מצפון נעלמים?
אני כבר נוסע לשם...
פוסט מצחיק
השופינג בברצלונה יכולה להוציא את הטוב ביותר מכל אישה
חנויות מעצבים קטנטנות וחבויות כמו שמצאתי שם, לא מצאתי בשום מקום!
ופעם הבאה שתיסעי לשם...תבקשי כתובות מומלצות מאישה!!!
פוסטים ששווה לחכות להם...
יכול להיות שהיינו בצרפת באותו זמן?
כתוב אחלה, מגיע כוכב
מילוש.
דרך אגב גם בחו"ל סופרים זיתים
תסעי לאיטליה תראי מה זה 26 זו מידה גדולה!~כולן רזות שם ברמות
את צודקת לחלוטין אני חייתי באירופה 7 שנים ואין מה להשוות לארץ...
למרות שאני לא הייתי הולכת עם עקבים כל ברצלונה עשיתי בנעליי ספורט לשמחתי חחח
לא כאבו הרגליים.
נשים צריכות לסבול הרבה דברים...בניגוד לגברים לשמחתם !!!!
אני לא חושבת שיש גבר אחד שיכול לסבול 9 חודשי הריון אפילו יותר בהם את מקיאה מתעלפת כבדה..משמינה וכו'...לא חסר
11 שעות צירים שזה כאבים נוראיים או לסבול ת'כאבים שתינוק יוצא מתוכו
הסיבולת שלהם מגיע למעט מאד ...איזה עצבים להיות אישה!
אה לשם נעלמת :) תובנות מעניינות הבאת לנו.
חיים טובים, מזכיר לי שגם אני צריך חופשה.
ביואינפורמטיקה, דאמט!!!
("אני ילד אמיתי")
אבל חוצמזה אני גם עובד באקדמיה ללשון. החבר'ה קוראים לי מחייה השפה. עושים מה שאני אומר.
מה, מה אתה עושה בלימודי הפיסי-מתמטי-משהו-ריאלי-שאני-אפילו-לא-יודעת-לבטא-את-שמו?
יש ערים שדי בביקור אחד בהן כדי לספק אותך. יש ערים שאתה יודע שאתה צריך לחזור אליהן שוב ושוב. ויש את ברצלונה. בברצלונה אתה פשוט רוצה להישאר.
יופי של פוסט. עשית לי פלאשבקים. ואני שמח שנסעת עד קאפ דה קראוס.
ולמי שלא מבין על מה היא מדברת, אולי התמונה הזאת, או התמונה הזאת יעזרו לכם להבין.
התמונה של השקית של זארה מאוד מחמיאה לבעלת האצבעות.
ולשמור שבוע דברים בבטן נשמע לי הזוי.
לא אוהב שפה גסה כשזה לא בטעם (רוצה לומר מילה אחת לכל היותר בכל פסקה).
עם זאת מככב וממלא את הצד שלי בהסכם לאות הזדהות
לא הבחנתי בכלל שיש בקאן זארה, אבל יש כנראה בכל מקום. שם דווקא נמשכתי למקלט הגרעיני שמשמש בימי שלום כסינמטק המאכלס פסטיבלים וכו'.
והרי החדשות:
צפירת הרגעה נשמעה ברחבי ישראל. הבת האובדת של הספרות והשירה ברשת הכלל עולמית, ליטל שמש, שבה לתחזק את בלוגה המגניב טילים.
ליטל, מחברת קטעי שירה, סיפורת, ואוספת יודאיקות בעלת שם, סיימה בצורה של 36 שנה, בהן התרחקה מכתיבה רשמית.
אומה שלמה שיחררה (שיחררה, ליטל, ראית? כמו שאת אוהבת. פלוצים וכאלה) אנחת רווחה.
בראיון לחדשות קול ישראל אמרה הגברת שמש, כי היעד הבא שלה הוא כניסה לפוליטיקה המקומית בארץ, ובשלב הראשון, ריצה לראשות מועצת בני עייש.
לאזרחים מחוסרי האינטרנט שלום.
נחזור עם כוכבים בהמשך. למרות שיש לך כבר יותר מדי.
אז לשם נעלמת... עכשיו הכל ברור.
את משו משו!
בחורות שנונות זה הכרח.
מזכיר לי את הטיולים הארוכים שעשיתי על נעלי עקב. כל הזמן הגרביונים היו נקרעים לי. סיוט.
אחלה פוסט. למה לך לבכות על כמה קרואסונים? את נראית טוב, וכמה קרואסונים לאישנו את זה. חולה עלייך, מת עלייך,
אנוש.