זה היה לפני כמה ימים. אדם עמד הגג של קניון עזריאלי ואיים לקפוץ. עד מהרה נקבצו סקרנים רבים, חלקם אחוזי חרדה, חלקם מעודד בצעקות.

חלפו דקות לא מעטות ולמקום הגיעו ניידות משטרה, אמבולנס ומכבי אש. על הגג עלו כמה שוטרים, שנראו מאוד מיומנים במלאכתם. מתברר שבארצנו למודת הסבל, רוכשים נסיון לא מבוטל בדיאלוג עם אנשים המאיימים לקפוץ מהגג.

ההמולה גברה. מכבי האש ניפחו והציבו כרית אוויר ענקית לרפד את הנפילה. שוטרים אחדים פרסו סרטים צבעוניים להרחיק את הקהל, ואחרים חסמו שניים מן הנתיבים הסואנים של דרך פתח תקווה.

האם האיש על הגג ראה את כל זה?

ללא שיהוי החל אחד השוטרים מדובב את האיש על הגג. מחלון משרדי בקומה השלושים ושבע לא ניתן היה לשמוע את חילופי הדברים. עמדתי וצילמתי. ניתן היה לראות משפת הגוף של השניים כיצד הם מתנתקים מן ההמולה שמסביב, שיחה בין שני אנשים. ספק אם הם ישובו לשוחח.

כל אותה העת נדחק האיש שעל הגג לקצה. והשוטר קרב, באיטיות וסבלנות אין קץ. דקות ארוכות חלפו. השיחה המשיכה. אינני יודע מה אמר השוטר לאיש שעל הגג, אך לפתע ירד האיש ואחז בידו המושטת של השוטר.

ניתן היה כמעט לראות אנחת רווחה צבעונית עולה ומסתלסלת באוויר השקוף של חודש יולי. מכבי האש קיפלו את כרית האוויר, השוטרים אספו את הסרטים ופתחו את הנתיבים, העובדים שלי חזרו לשקוד על התיקים, הקהל התפזר, ואני חשבתי לעצמי - איפה יהיה האיש שעל הגג מחר?