פרשת חיסולו של סלאח שחאדה, ראש זרוע הטרור של חמאס (22 ביולי 2002) ממשיכה לרדוף את ישראל במישורים הבינלאומי והמשפטי. בית משפט ספרדי הורה להחל בהליך משפטי נגד שבעה בכירים ישראלים, ובהם שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, בגין אחריותם להריגת 14 תושבים פלסטינים בתקיפת חיל האוויר בה חוסל שחאדה. תביעות משפטיות דומות הוגשו נגד בכירי מערכת הביטחון גם בבריטניה, שוויץ וניו זילנד ובעקבות מבצע "עופרת יצוקה" פועלים גורמים אנטי ישראליים להגיש שורה של תביעות על "פשעי מלחמה" נגד ישראל בבתי משפט מערביים.

ישראל, כך נמסר, כבר נערכה להתמודד עם ההשלכות המשפטיות והמדיניות של התביעה בספרד ומשרד המשפטים העביר "באופן חריג" את מסמכי פרשת שחאדה לעיון בית המשפט הספרדי. בחינת דרך ההתמודדות של ישראל בפרשת שחאדה והשלכותיה במישור התקשורתי - הסברתי חושפת מחדל חמור. על אף הפגיעה הקשה בתדמיתה, אין ישראל הרשמית מנסה להתגונן נגד הטענות נגדה בזירת האינטרנט ומפקירה את הזירה באופן מוחלט לידי התועמלנים האנטי - ישראלים.

חיפוש השם "סלאח שחאדה" באתר דובר צה"ל מעלה חרס. אין באתר זה כל אזכור לקיומו של סלאח שחאדה ולא לנסיבות מותו. ההיסטוריה באתר דובר צה"ל מתחילה בשנת 2007 עת הושק האתר החדש, וכל החומר הארכיוני שהיה באתר הקודם נמחק ללא זכר. גם אתר משרד הביטחון מתעלם לחלוטין מהפרשה וכאילו אין רואה המשרד כל צורך לספק הסברים לציבור הישראלי או להיאבק על שמו הטוב בפני הקהילה הבינלאומית. אתר השב"כ, שהינו יוצא דופן לחיוב באיכות המידע בנושא הטרור הפלסטיני והעדכונים השוטפים, אינו מספק למרבה הצער כל חומר בפרשת שחאדה.

אתר משרד החוץ, האמון על ההסברה הלאומית, אינו מתייחס לנושא בעמוד השער על אף הפעילות הדיפלומטית הענפה שמנהל המשרד בספרד ובמדינות נוספות. חיפוש באתר מעלה ידיעה אחת בלבד העוסקת בפרשת שחאדה. המדובר בהודעה רשמית קצרה שפורסמה ב- 2 באוגוסט 2002 והיא כוללת את עיקרי "הממצאים של חקירת מותו של סלאח שחאדה". בשתי כתבות אחרות מוזכר הקשר בין שחאדה לטרור. הערך "סלאח שחאדה" בוויקיפדיה מקיף יותר מהחומר הקיים באתרים הישראליים הממלכתיים.

סוגיה זו ממחישה את עומק השבר במערך ההסברה הלאומי במשולש משרד החוץ - משרד הביטחון - צה"ל. החומר בעניינו של שחאדה קיים והוא הוגש לבג"צ בעתירות שהוגשו נגד מערכת הביטחון. מידע מפורט נמסר לעיתונות ע"י מערכת הביטחון באופן רשמי (ראיונות) ובתדרוכים. ואולם, רק קמצוץ מהמידע הקיים זכה לחשוף אור באתרי האינטרנט הממלכתיים האמורים לשמש מקור המידע הראשון בחשיבותו לברור עמדותיה של ישראל.

כך גם בפרשת מבצע "עופרת יצוקה". התחקירים מבוששים להתפרסם. מערכת הביטחון עברה לשגרה ואין מידע חדש היכול לשפוך אור על מהלכי המלחמה או לספק תשובות על ההאשמות החמורות שהופנו כלפי ישראל. התעמולה האנטי ישראלית מאכלת את תדמיתה של ישראל בדעת הקהל הבינלאומית ומקבעת את הנרטיב הפלסטיני כעובדות היסטוריות. ישראל הרשמית מוסיפה לשתוק ונוהגת כגנב שהכובע בוער על ראשו. כל עוד ישראל הרשמית אינה מספקת הסברים יתקשו דובריה ומבקשי טובתה להגן עליה. וחמור עוד יותר, מגמת הכרסום באמון בישראל מתרחשת גם בקרב הקהילות היהודיות בתפוצות. "ההסברה" אינה "יחסי ציבור" גרידא. נודעת לה חשיבות אסטרטגית במערכה המדינית. ויתור או התרשלות בנושא זה משול להפקרת עמדות בחזית מול האויב המנצל באופן שיטתי ועקבי את מחדליה ו"שתיקתה" של ישראל כדי לקעקע את עצם הלגיטימיות לקיומה.