הערת פתיחה - תמיד העדפתי לעבוד עם מתמחות. זה לא עניין של משיכה מינית. הן פשוט טובות יותר. שנים של עבודה קשה לתוך הלילה לימדו אותי שהן מפוקסות יותר, יסודיות הרבה יותר וגם אמינות ונאמנות הרבה יותר.

המעמד במשרד אפשר לי לבחור לעצמי את המתמחות הטובות ביותר ולפעמים הן גם טובות מראה וזה אחלה. בסופו של יום, העבודה כעו"ד מזמנת לך לא מעט פגישות עם אנשים שאתה שונא (במקרה הטוב) או ממש מתעב (במקרה הרע) ולעבוד עם (ומול) אנשים שנראים טוב זה תמיד נעים יותר. זו צביעות לומר אחרת.

יש כל מיני סגנונות בעבודה עם מתמחים. יש עו"ד שמשליטים משטר פחד מטורף  על המתמחים שלהם, מתוך מחשבה שפחד הוא הממריץ האולטימטיבי לעבודה מקצועית ולא מחופפת. 

אני התמחיתי אצל אחד מעורכי הדין הטובים בארץ שדגל בשיטה שונה לחלוטין שהתאימה מצויין לאופי שלי ולכן אימצתי אותה לעצמי. אני נוהג לשתף את המתמחה בכל ולקיים איתו יחסים חבריים לחלוטין. תמיד האמנתי שמתמחה שהוא חבר שלך וכיף לו לבלות איתך, יעשה בשבילך עבודה הרבה יותר טובה ממתמחה שפוחד ממך פחד מוות. אז לפעמים יושבים בפאב, בית קפה או מסעדה ומריצים בדיחות על עורכי דין ושותפים. אף פעם לא חששתי שהקשר הקרוב עם המתמחים (וכאמור - בעיקר המתמחות) יעמיד אותי בסיכון מקצועי כלשהו. תמיד האמנתי שיחסים יכולים להיות מאוד פתוחים וחבריים ועדיין - לא מיניים ולכן גם - לא מסוכנים.

עד שלפני כשבועיים נכנס אלי בשעה מאוחרת איתן (שם בדוי), שותף צעיר במשרד. איתן עובד עם נעמי (שם בדוי כמובן), מתמחה יפה וחרוצה. איך שהוא נכנס ראיתי את המבוכה על פניו

המשך בפוסט הבא